בעולם שבו נמכרים לציבור טיפולים בתאי גזע המבטיחים לעכב את ההזדקנות ולחזק את מערכת החיסון – מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי Nature Aging מציע תובנה מטרידה: שמירה מלאכותית על פעילות חיסונית גבוהה בגיל המבוגר עלולה דווקא להוביל להתפרצות של מחלות אוטואימוניות. לדברי החוקרים, מערכת חיסון "חזקה מדי" עלולה לאבד שליטה – ולתקוף את הגוף עצמו.
תגובת יתר חיסונית – לא תמיד דבר חיובי
לפי המחקר, תפקוד חיסוני גבוה מהרגיל בגיל מבוגר עלול לגרום למערכת החיסון לפעול ללא בקרה מספקת, תוך אובדן סבילות כלפי רקמות הגוף. החוקרים מסבירים כי קבוצה מסוימת של תאי חיסון "זיכרון", שמסוגלת להתחדש בדומה לתאי גזע (נקראים TSCM), ממשיכה לייצר תאי T תוקפניים במיוחד. אותם תאים מצטברים סמוך לנגעים דלקתיים בכלי הדם ותוקפים את הרקמות הבריאות. התוצאה: התקפה מתמשכת של תאי מערכת החיסון על הגוף עצמו.
במקביל, תאים מציגי אנטיגן שמופקדים על ויסות התגובה החיסונית חסרים ליגנדים מעכבים, מה שמחמיר עוד יותר את אובדן השליטה. בנוסף לכך, ההזדקנות מביאה להצטברות של ניאו-אנטיגנים – חלבונים "חדשים" שמזוהים בטעות כגורמים זרים. כשהחסינות נותרת חזקה מדי, נוצרת תגובתיות-יתר שמובילה לנזק עצמי.
המחקר בחן יותר מ-100 מטופלים בגיל מבוגר שטופלו במאיו קליניק בגלל מחלה אוטואימונית שפוגעת בכלי דם גדולים כמו אבי העורקים. ברקמות החולים זוהו תאי חיסון מיוחדים, שתפקודם דומה לתאי גזע צעירים שיכולים להתחדש ולעודד ריפוי. הבעיה היא שבמקום לחסן, הם דווקא סייעו בהתפשטות המחלה. בנוסף, נמצאה פגיעה בתפקוד מנגנוני הבקרה (immune checkpoints) שאמורים לבלום תגובות חיסוניות חורגות.
החוקרים מציינים כי הזדקנות חיסונית אינה רק תהליך של ירידה בתפקוד, אלא מנגנון הסתגלות מתוחכם שמגן מפני הופעת מחלות אוטואימוניות. ד"ר קורנליה ויינד, ראומטולוגית וחוקרת קלינית, שהובילה את המחקר, ציינה: "ראינו שלמטופלים אלה יש מערכת חיסון צעירה מאוד, אף שהם בשנות ה-60 וה-70 לחייהם. אבל המחיר שהם משלמים על כך הוא מחלות אוטואימוניות".
פרופ' מונה כידון צילום: ג'ואי כהן פרופ' מונה כידון, מומחית לרפואת ילדים ואימונולוגיה בכללית מחוז מרכז, מדגישה כי העלייה בתחלואה האוטואימונית נובעת מתהליך מורכב יותר, שמתחיל בגיל צעיר: "ב-30 השנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה מתמדת במחלות שקשורות לפעילות לא תקינה של מערכת החיסון – הן פעילות-יתר והן תת-פעילות", היא מסבירה. "בשנות ה-80 ראינו מגפה של אסתמה, אחר כך אסתמה של העור, עלייה באלרגיות למזון, וכיום – שכיחות גבוהה במיוחד של דלקות אאוזינופיליות במערכת העיכול, הריאות ואזורים נוספים בגוף".
פרופ' כידון: "רוב הטיפולים שנמכרים כיום לציבור – למשל טיפולים בתאי גזע – לא באמת מצעירים את מערכת החיסון. לעיתים מזריקים תאי גזע ממקור חיצוני, אבל הגוף מזהה אותם כזרים והורג אותם. ואם הם לא מתים – הם עלולים לתקוף את הגוף. יש לטיפולים האלה תופעות לוואי קשות, והעובדה שהם נעשים במדינות כמו תאילנד, הודו וטורקיה מדברת בעד עצמה"
לדבריה, הקו המחבר בין כל התופעות הללו הוא כשל במנגנוני הלמידה והוויסות של מערכת החיסון. "אנחנו נולדים עם מערכת חיסונית שצריכה ללמוד – ללמוד מה לתקוף ומה לא. בעבר, ילדים נחשפו למחלות קשות בגיל צעיר, וזה 'חינך' את מערכת החיסון. היום, אנחנו חיים בסביבה נקייה מאוד, מחוסנים כנגד רוב המחלות – ומערכת החיסון לא נחשפת לאתגרים 'אמיתיים'. זה לב תיאוריית ההיגיינה – וזה גם לב הבעיה".
האם ההיחלשות של מערכת החיסון בגיל המבוגר יכולה דווקא להגן מפני מחלות אוטואימוניות?
החוקרים מציעים תובנה מסקרנת: ייתכן שתהליך ההזדקנות החיסונית – הכולל ירידה במספר תאים נאיביים, התכווצות התימוס ופגיעה באפקטיביות התגובה – הוא למעשה מנגנון הסתגלות טבעי. הם טוענים שהירידה בתפקוד מגינה מפני תגובת-יתר לאנטיגנים עצמיים, ובכך מפחיתה סיכון למחלות אוטואימוניות.
כאן מציגה פרופ' כידון הסתייגות: "אני לא חושבת שהבעיה היא במערכת חיסון 'צעירה מדי'. להפך – חסינות צעירה ויעילה היא דבר טוב. הבעיה היא ביכולת הבקרה, שנפגמת כבר בגיל צעיר – וכשאין בקרה, מערכת החיסון יכולה לתקוף את הגוף, גם אם היא לא מאוד חזקה".
מדוע מחלות אוטואימוניות מתגלות דווקא בגיל מבוגר יחסית?
המאמר מתמקד במחלת GCA (דלקת עורקים), אך החוקרים מרמזים על עיקרון רחב יותר: שמירה על תגובתיות חיסונית גבוהה בגיל המבוגר עלולה לגרום להצטברות תאי T פתוגניים ולהתפתחות מחלות נוספות. החוקרים מסבירים כי יש להזדקנות החיסונית תפקיד הסתגלותי, שכן היא עשויה לסייע בשמירה על איזון בין תגובה לגורמים זרים לבין מניעת תגובה נגד הגוף עצמו, ובכך להגן כאמור מפני מחלות אוטואימוניות. במסגרת המחקר החוקרים מפתחים עתה בדיקות שיאבחנו אנשים עם רמות גבוהות של תאי T דמויי תאי גזע, שעשויים להיות בסיכון לפתח מחלות אוטואימוניות בעתיד.
פרופ' כידון מסבירה: "בגיל מבוגר מתרחש עומס של תאים מתים וחומרים אוטולוגיים שהגוף לא מצליח לפנות כראוי. בנוסף לכך, מערכת החיסון עצמה לא תמיד למדה לזהות נכון – ולכן נחשפת ל'הפגזה' של חומרים פנימיים ונוטה לטעות בזיהוי".
לדבריה, שתי בעיות נפגשות: מצד אחד – מערכת חיסון שלא חונכה נכון בילדות, ומצד שני – קושי טבעי של הגוף המבוגר לסלק שאריות תאים ורעלנים. "השילוב הזה יוצר סיכון ממשי להתפתחות אוטואימוניות", היא מדגישה.
3 צפייה בגלריה
"מערכת חיסון צעירה זה דבר מצוין – אבל רק אם היא יודעת לזהות נכון ולבקר את עצמה"
(צילום: Shutterstock)
"הטיפולים לא מצעירים את מערכת החיסון"
המאמר ב-Nature Aging מתריע מפני הניסיון "להחזיר את הגלגל לאחור" ולשמר מערכת חיסון צעירה באופן מלאכותי, באמצעות טיפולים מחדשי מערכת.
"רוב הטיפולים שנמכרים כיום לציבור – למשל טיפולים בתאי גזע – לא באמת מצעירים את מערכת החיסון", מחדדת פרופ' כידון. "לעיתים מזריקים תאי גזע ממקור חיצוני, אבל הגוף מזהה אותם כזרים והורג אותם. ואם הם לא מתים – הם עלולים לתקוף את הגוף. יש לטיפולים האלה תופעות לוואי קשות, והעובדה שהם נעשים במדינות כמו תאילנד, הודו וטורקיה מדברת בעד עצמה".
המאמר החדש מציע לחשוב מחדש על הזדקנות מערכת החיסון: לא רק כתהליך של דעיכה שיש לעכב, אלא כאיזון טבעי שמפחית את הסיכון לתגובת-יתר. פרופ' כידון מסכמת: "מערכת חיסון צעירה זה דבר מצוין – אבל רק אם היא יודעת לזהות נכון ולבקר את עצמה. ברגע שהבקרה הזו חסרה, לא משנה אם המערכת צעירה או זקנה – היא עלולה לפעול נגד הגוף".
הכתבה הוכנה בסיוע מערכת ניתוח החדשות של חברת Alchemiq
