לראשונה בישראל - אולי בעולם כולו - מפרסם משרד הבריאות הנחיות מקצועיות לתמיכה נפשית בחטופים ובחטופות בתקופת ההסתגלות הרגישה שלאחר החזרה מהשבי. ההנחיות מדגישות את החשיבות של מתן תחושת בטחון, קשר אנושי מנחם ומרגיע ושיקום הזהות והדימוי העצמי של השבים, וקובע שרובם לא יסבלו כנראה מתסמונת פוסט טראומטית. "יש לפנות לכוחות החיוביים של פדויי ופדויות השבי ולאפשר אותם - מה גם שכל אחד מהם הוא מתמודד ושורד מנוסה", נכתב בהנחיות.
מסמך העקרונות שנשלח אתמול לאנשי מקצוע על ידי המועצה הלאומית לפוסט טראומה, גוף המומחים המוסמך המייעץ למשרד הבריאות בתחום החשוב הזה, נכתב על ידי ועדת מומחים מיוחדת בהשתתפות פרופ' אריה שלו, ד"ר יעל שובל-צוקרמן ופרופ' דני חורש. הוא מתאר את תהליכי ההסתגלות וההחלמה המרכזיים של השבים וממליץ על דרכי פעולה והתייחסות על מנת לסייע להם לאחר החזרה מהשבי.
"שבי הוא מצב דחק מתמשך ורב-ממדי ובו מרכיבים של פחד, אימה, חשיפה לזוועה אכזריות ורוע, בדידות, שעבוד, חסכים, אי-ודאות, ואירועי מצוקה חריפים מסוגים שונים", כותבים המומחים. "התמשכות השבי מחייבת הסתגלות לתנאי השבי, לתזונה, לדרכי פעולה של השובים ולתקשורת איתם, והתמודדות. שבי מתמשך הוא רצף של אירועים, משברים, ואתגרי הישרדות. הישרדות בתנאי שבי אינה רק פסיבית או תגובתית. כמעט כל תנאי שבי משאירים זמן ומרחב – מוגבלים ככל שיהיו - לתגובה, חשיבה, פעולה, שיח פנימי ושליטה עצמית".
עם השחרור, כותבת הוועדה, מתחילים השבים תהליך הכרחי של הסתגלות-מחדש והחלמה. "השלמתו של התהליך הזה קובעת במידה רבה את איכות החיים בהמשך, ולכן יש לאפשר אותו בכל דרך", הם ממליצים. התחדשות תחושת הביטחון אצל השבים והפנמתה הן מטלות מרכזיות בתהליך. "מדובר בתהליך למידה הדרגתי ומתמשך, שלא תמיד מסתיים לגמרי ואינו רצוני", כותבת הועדה. "תחושת ביטחון אינה רק מרחבית או פיזית וכוללת גם מוכנות להפתעות ושינויי-פתע - מרעש פתאומי ועד שאלות או הערות חודרניות של בן שיח. מכל אלה יש להימנע בשלב ההחלמה".
פרופ' אריה שלוצילום: אלכס קולומויסקיהוועדה קובעת כי פדוי השבי אינו אותו אדם שהיה לפני החטיפה ויש לאפשר לו או לה להיות שונה – אך לא פחות אהוב ומוערך. "ככלל, אין לדאוג ואין להיחפז ולעשות יותר מדי", נכתב בהנחיות. "צריך להיות שם עבורו או עבורה. לחוות יחד אירועים בנאליים ושגרתיים – ארוחות, שיחות בטלות, בחירת בגד חדש או סתם ישיבה ביחד. כל אלה אינם בנאליים ושגרתיים עבור הניצול. בניית שגרה וחזרה רגישה ומתחשבת לקצב חיים יומיומי הן דרך המלך להוליך אדם או אישה שחייהם נחסמו לפתע - לשיקום מרקם חייהם".
"במשך זמן רב חווים רבים מהמשוחררים שני עולמות במקביל: עולם השבי, המתגלה, למשל, כשעוצמים עיניים, או בהיסח הדעת, והעולם שאחרי השחרור. בתקופה המיידית לאחר החזרה מהשבי, אלה אינם סימפטומים שיש לטפל בהם. תחושת המציאות חוזרת בהדרגה ועמה הקלה ויכולת לבנות מקום ודרך חדשה"
הוועדה קובעת כי התחדשות והפנמת תחושת ביטחון הן מטפלות מרכזיות בתהליך ההסתגלות, ויש להימנע בשלב זה מהפתעות ושינויי פתע. "במשך זמן רב", קובעים המומחים, "חווים רבים מהמשוחררים שני עולמות במקביל: עולם השבי, המתגלה, למשל, כשעוצמים עיניים, או בהיסח הדעת, והעולם שאחרי השחרור. בתקופה המיידית לאחר החזרה מהשבי, אלה אינם סימפטומים שיש לטפל בהם. תחושת המציאות חוזרת בהדרגה ועמה הקלה ויכולת לבנות לעצמם מקום ודרך חדשה. סימן ראשון של שיקום תחושת הביטחון היא היכולת לרגיעה ומנוחה, כגון נמנום אחר הצהריים".
"כל מגע גופני מחייב הסכמה והדדיות"
מחשבות חודרניות וכואבות על אירועים ומצבים בחטיפה ולאורך השבי, תחושת חזרה לסביבת השבי וזמנים של התכנסות וניתוק, קובעות ההנחיות, הם תקינים ומהווים חלק מתהליך ההחלמה. "אלה הם מנגנוני עיבוד טראומה ואבל. סמנים ראשונים של עיבוד חווית השבי הם רגעים ושעות של הפוגה בכאב, שימור היכולת להתרגש ולהיענות למגע-אנושי, אהבה, חיבה, חיוך וצחוק בין הדמעות והפחדים, ויכולת לחוש ולהביע רגשות".
אמצעי נוסף לסייע לשב להסתגל לשגרת חייו הישנה-חדשה היא יצירת קשר אנושי מנחם ומרגיע. "מספיק לראות תמונות של החוזרים כדי להבין עד כמה אופן התקשרות זה הוא מיידי, חשוב, חזק, מייתר לזמן מה את הצורך לבטא חוויות במילים, ופותח פתח להתקשרות בטוחה בהמשך", כותבים המומחים. "מחקרים הראו שמגע גופני עם הורה מיד לאחר האיחוד מחדש משפיע על סימני חרדה והימנעות למשך כל החיים, ושההשפעה הזו מתווכת על-ידי שינויים מוחיים. קשר אנושי מנחם ומעודד אינו רק מגע פיזי ויכול להתקיים בכל ערוץ תקשורת ועל ידי כל קרוב או איש מקצוע. כל מגע גופני מחייב הסכמה והדדיות".
3 צפייה בגלריה
"שיקום הזהות הוא תהליך ארוך. תרופת הנגד שלו אינה בהכרח טיפולית-פסיכולוגית, אלא יצירה וחיזוק של עוגנים במציאות"
(צילום: shutterstock)
שיקום הזהות, המשמעות והדימוי העצמי הוא מטרה נוספת בעבודה עם השבים, וכולל יצירה וחיזוק של עוגנים במציאות כגון עבודה שיש לה משמעות ותפקיד במשפחה. אחד המעברים המשמעותיים לאחר השחרור משבי, כך נכתב בהנחיות, הוא המעבר בין זהות של שבוי, קורבן, וחשוף לרוע – לבין זאת של אדם חפשי, אדון לעצמו ושולט במעשיו.
"אירועים קשים בשבי או בחטיפה כגון כניעה לכוח לאיום או לכאב, חוסר אונים, שיקוף שלילי חוזר על ידי השובים עלולים לכרסם בתחושת הערך העצמי של פדויי השבי ולהשאיר תחושות של אשמה, כישלון והרס פנימי. שיקום הזהות הוא תהליך ארוך. תרופת הנגד שלו אינה בהכרח טיפולית-פסיכולוגית, אלא יצירה וחיזוק של עוגנים במציאות, כגון עבודה בת משמעות, שליחות-ניצולים, עזרה לאחרים ותפקיד במשפחה המאוחדת. תקווה היא תרופת הפלא לחוזרים מגיא צלמוות. סיכויי ההחלמה טובים יותר אצל אלה שמתכוונים קדימה. תומכים יעילים רואים, מעבר לכאב ולטראומה, איך ייראו הניצולים בעתיד".
"תקווה היא תרופת הפלא לחוזרים מגיא צלמוות. סיכויי ההחלמה טובים יותר אצל אלה שמתכוונים קדימה. תומכים יעילים רואים, מעבר לכאב ולטראומה, איך ייראו הניצולים בעתיד"
מטרות העל של שיקום פדויי ופדויות שבי, קובעות ההנחיות, הן להחזיר לכל אחד ואחת מהם שליטה בגורלו, אדונות על חייו, אמונה בעצמו, וכוח למצוא כיוון ומשמעות, ויזמה להמשיך. "לשם כך יש לכבד רצונות, יוזמות, מעשים ודעות של הניצול מהרגע הראשון ולאפשר לו בחירה בכל מצב", קובעת המועצה. "חשוב לעזור לבני המשפחה לאמץ ולהכיל את החוזר/ת משבי גם אם השתנה או השתנתה. נוכחותם של חברים ושכנים חשובה ותומכת - כל עוד אינה חודרנית ומתחשבת בבחירת הניצולים והמשפחות". לגבי הציבור הרחב, קובעת המועצה כי "שלא כמו בכמה ממלחמות העבר נראה שהציבור מאוחד כיום באהדה לחטופים. מצב זה יש לשמר בכל מחיר".
ומה לא מומלץ לעשות? לפחות בשלב הראשוני לאחר השיבה, רצוי להימנע מלחקור ולתשאל את השבים, לא להפריע לתהליכי התאוששות טבעיים על-ידי סמי-הרגעה או משככי כאבים מיותרים, לא לפחד מיוזמות, צרכים ו"שגעונות" שלהם, בהם שעות שינה לא רגילות, סיום פתאומי של שיחה, או רגישות לרעש. "חשוב לתת לניצול לווסת את חייו ולהיות איתו ובעדו בדרכים שיבחר. חשוב מאד לווסת את החשיפה לתקשורת לא מותאמת. מותר לשמוח ולצחוק. לא טוב לטפח תדמית של קורבן, נכה או פגוע נפש למרות הקשיים".
3 צפייה בגלריה
אחד החדרים במתחם שבו נקלטים החטופים בבית החולים איכילוב
(צילום: מירי גטניו, דוברות איכילוב)
הוועדה קובעת כי לא כל פדוי שבי יסבול מהפרעה פוסט טראומטית, וכי רובם אינם לוקים בהפרעה זו. עם זאת, יש לפנות לקבל עזרה מקצועית, רצוי אצל מטפלים בעלי הכשרה ממוקדת טראומה, כאשר מופיעים מצבי קיצון כמו התנתקות והזיות, הפרעת שינה קשה, מצבי חרדה בלתי נשלטים ואובדן שליטה פנימית.
"לא צריך להיבהל מזה שהשב עוצם את העיניים ומרגיש שהוא שוב נמצא בתוך המנהרות בעזה. צריך לאפשר לשבים להתחיל לקיים סדר יום קבוע, לתת למי שמעוניין בכך ללכת לעבודה. כל החטופים עברו התנסות קשה מאוד אבל בתוכה גם התמודדו"
"המסמך שלנו מקדם גישה טיפולית תומכת ומטפחת, שמבוססת על עקרונות של התמודדות ושל הישרדות על מנת לאפשר לשבים להחלים בהצלחה", אומר פרופ' אריה שלו, פרופ' אמריטוס לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית והדסה, מחוקרי הטראומה המובילים בעולם, שהיה שותף לכתיבת ההנחיות החדשות.
"התגובה בשלב החזרה שונה מאדם לאדם. לא צריך להיבהל מזה שהשב עוצם את העיניים ומרגיש שהוא שוב נמצא בתוך המנהרות בעזה. צריך לאפשר לשבים להתחיל לקיים סדר יום קבוע, לתת למי שמעוניין בכך ללכת לעבודה. כל החטופים עברו התנסות קשה מאוד אבל בתוכה גם התמודדו. הם שרדו לא רק באופן פסיבי, אלא גם באופן אקטיבי: דיברו עם עצמם, מדדו את האריחים בתא שלהם, כתבו הגדה של פסח. יש להם מומחיות בהישרדות. צריך לנצל את החוזק הזה כדי לסייע להם בתהליך ההחלמה, לא להתייחס אליהם כאל קורבנות פסיביים".
