לנ' (23), עצמאית בענף הנדל"ן, זה קרה לאחרונה. "הגעתי לפגישה עם איש עסקים מוכר במגדל שבו הוא מתגורר", סיפרה. "פגשתי אותו ברחבת הבריכה של הבניין. בשלב מסוים חבר שלו דחף אותי לבריכה. נאלצתי לעלות אליו לדירה כדי להתנגב, ואז טעיתי ולגמתי מהכוס שהוא מזג לי. אחרי כמה דקות הפסקתי לתקשר. התעוררתי חצי עירומה במיטה שלו אחרי כמה שעות. כששאלתי אותו מה קרה, ואם קרה, הוא ענה לי: 'כן, לא זוכרת? היה כיף'. ואני לא זכרתי. רק הבנתי. לא הצלחתי להחזיק את עצמי. התחלתי להבין שזה קרה לי, שסיממו אותי".
בשנים האחרונות זו נחשבת בישראל למכת מדינה. Ghb או gbl הפכו מחומרי הרדמה קטלניים לסמי מסיבות, ולאחד הכלים הנפוצים עבור אנסים. הסם לוקח מהגוף את היכולת לזוז או להתנגד, ולעיתים קרובות הקורבן מתקשה לזכור מה בדיוק קרה לו. מה שהופך את סמי האונס למועדפים כל כך על ידי אנסים היא העובדה שהסם אינו נשאר בדם, בריאות, או ברוק. המקום היחיד שבו נותרים שאריות הסם הוא בזקיקי השיער.
אלא שלפני יותר מעשור החליטה משטרת ישראל שכבר אין לה צורך במעבדה שבודקת זקיקי שיער כדי למצוא בהם שרידי סם אונס, וזו נסגרה.
אופיר שטוי (29), מנהלת כבר שנים מאבק לפתיחה מחדש של מעבדה כזו. לטובת המאבק היא הסכימה גם לחשוף את זהותה, ולספר שכשהייתה בת 22 היא נפגשה עם ידיד בבר, הלכה לשירותים, וחזרה. הדבר הבא שהיא זוכרת הוא כיצד עברה בין בתים שונים של אנשים זרים, עד שמצאה את הבית של אחותה, אליו הגיעה כשהיא יחפה, בקור של חודש ינואר. "הפרקליטות סגרה את התיק", אמרה בכאב. אם עד היום יש אפס הרשעות בשימוש בסם אונס, המנגנון חייב להשתפר. ככל שהזמן חולף אנסים נוספים מבינים את הפוטנציאל בחומר הזה, שהמדינה פשוט מתעלמת ממנו".
על פי נתוני משטרת ישראל (ראו איור) בין השנים 2018–2023 נתפסו על ידי משטרת ישראל כ־235 ליטרים של סם אונס. מדובר בכמות עצומה שמספיקה לכ-50 אלף מנות – 50 אלף מקרי אונס.
בהיעדר מעבדה רשמית בישראל, נשלחו זקיקי שיערה של שטוי לבדיקה במעבדה באיטליה. "חיכיתי חודשים עד שהבדיקה תחזור מחו"ל", סיפרה. "הסבירו לי אז שבאיטליה יצאו לפגרה, אבל אני לא יצאתי לפגרה, אני נאנסתי. אחרי שמונה חודשים הגיעו התוצאות. התשובה הייתה שלילית. נשברתי, כי ידעתי שסיממו אותי. לא ראיתי את התוצאות בעצמי, הפרקליטות סגרה אז את התיק. רק אחר כך הבנתי שבכלל לא בדקו את הסם הספציפי הזה בבדיקה. כשעשו את הבדיקה שנית, הוא נמצא בכמות גבוהה. המעבדה באיטליה לא לוקחת אחריות על הבדיקה מול בית הדין הישראלי. זו מעבדה זרה, אחת משתיים שמוכנה לעבוד עם מדינת ישראל. האמת, אני מבינה. למה שמומחה איטלקי יבוא כל פעם לעבור חקירה נגדית בבית דין ישראלי? עם שפה זרה, למה?".
הבדיקה עצמה גם היא לא פשוטה. "לוקחים קווצות שלמות של שיער וקוצרים אותן", תיארה שטוי. "זה צריך להיות קרוב לשורש, בכמה מוקדים בקרקפת, כי בשיער החדש שצומח כבר לא יהיו עקבות סם אונס. ככה למעשה נוצרת אינדיקציה לגבי מועד השפעת הסם, גם זו ראיה לכל דבר. את מסתובבת עם כאבים וקרחות במשך שבועות לאחר מכן, הטראומה מופיעה גם במראה, הכול בשביל למצוא קצת מנוחה. אבל מפח הנפש רק גדל".
"הבנתי שצדק מול הפוגע לא יהיה לי, אז אני מחפשת צדק לעצמי"
הצורך בפתיחתה מחדש של מעבדה כזו בישראל נדון גם בעתירות לבית המשפט העליון. שם הורו על הקמתו של צוות בין־משרדי, שקבע, כעמדת משרד הבריאות, שאין מספיק ביקוש למעבדה כזו בארץ ושהבדיקות שמתבצעות בחו"ל עדיפות".
אלא שבפסק דין אחר, בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, אחרי שהערכאה המחוזית קיבלה את דגימת השיער כראיה קבילה, טען השופט יצחק עמית, כיום נשיא בית המשפט העליון: "אין צורך שנדון בקבילותה ובמשקלה של הראיה המדעית החדשנית אשר מצביעה על הימצאותו של סם אונס. ראוי להכריע רק אם הראיה נחוצה לתהליך. הנני מציע כי נשאיר את השאלות המורכבות שעניינן ממצאים מדעיים חדשניים – לעת מצוא". למעשה בכך סירב העליון להכיר בפועל בדגימות שבוצעו בחו"ל כראיה קבילה.
"הגעתי עד בג"ץ", אמרה שטוי באכזבה, "אבל בתוך כל מכבסת המילים בפסקי הדין, לא היה אף אחד שאמר 'בואו נעצור, לא יכול להיות שישראל לא תהיה מסוגלת לבדוק עקבות סמים'".
נ', ששכרה את שירותיה של עורכת הדין רוני אלוני־סדובניק, שמעה על בדיקת זקיקי השיער, והחליטה לא לחכות למעבדה האיטלקית. היא שילמה כ־7,000 שקלים לבדיקה דומה במעבדה פרטית שפועלת בארץ, על ידי מומחה פורנזי מוכר שהיה בכיר במחלקת זיהוי פלילי של משטרת ישראל, והפעיל בה את המעבדה שנסגרה. בית המשפט, ככל הנראה, לא יכיר בראיה. אבל נ' החליטה להיבדק בכל זאת. "עומק הטשטוש שחווים בגלל הסם הזה הוא מעבר לכל דימיון", הסבירה, "כרגע אין לי יכולת להגיד לעצמי 'סוממת, נאנסת, זה מוכח', ואני חייבת את היכולת הזאת. הבנתי שצדק מול הפוגע לא יהיה לי, אז אני מחפשת צדק לעצמי. לדעת שאני צודקת ושבאמת עברתי אונס בעזרת סם אונס".
"התחושה היא מחללת, בטח כשמדובר בגברים"
לא רק נשים נופלות קורבנות לסמי האונס. י' (25), נאנס כשהיה בן 18. יום אחרי האונס, הוא קם לגיבוש סיירת. "קיבלתי מנות גדולות של טיפול מונע לאיידס, הקאתי כל הגיבוש, בין התרגילים, היה ברור לי שאם זה יהרוס את הגיבוש - זה יפגע בי אפילו יותר", סיפר. "גם להגיש תלונה הבנתי יחד עם המטפלת שלי, שאני לא בשל. סיימתי את המסלול ביחידה, הרגשתי מחוזק, ורק אז הלכתי להגיש תלונה.
"לימים המשטרה מצאה אצלו, אני מניח במקום שכיוונתי אותם אליו, בקבוק עם שאריות של הסם, אבל לא היה ניתן לקבוע למה והאם נעשה בו שימוש. אבל אם יש שאריות סם, אז סימן שהיה יותר, ושהוא השתמש בו. בהמשך הבנתי שהוא חלה באיידס. המזל שלי היה שלוויתי על ידי מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית. התחושה היא מחללת, בטח כשמדובר בגברים - הרי בחברה שלנו לגברים אסור להיאנס, ולהיפגע, למרות שזה רווח, הרבה מאוד בקהילה הגאה".
עורכת הדין אלוני־סדובניק מובילה מאבק להקמת מעבדה רפואית לזיהוי סמי אונס. "משרד הבריאות והמשטרה בוגדים באמון הנשים כשהם מסתירים בכוונת מכוון את הנתונים על היקף מגיפת השימוש בסמי אונס בישראל, ומשקרים לבג"ץ כאילו שהמספר הנמוך של תלונות על סם אונס לא מצדיק את ההשקעה הכספית בהכשרת מעבדה אחת כזו בישראל", תקפה. "כמו ב-7 באוקטובר, כשהציבור הבין שאין מדינה שתגן עלינו וקם בעצמו לנהל את האירוע, כך גם כאן נאלצנו ליזום במקום המדינה הכשרת מעבדה בשיבא תל השומר, ובכוונתי לגייס תרומה למימון שלושת המכשירים שעלותם מגיעה לכמיליון דולר". עו"ד אלוני־סדובניק אמונה על גיוס הכספים, ובית החולים יתרום את המקום, הזמן וההון האנושי.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "במשטרת ישראל הוחלט כי אין מקום להקמת מעבדה בארץ ולא נמצאה מעבדה מוסמכת מתאימה לביצוע הבדיקות בארץ. הנושא נבחן גם בבג"ץ אשר קיבל את עמדת המדינה".
ממשרד הבריאות נמסר: "כיום הטיפול בביצוע בדיקות מסוג זה במסגרת תיקים פליליים מצוי באחריות משטרת ישראל. ההחלטה לא להקים מעבדה בישראל התקבלה לאחר עבודת מטה מקיפה של צוות בין־משרדי. סוגיה זו נדונה בבג"ץ שקיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה".
ברשות השופטת בחרו שלא להגיב.
