פרופ' חזי לוי, מהדמויות הבולטות ברפואה הציבורית בישראל, יסיים בקרוב את תפקידו כמנכ"ל המרכז הרפואי ברזילי באשקלון לאחר כ-13 שנים משמעותיות בתפקיד. בריאיון לאולפן ynet לקראת פרישתו, הוא מספר על התחושות המורכבות עם סיום הדרך, על ההתמודדות עם משבר הקורונה (כמנכ"ל משרד הבריאות), על אירועי 7 באוקטובר, ועל האתגרים הקשים שעומדים בפני הרפואה בפריפריה.
לצד הגאווה הגדולה בהישגי בית החולים, פרופ' לוי מדגיש את הצורך בהשקעה מתמשכת בפריפריה ובמערכת הבריאות הציבורית. צפו בריאיון המלא:
שיחה עם חזי לוי, מנכ"ל ביה"ח ברזילי לרגל פרישתו
(צילום: מיקי שמידט)
"זו תחושה לא פשוטה, לפרוש אחרי כל השנים האלה", אומר פרופ' לוי. "לכאורה אומרים 'ירד המשקל הכבד הזה', אבל לא, אני מאוד מאוד מאושר על הזכות שהייתה לי לעשות את כל הדברים שעשיתי במהלך הקריירה כעובד מדינה, בעצם מתום לימודי הרפואה כשהצטרפתי לצה"ל כעתודאי. מכל התפקידים שמילאתי, אני מודה על הזכות, אני שמח על כל מה שעשינו כאן בבית החולים ברזילי, במהלך כמעט שלוש עשרה שנות כהונתי. התחושה היא מורכבת".
אם היינו מקיימים את הריאיון הזה ב-6 באוקטובר 2023, כנראה שרוח הדברים הייתה שונה.
"מאוד, מאוד", משיב פרופ' לוי. "זו לא הייתה הפתעה, כלומר, בית החולים ברזילי כבר התמודד בעבר עם אירועי ירי טילים, עם הצורך למגן את האנשים ולהגיב במהירות, להפוך תוך שנייה מבית חולים בשגרה לבית חולים בחירום. זה לא היה חדש עבורנו. אבל האירוע של 7 באוקטובר היה יוצא דופן בעוצמתו, בהיקפו, במיידיותו. בית החולים נדרש להתמודד כמעט בן רגע, כבר בשבע בבוקר, עם אתגרים מקצועיים ורגשיים חסרי תקדים".
5 צפייה בגלריה
"מכל התפקידים שמילאתי, אני מודה על הזכות, אני שמח על כל מה שעשינו כאן בבית החולים ברזילי". פרופ' חזי לוי
(צילום: עמית שאבי)
פרופ' לוי מספר שצוות בית החולים הפגין עוצמה אדירה. הוא מתאר את הכוח הרגשי, את המפגשים עם הפצועים ועם המשפחות, ואת ההירתמות המלאה של בית החולים למשימה. לדבריו, האירוע הזה לימד רבות – הן את בית החולים עצמו, הן את האזור כולו, והוא עצמו יצא ממנו עם תובנות חדשות, למרות הניסיון הרב שצבר לאורך השנים.
פרופ' חזי לוי: "המוטו שלי, וגם של בית החולים, הוא שהאזרח בפריפריה צריך לקבל את הרפואה הכי מתקדמת, בכל ההיבטים, כאן ליד ביתו. זה לא דבר פשוט, זה מאתגר ודורש השקעה, ולכן יש צורך ביותר תשומת לב ויותר תקציבים"
כרופא קרבי שטיפל בחיילים תחת אש, וגם לאחר שנים של מפגשים עם פצועים, עם שכול ועם משפחותיהם, הוא מודה שהאירוע הזה העניק לו שיעור משמעותי. "אני חושב שאני יוצא מהתקופה הזו הרבה יותר טעון. מחד, למדתי עוד, גם אני, צברתי חוויות ותובנות חדשות. ומאידך, אני יוצא עם הרבה יותר גאווה – גאווה בבית החולים, גאווה באנשי בית החולים, שמרגשים אותי בכל רגע. אני בטוח שעוד אתרגש רבות עד תום החודש, עד פרישתי".
5 צפייה בגלריה
"אני יוצא עם הרבה יותר גאווה – גאווה בבית החולים, גאווה באנשי בית החולים, שמרגשים אותי בכל רגע"
(צילום: גיל נחושתן)
אני מניחה שב-7 באוקטובר, בשעות שאחרי, אמרת לעצמך: "ואני חשבתי שהקורונה היא אירוע מורכב".
"כן, את יודעת מה? זה מצחיק, אבל כשהתחלתי את התפקיד, זה היה בעיצומה של מגפת הקורונה", מספר פרופ' לוי. "בתחילת הדרך לא באמת ידענו מהי הקורונה, איך להתמודד איתה ומה בדיוק צריך לעשות. היו בידודים, קשיים, חוסר ודאות. לא פעם עלתה בי המחשבה שמצב חירום בעזה עדיף, במרכאות, כי לפחות שם אנחנו יודעים איך לפעול. זה מסוכן, אבל יש לנו ניסיון וידע. לעומת זאת, כאן זה היה משהו בלתי נודע. אך בסופו של דבר, עברנו אירוע אדיר בכל המובנים, למדנו כולנו – המדינה למדה, אנחנו למדנו – וצברנו ניסיון רב, שאני רק מתפלל שלא נצטרך להשתמש בו שוב, אלא רק במסגרת תרגילים".
פרופ' חזי לוי: "מצד אחד, הרפואה הציבורית בישראל היא מהטובות, היפות והנאמנות ביותר לאלו שנזקקים לה. מצד שני, היא סובלת ממחסור במשאבים, וזה מוזר במיוחד כעת, אחרי כל מה שעברנו. מערכת הבריאות הוכיחה את עצמה, היא נדרשה לתפקד במצבי קיצון ועדיין נדרשת לכך, ובכל זאת, דווקא עכשיו, אנו חווים קיצוצים נרחבים שמקשים עלינו לספק את כל מה שאנחנו יודעים ויכולים לתת"
"חווים קיצוצים נרחבים"
כאשר נשאל פרופ' לוי על מצב הרפואה בפריפריה, במיוחד באשקלון – מרחק של ארבעים דקות בלבד מתל אביב אך עדיין נחשבת לפריפריה במונחים ישראליים – הוא משרטט תמונה מורכבת. "אני חושב שיש כאן דיכוטומיה", אמר. "מצד אחד, הרפואה הציבורית בישראל היא מהטובות, היפות והנאמנות ביותר לאלו שנזקקים לה. מצד שני, היא סובלת ממחסור במשאבים, וזה מוזר במיוחד כעת, אחרי כל מה שעברנו. מערכת הבריאות הוכיחה את עצמה, היא נדרשה לתפקד במצבי קיצון ועדיין נדרשת לכך, ובכל זאת, דווקא עכשיו, אנו חווים קיצוצים נרחבים שמקשים עלינו לספק את כל מה שאנחנו יודעים ויכולים לתת".
לדבריו, המחסור הזה מורגש במיוחד בפריפריה, המתמודדת עם אתגרים ייחודיים – הן ביכולת למשוך כוח אדם רפואי איכותי והן ביצירת עניין בקרב תורמים וגיוס ציוד מתקדם שיבטיח רפואה מודרנית לאוכלוסייה המקומית. "המוטו שלי, וגם של בית החולים, הוא שהאזרח בפריפריה צריך לקבל את הרפואה הכי מתקדמת, בכל ההיבטים, כאן ליד ביתו", הוא מדגיש. "זה לא דבר פשוט, זה מאתגר ודורש השקעה, ולכן יש צורך ביותר תשומת לב ויותר תקציבים".
5 צפייה בגלריה
"יש צורך ביותר תשומת לב ויותר תקציבים". בית החולים ברזילי באשקלון
(צילום: בית החולים ברזילי)
פרופ' לוי מכיר בכך שבמהלך המלחמה זכו בתי החולים בפריפריה לתשומת לב מוגברת ולסיוע משמעותי - אך נדרשת עוד השקעה מאסיבית. "נכון, קיבלנו תמיכה, משרד הבריאות עמד לצידנו ופעל רבות", הוא אומר, "אבל זה לא מספיק אם לא תהיה לכך מגמה מערכתית ארוכת טווח. אני לא מדבר רק על אשקלון, אלא גם על צפת, נהריה, פוריה – בתי חולים שעברו מבחנים קשים מאוד, בין היתר במהלך הלחימה בצפון. אלה מוסדות חיוניים שעומדים לרשות הציבור והחיילים שנפגעים ומפונים אליהם, ולא יעלה על הדעת שלא יתמכו בהם כראוי. להפך, דווקא בתקופה כזו יש לוודא שהם מקבלים את כל המשאבים הנדרשים ולא לקצץ בהם".
