מפגשים משפחתיים, שולחנות עמוסים באוכל והערות תמימות לכאורה ("בקושי נגעת באוכל") – עבור מי שמתמודדים עם הפרעות אכילה, פסח הוא לא בדיוק "חג החירות", אלא תקופה שעלולה להיות מאתגרת במיוחד. כשהאוכל תופס מקום מרכזי והשיח סביב התיאבון ו"כמה מנות לקחת" הופך לנוכח בכל ארוחה, זמן שאמור להיות שמח עלול להפוך לקרקע פורייה לחרדה, אשמה ומאבק פנימי.
פסיכיאטרית, פסיכולוג קליני ודיאטנית קלינית מסבירים מה עובר סביב שולחן החג על מי שחיים עם הפרעת אכילה, איך ניתן להתכונן לכך, ומה בני המשפחה יכולים לעשות כדי לא להזיק – גם בלי כוונה.
יואב לרון, פסיכולוג קליני ומנהל היחידה להפרעות אכילה של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי, אומר שהחגים הם תקופה מורכבת במיוחד למי שמתמודד עם הפרעת אכילה. "בעוד עבור רוב האנשים מדובר באירועים מהנים, עבור המתמודדים עם הפרעות אכילה, אלו לעיתים הימים הכי קשים בשנה", הוא מסביר, "השולחן עמוס, האוכל במרכז, ויש תחושה שכל העיניים מופנות אליהם. גם מפגשים משפחתיים יכולים לעורר מתחים וקונפליקטים שמחמירים את הסימפטומים. זה לא רק האוכל – זו גם התחושה שאין לאן לברוח".
יואב לרוןצילום: דוברות כלליתלדבריו, "אנשים שסובלים מהפרעות אכילה נוטים בדרך כלל לצמצם את הנוכחות שלהם במפגשים חברתיים, שם הם חשופים לעיניים רבות שבחוויה הסובייקטיבית שלהם עשויות להיות ביקורתיות ושיפוטיות".
ד"ר מרינה פז, פסיכיאטרית מומחית להפרעות אכילה במחוז הדרום של מכבי שירותי בריאות, מדגישה כי מדובר בהפרעות פסיכיאטריות של ממש, שלא מסתכמות רק בקשר לאוכל עצמו. "אנחנו רואים עלייה בשכיחות ההפרעות, במיוחד מאז הקורונה. חשוב להבין – זה לא עניין של משמעת או רצון, אלא מצב רפואי שמצריך טיפול מקצועי".
גם שיראל תירוש, דיאטנית קלינית ומנהלת המרפאה להפרעות אכילה של מכבי בבאר שבע, מזהירה מההשפעה של האווירה החברתית סביב השולחן, ואומרת כי "האתגר הוא לא רק באוכל עצמו, אלא גם בתחושת הפיקוח, בביקורת הסמויה או הגלויה, ובצורך בשליטה. לפעמים עצם הישיבה לשולחן עם אנשים מהווה קושי. המאכלים החגיגיים – דווקא כי הם מיוחדים ונראים כ'שוברי שגרה' – יכולים להיתפס כמאיימים. כשהכול סובב סביב האוכל, מתמודדים מרגישים שאין להם מקום בטוח".
ד"ר מרינה פזצילום: פרטיטריגרים סביב השולחן
"הפרעות אכילה הן חלק מההפרעות הפסיכיאטריות שמוגדרות לפי ה-DSM (מדריך אבחון וסיווג הפרעות נפשיות שבו משתמשים פסיכיאטרים), שמערבות לרוב פגיעה בדימוי הגוף", מסבירה ד"ר פז. "רוב הפרעות האכילה הנפוצות כיום הן הפרעות אכילה מצמצמות כמו אנורקסיה נרבוזה והפרעות אכילה התקפיות כמו בולימיה נרבוזה ו-BED. הטיפול בהפרעת אכילה נעשה כחלק ממערך בריאות הנפש הכולל צוות רב מקצועי של מטפלים – פסיכיאטר, מטפל רגשי, תזונאי, ריפוי בעיסוק, רופא גוף ואחיות".
לדברי לרון, תקופת החג מייצרת שורה של טריגרים עבור הסובלים מהפרעות אכילה – החל מהאוכל עצמו, דרך יציאה מהשגרה וכלה באינטראקציות חברתיות. "הערות בנוגע למראה או להרגלי אכילה, גם אם נאמרות מתוך כוונה טובה, יכולות לעורר תחושת פיקוח, ביקורת או חוסר ערך. גם השיח הציבורי שאחרי החגים – על 'שריפת קלוריות' או 'פיצוי' – ממשיך להזין את ההפרעה".
בנוסף, הוא ממליץ להגיע לארוחות החג לאחר תכנון מראש, ולא לפעול באופן ספונטני. "כדאי להתייעץ עם מטפל או דיאטנית שמכירים את ההתמודדות, לבנות תפריט מותאם ולנסות לשמור על שגרה תזונתית ככל האפשר. לא לדלג על ארוחות ולא לנסות 'לאזן' את האכילה באמצעות ענישה עצמית – זו לא הדרך".
שיראל תירושצילום: רותם מלולד"ר פז מסבירה שהפרעת אכילה אינה סתם הרגל רע או דיאטה שיצאה משליטה, אלא הפרעה נפשית מורכבת, שבמרכזה לרוב עומדים דימוי גוף שלילי, תחושת ערך עצמי ירודה ולעיתים גם צורך עז בשליטה על מציאות שנחווית ככאוטית.
"הספקטרום רחב מאוד", היא אומרת, "ויש מי שנעים בין תקופות של אכילה כפייתית לבין תקופות של הימנעות מוחלטת. בשני הקצוות מדובר בהתנהגויות מסוכנות שיכולות להשפיע על הבריאות הפיזית והנפשית כאחד". לדבריה, הפרעות האכילה נעות על פני רצף – מאכילה מופרעת ועד למצבים חמורים יותר כמו אנורקסיה ובולימיה – והטיפול בהן חייב להיות רב-מערכתי ולעיתים גם משולב בטיפול תרופתי.
4 צפייה בגלריה
ד"ר פז: "יש מי שנעים בין תקופות של אכילה כפייתית לבין תקופות של הימנעות מוחלטת"
(צילום: shutterstock)
היא מציינת שבשנים האחרונות ניכרת מגמת עלייה בפניות בתחום, במיוחד בקרב מתבגרים. "הקורונה שיבשה שגרות, הגבירה את הבידוד, והציפה הרבה חרדה – וזה הוביל להחמרה או התפרצות של הפרעות אכילה אצל רבים. גם הנראות ברשתות החברתיות משפיעה. חלק מהמטופלים מגיעים למצב שבו הטיפול הרגשי אינו מספיק, ונדרשת גם התערבות תרופתית, כחלק מתוכנית טיפולית כוללת".
תכנון מוקדם, פחות חרדה
תירוש מסבירה שהפרעות אכילה נפוצות יותר בבנות צעירות ובנשים, אך קיימות גם אצל בנים וגברים ויש להיות ערים לכך. "ההפרעה מתבטאת בקושי לקבל את הגוף כפי שהוא – משקל ונראות וההשפעה שלהם על דימוי הגוף, וקשיים בחוויית האכילה – עם פעולת האכילה, סוג המאכלים והחלק החברתי של האכילה. פעמים רבות כחלק מההפרעה יש התבודדות והסתגרות חברתית וקושי אף להסב לשולחן האוכל ולאכול עם המשפחה הגרעינית".
התארגנות מוקדמת היא מפתח מרכזי לצלוח את החג. "אנחנו מנחים את המטופלים לבדוק מראש איפה הם יהיו, איזה אוכל צפוי להיות, ואפילו להציע להביא איתם תבשילים מוכרים. הידיעה מה צפוי מקטינה את חוסר הוודאות ומפחיתה חרדה".
לדברי תירוש, רצוי לכלול בארוחה גם מנות פשוטות – כמו תפוח אדמה, עוף, דגים או אורז – לצד המנות החגיגיות. "כשהאוכל מורכב מדי או בלתי צפוי, זה יוצר תחושת חוסר שליטה. אוכל מוכר ובסיסי מאפשר למטופלים להרגיש בטוחים יותר".
גם בנוגע ללוח הזמנים של האכילה ביום החג, תירוש ממליצה שלא לדלג על ארוחות כדי "לפנות מקום" לארוחת הסדר. "מי שמגיע רעב מאוד – מתקשה לווסת את עצמו. במקום זה, אפשר לאכול מוקדם ולבנות סדר יום מותאם. המטרה היא לשמר שגרה ולהימנע מתנודות קיצוניות באכילה".
"אל תסתכלו לאף אחד בצלחת"
לשלושת המומחים מסר ברור גם למשפחות: השתדלו לא להעיר, לא לייעץ ולא ללחוץ. לפעמים ההערות הכי קטנות – כמו "רזית!" או "קח רק ביס קטן!" – עלולות לעורר סערה פנימית. "עדיף להימנע מכל אמירה שמתייחסת לאכילה או למראה. אם אפשר – שאלו את האדם מה יעזור לו, ותנו לו תחושת שליטה", אומר לרון.
תירוש מדגישה: "כדאי להימנע ממחמאות על מראה חיצוני כמו צורת השיער, גוון העור או העיניים, משקל וגובה, שכן אלו דברים שאינם בני שליטה ובחירה. ניתן להתמקד במחמאות של עשייה או חוויה, כמו: 'אני כל כך שמחה שהצטרפת לארוחת החג', 'כמה מרגשת הברכה שכתבתם' – כשהמטרה היא להתמקד בנושאי אווירה ולא בנראות".
4 צפייה בגלריה
הימנעו משיח מרובה על האוכל והשתדלו לשוחח על נושאים אחרים כמו חוויות משותפות, טיולים ועוד
(צילום: Shutterstock)
אם אתם מזהים שינוי בהתנהגות, הסתגרות, ירידה במשקל או אובססיה לאוכל – אל תתעלמו. דברו עם רופא המשפחה או איש מקצוע. במקרים רבים, החגים הם הזמן שבו הבעיה צפה לראשונה – וזו יכולה להיות גם ההזדמנות להתחיל לטפל בעצמכם או במי שקרובים אליכם. "לפעמים באירועים כמו אלה אנו מזהים כי הדברים אינם כתמול שלשום", מסכמת תירוש, "אם אתם חושבים שאחד מבני המשפחה מתמודד עם הפרעת אכילה, אנו מזמינים אתכם לא להישאר עם זה לבד ולהתייעץ עם רופא המשפחה או גורמים מטפלים אחרים".
כך תעזרו למתמודדים
הימנעו מהערות על מראה חיצוני – גם לא מחמאות כמו "איך רזית" או "איזה יופי את נראית".
אל תתייחסו לאוכל בצלחת – לא להציע בכוח, לא לשאול "זה הכול?", ולא להעיר אם מישהו לא אוכל.
ותרו על שיח של דיאטות ופיצוי – אין מקום למשפטים כמו "מחר אני שורף את זה בריצה" או "זה רק ליומיים, אחר כך חוזרים לסלטים".
אפשרו למתמודד לשבת במקום שנעים לו – לפעמים יש צורך לשבת בקצה השולחן או לצאת להפסקה – תנו לזה מקום בלי דרמה.
אל תשוו בין סועדים – "היא לא אכלה כלום", "הוא לקח שלוש פעמים" – זה לא תורם, רק פוגע.
שלבו מנות פשוטות ומוכרות – עוף, אורז, דגים, ירקות – אוכל שקל לזהות ולהתמודד איתו.
עודדו שיחות שהן לא על אוכל – דברו על חוויות משפחתיות, טיולים, זיכרונות, ואפילו על העבודה שלכם. העיקר שלא לדבר רק על האוכל.
שימו לב למי שנעדר מהשולחן – מתמודד שלא מגיע לארוחה או יוצא באמצע – זו לא היעלבות, זה קושי. היו אמפתיים.
