כל הורה לילד חולה לא ישכח לעולם את הרגע מקפיא הדם שבו הרופא מזמן אותו לחדר צדדי לשיחה בארבע עיניים. במרחק הקצר שבין פרוזדור ההמתנה ל"חדר השיחה", מעלים ההורים המבוהלים בדמיונם את כל תרחישי האימה. "ועדיין, זה לא מתקרב לרגע שבו אתה יושב מול הרופא וחוטף את הכאפה של החיים שלך, כשאתה שומע בצורה חדה וברורה את המילה מבשרת האסון 'סרטן'", אומר אבי וולף, אביה של עלמה, שנאבקת בסרטן עצם אלים. "מאותו שבריר שנייה, הרצפה כבר לא יציבה, ואין לך לאן לברוח או להמשיך למכור לעצמך סיפורים מרגיעים. לילדה שלך בת ה-12 יש סרטן. תתמודד".
כמו מחלות רבות שמתחילות ברמזים קלושים ולא מחשידים, גם מחלתה התגלתה כך. "באפריל 2024 התחילה הילדה להתלונן על כאבים חזקים בכתף וסימנה ביד את המיקום בשכמה לכיוון הגב", מספר אבי. "אשתי ואני חשבנו שאולי נתפס לה שריר בגלל הקור של המזגן, או שאולי עשתה תנועה חדה מדי בזמן שניגנה על הכינור, ולכן החלטנו להמתין קצת".
כשהכאב לא חלף, לקחו אותה הוריה לרופאת המשפחה, שהפנתה אותם לאורתופד שחשד בעקמת ושלח את עלמה לצילום גב מלא. "אני מתאר את זה ברצף", אומר אבי, "אבל בפועל חלפו שבועות עד שמצאנו תור לאורתופד, ואז עוד שבועות של המתנה לתור לרנטגן. פענוח הצילום שלל עקמת ולא הצביע על כל ממצא אחר, ולכן היא נשלחה לפיזיותרפיה".
אך עוד לפני שנכנסו לסחבת התורים, ידה של עלמה התנפחה והיא הופנתה למלר"ד במרכז הרפואי קפלן, שם עברה בדיקות ראשוניות שיצאו תקינות, עד לביצוע הדמיית אולטרסאונד, שבה כבר נמצא ממצא מחשיד, ובעקבותיו היא נשארה לאשפוז קצר.
ד"ר שירי רובין: "זהו גידול נדיר מאוד ואגרסיבי... אנו רואים מקרה אחד או שניים בשנה, אין ספרות מחקרית ענפה בנושא, אך קיים פרוטוקול טיפול שמוכיח את עצמו ברחבי העולם. כשהסרטן מהסוג הזה ממוקד ובלי גרורות, יש סיכוי של 70% להחלמה ו-30% להישנות המחלה"
בשחרור מבית החולים המליצו הרופאים ממחלקת הילדים על ביצוע הדמיית MRI דחופה, שהתבצעה בתוך שבוע. אך ההורים, שהיו מודאגים מהסבל שעובר על בתם, לא המתינו. עוד לפני קבלת תוצאות ההדמיה, הם פנו – בהמלצת בני משפחה – למרכז שניידר לרפואת ילדים, השייך לקבוצת הכללית, כמו המרכז הרפואי קפלן. שם לא התקשו לשלוף מהמחשב את ההדמיה עצמה, והיא נשלחה מיד במייל לד"ר ישראל וייס, מנהל היחידה לאורתופדיה אונקולוגית במרכז דוידוף לסרטן בבילינסון ובבית החולים שניידר, ששהה בחו"ל. בהמשך, וייס יהיה האורתופד שינתח את עלמה.
ד"ר ישראל וייסצילום: דוברות שניידראחרי שעיין במייל הורה ד"ר וייס לאשפז את עלמה ולבצע ביופסיה. הליך הבדיקה שלה, שהחל כאמור באפריל, התקדם לשלב משמעותי רק בספטמבר – חמישה חודשים מאז התלוננה לראשונה על הכאב בכתף. "עוד לפני ביצוע הביופסיה, בישר לנו הרופא כי ככל הנראה מדובר ביואינג סרקומה – סרטן העצם".
ד"ר שירי רובין, אונקולוגית במחלקה לאונקולוגיית ילדים במרכז שניידר, שמטפלת בעלמה, מסבירה: "מדובר בממאירות עצם, השנייה בשכיחותה בילדים. זהו גידול נדיר מאוד ואגרסיבי, שמופיע בעד 3% מכלל הילדים החולים בסרקומה, בעיקר בטווח הגילים 10–15. בשל נדירותו היחסית – לשם דוגמה, אנו רואים מקרה אחד או שניים בשנה – אין ספרות מחקרית ענפה בנושא, אך קיים פרוטוקול טיפול שמוכיח את עצמו ברחבי העולם. כשהסרטן מהסוג הזה ממוקד ובלי גרורות, יש סיכוי של 70% להחלמה ו-30% להישנות המחלה".
5 צפייה בגלריה
עוברת פיזיותרפיה ומשלימה את טיפולי הכימו האחרונים. עלמה בימים שלפני הכימותרפיה
(צילום: אריאל קצרי)
לדבריה, יואינג סרקומה נוטה להתפתח באגן או בעצמות הארוכות, כמו הירך או הזרוע. "אבל אצל עלמה, הסרטן התמקם בשכמה, וזה כשלעצמו נדיר", אומרת ד"ר רובין. בתוך זמן קצר, עלמה כבר הייתה על המסלול המהיר לטיפול דחוף, שבמהלכו עברה גם כריתת רקמת שחלה לשימור פוריות. היא קיבלה כימותרפיה אגרסיבית, וכשהגידול הממוקד התכווץ, היא הובהלה לחדר הניתוח.
"שלבי ההיערכות לניתוח היו מאתגרים", מסביר ד"ר וייס. "עיקר הדיון ואי-ההסכמה נסובו סביב רוחב האתר הניתוחי. בעוד אני סברתי שיש לכרות את הגידול עם גבולות ברורים ואחידים, במטרה לשמור על כלי הדם והעצבים, כדי להבטיח לילדה תפקוד מרבי, הרדיולוגים והאונקולוגים התנגדו והציעו לכרות את כל השכמה. בסופו של דבר, האב, שביצע חקר שוק, התייעץ עם מומחים מארצות הברית, אתגר את כולנו לבחור באופציה הכירורגית הנרחבת".
אחד משלבי ההכנה לניתוח כלל יצירת דגם תלת-ממדי, כפי שמתאר ניצן קרישפין מחברת סינרג'י: "לאחר שקיבלנו את סריקות ה-CT של המטופלת, הפכנו אותן מדו-ממד לתלת-ממד בהתאם לאנטומיה שלה. הסריקה בוצעה גם על העצם הבריאה שביד השנייה, וכך יצרנו תמונת מראה, על סמך העצם הבריאה, שהיא באותו גודל ומשקל כמו העצם החולה שתיכרת".
בניתוח המורכב, שנמשך כשש שעות, השתתפו פלסטיקאים ומדעני סינרג'י. "ניתקנו את השכמה מעצם הבריח, כרתנו אותה, ובמקומה החדרנו את המשתל התלת-ממדי", אומר ד"ר וייס. "עלמה מתאוששת, עוברת פיזיותרפיה ומשלימה את טיפולי הכימו האחרונים".
אביה של עלמה מתרגש לראות את השיפור במצבה, אך שומר על זהירות ומודעות להמשך הדרך. "אני מאוד אופטימי כי עלמה מחלימה מצוין, אבל אני גם ריאלי ויודע שכל החיים אנחנו נצטרך להיות עם יד על הדופק".
