בעקבות חשיפתו של הזמר נדב גדג' (26) על התמודדותו עם הפרעה דו-קוטבית, הידועה יותר בשמה העממי "מאניה דיפרסיה", מתחדדת השאלה: מהי באמת המחלה הזו, מה הסימנים שצריך לשים לב אליהם – ומדוע חשוב כל כך להוריד את הסטיגמה? ד"ר שחר רובינזון, פסיכיאטר מומחה וראש תחום בריאות הנפש במחוז הדרום במכבי שירותי בריאות, הסביר בריאיון ל-ynet את כל מה שחשוב לדעת.
"מדובר במחלה אמיתית לכל דבר", הדגיש ד"ר רובינזון. "אבל כמו שקורה לא פעם בתחום בריאות הנפש, יש שימוש יתר ולא מדויק במושג, וזה עלול לגרום לנזק ממשי למי שמתמודד איתה באמת". צפו בריאיון המלא לאולפן ynet:
ריאיון אולפן ד"ר שחר רובינזון
(צילום: ליאור שרון)
בחשבון האינסטגרם שלו כתב גדג', נציג ישראל לשעבר באירוויזיון ב-2015: "עברתי המון, למדתי המון על החיים האלו, קיבלתי פרופורציות, למדתי את עצמי מכל כיוון אפשרי וחוויתי תאי לחץ קשים שהביאו אותי לחישול מסוג אחר".
קוטב של שמחה מול קוטב של ייאוש
מאניה דיפרסיה היא הפרעה נפשית כרונית שמאופיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח ובאנרגיה. היא כוללת שני קצוות – בקוטב האחד, אפיזודות של דיכאון עמוק, הכוללות תחושת עצב, חוסר עניין, חוסר אנרגיה ולעיתים גם מחשבות אובדניות. בקוטב השני – התקפי מאניה, שמאופיינים באופוריה, מרץ מוגבר, חוסר צורך בשינה, דחף לפעולויות אימפולסיביות ולעיתים אף מסוכנות.
1 צפייה בגלריה
"עברתי המון, למדתי המון על החיים האלו, קיבלתי פרופורציות". נדב גדג'
(צילום: צביקה טישלר)
"זה לא סתם שמישהו מרגיש קצת שמח וקצת עצוב", מדגיש ד"ר רובינזון. "המצבים הם קיצוניים מאוד, חורגים מהנורמה, וגורמים לפגיעה קשה בתפקוד. לעיתים גם למסוכנות – לעצמו או לאחרים". בין ההתקפים, הוא מדגיש, ייתכנו תקופות ארוכות לחלוטין של מצב רוח יציב ותפקוד תקין. אבל המחלה, ככל שהיא מוזנחת או לא מאובחנת, עלולה להחמיר.
ד"ר שחר רובינזוןצילום: דוברות מכביעל פי הנתונים, שכיחות ההפרעה באוכלוסייה מוערכת בין 1% ל-2.5% – שיעור שאינו נמוך כפי שנהוג לחשוב. נשים וגברים נפגעים בשיעורים דומים, אך עם הבדל מסוים באופי ההתקפים. נשים נוטות יותר לאפיזודות דיכאוניות, בעוד גברים חווים יותר אפיזודות מאניות, שלעיתים כוללות גם התנהגות אלימה – ועל כן גם מגיעים יותר לאשפוזים פסיכיאטריים.
"ההפרעה יכולה להופיע כבר בגיל ההתבגרות, בין גיל 15 ל-30", מציין ד"ר רובינזון. "אבל אנחנו רואים גם מקרים של הופעה מאוחרת יותר. אצל נשים, תקופות מסוימות כמו אחרי לידה או סביב גיל המעבר נחשבות מועדות יותר להחמרות".
"אנשים בטוחים שהם מרכז העולם"
אחת הסיבות לשיח הציבורי הגובר סביב ההפרעה בשנים האחרונות, היא חשיפה של ידוענים – בעיקר מחו"ל, אך גם בישראל – שמתמודדים עמה בגלוי. חשיפתו של הזמר נדב גדג' עוררה בימים האחרונים תגובות רבות ברשת, וגם שאלות.
האם חשיפה מוקדמת, פרסום, לחץ ציבורי וחיים בקצב אינטנסיבי תורמים להתפרצות המחלה?
"יש פה שילוב של כמה גורמים", מסביר ד"ר רובינזון. "הגורם המרכזי הוא גנטי – מי שיש לו קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם הפרעה דו-קוטבית, נמצא בסיכון גבוה יותר. אבל יש גם השפעות סביבתיות: סטרס, אורח חיים לא יציב, שינה לא מספקת – כל אלו מגבירים את הסיכון. ואצל ידוענים, הלחצים האלה בהחלט קיימים".
הוא מציין אנקדוטה חשובה: "אחד התסמינים של התקף מאני הוא תחושת גדלות – אנשים בטוחים שהם מרכז העולם. כשאתה ידוען, אתה באמת מקבל פידבק מהסביבה שאתה מוצלח, מיוחד, נערץ – וזה מקשה מאוד לזהות מתי עברת את הגבול. הסביבה לפעמים לא מבחינה, והאדם עצמו מתקשה לקבל שהוא צריך עזרה".
סימני אזהרה – כך תזהו
"חשוב לשים לב כשאדם בסביבתנו עובר שינוי קיצוני במצב הרוח, אבל גם – וזה חשוב – כשיש ירידה בתפקוד, כשהוא מתחיל לדבר לא לעניין, לא ישן בלילה, פעיל בצורה יוצאת דופן, או לחלופין שקוע בדיכאון", מדגיש ד"ר רובינזון.
לדבריו, קושי מרכזי באבחון הוא שלרוב, במיוחד באפיזודה הראשונה, לאדם עצמו אין מודעות לכך שהוא חולה. "זה מצב מורכב. אתה רואה שמישהו משתנה, לא מתפקד, אבל הוא עצמו מרגיש טוב – אפילו נפלא – ולכן מאוד קשה לשכנע אותו לפנות לעזרה. צריך הרבה עדינות, אבל גם נחישות".
שימוש באלכוהול ובסמים הוא אחד מגורמי הסיכון להחמרה של ההפרעה – ולעיתים אף לגילוי שלה. "בחו"ל, במיוחד בקרב ידוענים, השילוב בין אורח חיים אינטנסיבי ושימוש בחומרים עלול להיות נפיץ. אבל גם בישראל אנחנו רואים מקרים דומים", הסביר ה.
טיפול מקצועי – חיים עם ההפרעה, ולא תחתיה
אבחון של הפרעה דו-קוטבית נעשה על ידי פסיכיאטר, והטיפול משלב לרוב תרופות מייצבות מצב רוח (כמו ליתיום או למוטריג'ין), ולעיתים גם תרופות אנטי-פסיכוטיות. בנוסף, משלבים טיפולים פסיכולוגיים כמו CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), טיפול משפחתי, וכן שמירה על אורח חיים מאוזן, שינה סדירה, הימנעות מחומרים ממכרים ולמידה של זיהוי מוקדם של סימני החמרה.
"מדובר בטיפול שמשנה חיים", מדגיש ד"ר רובינזון. "אנשים שחיים עם ההפרעה הזו – כל עוד הם מטופלים נכון – יכולים לנהל חיים תקינים, לעבוד, לגדל משפחה, לתפקד. הבעיה מתחילה כשאין אבחנה, או כשיש סטיגמה שגורמת לאנשים להתבייש או להימנע מטיפול".
מתי נדרש אשפוז?
במקרים חמורים, כאשר אדם מהווה סכנה לעצמו או לסביבתו, או כאשר אינו מסוגל לדאוג לעצמו, נדרש לעיתים אשפוז פסיכיאטרי. לפי החוק בישראל, אשפוז כפוי ניתן רק בהתקיים סכנה מיידית וממשית, או במצב של הזנחה קשה – ורק באישור הפסיכיאטר המחוזי.
ד"ר שחר רובינזון: "מדובר בהפרעה שיש לה בסיס ביולוגי ברור. זו לא אשמתו של אדם שהוא חולה, בדיוק כפי שלא נאשים מישהו בסוכרת או באפילפסיה. אבל כן יש אחריות לטפל בעצמך – וברגע שיש טיפול נכון, החיים יכולים לחזור למסלול"
ד"ר רובינזון מדגיש כי חשוב להפריד בין המיתוסים שמרחפים סביב ההפרעה לבין המציאות: "מדובר בהפרעה שיש לה בסיס ביולוגי ברור. זו לא אשמתו של אדם שהוא חולה, בדיוק כפי שלא נאשים מישהו בסוכרת או באפילפסיה. אבל כן יש אחריות לטפל בעצמך – וברגע שיש טיפול נכון, החיים יכולים לחזור למסלול".
הוא מוסיף כי דווקא החשיפה הציבורית של ידוענים יכולה לסייע להעלאת המודעות ולהפחתת הסטיגמה. "הציבור רואה שאדם מוכשר, מצליח, מתמודד עם ההפרעה – ומבין שאפשר לחיות עם זה. מצד שני, חשוב שהתיאור יהיה מדויק – לא רומנטי מדי, ולא מפחיד מדי – כדי לא ליצור תמונה מעוותת של ההתמודדות". והוא מסכם, "להיות עם הפרעה דו-קוטבית זה לא אומר שאתה שבור או מקולקל. זה אומר שאתה צריך לדעת איך לנהל את המחלה, בדיוק כמו כל מחלה כרונית אחרת. ואת זה – בהחלט אפשר לעשות".
