בשיתוף חברת אסטרהזניקה וחברת MSD
"השחלה היא איבר הרביה העיקרי של האישה, ובה מיוצרים הביציות וההורמונים הנשיים. שתי השחלות, הנראות כמעין שקד בצורתן ובגודלן, ממוקמות באגן משני צידי הרחם", מסבירה ד"ר אורה רוזנגרטן, מנהלת היחידה לאונקולוגיה גינקולוגית במכון האונקולוגי במרכז הרפואי "שערי צדק". "סרטן השחלה הוא גידול שמקורו בשחלות, אם כי בשנים האחרונות מדברים על כך שמקור חלק מהגידולים הוא בחצוצרה, האיבר הצמוד לשחלה, שתפקידו להעביר את הביצית מהשחלה אל הרחם".
ככלל, ישנם שלושה מקורות אפשריים של גידולים בסרטן השחלה: השחלות, החצוצרות או הצפק - הקרום שמכסה את איברי הבטן (יתכן גידול דומה לשחלתי אבל ללא ממצא של הגידול המקורי בשחלה). כ-350 נשים מאובחנת מדי שנה בישראל עם סרטן השחלה, כ-20 אלף חולות חדשות מאובחנות כל שנה בארה"ב. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), כ-314 אלף מקרים חדשים מתגלים בעולם מדי שנה.
"בניגוד לשכיחות הגבוהה של סרטן השד, השכיחות באוכלוסייה הכללית של סרטן השחלה היא פחות מאחוז מכלל הנשים" אומרת הרופאה הבכירה "עם זאת, בקרב נשאיות של המוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 השכיחות יכולה לנוע בין 25 ל-50 אחוז - סיכון גבוה ביותר". בישראל נשאיות המוטציות הללו מהוות בערך 15-30 אחוז מבין חולות סרטן השחלה. בדרך כלל הוא יופיע אצל נשים מעל גיל 60, אבל יתכנו מקרים של תחלואה בגיל צעיר יותר, בעיקר בנשאיות של המוטציות ב- BRCA1 ו-BRCA2.
בין אבחון לגנטיקה
אבחנה נעשית באמצעות הדמיה, לרוב אולטרסאונד גינקולוגי ו-CT, בדיקות דם (סמני גידול, מרקרים) וביופסיה. סרטן השחלה נוטה בדרך כלל להתפשט לחלל הבטן ועלול להתבטא בצורה של פיזור בטני ומיימת (נוזל בטני). אם בעבר היו מסתפקים בניקור של המיימת לצורך האבחון, כיום יש הכרח לכלול ביופסיה של הגידול באבחנה, על מנת לבצע בדיקות שיאפשרו בהמשך קביעה של הטיפול המתאים.
"הבעיה המשמעותית באבחון של הסרטן היא שהתסמינים אינם ספציפיים למחלה. לכן, ברוב המקרים היא מאובחנת בשלב מתקדם. השחלות הן איבר שאינו כואב כך שקשה לאבחן את הגידול כשהוא מוגבל לשחלות" מסבירה מנהלת היחידה לאונקולוגיה גינקולוגית. "התסמינים לרוב מופיעים כשיש כבר פיזור לחלל הבטן והם יכולים לכלול כאבי בטן, נפיחות, הפרעה בפעולת מעיים ובמקרים מתקדמים גם בצקות ברגליים וקושי בנשימה. מאחר שבמקרים רבים המחלה מאובחנת אצל נשים מבוגרות, הן לרוב מייחסות את התסמינים לשינויים הקשורים לגיל".
כיום אין בדיקות סקר לאיתור מוקדם של סרטן השחלה, בדומה לממוגרפיה, קולונוסקופיה או פאפ לצוואר הרחם. למרות מספר מחקרים שנעשו על מאות אלפי נשים בעולם, לא נמצאה דרך יעילה לאבחן סרטן שחלה בשלב מוקדם, אבחון שיאפשר לשפר את סיכויי הריפוי במספר גדול יותר של נשים. עם זאת, בקרב נשאיות של מוטציות ב-BRCA (עם סיכון גבוה לתחלואה) מקובל לערוך בדיקות סקר החל מגיל 25, במקביל לבדיקות סקר לסרטן השד, על ידי בדיקה חצי שנתית באולטרסאונד גניקולוגי והסמן הגידולי (מרקר) CA-125 בבדיקת דם. בדיקות אלה לא הוכחו כיעילות באוכלוסייה הרגילה.
בנוסף, לנשים ממוצא אשכנזי, קיימים מאפיינים נוספים שיכולים לכוון לנשאות של מוטציה בגנים BRCA, כגון תחלואה בסרטן שד בגיל צעיר, סיפור משפחתי ועוד. בכל מקרה של ספק - מומלץ להתייעץ עם הרופא/ה. בשנים האחרונות הוכנסה לסל הבריאות בדיקת דם לאיתור מוטציות BRCA לכל אישה ממוצא אשכנזי חלקי או מלא. חשוב לציין, שמוטציות אלה קיימות גם בנשים ממוצא שאינו אשכנזי, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.
מה ההמלצה לנשאיות של מוטציות ב-BRCA?
בנשאיות של מוטציות BRCA קיימת המלצה גורפת להסיר את השחלות והחצוצרות בניתוח על מנת למנוע התפתחות של סרטן השחלה. "קיימת חשיבות רבה לאבחון מוטציות BRCA. במקרים של נשאות יש לשקול כריתה מניעתית, שכן מניעה של תחלואה בסרטן השחלה היא מצב עדיף על פני הגילוי שלו בשלב כלשהו" מסבירה ד"ר רוזנגרטן, "אין ספק שמספרן של הכריתות המניעתיות הולך ועולה, וזה קרוב למדי אחד הגורמים שאפשרו את הירידה שאנחנו רואים במספר החולות מדי שנה, למרות הגידול הכללי באוכלוסייה".
הגיל בו מומלץ הניתוח משתנה לפי סוג המוטציה; לנשאיות BRCA1 ההמלצה היא לבצע כריתה מונעת בגיל 35 לכל היותר או עם סיום תכנון המשפחה, כי במוטציה זו תיתכן תחלואה בגיל צעיר ביותר. לעומת זאת, במקרה של נשאיות המוטציה BRCA2, מקובל לאפשר המתנה עד גיל 40 לערך, היות שהתחלואה היא לרוב בגיל מעט יותר מבוגר.
טיפולים שמביאות תקווה חדשה: מעבר לכימותרפיה
הטיפול כולל בדרך כלל שילוב של ניתוח, כימותרפיה וטיפול ביולוגי, במקרים בהם הגידול נמצא מתאים לכך. "המטרה בניתוח היא להסיר באופן מלא את כל הגידול הנראה לעין, במידת האפשר. אם ניתן להסיר את הגידול בשלמותו - מומלץ להתחיל בניתוח שאחריו יינתן טיפול כימותרפי", מסבירה הרופאה הבכירה. "אם נמצא שלא ניתן להסיר את הגידול בשלמותו בניתוח, מקובל להתחיל בטיפול כימותרפי על מנת לצמצם את היקף הגידול ולבצע את הניתוח לאחר כמחצית הטיפולים"
לאחר סיום הטיפולים הכימותרפיים, מקובל להוסיף לתקופה של שנה טיפולים ממשפחת התרופות האנטי-אנגיוג'נסיס (Anti-Angiogenesis) הפועלות לעצור את התפתחותם של כלי דם חדשים בגידול ויכולות לשפר את התוצאות לטווח ארוך. בשנים האחרונות נוספו לטיפול תרופות ביולוגיות חדשניות שפותחו על סמך ההיכרות של מנגנון הפעולה של הגידול בנשים נשאיות מוטציות ב-BRCA. קבוצת טיפולים אלו נקראת "מעכבי פארפ" (PARP inhibitor).
בתחילה, טיפולים אלו הוכיחו יעילות בקרב נשים שחוו הישנות של סרטן השחלה, לאחר שקיבלו שוב כימותרפיה. לאור ההצלחה בשלב חזרת המחלה, הוחלט לנסותן כבר בשלב הראשון על מנת לבדוק את היעילות בדחייה או מניעה של חזרת המחלה בכלל. למעשה התברר שגם חולות שקיבלו טיפול בקו הראשון הפיקו ממנו תועלת משמעותית.
ד"ר אורה רוזנגרטןדוברות שערי צדקמשפחת חלבוני הפארפ היא משפחת חלבונים המצויים בתאים ומסייע בתיקון נזקי DNA. תאי סרטן נושאים פגם ב-DNA וזקוקים לאספקתו לתיקון הפגם. תרופות מסוג "מעכבי פארפ" חוסמות את פעילות חלבוני הפארפ בתאי הסרטן ומונעות את תיקון הפגמים בגרעין התאים. בכך הן מעודדות את הרג תאי הסרטן ואת עצירת התפתחות הגידול. התברר כי התרופות היו יעילות במניעה או בדחייה של חזרת המחלה (חזרת מחלה לאחר זמן ממושך יותר מהצפוי, ללא הטיפול בתרופות אלה).
מהם סיכויי ההישרדות של החולות?
בזכות הטיפולים שנוספו בשנים האחרונות לסרטן השחלה, נוצר שיפור משמעותי בתוצאות הטיפול עבור החולות. יחד עם זאת, נזכיר שוב כי מניעה של המחלה באמצעות הסרה מוקדמת של השחלות אצל נשים שנמצאות בסיכון גבוה היא האמצעי הטוב ביותר להימנע מסרטן השחלה ולא להתמודד עם כל הכרוך בו.
מוגש כשרות לציבור, בשיתוף חברת אסטרהזניקה וחברת MSD
פורסם לראשונה: 11:36, 28.02.25
