הנה כמה עובדות שאולי יפתיעו אתכם: במצבי דחק לאומיים לא נרשמת בהכרח עלייה במקרי האובדנות, כפי שהוכח מאז 7 באוקטובר. בחלק לא מבוטל מכלל המתאבדים לא הופיעו סימני מצוקה. חלק משמעותי מקרבם אינם חולים במחלות נפש ועוד עובדה מעט מתסכלת - קשה מאוד לנבא אובדנות. ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית של ער"ן, מפתיעה: "כשאני מזהה סימנים למשבר אובדני, אני לא מפחדת לשאול 'האם יש לך מחשבות לפגוע בעצמך? היו לך מחשבות על התאבדות?' בניגוד לחשש, זה לא מכניס רעיונות לראש, אלא זאת שאלה שמצילה חיים". צפו בריאיון איתה ועם ד"ר יונתן שפר, פסיכיאטר בכיר במרכז הרפואי שיבא, באולפן ynet:
איך נזהה סימני אזהרה לאובדנות, וכיצד ננהג?
( צילום: ליאור שרון)
ד"ר דניאלס, שחברה במועצה הלאומית למניעת אובדנות ומכהנת כראש התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי במכללה למינהל, מסבירה שהסימנים המוקדמים לאובדנות לפעמים ישירים וגלויים, אך לפעמים חמקמקים ונסתרים. "צריך להיות מאוד רגישים לכל שינוי בהתנהגות, לאמירות שמעידות על חוסר תקווה, על ייאוש, על חוסר טעם, התחושה שאני בעצם נטל על אחרים ולכולם יהיה עדיף בלעדיי. צריך לשים לב לקשיים בשינה, סביב אכילה". מעבר לשלב הראשון, שכולל את זיהוי הסימנים וההקשבה, חשוב לדעתה להגיע לשלב השני שבו שואלים את האדם את השאלה הברורה.
2 צפייה בגלריה
"קשה מאוד לחזות אירוע של אובדנות, אבל אנחנו יכולים לנסות לשים לב לגורמי סיכון". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
זה מדהים מה שאמרת, כי הרבה פעמים אנשים נזהרים, מפחדים "להכניס מחשבות לראש", או לא רוצים לגעת בעניין עצמו. את אומרת, צריך דווקא לגעת בעניין עצמו, כי אולי זה חבל ההצלה.
ד"ר דניאלס: "בדיוק. כי אדם מרגיש בודד, הוא מרגיש לגמרי לבד בסיפור הזה ובזה שאנחנו שואלים את השאלה, הוא מרגיש שאנחנו בני הברית שלו. המסר הוא שאיתנו, איתי, אתה יכול לדבר על הכול, אין שום דבר שהוא מחוץ לתחום. אני כאן בשבילך וצריך לעשות את זה בצורה רגישה. לפעמים, בגלל הלחץ, נשאל שאלות כמו 'ואתה לא חושב לעשות משהו טיפשי, נכון?', 'אני לא צריכה לדאוג לך, נכון?', או שאלות כאלה, ואז התשובה שנקבל לא תהיה כנה ולא נוכל להתבסס עליה".
ד"ר שירי דניאלס: "צריך להיות מאוד רגישים לכל שינוי בהתנהגות, לאמירות שמעידות על חוסר תקווה, על ייאוש, על חוסר טעם, התחושה שאני בעצם נטל על אחרים ולכולם יהיה עדיף בלעדיי. צריך לשים לב לקשיים בשינה"
למרות שפעמים רבות לא נבחין בסימנים מקדימים, יש דברים שכדאי לשים לב אליהם, כפי שמסביר ד"ר אסף כספי, סגן מנהל האגף הפסיכיאטרי במרכז הרפואי שיבא: "כשמישהו מתחיל להסתגר ולהתרחק, כשהוא יורד בתפקוד, כשהוא בהזנחה עצמית וסביבתית, כשהוא משתף במחשבות אובדניות בפחדים מוגזמים ומופרכים, כשמצב הרוח מתהפך בקיצוניות, מצבים של ערות או עייפות מוגזמות, כנ"ל לגבי אוכל. כשאדם מתחיל לאגור תרופות וכשהוא גם נגיש לנשק, כשהוא מתחיל לחלק את הרכוש שלו ועוד".
ד"ר אסף כספיצילום: דוברות שיבאד"ר יונתן שפר, פסיכיאטר בכיר במרכז הרפואי שיבא, מסכים ש"קשה מאוד לחזות אירוע של אובדנות, גם אנשי מקצוע מנוסים מאוד מתקשים לחזות אירוע של אובדנות, אבל אנחנו כן יכולים לנסות לשים לב לגורמי סיכון. אחד הדברים החשובים שכדאי לשים לב אליהם הוא שינויים התנהגותיים, שינויים במצב הרוח, שינויים בתפקוד. חשוב לשים לב ולהתייחס לזה, ואחד הדברים המהותיים ביותר זה לפנות לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, חשוב להיות שם בשביל אנשים שעברו את הטראומות הקשות שעברנו באופן לאומי ובאופן פרטי ולפנות לאנשי מקצוע ולקבל סיוע".
לאילו אמירות של אנשים כדאי לשים לב?
ד"ר שפר מסביר שצריך להתייחס לכל אמירה אובדנית, "גם אצל אנשים שאומרים את זה שוב ושוב, יש חשיבות להתייחס לכך".
האם ניסיון למעשה אובדני הוא תלוי גיל?
ד"ר כספי משיבא אומר כי צעירים מגיל 18 ומעלה נמצאים בסיכון-יתר, "ההסבר הוא שבגילים אלה, אנשים חווים יותר משברים. יכולת הוויסות בקרב צעירים נמוכה ומכלול התגובות שלהם קיצוני יותר".
מלבד צעירים, אילו אוכלוסיות נמצאות בסיכון לאובדנות?
"חולי סכיזופרניה ודיכאון, צרכני סמים ואלכוהול, אנשים בלי מערכת תמיכה וקשרים חברתיים, מי שחווים משברים משני חיים, גירושים, פיטורים. פשיטת רגל ומשבר כלכלי עצים, אובדן בן משפחה, חולים במחלות סופניות ועוד", מסביר ד"ר כספי, "חשוב לתת את הדעת ולמקד את המבט לעבר אוכלוסייה שבסיכון לאובדנות ולהבחין בנורות האזהרה כדי למנוע את המעשה".
ד"ר יונתן שפרצילום: אלבום פרטיד"ר שפר מוסיף ש"אובדנות הרבה פעמים קשורה בהחמרה נפשית, ולכן יש משמעות לאנשים שסובלים מתסמינים חדשים להתייחס אליהם ביתר שאת וביתר רצינות".
כיצד מסבירים אלה שניצלו מהמעשה שעשו או שכמעט עשו?
"בחוסר תקווה ותוחלת, שנגמר להם, ששחור להם. הם מדווחים על מצב של הימצאות בתהום שאין דרך להיחלץ ממנה. חלקם ישובו וינסו פעם ויותר לשחזר את המעשה האובדני", מסביר ד"ר כספי.
מאז 7 באוקטובר, רבים הצטרפו למעגל של מתמודדי נפש שזקוקים לעזרה. לכל מי שעבר איזושהי טראומה או איבד מישהו ב-7 באוקטובר, היית ממליץ ללכת לטיפול?
ד"ר יונתן שפר: "לא כל מי שעבר טראומה יגיע לחשיבה אובדנית. גם לא כל מי שסובל מהפרעה הנפשית יחשוב מחשבות אובדניות או יגיע לאזורים האובדניים". ד"ר דניאלס מסכימה: "לא כל אירוע טראומטי, לא כל טריגר גורם למשבר אובדני. יש המון גורמים שמעורבים בהתנהגות אובדנית - מאפיינים אישיים, מידת התמיכה מצד הסביבה, עד כמה האדם מוכן ויכול לקבל עזרה, עד כמה התמיכה הזו נגישה לו".
ד"ר יונתן שפר: "לא כל מי שעבר טראומה יגיע לחשיבה אובדנית. גם לא כל מי שסובל מהפרעה הנפשית יחשוב מחשבות אובדניות או יגיע לאזורים האובדניים"
ד"ר שפר מוסיף: "חשוב לא להיות עם זה לבד, אני יודע שהרבה פעמים לוחמים ואנשי משטרה מתקשים לפנות לטיפול בגלל הסטיגמה, בגלל התחושה של 'מה יחשבו', בגלל האשמה והאבל שלפעמים הם עוברים, חשוב לפנות לטיפול ולראות שאתם לא לבד עם הדבר הזה".
ד"ר דניאלס, מה את היית ממליצה למישהו שמזהה, שאולי אפילו שאל, קיבל תשובה שאין לאותו קרוב או חבר מחשבה אובדנית, אבל הוא עדיין חושש. מה כדאי לעשות?
"קודם כל להיות עם יד על הדופק, להקשיב, לא להשאיר אותו לבד. גם אנשים שפתאום הרגישו רע מאוד ואז מרגישים טוב מאוד. זה לא משחרר אותנו מהצורך להיות עם יד על הדופק. יש עדויות על אנשים שהחליטו לעשות מעשה אובדני כשדווקא נראו כאילו חל אצלם שיפור פתאומי. אז להיות שם, לשאול את השאלה, להפנות לעזרה, לעודד לקבל עזרה ולזכור שיש גם גורמי חוסן, בייחוד בהקשר של המלחמה".
ד"ר שירי דניאלסד"ר כספי וד"ר שפר סיפרו על מאמץ בשיבא להרחיב את הנגישות לטיפול נפשי לכמה שיותר אנשים. בימי הלחימה הראשונים הוקם המרכז הארצי לטיפול בטראומה לאומית, כדי לספק מענה נפשי טיפולי לכוחות צבא ומשטרה, "לימים עשינו שת"פ עם ארגון נכי צה"ל, משרד הביטחון, בית הלוחם, ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF) שתרמו בלב נדיב וביד פתוחה והקמנו בפריסה ארצית רשת מרפאות רב-מקצועיות", סיפר ד"ר כספי.
2 צפייה בגלריה
"חשוב להיות שם בשביל אנשים שעברו את הטראומות הקשות שעברנו באופן לאומי ובאופן פרטי ולפנות לאנשי מקצוע ולקבל סיוע"
(צילום: shutterstock)
מומחי שיבא, שעברו הכשרה ייעודית, מגיעים לכל אחת מהמרפאות שכולן ממוקמות בבתי הלוחם נוסף למרפאה בשיבא: בתל אביב, חיפה, באר שבע, ירושלים, מודיעין בנהריה. "בכל אחת מהמרפאות אנחנו מעניקים טיפול רב-תחומי, ונכון להיום אנחנו מטפלים ביותר מ-4,500 חיילים ושוטרים שנפגעו נפשית בעקבות המלחמה. חלקם אחרי ניסיונות אובדניים", אומר ד"ר כספי. הפנייה לכל אחת מהמרפאות נעשית באופן עצמאי, והטיפול מיועד למי שהוכרו על ידי משרד הביטחון שהוא גם הגוף המממן, או למי שנמצאים בהליכי הכרה.
ד"ר דניאלס קוראת לציבור הרחב לא להישאר לבד ולהסתייע באנשי מקצוע: "אנחנו כאן 24/7 מצילים מאות חיים מדי שנה באמצעות קשר בסיסי של אדם לאדם. כל אחד יכול להציל חיים בסביבה שלו, במשפחה שלו, אצל החברים שלו".
- כמו כן, ניתן לפנות למרכזי החוסן או לקופת החולים כדי לקבל סיוע נפשי. מידע מלא על מספרי הטלפון ליצירת קשר עם מרכזי החוסן, עמותות הנותנות תמיכה וקופות החולים - בקישור הבא.
- לפרטים על הרצאות להעלאת מודעות למניעת אובדנות, היכנסו לאתר "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, או ב-03-7487771.
