"היה לי קצת עצוב וגם מאוד שמח, שאחרי שמונה שנים של שגרת מעקבים רצופים שבדקו אם אני כבר נקייה מסרטן, הרופא אמר לי לאחרונה: 'שני, את כבר לא צריכה להגיע אליי, רק אם תרצי'. יצאתי מהחדר שלו והרגשתי מוזר. זהו? נגמר? חותכים את חבל הטבור? לא אראה יותר את הרופא הזה שניתח אותי והציל את חיי"?
בביתה בחולון, אחרי עוד יום מילואים, חושפת שני שעיו, בת 20, איך בבת אחת התהפכו חייה. "קצת לפני שמלאו לי 12, התחילו לי כאבים בצוואר. לא ייחסתי להם כל חשיבות עד שהם כבר החמירו וגרמו לקושי בהזזת הצוואר".
אמא סופי, דמות דומיננטית ביותר בחייה, מיהרה להגיע איתה לרופאת הילדים בקופה. "הרופאה מיששה ואמרה שהצוואר תפוס באופן חריג לגיל שלי ונתנה לי הפניה לאורתופד". בתורו, גם הוא התרשם שהתופעה חריגה והפנה את שני לצילום. "הייתי בטרפת הכנות למסיבת בת המצווה שלי כשקיבלנו את הפענוח. הבנתי שככל הנראה חוליה אחת מחוליות הצוואר זזה ממקומה. בהבנה של ילדה זה נשמע לי סתמי, וכשאני עדיין כואבת, הראש שלי היה בבת מצווה".
למזלה, היא הייתה התמימה היחידה במה שיתפתח לסיפור חיים דרמטי. האורתופד חשד והפנה את שני ל-MRI. התוצאות היו קשות וגילו ששני חולה בסרקומה ע"ש יואינג (Ewing sarcoma), סרטן עצמות ששכיח בילדים, בני נוער וצעירים. "הרגשתי שאני בסיוט והכול סביבי החשיך", משחזרת האם,, "שלושה ימים התנהלתי על אוטומט ואז קראתי את עצמי לסדר. סופי, די. צאי מזה. מעכשיו את תנהלי את האירוע הזה - לא הוא אותך". וכך היה לאורכן של שמונה השנים שבהן בתה הייתה חולה.
שני עברה ביופסיה ועוצמת הכאבים רק החמירה. "פתאום לא יכולתי להזיז את הידיים, הן היו משותקות וזו סיטואציה סופר מבהילה". בבית החולים לילדים "דנה-דואק", לשם הובהלה בדחיפות, הבינו האונקולוגים שבמהלך ביצוע הביופסיה הגידול זז וגירה עצב ששיתק את שתי ידיה. חלון ההזדמנויות למנוע שיתוק קבוע קצר ולכן היא קיבלה כבר באותו היום כימותרפיה.
"לא הספיקו אפילו לשמר לי את הפוריות ומיד התחילו עם כימותרפיה מאוד אגרסיבית", מספרת שני. במהלך שנת האבחון עברה סדרות של טיפול כימי והקרנות שאמנם צמצמו את הגידול, אבל פגעו קשה באיכות חייה. "לא יכולתי להכניס כלום לפה והגעתי למשקל של 27 ק"ג. בקושי עמדתי על הרגליים".
אמה סופי אומרת ש"מבחינה אונקולוגית כבר היה ניתן לנתח אותה, אבל מיקום הגידול הבעייתי הרתיע רופאים, והמשפחה שקלה לנסוע למומחה בתחום בניו ג'רזי". למזלה, פרופ' צבי לידר, נוירוכירורג בכיר ומנהל היחידה לניתוחי עמוד שדרה באיכילוב, הרים את הכפפה. "מדובר בניתוח סופר קשה שלפי הספרות הרפואית עברו אותו 40 חולים בלבד ברחבי העולם, ובישראל ניתחתי ארבעה".
יואינג סרקומה מופיעה בילדים ובצעירים בטווח הגילים 20-10, ועיקר תסמיניה הם כאב במקום הגידול. מחלתה של שני התפתחה בחוליה צווארית C3, שקרובה לגולגולת. "בשל מיקומו הבעייתי והמאתגר של הגידול, נדרשת מיומנות טכנית גבוהה, ניסיון והרבה סבלנות".
ניתוח מורכב שארך 15 שעות
הניתוח המורכב התבצע בהשתתפות צוות גדול שכלל בין היתר את פרופ' גלעד רגב, מנהל השירות לניתוחי עמוד שדרה זעיר פולשניים וד"ר דרור לוין, סגן מנהל מערך המטולוגיה ילדים בדנה, שטיפל בשני לאורך השנים.
הניתוח שארך כ-15 שעות התבצע בשני שלבים: כשהמנותחת שוכבת על הבטן ובהמשך על הגב. "בניתוחי סרטן יש משמעות קריטית להוציא את הגוש ביחידה אחת, ואיך תעשה את זה כשבאמצע עובר חוט השדרה ופגיעה קטנה בו עלולה לסכן את המנותחת בשיתוק?", הסביר פרופ' לידר.
פרופ' צבי לידר צילום: יובל חןההכנות לניתוח ארכו כשלוש שעות, וכששני מורדמת ומונשמת, ביצעו פרופסור לידר והצוות חתך בעורף. "שחררתי את החוליה הנגועה, את העצמות סביבה ואת העורקים למוח - מהלך שמשחרר את חוט השדרה ויוצר מרחב ניתוחי בטוח. קיבענו את המקום. זה ארך שבע שעות ואז הפכנו אותה על הגב. דרך חתך בקדמת הגרון הטינו את כלי הנשימה והוושט הצידה והגענו לחוליה החולה", הוא מסביר.
3 צפייה בגלריה
בצילום CT זה נראית החוליה המלאכותית שהושתלה במקום החוליה הנגועה שהוסרה בשלמותה
(צילום הדמיה: באדיבות פרופ' צבי לידר)
מבלי להיכנס לתוכה ובזהירות רבה פעלו המנתחים מעליה ומתחתיה. "ואחרי שהפרדנו שרירים ושרשרות עצבים, החוליה השתחררה ב-360 מעלות וכרתנו אותה בשלמותה. במקומה השתלנו חולייה חליפית עשויה מחומר ידידותי לגוף האדם, על פי מידותיה של שני שנלקחו עוד לפני הניתוח".
זו הייתה תחנה נוספת מתחנות התמודדות רבות שזימנו לה החיים. היא עברה שיקום ושימור פוריות. ועל אף ששנתיים לא ביקרה בבית הספר, סיימה אותו עם בגרות מלאה בממוצע ציונים של יותר מ-90.
"קיבלתי פטור מגיוס, אבל אין מצב שהייתי הולכת על זה. נלחמתי על הזכות לשרת בצבא, גם בהתנדבות, ועשיתי שנתיים שירות מלא, עכשיו אני במילואים. שום דבר בחיים לא מקנה לך תחושת בריאות ושייכות כמו הצבא. ואחרי שהרופאים הכי טובים טיפלו בי והצילו אותי, בגיל 18 הגיע התור שלי לתת".
