פטריות ברגליים הן אחת התלונות הנפוצות ביותר שמגיעות למרפאות עור – ובצדק. מעבר למטרד האסתטי, מדובר בזיהום לכל דבר, כזה שעלול להסתבך ולהפוך גם לבעיה רפואית חמורה. "חשוב לדעת מה סוג הפטרייה, מה המיקום שלה בגוף ומה מצב הבריאות של האדם שנדבק", אומר ד"ר זיאד ח'מאיסי, מנהל היחידה לטיפול עור בלייזר בקריה הרפואית רמב"ם ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה בטכניון. "אלה שלושת הגורמים שיכולים להשפיע באופן ישיר על משך הטיפול, סוג הטיפול והצלחתו".
לדבריו, המונח "פטרייה" (או "פטרת", שני המונחים נכונים) מתייחס למזהם מיקרוסקופי, שיכול לפגוע בכמה אזורים בגוף: החל מהעור, דרך הציפורניים ועד לאיברים פנימיים. כשהפגיעה מתמקדת בעור, הפטריות שייכות לרוב לאחת משתי קבוצות עיקריות: דרמטופיטים ושמרים (כמו קנדידה).
"החלוקה הזו חשובה", מדגיש ד"ר ח'מאיסי, "משום שהיא עוזרת להבין באילו אזורים בגוף מדובר, ואיזה טיפול נדרש. לא כל סוג מגיב באותה מידה, לא כל אזור בגוף מתנהג אותו דבר, והגישה משתנה אם הפטרייה פוגעת בילד, במבוגר או באדם שמדוכא חיסון".
"הפטרייה בציפורניים הרבה יותר עקשנית"
כך למשל, אותו מזהם יכול לגרום לפטרייה בעור הקרקפת, בעור כפות הרגליים, או בציפורניים – וכל מקרה דורש טיפול שונה. למעשה, גם אם מדובר באותה פטרייה ממש, ברגע שהיא מגיעה לציפורניים, הטיפול הופך לקשה ומורכב בהרבה. "הפטרייה בציפורניים הרבה יותר עקשנית. היא עלולה לגרום להתעבות, להצהבה ואף להרס של מבנה הציפורן. לא מגרד, אבל כואב, בעיקר כשהנעליים לוחצות. זה לא רק עניין קוסמטי", הוא אומר.
ד"ר זיאד ח'מאיסיצילום: הקריה הרפואית רמב"םאז איך נדבקים?
ד"ר ח'מאיסי מסביר שיש כאן שילוב של תורשה, סביבה ומצב רפואי. "יש אנשים עם נטייה משפחתית לפטריות – כלומר, רקע גנטי. מעבר לכך, יש מקומות שמעודדים הדבקה: מקלחות ציבוריות, מלתחות של חדרי כושר, סאונות, בריכות, ג'קוזי. אנשים שהולכים יחפים שם נחשפים הרבה יותר. גם נעליים סגורות ואטומות – כמו של חיילים או ספורטאים – יוצרות סביבה חמה ולחה שהפטריות אוהבות במיוחד. וזה עוד לפני שדיברנו על מערכת החיסון – מי שמדוכא חיסון יידבק יותר בקלות, והטיפול אצלו גם יהיה קשה יותר".
הסימנים המוקדמים משתנים לפי המיקום. בעור כפות הרגליים, זה מתחיל לרוב בגירוד – אחר כך מופיעה פריחה אדומה עם קשקשת, לעיתים סדקים בין האצבעות. אלה לא רק סימנים מטרידים – הם גם פתח לסיבוכים.
"דרך הסדקים האלה יכולים להיכנס חיידקים ולגרום לזיהום משני שנקרא שושנה (צלוליטיס)", מדגיש ד"ר ח'מאיסי. "הטיפול אז לא כולל רק משחה אנטי-פטרייתית, אלא גם אנטיביוטיקה, לעיתים בכדורים ולפעמים אפילו דרך הווריד. זה סיבוך נפוץ, במיוחד כשלא מטפלים בפטרת בזמן. לפעמים מטופלים מגיעים שוב ושוב עם צלוליטיס – ורק כשבודקים לעומק מתברר שיש להם פטרייה כרונית בין האצבעות שלא אובחנה. ברגע שמטפלים במקור, בבעיה הראשונית, גם הצלוליטיס נעלמת".
ד"ר ח'מאיסי: "רוב טיפולי הלייזר שמוצעים בשוק – פשוט לא יעילים. השוק מוצף בהבטחות, אבל הספרות המדעית לא תומכת בזה. לרוב המכונים אין את המכשור המתאים. גם תוספים ותכשירים טבעיים הם בזבוז זמן וכסף. אין להם שום תוקף מדעי"
באזור הציפורניים הסיפור אחר: לא גירוד אלא שינוי במראה. "בהתחלה זה נראה כמו צהבהבות קטנה, התעבות. בהמשך יש הרס של מבנה הציפורן, שיכול גם לגרום לכאב כשנועלים נעליים. הרבה מטופלים לא מבינים שמדובר בזיהום פטרייתי, ובמקרים מסוימים זה פוגע באיכות החיים ממש".
ומה אם מדובר בכלל באקזמה או ביובש?
"כאן בדיוק נדרש רופא עור", הוא מדגיש. "אקזמה היא דלקת עור לא זיהומית שיכולה להיראות דומה – גרד, אדמומיות – וגם יובש יכול להטעות. האבחנה נעשית על ידי בדיקה קלינית, ובמקרים מסוימים גם תרבית או בדיקת PCR. אנשים בטוחים שיש להם יובש, מורחים קרמים וזה לא עוזר – כי זו בכלל פטרייה. ולעיתים הפוך – חושבים שזו פטרייה וקונים תכשירים, כשלמעשה זו אקזמה או אפילו פסוריאזיס".
סוגי טיפולים: מה עובד ומה לא עובד?
לגבי טיפול – כאן נכנסת אחת מנקודות המחלוקת הגדולות בשוק. "אם מדובר בזיהום שטחי בכפות הרגליים, בלי מעורבות של הציפורניים – אפשר לטפל מקומית, במשחות, תרסיסים, אבקות או קרמים", אומר ד"ר ח'מאיסי. "אבל כשיש מעורבות של ציפורניים, לרוב טיפול מקומי לא מספיק. יש לקים ותכשירים, אבל אחוזי ההצלחה שלהם נמוכים. במקרים כאלה נדרש טיפול בכדורים דרך הפה, שנמשך לפחות שלושה חודשים ודורש מעקב תפקודי כבד. חשוב לדעת: הכדורים עלולים להעלות אנזימי כבד, ובמקרים נדירים – לגרום לנזק. לכן חשוב לבצע בדיקות דם במהלך הטיפול. אם מתגלה עלייה – מפסיקים. זה הפיך. אבל מי שלוקח תרופה כזו בלי מעקב עלול להיפגע".
ומה עם לייזר?
אם תחפשו באינטרנט, תמצאו עשרות מכונים פרטיים שמציעים "פתרונות קסם" לפטריות בציפורניים וברגליים. ד"ר ח'מאיסי מציין שהוא, יחד עם דוקטורנט במחלקה ברמב"ם, ערכו מחקר רחב בן שלוש שנים בדיוק על הנושא – והמסקנות שלו חד-משמעיות.
"רוב טיפולי הלייזר שמוצעים בשוק – פשוט לא יעילים. השוק מוצף בהבטחות, אבל הספרות המדעית לא תומכת בזה", הוא אומר. "הלייזר יכול להיות יעיל רק בסוג מסוים של פטרת, כאשר הפטרייה שטחית, ורק בתנאים מאוד מסוימים של עוצמת חימום גבוהה מאוד. לרוב המכונים אין את המכשור שיכול להגיע לרמות האלה. לכן גם אם יש שיפור זמני – זה לרוב לא מספיק כדי לחסל את הזיהום. אנחנו ברמב"ם פיתחנו פרוטוקול טיפולי מדויק שמתאים רק למקרים מסוימים – וגם שם זה דורש סדרת טיפולים ועבודה עם מכשור מתקדם שמקרר את העור תוך כדי כדי למנוע כאב. זה לא קסם ולא מתאים לכל אחד".
באופן דומה, הוא שולל כל קשר בין פטרת לתוספי תזונה או שיטות אלטרנטיביות. "תוספים ותכשירים טבעיים הם בזבוז זמן וכסף. אין להם שום תוקף מדעי. כל מי שמבטיח ריפוי מהיר בפטרת באמצעות תוספים פשוט מטעה את הציבור".
ומה קורה אחרי שהטיפול מצליח?
כאן מגיעה הפתעה נוספת: "בכשליש מהמקרים – הפטרייה חוזרת", אומר ד"ר ח'מאיסי. "וזה קורה לרוב בגלל הדבקה חוזרת – מאותו אדם או מהסביבה הקרובה. לכן כשמטפלים באדם, חייבים לבדוק גם את שאר בני המשפחה, בני זוג – כל מי ששותף לחדר רחצה, מיטה, מגבת. בלי טיפול כולל, זה יחזור".
ולסיום, מה לגבי תזונה?
"יש הרבה תיאוריות לא מבוססות על סוג דם, דיאטות מיוחדות, חומציות – אבל אין הוכחה מדעית לאף אחת מהן", הוא אומר. "מה שכן ברור – מערכת חיסון חלשה מעלה סיכון. חולי סוכרת נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר לזיהומים פטרייתיים, והסיבוכים אצלם עלולים להיות קשים יותר – כמו צלוליטיס שמתקדם מהר או פצעים קשים לריפוי. להם מומלץ להגיע לבדיקה שגרתית אצל רופא עור, גם אם אין תסמינים ברורים. גילוי מוקדם חוסך הרבה סבל".
