בעוד שבזירה הפוליטית והציבורית הייצוג הנשי חסר מאוד, בעולם הרפואה נשים פורצות דרך כבר שנים, שוברות תקרות זכוכית ומשנות את פני המקצוע. הן מובילות מחקרים פורצי דרך, מפתחות טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, ומקדמות שיטות טיפול חדשניות, לצד עבודתן הקלינית והטיפול האישי בחולים. יותר ויותר רופאות צעירות מוכיחות שמצוינות רפואית אינה נחלת מגדר אחד בלבד, ומהוות כוח מניע לשיפור הרפואה והמערכת כולה.
לרגל יום האישה הבינלאומי שמציינים ברחבי העולם בשבת הזו (8 במרץ), ביקשנו מבתי חולים וממוסדות רפואיים להמליץ על הנשים הצעירות שמובילות שינוי בתחומן ומעצבות מחדש את עתיד הרפואה, משלבות ידע וניסיון עם חדשנות, ומהוות השראה לרופאות ולמטופלים כאחד. קבלו את 10 הנבחרות לשנת 2025:
פרופ' אופירה זלוטו
רופאה בכירה ומומחית באוקולופלסטיקה במרכז הרפואי שיבא, מנהלת צוות הפרוגרמה במנהלת שיבא נגב
גיל: בת 40, נשואה + 3
התמחות: רפואת עיניים
פרופ' אופירה זלוטו, שנחשבת לאחת ההבטחות הגדולות בבית החולים, קיבלה את התואר "פרופסור" כשהייתה בת 38 בלבד. "מאז, הדבר הראשון ששואלים אותי זה 'בת כמה את?'. אומרים שאני לא נראית כמו פרופסור, שדמיינו מישהי בגיל מבוגר יותר. מעבר לכותרת ולכבוד הרב, אני חושבת שזה משקף את ההשקעה שלי לאורך השנים במחקר ובהוראה".
היא מציינת ש"היכולת כרופאי עיניים לסייע באופן משמעותי ומהיר מדי יום לעשרות חולים, שאחד מהדברים היקרים להם ביותר – מאור עיניהם – נמצא בסכנה, היא מדהימה".
11 צפייה בגלריה
"מעבר לעבודה הקלינית והניתוחית שאני מאוד אוהבת, אני מתעסקת המון במחקר". פרופ' אופירה זלוטו בחדר הניתוח
(צילום: דוברות שיבא)
פרופ' זלוטו סיימה התמחות ברפואת עיניים במרכז הרפואי שיבא בהצטיינות ולאחר מכן שתי השתלמויות עמיתים במרכזים מובילים בלונדון ובפריז, בתחומי עיניים, אוקולופלסטיקה (בעיות עפעפיים, ארובה ודרכי דמעות) ורפואת עיניים ילדים. "מעבר לעבודה הקלינית והניתוחית שאני מאוד אוהבת, אני מתעסקת המון במחקר, בשנתיים האחרונות גם בתחום ה-AI, ובהוראה, כיוון שאני באמת ובתמים מאמינה שזה מה שיקדם את הרפואה", היא מספרת. "אני אחראית על ההוראה במחלקה וגם בחוג באוניברסיטת תל אביב ורואה שליחות אמיתית בהכשרת דור הרופאים הבא".
כמו כן, כחלק מההתמחות במנהל רפואי היא לוקחת חלק גם בפרויקטים שונים של שיבא – בית החולים "שיבא נגב" ותוכניות מצוינות לרופאים ותוכניות מחקר.
פרופ' אופירה זלוטו: "הדבר הראשון ששואלים אותי זה 'בת כמה את?'. אומרים שאני לא נראית כמו פרופסור, שדמיינו מישהי בגיל מבוגר יותר. מעבר לכותרת ולכבוד הרב, אני חושבת שזה משקף את ההשקעה שלי לאורך השנים במחקר ובהוראה"
החזון לעתיד?
"להמשיך ולהוביל מצוינות בכל אחד מהתחומים בהם אני עוסקת".
מסר לנשים?
"האמיני בעצמך, אל תפסיקי לחלום ולהציב יעדים והתמידי בהם – גם כשהדרך מאתגרת. ולא פחות חשוב ליהנות מהדרך עצמה".
ד"ר נגה קלדרון
רופאה בכירה במערך ההרדמה של המרכז הרפואי בילינסון מקבוצת כללית
בת 40, נשואה + 2
התמחות: הרדמה
ד"ר נגה קלדרון הגיעה לתחום הרפואה לאחר ששירתה בצבא כפרמדיקית צבאית באוגדת עזה. "השירות שלי היה ברצועה עצמה, עוד בתקופה שהיה את גוש קטיף, השתחררתי חודשיים אחרי סיום ההתנתקות", היא מספרת. "זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית. כשהשתחררתי הרגשתי שאני צריכה חופש מעולם הרפואה, נרשמתי ללימודי משפטים, ואחרי זה לימודי מזרח אסיה, לא כל כך מצאתי את עצמי. בסוף לקחתי שנה חופש וטסתי לטיול הגדול, שם הבנתי שהרפואה חסרה לי. כשחזרתי התחלתי ישר ללמוד באוניברסיטת בן גוריון, וסיימתי בהצטיינות".
באוקטובר האחרון טסה להשתלמות בבית החולים ג'קסון ממוריאל במיאמי. "זה היה מדהים. בבילינסון אנחנו עושים השתלות כבד כבר שנים, וחזרתי עם המון תובנות שאני מחכה להטמיע במחלקה".
11 צפייה בגלריה
"הייתי שמחה להעלות את המודעות לחשיבות של עולם ההרדמה". ד"ר נגה קלדרון
(צילום: דוברות בילינסון)
למה דווקא הרדמה?
"התחלתי ללמוד והתאהבתי", אומרת ד"ר קלדרון. "זה תחום שמערב את כל המערכות, מרדימים צריכים להבין בהכול. בנוסף זה מצריך המון הבנה של פיזיולוגיה, שזו האהבה שלי, וגם עבודה עם הידיים".
ד"ר קלדרון מרדימה בכירה במערך בבית החולים ואחראית על מרפאת טרום הרדמה – כלומר היא, כמגדירת המדיניות במרפאה, מובילה להחלטות על הכשירות של המטופלים לעבור הרדמות וניתוחים.
ד"ר נגה קלדרון: "אין מספיק מודעות למערך ההרדמה. פעמים רבות אנשים שואלים אותנו אם למדנו רפואה בכלל. במהלך הניתוח אנחנו הלב, הריאות והמוח של המטופל. הייתי שמחה להעלות את המודעות לחשיבות של עולם ההרדמה, להבנה שאנחנו מרכזיים לכל תהליכי ההחלמה אחרי הניתוח"
החזון לעתיד?
"אין מספיק מודעות למערך ההרדמה", היא אומרת. "פעמים רבות אנשים שואלים אותנו אם למדנו רפואה בכלל, אם אנחנו נחשבים רופאים. מה שהם לא יודעים זה שבמהלך הניתוח אנחנו הלב, הריאות והמוח של המטופל. הייתי שמחה להעלות את המודעות לחשיבות של עולם ההרדמה, להבנה שאנחנו מרכזיים לכל תהליכי ההחלמה אחרי הניתוח".
מסר לנשים?
"ממה שאני רואה, נשים כבר הבינו שמקצוע ההרדמה הוא מדהים, אם כי אנחנו לא הרוב ונשמח בהחלט לעוד נשים בתחום".
ד"ר אולה גוטצייט
רופאה בכירה, אחראית מרפאת שימור פריון, היחידה להפריה חוץ גופית (IVF) ברמב"ם
גיל: 39 + 3 ילדים
התמחות: גינקולוגיה, מיילדות ופוריות
ד"ר אולה גוטצייט עשתה תת-התמחות בהרווארד בפוריות, אך בניגוד לחלק מעמיתיה שהעדיפו להישאר בחו"ל מתחילת המלחמה, היא שבה לישראל לפני כחמישה חודשים ונחתה בבית החולים רמב"ם.
למה בחרת בתחום ההפריה החוץ-גופית?
"אני חושבת שזה תחום שפריצת הדרך האחרונה בו הייתה לפני הרבה מאוד שנים וזה תחום מרתק. יש עדיין המון פערי ידע בתחום והמון מה לתרום. מצד אחד זה מאוד מספק לעזור לזוגות להשלים את החלום ולהביא ילדים לעולם, ומצד שני יש לי המון עניין גם בניסיון למצוא פריצות דרך חדשות".
11 צפייה בגלריה
"אני שואפת לקבל פרס נובל, וכמה שיותר מהר יותר טוב". ד"ר אולה גוטצייט
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
ד"ר גוטצייט לוקחת חלק בכמה פרויקטים בבית החולים. "אנחנו עובדים על פרויקט שנקרא 'איבר על שבב' שבו אנחנו מדמים באופן טכנולוגי את מערכת הרבייה הנשית ובודקים איך תנאים חיידקים שונים משפיעים על מערכת הרבייה והפוריות", היא מסבירה. "פרויקט נוסף שאני מאוד אוהבת עוסק בטכנולוגיה חדשה לשימור פוריות לנשים שעוברות טיפולים שפוגעים ברקמה השחלתית, כמו חולות אונקולוגיות".
לצד אלה, היא לא מוותרת על אהבתה הגדולה - סנואובורד (גלשן שלג). "הייתי מדריכת סנואובורד במהלך כל לימודי הרפואה. היום אני כבר לא עוסקת בזה אבל ממשיכה לטוס לחופשות גלישה".
ד"ר אולה גוטצייט: "מצד אחד זה מאוד מספק לעזור לזוגות להשלים את החלום ולהביא ילדים לעולם, ומצד שני יש לי המון עניין גם בניסיון למצוא פריצות דרך חדשות. אני שואפת לקבל פרס נובל, וכמה שיותר מהר יותר טוב"
חזון לעתיד?
"אני באמת מאמינה שבתחום הפוריות הגיע הזמן למצוא את פריצת הדרך החדשה", אומרת גוטצייט. "בכלל ברפואת נשים ישנם פערים כל כך גדולים ביחס לתחומים אחרים ברפואה והמטרה שלי היא לייצר התקדמות בנושא. אני שואפת לקבל פרס נובל, וכמה שיותר מהר יותר טוב".
מסר לנשים?
"ללכת אחרי החלומות שלכן. גם אם הם לפעמים נראים פרועים, לכו אחרי כל דבר שיש לכן תשוקה אליו".
ד"ר נועה סבג
מתמחה בכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי סורוקה מקבוצת כללית
גיל: 32, בזוגיות
עבור ד"ר נועה סבג, רפואה הייתה תמיד היעד בחיים: "חלמתי מאז ומתמיד להיות רופאה, וידעתי שבתוך עולם הרפואה אני אהיה מנתחת, ואעשה משהו עם הידיים", היא מספרת. "הגעתי לתחום במקרה במהלך הלימודים ואהבתי את היצירתיות והאומנות שבו, ואת הנגיעה בכלל האוכלוסיה - בפלסטיקה מטפלים בילדים, מבוגרים, נשים וגברים. אנחנו פוגשים אנשים במצבים מאוד מגוונים, מבצעים ניתוחים משפרי ומשני איכות חיים ולפעמים גם במצבים שיש בהם סכנת חיים כמו כוויות נרחבות או פציעות מורכבות".
11 צפייה בגלריה
"אני מקווה לטעת שורשים בנגב ולקחת חלק בקידום הרפואה בפריפריה". ד"ר נועה סבג
(צילום: אלירן מחפודה)
מאז 7 באוקטובר, טיפל בית החולים באלפי פצועים - אזרחים ואנשי כוחות הביטחון. "החוויה מאז פרוץ המלחמה, בייחוד בחודשים הראשונים, הייתה של המון אירועים במקביל שהצריכו מאיתנו לשתף פעולה כצוות", מספרת ד"ר סבג. "אחד האירועים שזכורים לי במיוחד היה של חייל שאושפז אצלנו עם כוויות ופצעים שדרשו שחזור מורכב. בזמן שהיה מאושפז אצלנו, נערכה הלוויה למפקד שלו שנהרג באותה תקרית. החייל הפצוע רצה מאוד לצאת להלוויה וכולנו התגייסנו עבור זה. בית החולים דאג לאמבולנס שיסיע אותו ואני ליוויתי אותו. זו הייתה חוויה מטלטלת ועוצמתית, הזדמנות להכיר את המפקד שלו דרך העיניים שלו. בנקודה הזו ממש הרגשתי איזו זכות יש לנו ללוות אנשים ברגעים כאלה רגישים".
ד"ר נועה סבג: "זכור לי במיוחד חייל שאושפז אצלנו עם כוויות ופצעים שדרשו שחזור מורכב. בזמן שהיה מאושפז אצלנו, נערכה הלוויה למפקד שלו שנהרג. החייל רצה מאוד לצאת להלוויה וכולנו התגייסנו עבור זה. זו הייתה חוויה מטלטלת ועוצמתית... הרגשתי איזו זכות יש לנו ללוות אנשים ברגעים כאלה רגישים"
חזון לעתיד?
"אני מקווה לטעת שורשים בנגב ולקחת חלק בקידום הרפואה בפריפריה, כך שלא יקרו מצבים שאנשים ייאלצו להרחיק ממקום מגוריהם כדי לקבל טיפול מיטבי", היא מציינת.
מסר לנשים?
"המלחמה הוכיחה עוד יותר את מה שתמיד ידעתי - לנשים יש כוח ועוצמות יוצאי דופן. זה הוכח ברוח הלחימה של כל אישה, מטפלת, לוחמת, חטופה, פצועה ובת משפחה של".
ד"ר ליונה קמפל פורמן
מתמחה במחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש צוואר במרכז הרפואי איכילוב, וחוקרת במעבדה לחקר גידולי ראש צוואר בבית החולים
גיל: 38, נשואה לד"ר מורן פורמן, מומחה לרפואת עור ומנהל מרפאת עור ילדים בביה"ח דנה-דואק. לזוג שלוש בנות – מאיה, דניאלה ורותם
"זה מקצוע שהוא כירורגיה 'קטנה', כלומר יש בו עבודה כירורגית אבל היא עדינה ואלגנטית לעומת הכירורגיות הגדולות", עונה ד"ר ליונה קמפל פורמן לשאלה מדוע בחרה דווקא באף אוזן גרון. "כמו כן, העבודה מאוד מגוונת. רפואת אף אוזן גרון זה לא רק לכאבי גרון או צינון, היא כוללת הרבה מאוד תחומים, מניתוחי אוזניים ושיקום שמיעה ועד כירורגיה אונקולוגית של ראש צוואר, בסיס גולגולת ומחלות של בלוטת התריס".
11 צפייה בגלריה
"אל תוותרו לעצמכן בדרך להגשים את החלומות והשאיפות שלכן". ד"ר ליונה קמפל פורמן
(צילום: ליאור צור, דוברות איכילוב)
לפני שהתחילה את ההתמחות, עשתה ד"ר קמפל פורמן דוקטורט שעסק בטיפול בגידולי ראש צוואר כתוצאה מנגיף הפפילומה. כיום היא מקדמת רפואה מותאמת אישית לצורך אבחון ומעקב טוב יותר לחולים עם גידולי ראש צוואר. "באיכילוב מתאפשר לי לעסוק במחקר במקביל לעבודה הקלינית כרופאה. דילמות שאני נתקלת בהן במחלקה ובמרפאה, אני לוקחת למעבדה, בקומת המחקר בבניין הסמוך, כדי לשפר את הטיפול בחולים".
ד"ר ליונה קמפל פורמן: "רפואת אף אוזן גרון זה לא רק לכאבי גרון או צינון, היא כוללת הרבה מאוד תחומים, מניתוחי אוזניים ושיקום שמיעה ועד כירורגיה אונקולוגית של ראש צוואר, בסיס גולגולת ומחלות של בלוטת התריס"
חזון לעתיד?
"החזון הוא להקים מרכז שיאפשר רפואה מותאמת אישית ומבוססת בדיקות מולקולריות כדי לשפר את הטיפול הרפואי".
בשנה הבאה, תטוס ד"ר קמפל פורמן לתת-התמחות בבית החולים המפורסם במרכז הסרטן ממוריאל סלואן קטרינג בניו יורק. "זה מרגש ומלחיץ במקביל. שם מתווים את כל הפרוטוקולים להחלטות הרפואיות שאנחנו עושים ביום יום. אני נוסעת ללמוד מהמובילים בתחום כדי להביא את הידע לכאן".
מסר לנשים?
"הציבו מטרות ואל תוותרו לעצמכן בדרך להגשים את החלומות והשאיפות שלכן".
ד"ר רותם הרשקוביץ
מתמחה בנוירוכירורגיה במרכז הרפואי הדסה עין כרם
גיל: 40, רווקה
ד"ר רותם הרשקוביץ מספרת שהגיעה למקצוע בעקבות סיפור אישי, "זו הייתה שליחות עבורי. זה מקצוע שיש בו עוד הרבה מה לחקור, הרבה דברים שאנחנו עדיין לא מבינים על המוח. החולים הם חולים מורכבים ויש להם סיפורים מאוד קשים ומאבק אישי לא פשוט". לצד העבודה הקלינית, ד"ר הרשקוביץ לוקחת חלק במחקר שמתמקד בחבלות ראש וטראומה.
11 צפייה בגלריה
"אנחנו כרופאות נוירוכירורגיות יכולות להוביל ולהנהיג מחלקה ביום מן הימים בדיוק כמו גברים". ד"ר רותם הרשקוביץ
(צילום: אלבום פרטי)
זה סיפוק גדול לטפל בהם ולראות שאחרי טיפול, שלעיתים כולל גם ניתוח ראש, ושיקום, הם יוצאים מכאן עם חיוך ותקווה. נוירוכירורגיה זה תחום שיש בו הרבה השפעה וקשר עם המשפחות. בתור רופאה, את נמצאת איתם ימים ולילות בטיפול נמרץ ברגעים הכי קשים שלהם וכמי שחוותה סיפור כזה במשפחה, אני יודעת כמה האינטראקציה של הרופא חשובה, ואני רוצה להיות עבורם כדי לתמוך ולחזק".
ד"ר רותם הרשקוביץ: "נוירוכירורגיה זה תחום שיש בו הרבה השפעה וקשר עם המשפחות. בתור רופאה, את נמצאת איתם ימים ולילות בטיפול נמרץ ברגעים הכי קשים שלהם וכמי שחוותה סיפור כזה במשפחה, אני יודעת כמה האינטראקציה של הרופא חשובה, ואני רוצה להיות עבורם כדי לתמוך ולחזק"
חזון לעתיד?
היא רוצה להמשיך ולחזק את הליווי האישי של המטופל ובני משפחתו, ולהעצים את התחושה שהרופא הוא רשת הביטחון של המטופל, במיוחד כאשר מדובר במטופלים נוירוכירורגיים שמתמודדים עם חרדות רבות סביב הניתוח והאבחנה. נוירוכירורגיה הוא תחום שנחשב גברי ויש בו מעט מאוד נשים. "בשנים האחרונות חל שינוי, אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו כרופאות נוירוכירורגיות יכולות להוביל ולהנהיג מחלקה ביום מן הימים בדיוק כמו גברים ובהצלחה רבה", אומרת ד"ר הרשקוביץ.
מסר לנשים?
"אני לא רואה הבדל בין נשים לגברים ביכולת שלהם לטפס קדימה ולהצליח. כיום אנחנו רואים מגמת שינוי כאשר יותר נשים נמצאות בתפקידים שפעם היו יותר גבריים במהותם. זו אמירה על המערכת, על הפרט, וזאת מגמה שצריכה להמשיך".
ד"ר נופר צוקרמן
מומחית בפסיכיאטריה של המבוגר והילד, רופאה בכירה במחלקת נוער, "שלוותה" מקבוצת כללית
גיל: 39, בזוגיות עם רופא - מתמחה בקרדיולוגיה
"במהלך הסטאז' עשיתי סבב במחלקה שהיום אני עובדת בה כרופאה בכירה, ופשוט התאהבתי במקצוע", אומרת ד"ר נופר צוקרמן. "הקשר הטיפולי הוא המוקד, וההסתכלות היא הסתכלות הוליסטית. עצם זה שאתה יכול לראות את השינוי מתהווה, יש בזה גם הרבה מאוד תקווה. מה שבאמת יפה זה שבמחלקת ילדים יש המון משחקיות וחיות, וניתן לראות את כל מה שבני נוער מתעסקים בו ביום יום, כמו התאהבויות או ויכוחים".
ד"ר נופר צוקרמן: "אי אפשר לדבר על פסיכיאטריה לילדים בלי להתייחס למשבר 7 באוקטובר. אני מלווה משפחות שמתגוררות בעוטף... מה שבאמת יפה זה שבמחלקת ילדים יש המון משחקיות וחיות, וניתן לראות את כל מה שבני נוער מתעסקים בו ביום יום, כמו התאהבויות או ויכוחים"
במחלקה מאושפזים בני נוער בגילי 18-12, על רקע מצבי משבר נפשיים. "בנוסף לסט הטיפולים, אני מקדמת תחום שקרוב לליבי, תחום ה'מיינדפולנס', כלי לוויסות רגשי שמעצים את הנער והנערה, ומחזק את החוסן שלהם. זה תחום שאנחנו מקדמים גם בקרב בני הנוער, וגם בקרב ההורים שלהם".
כמו כן, ד"ר צוקרמן לוקחת חלק במחקר שנערך במחלקה ובוחן כלים טיפוליים שונים, שהם לאו דווקא תרופתיים, לבני נוער באשפוז פסיכיאטרי.
"אי אפשר לדבר על פסיכיאטריה לילדים בלי להתייחס למשבר 7 באוקטובר", אומרת ד"ר צוקרמן. "מאז ראינו עלייה בביקוש לטיפולים. אני מלווה משפחות שמתגוררות בעוטף".
חזון לעתיד?
"הייתי רוצה להנגיש את הטיפול במגזר הציבורי, להקים מסגרת טיפול אינטנסיבית לבריאות הנפש, לילדים ובני נוער, כך שתהיה בתוך הקהילה ולאו דווקא בבית החולים".
מסר לנשים?
"שנאמין ביכולות שלנו לתפוס מקום ולהוביל".
ד"ר עדי אורבך
קרדיולוגית, מנהלת שירות דימות לב במרכז הרפואי וולפסון
גיל: 42, נשואה + 2
ד"ר עדי אורבך מעידה ש"קרדיולוגיה הוא אחד התחומים היפים ביותר, כי הוא משלב בין רפואה פנימית לבין רפואה פרוצדורלית, שדורשת מיומנות ידנית". לדבריה, "מה שיפה בתחום זה שאני עושה הכול מהכול, את כל סוגי הדימות לב שקיימים בקרדיולוגיה - MRI ,CT, אקו לב. זה מאפשר לי ללוות את המטופל לאורך כל שלבי הטיפול".
במהלך ההכשרה עשתה ד"ר אורבך תת-התמחות בבית החולים "סאניברוק" בטורונטו שבקנדה. "נסעתי ליותר משנתיים לתת-התמחות בתחום של דימות לב, עם תינוק בן חודשיים", היא מספרת.
לצד העבודה בבית החולים, ד"ר אורבך לומדת בימים אלה תואר נוסף במנהל עסקים, כי לדבריה, "אחרי 16 שנים של הכשרה כרופאה, אני מרגישה שאני זקוקה לכלים ניהוליים נוספים". כמו כן, היא מייעצת ומלווה חברות סטארטאפ בתחום דימות לב.
ד"ר עדי אורבך: "אני מקווה שיהיו יותר נשים בקרדיולוגיה בעתיד, ושהדמיה לא פולשנית תהפוך נגישה ומתקדמת יותר, במיוחד בישראל שנחשבת מעצמת סטארטאפ בתחום. הייתי רוצה לראות את ישראל מובילה את התחום בעולם, גם מבחינה מחקרית וגם בתחום הביצועי"
חזון לעתיד?
"אני מקווה שיהיו יותר נשים בקרדיולוגיה בעתיד, ושהדמיה לא פולשנית תהפוך נגישה ומתקדמת יותר, במיוחד בישראל שנחשבת מעצמת סטארטאפ בתחום", היא אומרת. "הייתי רוצה לראות את ישראל מובילה את התחום בעולם, גם מבחינה מחקרית וגם בתחום הביצועי".
מסר לנשים?
"אל תתנו לשום דבר לעצור אתכן בדרך, תזכרו שהקשיים הם זמניים ומהכול אפשר לגדול".
ד"ר רעות בנימין נצר
מרפאה בעיסוק במרכז הרפואי לשיקום "עדי נגב - נחלת ערן"
בעלת תואר שני בנוירוביולוגיה ובעלת דוקטורט במוח וקוגניציה, וכעת בפוסט דוקטורט במעבדה המשותפת ל"עדי נגב - נחלת ערן" ואוניברסיטת בן גוריון
גיל: 34, נשואה + 2
"תמיד רציתי לעבוד עם אנשים ולטפל", מספרת רעות בנימין נצר. "בהתחלה לא ידעתי בדיוק איך, אבל כשהתחלתי ללמוד ריפוי בעיסוק הבנתי שזה התחום שמעניין אותי. זה תחום מאוד רחב שנוגע לחלקים גדולים באוכלוסייה, ושעוזר למטופלים בסופו של יום לחזור ולתפקד. אני מצאתי שאני מאוד מתחברת לטיפול באוכלוסיות שסובלות מפגיעה אורטופדית ונוירולוגית".
ד"ר בנימין נצר לקחה חלק במחקר שנערך בכפר השיקומי במטרה לבחון היתכנות ויעילות של תוספת שעות טיפול ממוקדות בגפיים העליונות, ובימים אלה היא לוקחת חלק במחקר המשך באותו נושא.
11 צפייה בגלריה
"אפשר גם להיות אמא וגם לעשות את מה שאת אוהבת". ד"ר רעות בנימין נצר
(צילום: אריה סנדו)
חזון לעתיד?
"חשוב לי תמיד להיות בעשייה", היא אומרת. "השאיפה שלי היא לשפר שיקום למטופלי שבץ, ולהביא אותם למצב תפקודי טוב יותר. חלק מהמימוש של זה הוא גם המעבדה שהקמנו בעדי נגב לפני כמה שנים. כמו כן, חשוב לי לצמצם את הפער שקיים בין המחקר לבין מה שקורה בפועל בשטח. כחלק מזה, התחלתי לאחרונה ללמד בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת בן גוריון וחשוב לי לקרב את הסטודנטים לשטח".
מסר לנשים?
"לא צריך להתפשר על החלומות והמטרות שלנו. אפשר להיות אמא וגם לעשות את מה שאת אוהבת. הרצונות שלנו לא פחות חשובים מהרצונות של הסביבה הקרובה שלנו, וצריך לדעת לשים אותם במרכז ולדאוג שהסביבה תתגייס למען זה".
ד"ר רעות בנימין נצר: "לא צריך להתפשר על החלומות והמטרות שלנו. אפשר להיות אמא וגם לעשות את מה שאת אוהבת. הרצונות שלנו לא פחות חשובים מהרצונות של הסביבה הקרובה שלנו, וצריך לדעת לשים אותם במרכז ולדאוג שהסביבה תתגייס למען זה"
ד"ר מורן גולדנברג-אסולין
רופאה מתמחה ברפואה פנימית במרכז הרפואי לגליל בנהריה
גיל: 40, נשואה + 3
ד"ר מורן גולדנברג-אסולין השתחררה מהצבא ועשתה תחילה תואר ראשון במשפטים ובכלכלה - אבל המצפן הפנימי שלה סימן את הדרך למהפך לכיוון רפואה. "אפילו התקבלתי לפרקליטות המדינה, אבל בתוך תוכי תמיד ידעתי שאני רוצה להיות רופאה, זו הייתה התשוקה האמיתית שלי וכנראה שהייתי צריכה לעבור כברת דרך לפני כן".
בגיל 29 החליטה ללמוד רפואה ולשם כך טסה לרומא יחד עם בעלה. "שם גם נולדו שניים מילדיי", היא מספרת. "זה לא היה פשוט לעשות את זה תוך כדי, אבל אנחנו נשים ואנחנו צולחות הכול". בתקופת הקורונה שבה לישראל וחזרה לצפון. "חזרתי הביתה, למרכז הרפואי לגליל".
למה רפואה פנימית?
"רפואה פנימית היא אבי הרפואה, כוללת בתוכה את כל התחומים וכמות הידע שנדרש מפנימאי הוא הכי גבוה שיש", אומרת ד"ר גולדנברג-אסולין. בנוסף, היא נציגת המתמחים במרכז הרפואי לגליל ומתעסקת במקביל לעבודה הקלינית גם במחקר.
ד"ר מורן גולדנברג-אסולין: "הצפון עבר תקופה קשה מאוד מאז פרוץ המלחמה, והמרכז הרפואי לגליל הראה בתקופה הזו את גדולתו. השאיפה שלי היא להישאר בצפון ולהעניק לצפון בחזרה, להנגיש את הרפואה לתושבי הצפון ולתת להם את הרפואה הטובה ביותר שיקבלו, מבלי שיצטרכו לגשת לאף מרכז רפואי אחר"
חזון לעתיד?
"הצפון עבר תקופה קשה מאוד מאז פרוץ המלחמה, והמרכז הרפואי לגליל הראה בתקופה הזו את גדולתו. השאיפה שלי היא להישאר בצפון ולהעניק לצפון בחזרה, להנגיש את הרפואה לתושבי הצפון ולתת להם את הרפואה הטובה ביותר שיקבלו, מבלי שיצטרכו לגשת לאף מרכז רפואי אחר".
מסר לנשים?
"בתור אמא לשלושה ילדים שגם עושה התמחות במקביל, שזו תקופה אינטנסיבית, אין שום דבר שעומד בפני הרצון והשמים זה רק הדבר הכחול הזה למעלה", היא אומרת. "במלחמה הנוכחית שמעתי משפט מדהים שאמר קצין שנפל: 'השמים הם הגבול, והדרך היא דרך ארץ'. זה משפט שהולך איתי מאז".
