מותה של תמר קוץ – שאיבדה את בנה, כלתה ושלושת נכדיה בטבח 7 באוקטובר – העלה לשיח הציבורי את הקשר הבלתי ניתן לניתוק שבין גוף לנפש ואת ההשפעה הדרמטית של כאב נפשי עמוק על הגוף. מומחים מסבירים: איך טראומה רגשית קיצונית עלולה לפגוע, מהם הסימנים שכדאי לזהות – ואיך ניתן להתמודד.
ביום שלישי הובאה למנוחות תמר קוץ, מהוותיקות שבקהילת קיבוץ כפר עזה, בגיל 82. שנה וחצי קודם לכן, בשבת הארורה, נרצחו בנה אביב, אשתו לבנת ושלושת ילדיהם רותם, יונתן ויפתח – כולם יחד, חבוקים, בממ"ד ביתם. "מאז האסון, היא סבלה משיברון לב ומיגון שאין לו נחמה", סיפרה עליה קרובת משפחתה, פרופ' רחל אליאור. חבריה לקיבוץ מספרים שלא הצליחה עוד לתפקד. הגוף שלה שרד – אבל הנפש נכנעה.
צפו בתמר ובני קוץ מספרים על משפחתם שנרצחה בשבת השחורה:
"ירידה בתפקוד הלב"
מותה של קוץ, בעקבות האובדן הקשה מכל, מעלה את המודעות לתופעה רפואית מוכרת בשם תסמונת הלב השבור, מצב לבבי שמתפתח בעקבות סטרס רגשי קיצוני – ויכול להיות קטלני. ד"ר דניאל קוקוי, מנהל המערך הקרדיולוגי בכללית מחוז ירושלים, מסביר: "תסמונת הלב השבור, או בשמה הרפואי Takotsubo cardiomyopathy, היא פגיעה זמנית בתפקוד שריר הלב בעקבות סטרס רגשי חריף. למרות שהתסמינים דומים להתקף לב – אין חסימה בעורקים. מקור השם 'טַקוֹצוּבּוֹ' הוא מיפן, שם תוארה התסמונת לראשונה, והוא מתאר כלי דיג בצורת אמפולה – דומה לצורת הלב כפי שהיא נראית בזמן ההתקף".
לדבריו, "בעת טראומה נפשית חריפה, גופנו מגיב באמצעות מנגנון הישרדות עתיק שמערב הפרשה של הורמוני דחק – בעיקר אדרנלין, קורטיזול ונוראדרנלין. הורמונים אלו מגייסים את מערכות הגוף למצבי 'לחימה או בריחה', אך כשהשפעתם קיצונית או ממושכת, הם עלולים לפגוע ישירות בשריר הלב. התוצאה היא ירידה בתפקוד של חלק מהלב, בעיקר באזור החוד, ולפעמים אף תופעות של שוק לבבי".
גם מותה של ליאל בוכריס, אחותו של רס"ן חן בוכריס שנהרג בקרבות 7 באוקטובר, עורר מחשבות דומות. "הנפש שלה, שכאבה את האובדן של חן, כאבה אפילו יותר מהגוף. היא מתה מצער, מתסמונת הלב השבור", סיפרה אחותה מצדה. גם אם סיבת המוות הרשמית שונה, הקשר בין שכול גופני לנפשי שב ומזכיר עד כמה הלב עלול להישבר – לא רק מטאפורית.
האבל שמכניע את הגוף
הסימנים החיצוניים דומים מאוד להתקף לב: כאבים בחזה, קוצר נשימה, הזעה, דופק מהיר, חרדה ואף עילפון. "המטופל מרגיש שהוא עובר התקף לב, ולפעמים אף מגיע לחדר צנתורים – רק שאז מתברר שאין חסימה בכלי הדם. זה יכול להיות מטעה מאוד", מסביר ד"ר קוקוי. הבדיקה המרכזית שמובילה לאבחנה היא צנתור לב, שבמהלכו מגלים כי העורקים הכליליים תקינים. לאחר מכן משלימים את האבחנה בעזרת אקו לב, בדיקות דם לאנזימי לב ולעיתים גם MRI לבבי.

המחלה שכיחה יותר אצל נשים מעל גיל 50, אך לא פוסחת גם על גברים או צעירים. "הטריגר יכול להיות אובדן קשה, גירושים, או אפילו בשורה דרמטית. מעניין לדעת שגם אירועים חיוביים במיוחד – כמו חתונה או זכייה בפרס – יכולים לעיתים רחוקות לגרום לכך".
במקרה של תמר קוץ, שאיבדה חמישה מבני משפחתה ביום אחד, התגובה הפיזית לאבל הקיצוני עלולה הייתה להתפתח למצב דומה. זיו לוי, אחיה של לבנת קוץ ז"ל, סיפר בריאיון ל-ynet: "אנחנו חיים את 7 באוקטובר כל הזמן. חמישה עולמות נעלמו לנו ברגע אחד נורא. מצאו אותם חבוקים בממ"ד, כשאביב ניסה להגן עליהם בגופו". למרות ניסיונות ההנצחה של המשפחה – כמו שיפוץ אולם הספורט שבו שיחקו יונתן ויפתח ז"ל – תמר לא הצליחה לשוב לתפקוד.
4 צפייה בגלריה


ד"ר רובינזון: "ההיסטוריה מלאה בסיפורים על בני זוג או הורים שנפטרו זמן קצר לאחר מות יקיריהם"
(צילום: shutterstock)
גם בהיסטוריה: "מתו מהלב, לא רק מהאבל"
ד"ר שחר רובינזון, ראש תחום בריאות הנפש במחוז הדרום במכבי שירותי בריאות, מסביר שתמר קוץ אינה מקרה יחיד. "ההיסטוריה מלאה בסיפורים על בני זוג או הורים שנפטרו זמן קצר לאחר מות יקיריהם – כנראה לא רק מצער, אלא גם מהשלכות גופניות ברורות".

כך למשל, הוא מזכיר את ג'וני קאש, שמת ארבעה חודשים לאחר מות זוגתו ג'ון קרטר, ומשפחתו טענה בפומבי שהוא "נשבר מרוב צער". גם השחקנית דבי ריינולדס, שמתה יום לאחר בתה קארי פישר. בנה אמר: "היא רצתה להיות איתה, והיא הלכה". פריסילה פרסלי, אלמנתו של אלביס ואימה של ליסה מארי פרסלי, סיפרה בעבר כי בתה סבלה מתופעות לב דומות לאלו של תסמונת הלב השבור בעקבות התאבדות בנה, בנג'מין קיו, בשנת 2020. לדבריה, ליסה הייתה אישה בריאה, אך מתה מדום לב בשנת 2023, כשנתיים וחצי בלבד לאחר מות בנה.
לדברי ד"ר רובינזון, לא כל אבל קיצוני מוביל לתסמונת הלב השבור, אך יש מצבים שבהם התגובה הנפשית העזה גולשת לתגובה גופנית, ובפרט באנשים רגישים יותר או ללא רשת תמיכה מספקת.
איך מטפלים? ומה חשוב לעשות?
לדברי ד"ר קוקוי, הטיפול בתסמונת כולל לרוב מנוחה, תרופות להורדת לחץ דם, תרופות לאיזון קצב הלב ולעיתים גם תרופות משתנות, בהתאם למצב הקליני. אין טיפול ייעודי למחלה עצמה, אלא תמיכה כוללת בשריר הלב עד לחזרתו לתפקוד תקין. "ברוב המקרים, החולים מחלימים תוך מספר שבועות, אך חשוב להישאר במעקב רפואי ולטפל גם בהיבטים הנפשיים של המצב", הוא מדגיש.
ד"ר רובינזון מוסיף: "כשמדובר באובדן קיצוני, הטיפול הנפשי צריך להיות רב-שכבתי: פסיכותרפיה, טיפול פסיכיאטרי תומך – גם אם התרופות הן רק להקלה סימפטומטית – וליווי חברתי מתמשך". הוא מדגיש שהמפתח הוא נוכחות רציפה של תמיכה אנושית, לאו דווקא פתרונות או עצות: "הכאב לא צריך להיעלם – צריך שמישהו יחזיק אותו יחד עם האדם האבל".