בתוך שבוע וחצי בלבד שמו קץ לחייהם שלושה חיילי צה"ל, והציפו את הסוגייה הקשה והמורכבת שאיתה נאלצים להתמודד לוחמים רבים - בהם אנשים צעירים מאוד - שנחשפים למראות מטלטלים בשדה הקרב ומאבדים אחים לנשק. איך נזהה אדם שמראה סימני אובדנות, איך נפעל במקרים שכאלה ולמי ניתן לפנות לסיוע?
במשך חודשים ארוכים מאז פרצה המלחמה, נותרו סיפוריהם של חיילי הסדיר והמילואים שהתאבדו מאז 7 באוקטובר 2023 מתחת לרדאר, אך מאז תחילת השנה נדמה כי חלה עלייה משמעותית בשיעור האובדנות. צה"ל לא מוכן לספק מספרי מתאבדים עדכניים למעט עדכון פעם בשנה. באופן זה, קשה להבין את היקף הבעיה.
מנתונים שפרסם צה"ל בתחילת השנה עולה כי בשנת 2024 התאבדו 21 חיילים, ובשנה שלפניה התאבדו 17 חיילים - המספרים הגבוהים ביותר מאז 2011. לפי הנתונים, בשנה שעברה רוב החיילים ששמו קץ לחייהם היו חיילי מילואים. עם זאת, בצה"ל הסבירו שכאשר לוקחים בחשבון את מספר הלוחמים בסדיר ובמילואים - העלייה אינה דרמטית.
כבר לפני כחודשיים וחצי התריע פרופ' יוסי לוי בלז, ראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין, שייתכן שגל האובדנות עוד לפנינו. הוא הסביר אז, כי "מצבי משבר חריפים במיוחד, כמו ב-7 באוקטובר, מפחיתים את שיעורי ההתאבדות, אך כאשר כל הציבור חוזר לעצמו יש לא מעט אנשים, כמו חיילי המילואים, שנמצאים בפגיעות-יתר כי העוצמה של הקשיים לא פוחתת, והם ממשיכים להתמודד עם פוסט-טראומה. לכן חשוב להגיד שהתקופה הנוכחית אפילו יותר מסוכנת לאובדנות".
לדבריו פרופ' לוי בלז, "תקופות משבר אקוטיות מגבירות את תחושת השייכות ('כולנו בסירה אחת') שמאפשרת חיבור, קרבה וקשר בין אישי. אבל ככל שהאירוע החריף מתרחק בזמן, תחושות השייכות והחיבור מתפוגגות לאט לאט, ובמקום תחושת הביחד מגיעה תחושת בדידות מכאיבה. כאשר אדם חש שהוא לבד במצוקתו, הסיכון לאובדנות עולה".
פרופ' יוסי לוי-בלזצילום: יובל חןהוא הדגיש שלא כל מי שמתמודד עם מחשבות אובדניות אכן יבצע ניסיון אובדני. "יש מרחק בין מחשבות ובין התנהגות", אמר. "אבל, הנתונים מדגישים שיש מסביבנו אנשים יקרים מאוד שמתמודדים עם מצוקה חריפה ועלינו לדעת איך לסייע להם. זו משימה רחבה שדורשת פעולה לאומית, חברתית ואישית".
ברמה האישית, הסביר פרופ' לוי בלז כי יש כמה צעדים חשובים בדרך להצלת חיים: לזהות סימני מצוקה ולתת הכרה לכאב; לא לחשוש לדבר על מצוקה וקושי; לדעת איך לשאול לגבי אובדנות; לשכנע לפנות לטיפול; ולא לשכוח להרחיק אמצעים מסוכנים.
איך נזהה את אותם סימנים מחשידים?
"ידע על סימנים לזיהוי אדם הנמצא בסיכון הוא חשוב. שינויים חריפים בהתנהגות, תחושות דיכאוניות, התמודדות עם טראומה חריפה שאינה נותנת מנוח, הסתגרות חברתית ותחושת חוסר שייכות, דיבור על חוסר תקווה, חוסר אונים ותחושת נטל על הסביבה ('כשאני לא אהיה כאן יהיה לאחרים טוב יותר')", הסביר פרופ' לוי בלז.
הוא הוסיף כי משימה חשובה נוספת במניעת אובדנות היא הפחתת הסטיגמה הקשורה במצוקה, באובדנות ובמוכנות לבקש עזרה. "שיח פתוח יכול לשנות את התפיסות ולהגביר מוכנות להיעזר", אמר. "חשוב להבין שמחשבות אובדניות אינן מידבקות. שאלה על אובדנות לא מגבירה סיכון אלא להפך. השאלה מאפשרת לאדם במצוקה להבין שיש מי שמוכן להקשיב גם לקשיים האלו. יש לאפשר לאדם במצוקה לשתף ולספר, ופשוט להקשיב יכול לעשות שינוי - בלי לחנך, בלי להטיף, בלי לכעוס, בלי לומר ש'החיים יפים'. כאשר אנחנו מאפשרים לאנשים במצוקה לשתף בלי לחשוש מביקורת או מסטיגמה, אנו יוצרים סביבה שמקדמת פתיחות ומוכנות לקבל עזרה".
פרופ' לוי-בלז: "שאלה על אובדנות לא מגבירה סיכון אלא להפך. השאלה מאפשרת לאדם במצוקה להבין שיש מי שמוכן להקשיב גם לקשיים האלו. יש לאפשר לאדם במצוקה לשתף ולספר, ופשוט להקשיב יכול לעשות שינוי - בלי לחנך, בלי להטיף ובלי לומר ש'החיים יפים'"
הפעולה השלישית נוגעת לשאלה הישירה לגבי האובדנות. לדברי פרופ' לוי בלז, "זו לא משימה קלה אך היא מצילת חיים. ראינו אדם במשבר כלשהו? כדאי שנפנה אליו ונשאל ישירות. בהתחלה על הקשיים ועל המשבר, על תחושת חוסר תקווה וחוסר אונים. ולאחר מכן, לשאול שאלות ישירות ואמפתיות על מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית.
2 צפייה בגלריה
"הדגישו בפניו שיש אנשים מקצועיים שיכולים לעזור, ושהמצב שבו הוא נמצא הוא זמני וניתן לשינוי". אילוסטרציה
(צילום: דובר צה"ל)
"אחרי שהקשבנו לאדם במצוקה והבנו את מצבו, חשוב לשכנע אותו לפנות לעזרה מקצועית. השכנוע הזה צריך להיות אמפתי ורגיש, מתוך הבנה שהאדם לא רואה כרגע מוצא אחר. הדגישו בפניו שיש אנשים מקצועיים שיכולים לעזור, ושהמצב שבו הוא נמצא הוא זמני וניתן לשינוי". בנוסף, מדגיש פרופ' לוי-בלז: "כשיש מולנו אדם בסיכון אובדני - עלינו לעשות כל מה שאפשר כדי להרחיק ממנו אמצעים מסוכנים לפגיעה עצמית. זה מציל חיים. עלינו לזכור שהאדם האובדני הוא אמביוולנטי - הוא רוצה למות ובמקביל מחפש הצלה".
אל תישארו לבד
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר של סה"ר או בקישור הבא.
מערך בריאות הנפש של צה"ל מספק מעטפת למשרתי צה"ל הכוללת קב"נים בחטיבות, מרפאות וקו סיוע נפשי שזמין לחיילים בסדיר ובמילואים 24/7, במספר *6690 שלוחה 4. בנוסף, עבור חיילים משוחררים, ניתן לפנות ליחידת לתגובות קרב במספר 03-6401400.
כמו כן, ניתן לפנות למרכזי החוסן או לקופת החולים כדי לקבל סיוע נפשי. מידע מלא על מספרי הטלפון ליצירת קשר עם מרכזי החוסן, עמותות הנותנות תמיכה וקופות החולים - בקישור הבא.
