בשנים האחרונות, החומרים משני התודעה עשו את הדרך המהירה מתרבות המסיבות והשוליים הישר אל לב הקונצנזוס של המחקר הרפואי. MDMA נבדק כטיפול בפוסט-טראומה (PTSD), פסילוסיבין ("פטריות הזיה") נחקר כפתרון לדיכאון, וגם הקטמין מעורר סערה בזכות היכולת שלו להעלים כאבים קשים, למגר דיכאון ולסייע בפוסט-טראומה.
אבל לצד ההבטחה הגדולה, הרופאים והמדענים ניצבו במשך שנים מול שאלה אחת מרכזית: האם חייבים לעבור "טריפ" משגע כדי לקבל את האפקט הטיפולי? עד היום, התפיסה המקובלת בעולם הרפואה הייתה שהחוויה התודעתית והשיפור הרפואי הולכים יד ביד: ככל שהמטופל חווה תחושת "דיסוציאציה" חזקה יותר - כלומר ניתוק זמני מהגוף, מהעצמי או מהסביבה - כך המוח "משתחרר" מהכאב והוא נחווה כפחות מאיים.
גלריה
האם חייבים לעבור "טריפ" כדי לקבל את האפקט הטיפולי? המחקר החדש מנפץ את ההנחה הזו
(צילום: Shutterstock)
כעת, מחקר הדמיה חדש ופורץ דרך בבני אדם, שנערך בהובלת המכון לחקר הפסיכדליה באוניברסיטת תל אביב ובשיתוף בית החולים איכילוב, מנפץ לחלוטין את ההנחה הזו - ומציג ממצאים חד-משמעיים.
שני מנגנונים נפרדים לחלוטין במוח
המחקר החדש, שפורסם בכתב העת היוקרתי Neuropsychopharmacology מבית Nature, נערך בהובלת ד"ר נעם גולדווי ובהנחיית פרופ' תלמה הנדלר וד"ר חגי שרון מהמכון לחקר הפסיכדליה בבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. החוקרים ביקשו לבחון האם שיכוך הכאב שמספק הקטמין נובע מתחושת הדיסוציאציה שהתרופה מעוררת.
במחקר השתתפו 37 מתנדבים בריאים. כל משתתף קיבל בשתי פגישות נפרדות עירוי קטמין ועירוי פלצבו (תרופת דמה). במהלך הניסוי ותחת השפעת החומר, עברו המשתתפים סריקות מוח בתהודה מגנטית תפקודית (fMRI), נחשפו לגירויי כאב מבוקרים ודיווחו בזמן אמת הן על עוצמת הכאב שחוו והן על עוצמת תחושת הדיסוציאציה.
פרופ' תלמה הנדלרצילום: המרכז הרפואי איכילובתוצאות המחקר היו חד-משמעיות: אמנם הקטמין הפחית את תחושת הכאב והגביר את תחושת הניתוק, אך החוקרים לא מצאו כל קשר בין שתי התופעות. משתתפים שחוו דיסוציאציה חזקה לא נהנו בהכרח משיכוך כאב משמעותי יותר, ולהפך. במילים אחרות, תחושת הניתוק אינה המנגנון שבאמצעותו הקטמין מפחית כאב.
ההוכחה מגיעה מעומק המוח
כדי להבין מה באמת קורה שם בפנים, החוקרים הכניסו את המשתתפים לסורק המוח - והממצאים הנוירולוגיים אישרו את התמונה: שיכוך הכאב וההרגשה של "איבוד השליטה" מופעלים באזורים שונים לחלוטין במוח.
שיכוך הכאב וההרגשה של 'איבוד השליטה' מופעלים באזורים שונים לחלוטין במוח
(צילום: Shutterstock)
כשהקטמין העלים את הכאב, נרשמה ירידה בפעילות באזורים במוח שאחראים על עיבוד סבל וכאב. לעומת זאת, תחושת הניתוק נבעה משינוי ב"רשת ברירת המחדל" של המוח - המערכת שאחראית על תחושת ה"אני", המחשבות והזיכרונות שלנו. ברגע שהקטמין החליש את התקשורת בין החלקים של הרשת הזו, המשתתפים הרגישו שהם מתנתקים מהגוף שלהם.
המשמעות פשוטה: לא מדובר רק בתחושה סובייקטיבית נפרדת, אלא בשני מנגנונים מוחיים נפרדים לחלוטין. התרופה פועלת בשני ערוצים שונים במקביל - מה שמוכיח שאפשר, בעיקרון, להשיג את ההשפעה של העלמת הכאב גם בלי לעבור את ה"מסע" התודעתי.
ד"ר חגי שרוןצילום: מתן שליטא"בשנים האחרונות מתנהל דיון מדעי וקליני ער בשאלה האם החוויה הסובייקטיבית שמייצרות תרופות פסיכואקטיביות היא חלק בלתי נפרד מהשפעתן הטיפולית", מסבירה פרופ' תלמה הנדלר, ראשת המכון לחקר הפסיכדליה באוניברסיטת תל אביב. "המחקר שלנו מראה שלפחות במקרה של קטמין ושיכוך כאב, התשובה היא ככל הנראה לא. הצלחנו להראות שההשפעה על הכאב וההשפעה על התודעה מופרדות - הן בהתנהגות והן בפעילות המוח. חשוב לציין שזה לא מכליל לתרופות אחרות מהסוג הפסיכדלי כמו פטריות הזיה. במקרה זה עדיין נותרה חובת ההוכחה עלינו המדענים".
מה קורה בדיכאון ופוסט-טראומה?
הגילוי שסוף-סוף אפשר להפריד בין העלמת הכאב לבין תחושת הניתוק, מעורר שאלות גם לגבי שימושים אחרים של קטמין - כמו טיפול בדיכאון עמיד ובפוסט-טראומה (PTSD). בעבר היו מחקרים קטנים שהטעו לחשוב שככל שתחושת הניתוק חזקה יותר, כך הקטמין עוזר יותר נגד דיכאון. אבל מחקרים גדולים ורציניים יותר כבר הוכיחו שזה פשוט לא נכון ולא עקבי. גם בטיפול בפוסט-טראומה, אין שום הוכחה שחייבים לעבור את תחושת ה"טריפ" או הניתוק כדי שהתרופה תעבוד.
חברות פארמה כבר מנסות לפתח סוג חדש של 'קטמין נקי': מולקולות שישתקו את הכאב - בלי לתפוס ראש
(צילום: Shutterstock)
עם זאת, החוקרים מזהירים מפני טעות נפוצה: אי אפשר להסיק מהממצאים על קטמין לגבי חומרים פסיכדליים אחרים, כמו פטריות הזיה (פסילוסיבין) או MDMA (אקסטזי).
הסיבה לכך היא שהקטמין פועל במוח במנגנון כימי שונה לחלוטין. בעוד שקטמין עובד בעיקר על מערכת עצבית אחת (הגלוטמט), חומרים כמו פסילוסיבין ו-MDMA עובדים על קולטנים אחרים לחלוטין (כמו סרוטונין ודופמין). לכן, גם אם בקטמין הוכח שתחושת הניתוק היא לא זו שמרפאת את הכאב, יכול מאוד להיות שבחומרים פסיכדליים אחרים החוויה הנפשית והסובייקטיבית היא דווקא כן חלק קריטי מהריפוי.
ד"ר נעם גולדוויצילום: אלון ראובניחברות הפארמה בדרך ל"קטמין נקי"
לגילויים האלה יש משמעות ענקית - גם בשטח וגם בשוק התרופות העולמי. חברות פארמה כבר מנסות לפתח סוג חדש של "קטמין נקי": מולקולות שמבוססות על הקטמין ונועדו להעלים את הכאב, אבל בלי להביא איתן את תופעות הלוואי משנות התודעה.
דוגמה בולטת לכך היא תרופה בפיתוח בשם Ketamir-2, שנועדה לטפל בכאבים עצביים קשים ומכוונת לעבוד בדיוק כך - לשתק את הכאב בלי "לתפוס ראש". התרופה כבר עברה בהצלחה את הניסויים הראשוניים לבדיקת בטיחות בבני אדם (Phase 1), אך הרופאים מדגישים כי הדרך עדיין ארוכה ועדיין אין בשוק תרופה כזו שזמינה לשימוש יומי.
אי אפשר להסיק מקטמין על MDMA: הוא עובד במוח על קולטנים נפרדים וגורם לשחרור מוגבר של סרוטונין ודופמין
(צילום: Shutterstock)
"המחקר הזה מראה עד כמה מנגנון הכאב במוח הוא מורכב, אבל גם כמה דרכים יש למוח להרגיע אותו", מסביר ד"ר חגי שרון, סגן ראשת המכון, המנהל הרפואי ומומחה לרפואת כאב. "אם נדע להפעיל רק את המנגנון שמפחית את הכאב בלי לעורר את תחושת הניתוק, נוכל בעתיד לפתח טיפולים חכמים ויעילים הרבה יותר, שיחסכו מהמטופלים את תופעות הלוואי המטרידות".
אז האם נוכל לקחת קטמין בבית?
כיום, תחושת הניתוק וההזיות הן חסם משמעותי עבור מטופלים רבים, ומחייבות השגחה רפואית צמודה בבתי חולים או במרפאות. אם נצליח לנטרל את ההשפעות משנות התודעה, הטיפול בקטמין יוכל להפוך לנוח, בטוח ונגיש הרבה יותר - במיוחד במצבים שבהם תחושת הניתוק לא רצויה, כמו ברפואת חירום או בטיפול בחולים פסיכיאטריים.
אבל האם זה אומר שנוכל בקרוב לקחת קטמין לבד בבית? החוקרים מזהירים שעדיין מוקדם לחגוג. אמנם כבר כיום ישנם מקרים נדירים של כאב עצבי קשה שבהם רופא מומחה לרפואת כאב רושם קטמין לנטילה ביתית, אך תחושת הניתוק היא לא המכשול היחיד.
קטמין הוא חומר מורכב עם תופעות לוואי נוספות ושיקולי בטיחות משמעותיים. מעבר לכך, יש לו פוטנציאל להתמכרות בשל השפעתו על מערכות נוספות במוח. בשל כך, גם בעתיד, כל טיפול בקטמין חייב להילקח אך ורק בליווי והשגחה של רופא מומחה לרפואת כאב.
