בשיתוף המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה
צפו בפאנל המלא:
פאנל הפרעות אכילה - בית החולים הדסה
(אולפן ynet)
"המודעות מאוד עלתה בשנים האחרונות, אבל באמת יכול להיות שהאנשים עצמם, לא מבינים לאיזה מדרון חלקלק הם נכנסים. עצם זה שדווקא בתתי משקל אנחנו רואים אנשים שבאמת לא מבינים את חומרת המצב, וקצת לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם ולמה הם צריכים טיפול, מדליק לנו נורה אדומה", מסבירה ד"ר שקמה קלר את חשיבות הדיון בנושא. אנשים רבים עדיין מתקשים לזהות את הסימנים המוקדמים או חוששים לפנות לעזרה, במיוחד כשמדובר בילדים ובני נוער.
לקראת הפאנל המיוחד בנושא, שנערך באולפן ynet, העלנו בעמוד האינטסגרם שלנו סטורי, בו קראנו לגולשים לשאול שאלות על הפרעות אכילה. הגיעו עשרות שאלות ומומחי המרכז הרפואי הדסה, ד"ר שקמה קלר, מנהלת מערך הטיפול בהפרעות אכילה, לירן רוגב, מנהל טיפול יום פסיכיאטרי למתבגרים ואפרת דריזנר, עובדת סוציאלית התכנסו במיוחד בשביל לתת לכם את המענה.
איך מגדירים הפרעת אכילה? מה הגבול הדק שמגדיר אותה כהפרעה?
"היא נהיית הפרעה כשהיא מפריעה למהלך התקין של החיים", מסביר לירן רוגב, מנהל טיפול יום פסיכיאטרי למתבגרים. "זה יכול להיות בפן של צמצום תזונתי ודיאטות חריפות עוברות את הגבול ומתחילות לסכן גם בריאותית וגם תפקודית, זה יכול להיות לצד של אכילה בלתי נשלטת בולמוסית, שיוצאת מגדר הרגיל ומתפתחת לכל מיני דפוסים של סיכון, וכשזה מגיע לרמה של חומרה כזו, גם מבחינת הנזקים הגופניים וגם הנזקים הנפשיים, אנחנו מדברים על הפרעה. חשוב עוד דבר לזכור בעניין הזה, שאנחנו מדברים על הפרעות שהן הפרעות נפשיות כלומר, הן נלוות, נלוות להן מצוקה וסבל נפשי חריפים".
3 צפייה בגלריה
"נחנו מדברים על הפרעות שהן הפרעות נפשיות, כלומר נלווים להן מצוקה וסבל נפשי חריפים" לירן רוגב
(דוברות הדסה )
האם יש סימנים שיכולים לעזור לזהות שהילדה שלי סובלת מהפרעת אכילה?
"זה באמת דברים שאנחנו כהורים פוגשים בבית", מסבירה ומפרטת אפרת דריזנר, עובדת סוציאלית במערך הטיפול בהפרעות אכילה בהדסה. "עיסוק בדימוי גוף, במשקל, בנראות, חלק מהשלב ההתפתחותי מהבחינה הזאת של עיצוב מסוים של עצמי, יחד עם זאת, שאנחנו רואים שהעיסוק הזה הופך להיות אובססיבי יותר, שאנחנו מזהים איזושהי נוקשות בתוך האכילה, איזושהי נטייה לברוח עם האוכל הצידה, ביחד עם איזושהי הימנעות בכלל ממפגשים חברתיים וצמצום בהיבטים האלה, כל אלה נוריות אדומות".
לפי דריזנר השאיפה היא שהורים ידעו לזהות סימנים מקדימים, עוד לפני שההפרעה מתפתחת ולטפח הרגלים טובים במקום. חשוב להדגיש שהרבה מהפעמים , הסימנים המקדימים יכולים להיות מטעים. ילד או ילדה מתחילים להתעסק בתכנים שנוגעים לתזונה מביעים רצון באוכל' בריא יותר", הורדה של פחמימות או בכלל דיאטה שנראית "תמימה" .כאשר העיסוק הולך ותופס מקום מרכזי , כשמזהים נוקשות מתגברת סביב האכילה זוהי נורה אדומה והיינו רוצים שהמסר ההורי יתמקד בחשיבות התזונה המאוזנת והחשיבות להיעזר בתזונאית שתכוון אותו ואותם בתהליך.
היא מוסיפה: "בעיני, ילדים לא אמורים לעשות דיאטה - אלא אם זאת בליווי והכוונה של איש מקצוע. לכן, אמירה מתקפת מצד ההורה שאין הוא מתנגד לשינויים אבל כן מתעקש על הכוונה של תזונאית שזאת מומחיותה , להערכתי תוכל לסייע בצמצום הסיכון להתפתחות ההפרעה. התייחסות דומה מבחינתי להתחלה באימוני ספורט , גם אז הייתי ממליצה להיות עם יד על הדופק ולוודא שהילד מפנים חשיבות התזונה המאוזנת . בוודאי כאשר בנוסף לאלה אנחנו מזהים גם מצבי רוח משתנים, נטייה להסתגרות , דכדוך , ירידה בתפקוד הלימודי .אלה רק יחזקו את החשיבות בפנייה והתייעצות עם איש מקצוע. רוגב מוסיף בדבריו התייחסות גם להפרעות שאינן מתבטאות בצמצום. אלא באכילה בולמוסית , לפעמים עם הקאות ואז הסימנים יהיו הסתלקות לאחר ארוחות , סימני הקאה בשירותים. בוודאי גם במצבים אלה חשוב להבין שהמצוקה משמעותית ולפנות להתייעצות עם הגורמים הטיפוליים.
למי אפשר לפנות כשהילד שלי עם הפרעת אכילה?
"במקרים כאלה שההורה מזהה, או שהסביבה מזהה שיש איזו סיבה לדאגה, הכתובת הראשונית הרבה פעמים תהיה רופא משפחה שלרוב מכיר את הילד ויוכל להעריך מצבו הרפואי ולפעמים להעביר מסרים חשובים לילד/ה. , אפשר ומומלץ לפנות גם לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה כדי לבחון האם התערבות מצידה תחזיר את הילד/ה לאכילה מאוזנת . כמובן שיש לשקול טיפול פסיכולוגי. במידה ועולה הרושם שהמצוקה גוברת מהרופא או מהתזונאית אז כבר מתקדמים למרכזים טיפוליים יותר ייעודיים להפרעות אכילה".
חשוב לציין שטיפול בהפרעות אכילה אינו מופנה לילדים ובני נוער בלבד, במרכז להפרעות אכילה בהדסה שבירושלים יש טיפול מקיף גם למבוגרים. "אצלנו בהדסה אנחנו יכולים להתאים את הטיפול לפי החומרה של ההפרעה, יש לנו את מערך המרפאות, טיפולי יום ואשפוז, גם לנוער וגם למבוגרים, שזה בנפרד. הייתי מציעה קודם כל לפנות אלינו. בין אם זו אותה מטופלת או מטופל, או ההורים, ואנחנו נכווין אותם להמשך" מסבירה ד"ר קלר.
מה עושים כשהנערה או הנער מסרבים לשתף פעולה ואפילו לא מודים שקיימת בעיה?
"אנחנו צריכים לזכור שזה שהילדה מסרבת, זה לא מסמן לנו שהיא לא רוצה או שהיא לא בסבל אלא שההפרעה פעילה וזאת המהות שלה. ההפרעה היא שלא רוצה בהתערבותינו . שימוש בהאנשה של ההפרעה נעשה גם במרכזים הטיפוליים ובמטרה לסייע לבני המשפחה להתמקם נכון מול הילד או הילדה ולהבין שהתפקיד המרכזי שלהם הוא לא לההדף מעוצמת ההפרעה ולחזק את הקשר עם הילדה. קלר מוסיפה כי התודעה שלה לסיכונים, שיש בה הפרעה שהיא מתמודדת איתה, היא מאוד נמוכה. לכן ההמלצה המרכזית היא לפנות לייעוץ, לפנות לאיש מקצוע שיכוון את ההורה, שיעזור לו לרכוש כלים איך לגשת אל הנערה ואיך לדבר איתה ולעודד אותה לקבל את הטיפול".
את פוגשת הרבה מאוד הורים עם תחושת אשמה גדולה. מה את מייעצת להם?
"אין מה להתבייש, זאת המהות של ההפרעה. היא "רוצה להפריע " לקשרים עם הסביבה.אני לא חושבת שאפשר להתמודד עם הקושי הזה לבד . זה נורא קשה לראות את הילד מתמודד מצוקה כ"כ גדולה מבלי להבין מדוע. לראותו לא אוכל, או אוכל באופן לא מווסת , מתמודד עם נוקשות כ"כ גדולה ואתה כהורה , לא מצליח לגשת אליו לכן בהדסה אנחנו באמת מאוד מקפידים על הדרכת הורים, גם במערך של המבוגרים, כמובן בתיאום ובהסכמה של המטופלת. כשיש התנגדות מצד המטופלת אנחנו נעבוד על זה וכדי לעזור למטופלת להבין חשיבות המעורבות של בני המשפחה. במחלקת הילדים והנוער, הדרכת הורים היא חלק בלתי נפרד מהטיפול המוצע . זה מאוד משמעותי, , לעיתים זהו המפתח המרכזי לשינוי".
האם בעקבות המלחמה, חשתם בהדסה בעלייה בפניות לטיפול בהפרעות אכילה?
"בחודשים הראשונים, אנשים שהמצוקה שלהם לא הייתה קשורה ישירות למלחמה, הרגישו שיש פחות לגיטימציה לפנות לטיפול", מגלה דריזנר. "ככל שהזמן חלף, אז ראינו בכל הפרמטרים של בריאות הנפש התגברות של מצוקה והתגברות של פניות לטיפול ומטבע הדברים, חלק מהמצוקות האלה יוצאות בערוץ של האוכל והגוף, אז יש גם עלייה בטיפול בהפרעות אכילה", מסביר רוגב. נזקים נלווים של המלחמה, כמו פינוי הבית, התנתקות מהמעטפת התומכת ושבירת השגרה אף הם הוסיפו למתח וגררו איתן השלכות נוספות. "במקרה הזה המלחמה, החרדה שהיא מעוררת, המצוקה, יש ילדים שההורים שלהם במילואים הרבה זמן ויש ילדים שחוו, לצערי, גם דברים קשים יותר, או בכלל בני משפחה או אנשים וגם אנחנו כבוגרים, מאחר ואנחנו יודעים שלפעמים הדברים האלה יכולים להיות מתורגמים גם לאזור של האכילה ולהיאחז ולהתפתח כהפרעה, אז אני חושבת שחשוב להיות עם מודעות וחשוב להיות עם יד על הדופק".
רפואה עם נשמה
בימים אלה מתקיים המיזם "רפואה עם נשמה" במרכז הרפואי הדסה, בהובלת הגב' דליה איציק. במסגרתו, נקרא הציבור לבחור מיהם אנשי הצוות שהעניקו לו רפואה המשלבת נשמה יתרה, אנושיות ולב רחום. המיזם כבר הפך למסורת שמחממת לבבות בקרב הרופאים והמטופלים כאחד. באמצעות האתר המקוון יכולים חולים ובני משפחה להוקיר תודה ולתמוך בצוותים הרפואיים אשר טיפלו בהם. ד״ר שיקמה קלר, לירן רוגב ואפרת דריזנר מועמדים אף הם לבחירת הציבור.
כאשר נשאלו "האם ניתן להחלים מהפרעות אכילה?" הם השיבו באופן שמשקף את הערך האמיתי מאחורי הביטוי "רפואה עם נשמה", כמי שמעניקים טיפול וליווי מסורים ונותנים מעטפת מלאה למטופלים ולמשפחות: "קודם כל כן, בוודאי, אבל זה כרוך בטיפול ארוך אפילו ועבודה קשה מאוד, אפילו של כמה שנים, אבל צריך לא להתייאש ולהתחיל בטיפול", מרגיעה ד"ר קלר. ד"ר רוגב מדגיש: "כמו שרוב הבעיות בחיים לא נעלמות כשמתעלמים מהן, אז גם הפרעת אכילה. זה לא רק איזשהו דפוס התנהגותי, אלא בעיה שמבוססת על בעיות עומק, על בעיות בדימוי, על קשיים במערכות יחסים, על קשיים בוויסות. ההפרעה הזאת לא נעלמת כשלא מטפלים בה, ולא רק שהיא לא נעלמת, אלא היא גם נוטה להחריף. ולכן מאוד חשוב לא לטאטא מתחת לשטיח, ואם כן יש אינדיקציה לפנות לעזרה כמה שיותר מוקדם".
איך נראה הטיפול במחלקה להפרעות אכילה בהדסה?
"לילדים ובני נוער, השאיפה היא לא להתחיל באשפוז המלא, אלא במסגרות מרפאתיות", מסביר רוגב. "כלומר להגיע כמה שעות בשבוע לפגוש פסיכולוג, פסיכולוגית, דיאטנית ואיזשהו מעקב פסיכיאטרי. במידה וצריך מענה יותר אינטנסיבי, אפשר להגיע לטיפול יום מספר פעמים בשבוע ולהיות כמה שעות טובות ביום. במידה וצריך טיפול אפילו יותר אינטנסיבי, אז ילדים ונוער יכולים להיכנס לאשפוז מלא, לקבל בשעות הבוקר מענה של בית ספר, ללמוד בתוך בית החולים, לקבל טיפולים, מעקב בתזונה, ליווי של המשפחות, לישון בבית החולים כמובן, וזה תהליך שיכול להימשך כמה חודשים".
לד"ר קלר חשוב להדגיש: "למרות שהמטופלים, מבוגרים או בני נוער, נמצאים בבית החולים, הוא עדיין בסביבה מאוד חמה, שנראית מאוד אחרת ממחלקות אחרות. מגיעים אליה כל יום, חמש פעמים בשבוע, מהבוקר עד השעה שלוש. אוכלים שלוש ארוחות, כל היום יש קבוצות טיפוליות, טיפולים פרטניים, משהו מאוד אינטנסיבי ועם צוות מאוד חם שעוזר".
בשיתוף המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה
פורסם לראשונה: 16:15, 09.02.25
