חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומחיל הרפואה של צה"ל גילו גישה טיפולית חדשה ומבטיחה להתמודדות עם הלם דימומי – מצב מסכן חיים הנגרם מאובדן דם חמור, אשר מהווה את הגורם המוביל לתמותה שניתן למנוע במקרי טראומה ברחבי העולם.
המחקר נערך בהובלת ד"ר אריאל פורר וד"ר מאיה שמחוני מהאוניברסיטה העברית והמכון לרפואה צבאית – פרויקט משותף של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בית החולים הדסה וחיל הרפואה. המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, מראה כי הפעלה של קינאז חלבון C אפסילון (PKC-ε) משפרת משמעותית את שיעורי ההישרדות הראשוניים ואת היציבות ההמודינמית לאחר דימום חמור.
3 צפייה בגלריה
המטרה: לשפר את סיכויי ההישרדות ולהפחית את הסיבוכים הקשורים לטראומה חמורה. בתמונה: פעילות יחידה 669 בלב עזה
(צילום: דובר צה"ל)
3 צפייה בגלריה
כשצה"ל והאונ' העברית משתפים פעולה: גילוי של גישה טיפולית חדשה ומבטיחה להתמודדות עם הלם דימומי
(צילום: Shutterstock)
בניסוי מבוקר שבוצע במודל חזיר, החוקרים גרמו להלם דימומי באמצעות שאיבת 35% מנפח הדם הכולל של בעלי החיים. בעלי חיים שטופלו בפפטיד מפעיל PKC-ε חמש דקות בלבד לאחר תחילת הדימום הראו שיפור דרמטי בשיעורי ההישרדות – 73% מהנבדקים שטופלו שרדו, לעומת 25% בלבד בקבוצת הביקורת. בנוסף, בעלי החיים שטופלו שמרו על יציבות לבבית טובה בהרבה, כולל לחץ דם, קצב לב ותפוקת לב – כל אלו מדדים קריטיים להתמודדות מוצלחת עם טראומה חמורה.
בנוסף לכך, ניתוח מפורט של פעילות המיטוכונדריות גילה תפקוד מוגבר ברקמות הלב של בעלי החיים שטופלו. כיוון שהמיטוכונדריות מהוות מקור עיקרי לייצור אנרגיה בתא, ממצאים אלו מצביעים על כך שהפעלת PKC-ε מסייעת לשמור על רמות אנרגיה באיברים בעת מצוקה, ובכך עשויה להגן על הרקמות מנזק נוסף הנגרם כתוצאה מאובדן דם חמור.
ד"ר מאיה שמחוניצילום: פרטי"התוצאות שקיבלנו הן משמעותיות ועקביות. לא מדובר רק בשיפור בשיעורי השרידות – ראינו גם שיפור ברור במדדים פיזיולוגיים קריטיים כמו דופק, לחץ דם ותפוקת לב", אומר סא"ל ד"ר אריאל פורר, קצין רפואה אוגדתי בצה"ל, ממובילי המחקר. "שיתפנו פעולה עם מומחים מובילים בתחום הביולוגיה בישראל, ובחנו לעומק את תפקוד התאים – עד לרמת האברונים עצמם. מדובר בעבודה מקיפה שמבצעת ניתוח רב-שכבתי: מהרמה של הישרדות כללית, דרך תפקוד מערכות הגוף ועד למנגנונים המולקולריים בתוך התא".
ד"ר אריאל פורר: "אנחנו יודעים לטפל בפצועים בשדה הקרב – ועושים את זה היטב. אבל אנחנו תמיד מחפשים דרכים להציל יותר חיים ולאפשר טיפול לאורך זמן גם בתנאים מאתגרים בשטח. כיום, כשמדובר בפצועים – כמעט שאין לנו תרופות לתת. המטרה שלנו היא לחולל שינוי עמוק ברמה התאית, כזה שיאפשר 'לקנות זמן' קריטי בשטח"
"אתגר קריטי ברפואה הדחופה"
למחקר זה יכולות להיות השלכות נרחבות. כיום, אסטרטגיות הטיפול המקובלות בהלם היפולמי כוללות החזרת נוזלים, שעלולה להחמיר את הנזק לרקמות עקב פציעת איסכמיה-ריפרפוזיה. הגישה החדשה – מתן פפטיד מפעיל PKC-ε – עשויה להפחית באופן משמעותי את ההשפעות המזיקות הללו, לשפר את סיכויי ההישרדות ולהפחית את הסיבוכים הקשורים לטראומה חמורה.
ד"ר אריאל פוררצילום: פרטי"אובדן דם מסיבי נותר אתגר קריטי במיוחד ברפואה דחופה, הן בזירת הקרב והן במקרי טראומה אזרחיים", אומר ד"ר פורר. "הממצאים שלנו מצביעים על כך שהפעלת PKC-ε יכולה להיות גישה טיפולית יעילה ביותר, אשר עשויה לחולל מהפכה בטיפול בטראומה על ידי מתן כלי חזק למטפלים בקו הראשון לשיפור סיכויי ההחלמה של הפצועים".
הוא מוסיף ואומר כי "אנחנו בחיל הרפואה יודעים לטפל בפצועים בשדה הקרב – ועושים את זה היטב. אבל אנחנו תמיד שואפים קדימה, מחפשים דרכים להציל יותר חיים ולאפשר טיפול לאורך זמן גם בתנאים מאתגרים בשטח. כיום, כשמדובר בפצועים – כמעט שאין לנו תרופות לתת. המטרה שלנו היא לחולל שינוי עמוק ברמה התאית, כזה שיאפשר 'לקנות זמן' קריטי בשטח. זה בדיוק מה שהצלחנו להראות במחקר הזה".
ד"ר מאיה שמחוני: "הכוונה לתת טיפול מסוג זה זמן קצר מאוד לאחר הפציעה ולאפשר להגביר את יציבות הפצועים המדממים דימום משמעותי בין אם במקרי טראומה אזרחית או צבאית. אנו מאמינים כי במחקר הנוכחי נפתחת הדרך להגדיל את שיעורי השרידות של פצועים קשים אלו"
עם זאת, הוא מדגיש כי מדובר עדיין בשלב מוקדם: "כרגע אנחנו בשלב של ניסוי בחיות – אמנם מדובר בחיה גדולה כמו חזיר – אבל הדרך ליישום בבני אדם עוד ארוכה ודורשת מחקר קליני נוסף".
ד"ר מאיה שמחוני הוסיפה: "בה בשעה שאנחנו משיגים הישגים יוצאי דופן בהצלת חיי אדם מפציעות קשות ביותר, חוקרי החיל והאוניברסיטה העברית בוחנים ומפתחים את נתיבי הטיפול העתידיים, שיכללו כלים חדשים כולל תרופות שיוכלו להיות בארגז הכלים של כל חובש ומטפל בכיר. הכוונה לתת טיפול מסוג זה זמן קצר מאוד לאחר הפציעה ולאפשר להגביר את יציבות הפצועים המדממים דימום משמעותי בין אם במקרי טראומה אזרחית או צבאית. אנו מאמינים כי במחקר הנוכחי נפתחת הדרך להגדיל את שיעורי השרידות של פצועים קשים אלו ונדרש עוד מחקר משמעותי על מנת להביא את היכולת הזו לכדי מימוש בשטח".
מה הופך את הממצא הזה לייחודי בהשוואה לגישות טיפוליות קיימות?
"מדובר במודל ניסוי שמדמה בצורה קרובה מאוד את המציאות האנושית – גם מבחינת נפח הדימום, שהוא משמעותי מאוד, וגם מבחינת משך ההישרדות", מסביר ד"ר פורר. "הצלחנו להחזיק את בעלי החיים בחיים במשך שבע שעות לאחר הפציעה – זמן קריטי בשטח שמאפשר טיפול ממושך בפצועים. למעשה, דימינו מצב של פצוע שנדרש לטיפול לאורך זמן בשדה הקרב, והצלחנו להתמודד עם זה בהצלחה".
איך ייראה לדעתך השימוש הקליני בתרופה כזו – בשטחי לחימה או באמבולנסים?
"בניסוי השתמשנו במתן תוך-שרירי – בדיוק כדי לדמות שימוש מבצעי פשוט בשטח", הוא מסביר. "הרעיון הוא שכל חובש יוכל להזריק את התרופה תוך שניות, כבר בדקות הראשונות שלאחר הפציעה. חמש דקות מרגע זיהוי הדימום – והתרופה כבר ניתנת. הפצוע ממשיך לדמם, אבל ההשפעה שלה מתחילה לעבוד מיד ומסייעת לייצב אותו עד לעצירת הדימום. נכון לעכשיו זה הוכח על חזירים, אבל המטרה היא להתקדם בהמשך גם למחקרים קליניים בבני אדם".
