מלחמת חרבות ברזל הציבה בפני צה"ל אתגר רפואי חסר תקדים: מאות לוחמים נפצעו קשה, ורבים מהם נאלצו לעבור קטיעות גפיים, בעיקר כתוצאה מפציעות רסיסים, מטעני חבלה ומוקשים. שיעור הקטיעות במלחמה זו היה גבוה משמעותית מבעבר, ועורר את השאלה – האם ניתן היה למנוע זאת?
רגע לפני שצה"ל נכנס שוב לעומק הרצועה בלחימה שמסלימה, זו הזדמנות קריטית לעצור, להפיק לקחים ולוודא שהלוחמים יקבלו את מרב הכלים למנוע את הפציעה הבאה שתוביל לקטיעה. האם נעשה מספיק כדי להגן על הלוחמים? האם צה"ל הטמיע פתרונות חדשניים שיכולים להציל חיים – וגפיים? ומה אפשר לעשות כבר עכשיו כדי לשנות את המציאות בשטח?
במה שונה חרבות ברזל ממלחמות קודמות?
במהלך המלחמה, נרשמה עלייה דרמטית במספר הלוחמים שעברו קטיעות. אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה כנראה הפגיעה מרסיסים של מטעני צד ומוקשים בתוך שטחים בנויים ובמנהרות. סוג פציעות זה גורם נזק חמור לכלי הדם ולעצמות, מה שמוביל במקרים רבים להחלטה הכירורגית לקטוע את הגף.
בניגוד למלחמות בשטח פתוח, במערכה הזו נאלץ צה"ל לתמרן ולהילחם בתוך אחד השטחים הצפופים בעולם הן מבחינת בנייה והן מבחינת אוכלוסייה. תנאים אלו, בנוסף לרצון להימנע מפגיעה בחפים מפשע, גרמו לצה"ל לתמרן בצורה איטית וזהירה ובכך הפכו אותו ליותר פגיע.
סיבה נוספת לעלייה בכמות הפגיעות היא השיפור הניכר במערכת הטיפול הרפואי שהוטמעה בצבא ובעורף בשילוב עם הקרבה של רצועת עזה לבתי החולים ומערך הפינוי האווירי שאפשר פינוי מהיר ויעיל שלא התאפשר בעבר. בשל כך, רבים מהפצועים הקשים שלא היו שורדים בעבר פציעות כה מורכבות הגיעו למרכזים הרפואיים השונים בטווח שאפשר מתן טיפול מציל חיים. במקרים רבים, בשל הצורך להציל את המטופל ולמנוע זיהום ועומס קריטי על מערכות הגוף בשל מצב הגפיים, נאלץ הצוות הרפואי לכרות את אותו איבר.
מה עוד ניתן לעשות לפני שחידוש הלחימה יוביל לגל נוסף של פצועים?
הדרך היעילה ביותר למנוע קטיעות היא למנוע את הפציעות שגורמות להן מלכתחילה ולשפר את מיגון הלוחמים:
שימוש במגיני רגליים תקניים: אחת הבעיות שנחשפו במלחמה הנוכחית הייתה העובדה שלוחמי החי"ר לא היו מצוידים במגיני רגליים ייעודיים, למרות שכוחות מיוחדים כבר השתמשו בהם. מגיני רגליים חסיני רסיסים, שישולבו בציוד הלוחמים, יכולים להפחית את חומרת הפציעות ולמנוע פגיעות קשות בגפיים התחתונות.
פרופ' מיכאל דרקסלרנעליים בליסטיות: נעליים אלה שנמצאות בשימוש מדינות כמו ארה"ב ובריטניה בנויות משכבות הגנה שיכולות להפחית משמעותית את הפגיעה מהדף של מוקשים להגן על כפות הרגליים במקרה של פיצוץ. הכנסת נעליים כאלה לכוחות הקרביים תוכל להקטין את הפגיעות.
שכבות הגנה היקפיות: מערכות שמגינות על איברי המפשעה והאגן, שפגיעה בהם עלולה לגרום לקטיעות גבוהות יותר.
כמו כן יש להמשיך לשפר את יכולות הטיפול הרפואי:
בשטח:
שימור כשירות הצוות הרפואי המטפל והמשך הגדלת כמות הרופאים, פרמדיקים וחובשים שמתלווים לכל יחידה. אתגר זה מתעצם נוכח עומס המילואים על משרתי המילואים הכמות הקטנה יחסית של אנשים אשר מוכשרים במתן טיפול זה.
הטמעת מערכות מתקדמות וחדשניות כגון תחבושות ביולוגיות מתקדמות שמסייעות בשימור רקמות חיות ומפחיתות את הצורך בקטיעה. יש לוודא שכל כוח קרבי מצויד בהן.
שימור תשתית הפינוי המהירה הכוללת צוותי ניוד ייעודיים והכשרת מנחתים. ניתן אף להטמיע רחפנים לשינוע ציוד רפואי (שכבר הוכנס לשימוש להעברת מנות דם - בסרטון הבא). כל דקה של עיכוב מעלה את הסיכון לקטיעה ב-1.7%, וכל שעה של עיכוב מגדילה פי שלושה את הסיכוי לקטיעה.
משלוח מנות דם באמצעות רחפן
(צילום: דובר צה"ל)
בעורף:
יש לשמר את כשירות הצוותים הרפואיים ולהשקיע משאבים בהכשרת מרכזים רפואיים פריפריאליים והפיכתם למרכזי-על לטראומה על ידי פתיחת יחידות טיפול נוספות. מהלך זה יכול לייעל את זמן הפינוי הרפואי בצורה משמעותית, להציל חיים ולהפחית מהעומס הגדול על בתי החולים הגדולים במרכז. לאור הנתונים שנאספו במהלך המלחמה והאחוזים הגבוהים של פצועים שחייהם ניצלו בשל הפינוי לבתי חולים פריפריאליים, יש לבצע מהלך כזה בהקדם.
ד"ר רן עצמוןצילום: דוברות אסותא אשדודהכשרת הכוחות – כל לוחם חייב לדעת איך להציל גפיים. גם הציוד הרפואי המתקדם ביותר לא יספיק אם הלוחמים עצמם לא יידעו איך לטפל בפציעות קשות באופן מיידי. לכן, יש צורך בהדרכות ממוקדות לכל חייל אשר בטיפול מהיר יוכל להציל את הגפה של חברו:
- איך לזהות פציעה שמסכנת גף?
- כיצד להשתמש נכון בחוסם עורקים כדי למנוע נמק?
- איך לבצע חבישה שתשמור על זרימת הדם למקסימום האפשרי?
שיקום וחזרה לתפקוד
השיקום לאחר קטיעה הוא תהליך ארוך ומורכב. מחקרים מראים שהגורמים המשפיעים ביותר על התפקוד לטווח ארוך כוללים התאמה אישית של משתלים (פרוטזה) לסגנון החיים ולצרכים הספציפיים של הנפגע. לכך יש להוסיף טיפול נפשי שמסייע להתמודדות עם הטראומה והשינוי בדימוי הגוף. גישה שיקומית רב-תחומית משלבת פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול נפשי.
במבט לעתיד, יש התפתחויות טכנולוגיות מבטיחות בתחום הקטיעות שכוללות:
- משתלים ביונים שמחוברים ישירות למערכת העצבים ומאפשרים תחושה ושליטה טבעיות יותר.
- שתלים אוסטאו-אינטגרטיביים: המתחברים ישירות לעצם ומאפשרים חיבור יציב יותר של המשתל.
העלייה במספר הקטיעות במלחמת חרבות ברזל מדגישה את הצורך בהשקעה באמצעי מניעה, בטיפול מיידי ובשיקום מתקדם. שילוב של מיגון משופר, טיפול רפואי מהיר ואיכותי בשטח ותוכניות שיקום מקיפות יכול להפחית משמעותית את שיעור הקטיעות ואת השלכותיהן ארוכות הטווח בקרב לוחמים פצועים.
התמודדות עם אתגר הקטיעות אינה רק עניין רפואי-טכני, אלא גם ציווי מוסרי וחברתי - ההבטחה לחיילים שעושים כל מה שניתן כדי לשמר את גופם ותפקודם בשדה הקרב ולאחר מכן.
פרופ' מיכאל דרקסלר, מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. ד"ר רן עצמון, מנהל יחידת ספורט וניתוחים זעיר פולשניים בבית החולים
