הורים לילדים עם אלרגיה למזון מכירים היטב את החשש שמלווה אותם יום-יום: האם די בכך שהילד ייגע בטעות בחלב, בבוטנים או בשומשום כדי לפתח תגובה אלרגית משמעותית, ואולי אפילו מסכנת חיים? מחקר ישראלי חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי Acta Paediatrica, מספק תשובה ברורה ומרגיעה: מגע מקרי של מזון אלרגני בעור שלם אינו גורם לאנפילקסיס בילדים עם אלרגיה למזון. צפו בהסבר המלא:
מחקר חדש מרמב"ם: מגע של מזון אלרגני עם העור לא גורם לתגובה קשה
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
המחקר, שהתבצע במרכז הרפואי מאיר ובמרכז שניידר לרפואת ילדים בין יולי 2021 ליולי 2025, נחשב לאחד המחקרים הפרוספקטיביים הגדולים מסוגו שבחנו טווח רחב של מזונות אלרגניים בתנאים מבוקרים. הובילה אותו ד"ר עידית לחובר-רוט, מנהלת היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ברמב"ם, ולצידה ד"ר שרון פולקוב-פרקש, ד"ר עידו לוסקי וד"ר אברהם ביגלמן.
לצורך המחקר גויסו 293 ילדים משתי המרפאות, בגילי שנה עד 18. מהם, 192 היו ילדים עם אלרגיה מוכחת למזון (עשרה מהם הוצאו מהמחקר בשל בדיקת עור שלילית, כך שקבוצת המחקר הסופית מנתה 182 ילדים), ו-101 היו קבוצת בקרה - 46 מהם עם רקע אטופי אחר כמו אסתמה או אלרגיה עונתית, ו-55 ילדים בריאים לחלוטין בלי היסטוריה אלרגית. גיל החולים היה צעיר יחסית: הגיל החציוני עמד על 4.61 שנים.
גלריה
ד"ר עידית לחובר-רוט, מנהלת היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ברמב"ם, מבצעת בדיקת מדבקה לגילוי אלרגיה
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
השיטה שנבחרה הייתה בדיקת מדבקה (patch test): החוקרים הצמידו לזרוע הילד מדבקה סטנדרטית בגודל 1X1 סנטימטרים, שהכילה כמות מזון שמילאה את תא הבדיקה, למשך 15 דקות - ובחנו אם מתפתחת תגובה אלרגית באזור המגע או מעבר לו. בין המזונות שנבדקו: חלב פרה, ביצה, שומשום, בוטנים, אגוז מלך, פקאן, אגוז לוז, קשיו, פיסטוק ושקדים.
רק שלושה מקרים חריגים
התוצאות היו עקביות וברורות. מתוך 263 בדיקות מדבקה שבוצעו בקבוצת הילדים עם אלרגיה, 220 בדיקות (83.7%) לא הובילו לתגובה כלל, לא אודם ולא נפיחות. ב-40 בדיקות נוספות (15.2%) הופיעה תגובה עורית מקומית קלה בלבד - אודם או נפיחות שהוגבלו לאזור המגע עצמו. רק בשלוש בדיקות (1.1%) נרשמה תגובה עורית רחבה יותר, שהתפשטה מעבר לאזור המדבקה אך נותרה מוגבלת לזרוע או לפנים. שלושת הילדים האלה טופלו בתרופה אנטי-היסטמינית (דימתינדן מלאט) והושארו למעקב עד שהפריחה חלפה. באף אחד מהמקרים - אפילו לא באחד מהם - לא נרשמה תגובה סיסטמית או אנפילקסיס.
ב-40 בדיקות נרשמה תגובה עורית מקומית קלה בלבד. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לשם השוואה, בקבוצת הבקרה - הילדים בלי אלרגיה מוכחת - נרשמה תגובה בבדיקה אחת בלבד מתוך 202 בדיקות שבוצעו: ילדה בת 15 עם אטופיק דרמטיטיס, אלרגיה בעונה ודרמוגרפיזם (תגובת עור לגירוד או ללחיצה), שפיתחה אודם קל וחולף לשני מזונות שהיא צרכה באופן קבוע. באופן כללי, 15.9% מהילדים עם אלרגיה הגיבו לבדיקה כלשהי, בהשוואה לפחות מאחוז אחד מקבוצת הבקרה - הבדל מובהק סטטיסטית.
חלב פרה הוא הגורם המרכזי לתגובה
מבין כל מוצרי המזון שנבדקו, חלב הפרה בלט כגורם שיצר את מספר התגובות הרב ביותר וכגורם היחיד שהיה מובהק סטטיסטית: מתוך 68 בדיקות עם חלב פרה, ב-23.5% נרשמה תגובה מקומית קלה, וב-2.9% נוספים תגובה רחבה יותר. לשם השוואה, מתוך 40 בדיקות עם בוטנים, רק ב-2.5% נרשמה תגובה כלשהי.
מגע עם חלב גרם את מספר התגובות הרב ביותר. אילוסטרציה
(צילום: Shutterstock)
לדברי החוקרים, קיימים כמה הסברים אפשריים לכך. חלב פרה נחשב לאחת האלרגיות הקשות ביותר לטיפול, וייתכן שחלבוני החלב מעוררים תגובה חיסונית חזקה יותר בהשוואה לחלבונים אלרגניים אחרים. הסבר נוסף שהעלו החוקרים נוגע לצורת המזון: בבדיקות עם חלב ועם שומשום - שני המזונות היחידים שגרמו לתגובה עורית נרחבת יותר - נעשה שימוש בצורה נוזלית של המזון, בעוד שבשאר המזונות נעשה שימוש בצורה מוצקה. ייתכן שהחלבונים האלרגניים בצורה נוזלית חודרים בקלות רבה יותר לעור.
גיל צעיר - גורם סיכון משמעותי
מעבר לסוג המזון, החוקרים זיהו את גיל הילד כגורם המנבא המשמעותי ביותר לתגובה עורית. לפי הניתוח הסטטיסטי, כל שנת גיל צעירה יותר הגדילה את הסיכון לתגובה עורית בכ-56%. שלושת הילדים שפיתחו את התגובה הרחבה יותר היו כולם מתחת לגיל שלוש, וכולם היו אלרגיים לחלב פרה. חשוב לציין: התגובה האלרגית הראשונית שלהם, זו שהובילה לאבחון האלרגיה בעבר, הוגדרה כתגובה אלרגית רגילה ולא כאנפילקסיס, ולאף אחד מהם לא היה דיווח קודם על תגובה שנגרמה ממגע עם המזון האלרגני.
חולים באסתמה ובאטופיק דרמטיטיס הראו קשר לסיכון מוגבר לתגובה עורית מקומית, אך הקשר הזה נותר גבולי מבחינה סטטיסטית ולא הגיע למובהקות מלאה.
ד"ר עידית לחובר-רוט: "החשש ממגע מקרי עם מזון אלרגני מוביל לא פעם לחרדה מתמשכת ולפגיעה באיכות החיים. המחקר מצביע על כך שחשיפה אקראית של העור למזון אלרגני היא בעלת סיכון נמוך מאוד לתגובה משמעותית"
לדברי ד"ר לחובר-רוט, מה שהניע את המחקר היה הרצון להבין באופן טוב יותר מה יכול להוביל לתגובה אלרגית משמעותית בילדים עם אלרגיה למזון. "משפחות רבות חיות בתחושת דריכות מתמדת מתוך חשש שגם מגע אקראי של המזון האלרגני עם העור עלול לגרום לאנפילקסיס", היא מסבירה. "ישנם מחקרים ספורים שעוסקים בשאלת ההשפעה של חשיפה עורית, אבל הנושא לא נבדק עד כה באופן רחב. המחקר שלנו מראה שבחשיפה לעור שלם, גם בילדים עם אלרגיה מוכחת למזון, הסיכון לכך נמוך ביותר, עד אפסי. הממצאים מאפשרים לנו לתת למשפחות ייעוץ שמבוסס על ראיות מדעיות, ולהפחית חששות שאינם נתמכים בנתונים".
היא מוסיפה: "החשש ממגע מקרי עם מזון אלרגני מוביל לא פעם לחרדה מתמשכת ולפגיעה באיכות החיים של הילדים ומשפחותיהם. המחקר מצביע על כך שחשיפה אקראית של העור למזון אלרגני היא בעלת סיכון נמוך מאוד לתגובה משמעותית, ולכן, כל עוד נשמרות ההנחיות הרפואיות המקובלות, ניתן להוריד את סף החרדה והחשש ממגע אקראי עם המזון האלרגני".
מה שלא נבדק
החוקרים מדגישים כי הממצאים אינם משנים את ההמלצות הרפואיות הקיימות. אכילה בפועל של המזון האלרגני נותרה מסוכנת כרגיל, נשיאת מזרק אדרנלין למקרה הצורך נותרת הכרחית, וההימנעות מחשיפה דרך הפה עדיין מומלצת ללא שינוי. בנוסף, המחקר לא בחן מגע עם עור פצוע, שרוט או עם רירית (למשל העיניים), שבהם הסיכון עלול להיות שונה - וגם לא מגע עם שטח עור נרחב במיוחד, שהוא מצב חריג בחיי היום-יום.
הורים רבים חוששים שמגע עם מזון יגרום לתגובה קשה, אך מתברר שהחשש הזה מוגזם. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
מגבלה נוספת שהחוקרים מציינים היא מספר הילדים היחסית מצומצם שנבדק עבור כל אלרגן בנפרד, מה שלא מאפשר לפסול לחלוטין אפשרות של מקרים נדירים ביותר של תגובה סיסטמית. עם זאת, החוקרים מציינים כי הממצאים עשויים לסייע לרופאים לספק להורים ייעוץ מבוסס-ראיות, ואף מציעים לשקול שילוב של בדיקות מדבקה כאלה בהערכה האלרגולוגית השוטפת - במיוחד עבור ילדים צעירים עם אלרגיה לחלב פרה, הקבוצה שנמצאה בסיכון המוגבר ביותר.
האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית בירך על פרסום תוצאות המחקר המוכיח כי מגע של מזון אלרגי או הרחה, לא גורם לאנפילקטיס. אנשים עם אלרגיה למזון יכולים לחוות תגובות אנפילקטיות, העלולות להוביל לחרדה ולפגיעה באיכות החיים. הידיעה שדרך החשיפה המסוכנת היא אכילה (לא מגע או הרחה), וההבנה שנוכחות המזון בסביבה לכשעצמה, אינה מהווה סכנה, ממחישה כי השליטה היא בידי המטופל, ויכולה לסייע להפחתת חרדות.
לא פחות חשוב מכך, הבנה זו יכולה לסייע לגיבוש ההתנהלות המומלצת באלרגיה למזון במרחב הציבורי בכלל, ובמערכת החינוך בפרט. ראשי האיגוד מבהירים כי התנהלות זו צריכה להיות בטוחה לציבור האלרגיים מחד, ולא מגבילה מדי לציבור הכללי מאידך. ראשי האיגוד הבהירו זאת בעבר כמה פעמים, בהתבסס על ההתנהלות המקובלת בעולם, ועל עבודות וניירות עמדה בינלאומיים. לדברי פרופ' יובל טל, יו"ר האיגוד ופרופ' ארנון אליצור, יו"ר קודם באיגוד, "המחקר הנוכחי מאשר שוב המלצות אלו ואת חשיבותם לגיבוש מדיניות האלרגיה למזון בארץ".
האמור בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי, ובכל מקרה - ילדים עם אלרגיה מסכנת חיים למזון נדרשים להיות במעקב רפואי ולקבל הנחיות בהתאם
