זה היה אמור להיות עוד ערב גדול של כדורגל: צרפת מול פרגוואי, שמינית גמר, אצטדיון מלא, לחץ של נוקאאוט ושחקנים שרעבים לניצחון. אבל מהר מאוד, מתחת לשמש הקשוחה של אחר הצהריים בפילדלפיה, הפך המשחק גם למבחן קיצוני של הגוף האנושי.
לפי דיווחים, טמפרטורת האוויר בזמן המשחק נעה סביב 39-38 מעלות, עומס החום הורגש כגבוה אף יותר, ובמדידות על פני כר הדשא דווח על טמפרטורות חריגות במיוחד, שהתקרבו לפי הערכות לכ-60 מעלות. לאדם הרגיל זה אולי היה נראה כמו עוד משחק בתנאי קיץ לא אידיאליים, אך עבור השחקנים מדובר במצב בריאותי מאתגר שעלול להסתיים לא רק בירידה בביצועים, אלא גם באירוע רפואי מסוכן.
צפו בריאיון שהעניקו הקלימטולוג פרופ' עודד פוצ'טר וד"ר טל ליבנה לאלכסנדרה לוקש באולפן ynet:
ריאיון אולפן עם עודד פוצ'טר, טל ליבנה
(צילום: ירון ברנר)
כדי להבין עד כמה התנאים על כר הדשא היו חריגים, צריך להסתכל לא רק על מד הטמפרטורה, אלא גם על האצטדיון עצמו ועל מזג האוויר שסביבו. לדברי מומחה האקלים פרופ' עודד פוצ'טר מהמכון הטכנולוגי חולון (HIT), בניגוד למונדיאל בקטאר, שהוזז לעונה פחות חמה ושבו נעשתה היערכות מיוחדת לחום, הטורניר הנוכחי בארצות הברית מתקיים בלב העונה החמה - ובתנאי מזג אוויר חריגים במיוחד.
"בקטאר כיוונו את המונדיאל לא לעונה החמה, בניגוד למונדיאל בארצות הברית שהוא בעונה החמה", מסביר פרופ' פוצ'טר. "בעוד שאת הטמפרטורות הגבוהות חזו כהלכה והתכוננו למה שעומד להיות בקטאר, בארצות הברית לא התכוננו לזה. אנחנו נמצאים במצב נדיר מבחינה סינופטית, שכנראה בעתיד כבר לא יהיה נדיר, שבו גם בארצות הברית וגם באירופה יש רמה וחום נדיר".
לדבריו, גם המבנה הפיזי של האצטדיון וכר הדשא עצמם עלולים להחריף את עומס החום. "מחקר שלי מלפני 20 שנה הראה שבכרי דשא הטמפרטורות יכולות להיות גבוהות יותר מאשר במשטחים מרוצפים", הוא אומר. "קודם כל הם חשופים לחלוטין, הם בצבע ירוק שקולט קרינה, ודשא משקים בכמויות גדולות. כלומר, הבעיה היא לא רק הקרינה החזקה, אלא גם הלחות הגבוהה. יש כאן שילוב בין טמפרטורות גבוהות, קרינה חזקה של יוני-יולי ולחות כתוצאה מהשקיית הדשא, והגענו לעומס חום בלתי נסבל בתוך האצטדיונים. בנוסף, מכיוון שהאצטדיון גם מוגבה, הוא מונע זרימת רוח ואוורור בתוכו. אז אם בחוץ שוררות 40 מעלות, הטמפרטורה השקולה בתוך האצטדיון יכולה להגיע גם ל-44 מעלות".
"כשאנחנו מדברים על עומס חום, לא מסתכלים רק על כמה מעלות יש. צריך להתייחס לשילוב של טמפרטורה, לחות, קרינת שמש, משך המאמץ הגופני והעצימות שלו", מסבירה ד"ר ליאור רוזנטל, סגנית מנהל המלר"ד בבית החולים אסותא אשדוד. על אחת כמה וכמה במקרה של משחק כדורגל. לא מאמץ קצר או אחיד, אלא פעילות שנמשכת 90 דקות, ולעיתים גם 120 דקות במקרה של הארכה, וכוללת ספרינטים חוזרים, שינויי כיוון חדים ומאבקי כוח - תחת עומס מצטבר על השרירים, הלב ומנגנוני הקירור של הגוף.
"יש מחקרים שמראים שאצל שחקני כדורגל יש ירידה באיכות הספרינטים, בריצות המהירות ובמרחק שהם עושים במגרש, במיוחד במחצית השנייה", מדגיש רופא הספורט ד"ר טל ליבנה. "החום הזה ממש משפיע על הביצועים שלהם". לדבריו, ייתכן ששחקנים שמגיעים ממדינות חמות יותר, למשל ממרכז ודרום אמריקה או מאפריקה, מסוגלים להתמודד טוב יותר עם תנאים כאלה, משום שהם מורגלים יותר לחום - אך גם אצלם העומס הפיזיולוגי משמעותי.
ד"ר ליאור רוזנטלצילום: דוברות אסותא אשדוד"במאמץ גופני, 70%-80% מהאנרגיה שהשרירים מייצרים הופכת לחום. הגוף צריך לפזר את החום הזה כדי לשמור על טמפרטורת ליבה תקינה, שהיא סביב 37 מעלות. הוא עושה את זה באמצעות הרחבת כלי הדם, העברת חום אל פני הגוף והזעה, שפועלת דרך מנגנון של אידוי", אומרת ד"ר רוזנטל.
אלא שבתנאים של טמפרטורה גבוהה ולחות גבוהה, מנגנוני הקירור האלה הופכים יעילים הרבה פחות. בשלב הראשון השחקנים מתחילים לאבד נוזלים בקצב גבוה. "שחקני כדורגל יכולים לאבד אפילו שני ליטרים בשעה, וספורטאי עלית לעיתים אף יותר", מציינת ד"ר רוזנטל. "כשמתחילה התייבשות יש ירידה בנפח הדם, הדופק עולה, תפוקת הלב יורדת, ההספק הגופני נפגע, וזה יכול להתבטא גם באיטיות בקבלת החלטות ובזמן התגובה".
כלומר, החום אינו פוגע רק ברגליים אלא גם בראש. כשאיבוד הנוזלים מגיע לכשני אחוזים ממשקל הגוף, עלולה להופיע פגיעה משמעותית בביצועים הפיזיים והקוגניטיביים: פחות חדות, תגובות איטיות יותר, ירידה בדיוק ולעיתים גם בלבול או התנהגות חריגה.
"ההמלצה הכי טובה היא מניעה.אם אפשר לבצע לפני פעילות ספורטיבית התאקלמות לחום, לפחות שבוע לפני המשחק, זה חשוב. בנוסף, צריך להקפיד על הפסקות שתייה ועל שתייה מתוכננת לפני המשחק ובמהלכו, כדי לאפשר לגוף להחזיר את הנוזלים שהוא מאבד"
"אם המאמץ נמשך והשחקן אינו מצליח להתקרר, עלולה להתפתח היפרתרמיה - עלייה מסוכנת בטמפרטורת הליבה של הגוף. בשלב הזה הסכנה כבר חורגת מירידה בביצועים", מדגישה ד"ר רוזנטל, "טמפרטורת הליבה הולכת ועולה, והיא עלולה לגרום לפגיעה רב-מערכתית: במוח, בכבד, בכליות, לפירוק של שריר, וגם לפגיעה בלב ולהפרעות קצב".
הסימנים הראשונים שעלולים להעיד על הידרדרות הם בלבול, תגובה איטית, התנהגות חריגה או אובדן חדות. "במכת חום טמפרטורת הגוף היא בדרך כלל מעל 41-40 מעלות", מסבירה ד"ר רוזנטל. "במצב כזה יכולים להופיע פרכוסים, ירידה במצב ההכרה, עד איבוד הכרה מלא וקריסת מערכות. לדבריה, מרגע שמתעורר חשד למכת חום, אין מקום להמתנה. "אם לא מזהים את זה מהר, לא מפסיקים מיד את הפעילות ולא מקררים באופן אגרסיבי את השחקן, זה יכול להגיע מהר מאוד למוות", היא מדגישה. "זו אחת הסיבות שבמרתונים או באירועים ארוכים מציבים אמבטיות קרח באוהלי הרפואה. צריך לקרר באופן מיידי ולהוריד במהירות את טמפרטורת הגוף".
צרפת מול פרגוואי. טמפרטורות חום קיצוניות
(צילום: REUTERS/Mike Segar)
אז איך מצמצמים את הסיכון? גם כאן, לדברי המומחים, המפתח הוא היערכות מוקדמת. "הדבר הראשון שהארגונים הרפואיים בתחום הספורט ממליצים עליו, וגם פיפ"א אימצה, הוא התאקלמות", אומר ד"ר ליבנה. "ההמלצה היא בין 10 ל-14 יום של התאקלמות פיזיולוגית. הגוף לומד להתקרר טוב יותר, והזיעה נעשית יעילה יותר".
ד"ר רוזנטל מדגישה גם היא את חשיבות המניעה. "אם אפשר לבצע לפני פעילות ספורטיבית התאקלמות לחום, לפחות שבוע לפני המשחק, זה חשוב", היא אומרת. "בנוסף, צריך להקפיד על הפסקות שתייה ועל שתייה מתוכננת לפני המשחק ובמהלכו, כדי לאפשר לגוף להחזיר את הנוזלים שהוא מאבד".
לצד שתייה, קיימות גם טכניקות קירור שנועדו להפחית את עומס החום על הגוף. "במונדיאל משתמשים גם באפודות שמקררות את הגוף, כמו גופיות צמודות ששחקנים לובשים מתחת למדים. יש גם משמעות לחילופים, כדי לא לתת לאותו ספורטאי להתאמץ לאורך זמן, וככל שניתן - להימנע ממשחקים בשעות עומס החום".
אבל מעבר לכל אמצעי המניעה, היא מדגישה, הדבר החשוב ביותר הוא לזהות בזמן את השחקן שנמצא במצוקה. "אם רואים שחקן שמפגין בלבול, מגיב באופן איטי או חריג, מוסר או בועט שלא כהרגלו, צריך להבין שיכול להיות שמדובר בתחילתה של מכת חום, לנטר אותו ולטפל בו".
