לחיצה אחת על ידית ההדחה נראית כמו פעולה פשוטה ושגרתית, אבל בתוך שניות היא עלולה לשגר לחלל השירותים ענן של טיפות וחלקיקים זעירים. מחקר חדש מצא כי האירוסולים (חלקיקים) שנוצרים בעת הדחת האסלה עשויים להגיע עד לגובה הנשימה של אדם מבוגר, להתפזר למרחק של מטר וחצי ולהישאר באוויר לפחות 20 שניות. חלקם עלולים לשאת חיידקים ונגיפים, וגם סגירת המכסה אינה מונעת בהכרח את יציאתם.
המחקר, שפורסם בכתב העת Science of the Total Environment, הוא סקירה שיטתית של 22 מחקרים שבחנו יצירת אירוסולים וביו-אירוסולים בעת הדחת אסלות. החוקרים מאוניברסיטת פלינדרס שבאוסטרליה ביקשו לברר אילו גורמים משפיעים על כמות החלקיקים המשתחררים לאוויר, ובהם מבנה האסלה, נפח ההדחה, לחץ המים, האוורור ומצב המכסה.
גלריה
ככל שהעומס המיקרוביאלי באסלה גבוה יותר, כך עשויים להשתחרר יותר ביו-אירוסולים
(צילום: Shutterstock)
כך ההדחה מפזרת חלקיקים באוויר
אירוסולים הם חלקיקים מוצקים או נוזליים זעירים שמרחפים באוויר. כאשר הם מכילים מיקרואורגניזמים או חומר ביולוגי אחר, הם מוגדרים ביו-אירוסולים. גודלם הקטן מאפשר לחלקם להישאר באוויר ולהגיע עמוק לדרכי הנשימה בעת שאיפה.
בזמן ההדחה, מים הזורמים במהירות פוגעים בדפנות האסלה ויוצרים מערבולות וטיפות. הטיפות עשויות להכיל מיקרואורגניזמים שמקורם במי ההדחה, בזיהום שנותר בקערה או באדם שהשתמש באסלה. לפי החוקרים, זהו נתיב אפשרי לחשיפה בשאיפה לפתוגנים כמו חיידקי לגיונלה, נגיפי שפעת ונורו-וירוס.
במחקרים שנכללו בסקירה נבדקו בין היתר אי-קולי, סלמונלה, סטפילוקוקוס, קלוסטרידיואידס דיפיצילה, פסאודומונס, אדנו-וירוס ונורו-וירוס עכברי, וכן נגיפים וחלקיקים ששימשו תחליפים בניסויים. רוב החלקיקים שנמדדו היו בגודל של 0.3 עד 10 מיקרומטר, ורובם היו קטנים מ-3 מיקרומטר.
האירוסולים התגלו במרחק של עד 1.5 מטר מהאסלה ובגובה של עד 1.63 מטר מעל הרצפה, שנמצא בתוך אזור הנשימה המקובל של מבוגרים. החוקרים מציינים כי זרמי אוויר עשויים לשאת אותם גם מעבר למרחקים שנמדדו. חלק גדול מהדגימות נאסף בגובה נמוך יותר, סמוך למושב האסלה, אך גובה זה עשוי להתאים לאזור הנשימה של ילדים צעירים בני ארבע עד שש ולהיות רלוונטי לחשיפה שלהם.
שני הגורמים המרכזיים שנקשרו לכמות החלקיקים באוויר היו ריכוז המיקרואורגניזמים במקור ונפח המים ששימש להדחה. עלייה של פי עשרה בריכוז המיקרואורגניזמים במי המקור נקשרה לעלייה של פי 2.6 בקירוב בריכוז האירוסולים והביו-אירוסולים. כל ליטר נוסף של מים בהדחה נקשר לעלייה של פי 1.3 בקירוב בריכוזם באוויר.
המשמעות היא שככל שהמים או האסלה מכילים יותר מיקרואורגניזמים, וככל שההדחה יוצרת מערבולת חזקה יותר, כך עשויים להשתחרר יותר חלקיקים. החוקרים מדגישים כי הדבר עשוי להיות חשוב במיוחד במערכות המשתמשות במים ממוחזרים, שבהם עלולים להימצא מיקרואורגניזמים ואף להתרבות.
הדחת האסלה עלולה לשחרר לאוויר חלקיקים וטיפות זעירות
(צילום: Shutterstock)
"הדחת האסלה יוצרת מערבולות שעלולות לשחרר אירוסולים לאוויר שמסביב", אמרה החוקרת הראשית, הדוקטורנטית לירה אדיאני מאוניברסיטת פלינדרס, ל"גרדיאן". "בכמה מחקרים התגלו האירוסולים האלה בגובה הנשימה של אדם מבוגר, דבר המעיד על נתיב אפשרי של חשיפה באמצעות שאיפה. ככל שנמצאים באסלה יותר מיקרואורגניזמים, כך עשויים להשתחרר יותר ביו-אירוסולים. לכן, נפח גדול יותר של מי הדחה יוצר בדרך כלל יותר אירוסולים".
האם כדאי לסגור את המכסה?
אחת השאלות המתבקשות היא אם סגירת מכסה האסלה לפני ההדחה מונעת את התפזרות החלקיקים. לפי הסקירה, אין עדיין די ראיות כדי לקבוע זאת באופן חד-משמעי. מספר הניסויים שבהם הודחה האסלה כשהמכסה סגור היה קטן מאוד, והנתונים לא אפשרו לקבוע באופן אמין את השפעתו.
בניתוח שבו נבדק מצב המכסה לבדו, הדחה ללא מכסה סגור נקשרה לריכוז גבוה פי 23 בקירוב של אירוסולים וביו-אירוסולים לעומת הדחה עם מכסה סגור. אלא שהתוצאה לא הייתה מובהקת סטטיסטית, וההשוואה התבססה על נתונים מוגבלים ולא מאוזנים, ובהם תצפית אחת בלבד שייצגה הדחה עם מכסה סגור.
החוקרים מעריכים כי המכסה עשוי להשפיע על כיוון ההתפזרות יותר מאשר על עצם יצירת החלקיקים. כשהמכסה פתוח, האירוסולים יכולים להתפזר בחופשיות בחדר. כשהוא סגור, חלקם עדיין עשויים להימלט דרך המרווחים שבין המכסה, המושב ושפת האסלה. גם מבנה האסלה חשוב: ככל שהמרווח קטן יותר, כך עשויים להימלט פחות חלקיקים. "בהתבסס על הראיות הקיימות, עדיין הייתי ממליצה לסגור את המכסה כאמצעי זהירות, תוך הכרה בכך שהדבר אינו מונע לחלוטין את יציאת האירוסולים", אמרה אדיאני ל"גרדיאן".
חלקיקים שנפלטים מהאסלה עשויים להגיע עד לאזור הנשימה של אדם מבוגר
(גרפיקה שנוצרה באמצעות AI)
גם השפעת האוורור לא הוכחה באופן חד-משמעי בניתוח הכולל, בשל מיעוט נתונים והבדלים גדולים בין המחקרים. עם זאת, החוקרים מציינים כי הפעלת מאוורר או פתיחת חלון עשויות להפחית את הזמן שבו חלקיקים קטנים נשארים באוויר.
יותר משמעותי במקומות ציבוריים
לדברי פרופ' הרייט וויילי, מומחית לבריאות סביבתית וממחברות המחקר, אנשים בריאים אינם צריכים לחשוש במיוחד מהאסלה בביתם. "הם אינם משפיעים על אנשים בריאים", אמרה ל"גרדיאן" בהתייחסה לפתוגנים אופורטוניסטיים שעלולים להימצא במים. "אבל אם מערכת החיסון שלכם מוחלשת, אתם עלולים לחלות קשה מאוד, והדבר עלול להיות קטלני".
לדבריה, המטרה היא לפתח אסלות שמשיגות "הדחה יעילה באמצעות פחות מים ופחות מערבולות", ולהגן באמצעות תכנון נכון על אנשים פגיעים בבתי חולים ובמוסדות לטיפול בקשישים. הסוגיה עשויה להיות משמעותית יותר בשירותים ציבוריים, בבתי חולים ובמקומות שבהם האסלות נמצאות בשימוש תכוף. הדחות חוזרות עלולות להגדיל את פיזור החלקיקים ואת האפשרות לחשיפה מצטברת.
ד"ר דנה דרורצילום: דוברות כללית ירושליםד"ר דנה דרור, מומחית ברפואה פנימית ובמחלות זיהומיות בכללית, מסבירה כי מנגנון החשיפה אמיתי, אך בשלב זה אי אפשר לקבוע מהו הסיכון להדבקה בפועל באוכלוסייה. "הדחת האסלה יכולה ליצור ענן של טיפות וחלקיקים זעירים, שעשויים להגיע לדרכי הנשימה ולהישאר באוויר למשך זמן מסוים. עם זאת, חשוב להבחין בין זיהוי אירוסול המכיל מיקרואורגניזמים לבין הוכחה שהחשיפה אליו גרמה לאדם לחלות. המחקר החדש מראה היטב שהמנגנון קיים, אך אינו מוכיח שהדחת האסלה היא גורם משמעותי להדבקה בחיי היום-יום".
לדבריה, "גם מחקרים קודמים הדגישו כי החשיבות האפידמיולוגית של 'ענן האסלה' עדיין אינה מוגדרת היטב. לכן מדובר בסיכון ביולוגי אפשרי, שמנגנון היווצרותו הוכח, אך לא בסכנת הדבקה מוכחת ומשמעותית לאדם בריא בבית".
החוקרים ממליצים לסגור את המכסה לפני ההדחה כשאפשר, לאוורר את החדר, לבחור בהדחה החסכונית במערכת דו-כמותית כאשר היא מספיקה ולשמור על ניקיון האסלה ומכל ההדחה. עם זאת, הם מדגישים כי מציאת מיקרואורגניזמים או חומר גנטי באוויר אינה מוכיחה שהם חיים, מידבקים או מסוגלים לגרום למחלה. המחקר מצביע על נתיב אפשרי לחשיפה, אך אינו מוכיח שאנשים אכן נדבקו במחלות בעקבות הדחת האסלה או קובע מהו הסיכון הממשי לכך.
