את הגיל שלנו כולם יודעים – הוא כתוב בתעודת הזהות. אבל מה עם הגיל הביולוגי שלנו, זה שמספר עד כמה הגוף שלנו באמת מתפקד, וכמה טוב הוא מתמודד עם השנים? זה כבר סיפור אחר. מחקר חדש ומסקרן שפורסם בכתב העת Nature Aging מציע: אולי אפשר לגלות את זה בטיפה אחת של דם. ולא רק לגלות – אלא גם לנבא כמה זמן נחיה, ועוד יותר חשוב מזה – איך נחיה.
אמנם בדיקות שמודדות את הגיל הביולוגי של הגוף - כלומר, עד כמה הוא "מבוגר" באמת לעומת הגיל הכרונולוגי - כבר קיימות, אבל המחקר החדש, שנערך על ידי צוות חוקרים מצרפת והולנד, מציג חידוש משמעותי. על ידי התחקות אחר שינויים כימיים זעירים שמתרחשים ב-DNA שלנו הם הצליחו לחשב מדד שמנבא בצורה מובהקת את רמת התפקוד הכללית של האדם – ואפילו את הסיכון לתמותה מוקדמת.
5 צפייה בגלריה
עד כמה הגוף שלנו מבוגר או צעיר מגילנו הכרונולוגי? המחקר מתקדם ומציע דרכים חדשות לבחון את השאלה
(צילום: shutterstock)
תחום הלונג'ביטי – תוחלת חיים בריאה ומוארכת – צובר תאוצה בשנים האחרונות. מדענים ורופאים לא מסתפקים עוד בשאלה כמה נחיה, אלא בעיקר איך נחיה. אחת מהן היא פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת מרכז הלונג'ביטי בבית החולים שיבא.
"היום אנחנו מבדילים בין גיל כרונולוגי לגיל ביולוגי", היא מסבירה. "בעוד הגיל הכרונולוגי הוא פשוט מה שכתוב בתעודת הזהות שלנו, הגיל הביולוגי מתאר את מצב הגוף והתפקוד האמיתי שלנו, והוא יכול להיות שונה מאוד מהגיל הרשמי".
פרופ' ציפי שטראוסצילום: שיבאפרופ' שטראוס מבחינה בין שני סוגים של קבוצות של אנשים: כאלה ש"מזדקנים מהר" מבחינה ביולוגית, לבין כאלה שהגוף שלהם שומר על תפקוד צעיר. "יש כאלה שאנחנו קוראים להם Accelerated Agers, אנשים שמזדקנים מהר יותר מגילם ויש את ה-Super Agers, שמזדקנים לאט ומתפקדים כאילו הם צעירים בעשר או 20 שנה", היא אומרת וממהרת להמחיש: למשל, אדם בן 70 שעדיין רץ, פעיל, מתפקד לגמרי כמו בן 55. ומנגד, בן 70 אחר שיושב על כיסא, בקושי זז, לא זוכר טוב, נראה ומתפקד כמו בן 90. זה ההבדל בין הגילים – וזה מה שאנחנו מנסים למדוד".
האחריות היא עלינו
אך מה שמעניין את פרופ' שטראוס וצוותה הוא לא רק האבחון – אלא מה עושים איתו. "אנחנו מנסים לבדוק איפה בדיוק כל אדם נמצא על הציר הזה. אני, למשל, בת 54 – אבל האם אני מתפקדת כמו בת 44, או כמו בת 64? זו השאלה", היא אומרת. "קודם כל אנחנו צריכים לדעת למדוד את זה, ואחר כך להבין איך אפשר להשפיע". החזון, היא אומרת, הוא לאו דווקא להאריך את החיים עצמם, אלא את השנים הבריאות. או במילים אחרות להאריך את ה-Health Span ולא את ה-Life Span.
"היום, ההפרש בין תוחלת החיים לבין השנים הבריאות הוא בממוצע תשע שנים. כלומר, בעשור האחרון לחיים אנחנו רואים הידרדרות – פיזית, קוגניטיבית, רגשית. המטרה היא לצמצם את הפער הזה, ולדחות את ההידרדרות כמה שיותר".
פרופ' ציפי שטראוס: "כל מה שאנחנו עושים – מה שאנחנו אוכלים, שותים, נושמים, איך אנחנו ישנים או כמה סטרס אנחנו חווים – משפיע על הגנים שלנו. זה לא משנה את הקוד הגנטי, אלא משנה את איך שהוא בא לידי ביטוי"
אז נכון, אם פעם חשבנו שהכול גנטי, היום כבר מובן כי תפיסה זו מסירה מאיתנו לא מעט אחריות. עכשיו כבר ברור יותר מתמיד שמדובר רק בחלק מהתמונה.
"היום אנחנו יודעים: בן אדם נולד עם גנטיקה מסוימת, אבל זה לא מה שקובע את הגורל שלו", מסכימה פרופ’ שטראוס. "אנשים אומרים לעצמם – 'אבא שלי נפטר בגיל צעיר', או 'סבא שלי חי עד גיל מאה'. אבל מה שמשפיע הרבה יותר הוא האפיגנטיקה – כלומר, כל מה שמפעיל או מכבה את הגנים האלה לאורך החיים. כל מה שאנחנו עושים – מה שאנחנו אוכלים, שותים, נושמים, איך אנחנו ישנים או כמה סטרס אנחנו חווים – משפיע על הגנים שלנו. זה לא משנה את הקוד הגנטי, אלא משנה את איך שהוא בא לידי ביטוי".
5 צפייה בגלריה
"יש גנים שקשורים להזדקנות מואצת. גנים שאנחנו יודעים שאם הם מופעלים יותר או פחות יש לכך השפעה על תהליכי ההזדקנות"
(צילום: shutterstock)
לתהליך זה יש שם – מתילציה. לדבריה של פרופ' שטראוס, על סליל ה-DNA יש אזורים מסוימים שנקראים אתרי מתילציה, שאותם היא מדמה למעין 'מנעולים ומפתחות'. "המתילציה מפעילה או משתיקה גנים מסוימים, ממש כמו מתג", היא אומרת, "תדמיין שכל אזור כזה הוא מנעול, והקבוצות הכימיות שנקראות 'קבוצות מתיל' הן המפתחות. לפעמים חשוב שהמנעול ייפתח – למשל, כשאנחנו רוצים גנים שמסייעים למסת שריר טובה או לתפקוד קוגניטיבי. יש גנים שקשורים להזדקנות מואצת. גנים שאנחנו יודעים שאם הם מופעלים יותר או פחות יש לכך השפעה על תהליכי ההזדקנות".
תפקוד הגוף כמראה להזדקנות
במסגרת המחקר הנוכחי, החוקרים אספו נתונים מ-1,014 משתתפים בגילי 20 עד 102, ובדקו את מצבם בחמישה תחומים שונים: קוגניציה, תנועה, חושים (ראייה ושמיעה), מצב רגשי וחיוניות. את מכלול המדדים האלה הם כינו "יכולת פנימית" Intrinsic Capacity - מושג שתופס כיום מקום מרכזי בשיח הרפואי סביב הזדקנות, או במילים פשוטות יותר, לדבריה של פרופ' שטראוס – "סך התפקוד הגופני והפיזי של אדם".
במקביל, נבחנו מדדים של מתילציה של DNA, אותם שינויים זעירים שמספרים עד כמה פעילים או כבויים אזורים שונים בגנום שלנו. את המידע הזה הם שילבו לכדי מדד חדש בשם DNAm IC, או שוב, במילים פשוטות יותר – שעון אפיגנטי שמתמקד ברמת התפקוד של האדם.
הממצאים היו ברורים: משתתפים עם ציון גבוה יותר במדד הזה נהנו מתפקוד ריאתי טוב יותר, מהירות הליכה גבוהה, צפיפות עצם טובה ותחושת בריאות כללית טובה יותר מאלה שציונם היה נמוך יותר. ולא פחות חשוב – הם גם חיו בממוצע חמש וחצי שנים יותר.
"החידוש כאן הוא לא רק שהסתכלו על ה-DNA – אלא גם על תפקוד האדם", מסבירה פרופ’ שטראוס. "הם לא הסתפקו בשאלה 'מה כתוב בגנים שלך', אלא שאלו איך זה מתבטא ביום-יום: איך אתה זז, איך אתה חושב, איך אתה שומע ורואה, איך אתה מרגיש. ואז הם חיברו את זה לאזורים ספציפיים ב-DNA שקשורים ספציפית לתפקוד.
5 צפייה בגלריה
"מה שמשפיע הרבה יותר הוא האפיגנטיקה – כלומר, כל מה שמפעיל או מכבה את הגנים האלה לאורך החיים"
(צילום: shutterstock)
"דברים דומים אנחנו עושים במרכז הלונג'יביטי בשיבא, שהוא המרכז הראשון בעולם שקיים במסגרת בית חולים. המסר הוא שזה לא רק עניין של תורשה. הגיל האפיגנטי שלך חשוב, אבל הגיל הביולוגי האמיתי שלך נקבע לפי מה שאתה מסוגל לעשות בפועל. וזו נקודת מוצא שאפשר להשפיע עליה".
למעשה, מדגישה פרופ' שטראוס, הבשורה הגדולה במחקר היא שמדובר בגיל ביולוגי שאפשר לשנות. "אנחנו יודעים היום שאם נזהה את הירידות התפקודיות בזמן, נוכל לתת התערבויות מתאימות ולעצור את ההידרדרות. זה אומר לא רק להאט את תהליך ההזדקנות – אלא ממש ללכת אחורה עם הגיל הביולוגי. וזה כבר לא מדע בדיוני".
איך מחזירים את השעון לאחור?
בשלב הזה, מתבקש לשאול: אם הגיל הביולוגי שלנו באמת ניתן לשינוי – איך בדיוק עושים את זה? איך גורמים לגוף לתפקד טוב יותר, להאט את קצב ההזדקנות ואולי אפילו "להחזיר את השעון אחורה"?
לטענת פרופ' שטראוס, התשובה טמונה בגישה מדויקת ואישית: בנייה של תוכנית טיפול מותאמת, שמבוססת על בדיקות עומק של מצב הגוף. "אנחנו בודקים את הגיל הביולוגי ברמת פרמטרים בבדיקות הדם וה-DNA, וגם על פי מדדים תפקודיים ושעונים ביולוגיים נוספים", היא מסבירה. "לפי זה, אנחנו מתאימים לכל אדם את ההתערבויות שנכונות לו".
לדבריה, ההתערבות יכולה להשתנות מאדם לאדם – בדיוק כמו הגיל הביולוגי שלו. "לכל אחד יש ירידה תפקודית במקום אחר – ולכן התוכנית צריכה להיות אישית, מדויקת", היא מדגישה. "אם אנחנו מזהים ירידה במסת השריר – נמליץ על תוכנית שמחזקת את השרירים. אם יש בעיה בסוכר, בכולסטרול, בשינה או בהורמונים – נטפל בזה. אם יש ירידה בשמיעה או ירידה קוגניטיבית – גם בזה אפשר לטפל. הכול חלק מהתמונה הכללית של התפקוד. אנחנו גם מציעים תרגילים או פעילויות שמכוונים לשיפור תפקוד מנטלי".
פרופ' ציפי שטראוס: "אנו בודקים חסרים תזונתיים – כמו ויטמין D, מגנזיום וסידן, ויטמינים שונים ומדדי דלקת. אנחנו מתייחסים גם להיגיינת פה, לתפקוד חושים כמו שמיעה, ריח וראייה ולזיכרון. כל אלה משפיעים על הגיל הביולוגי"
וכעת לשאלה שהכי מעניינת אותנו - מהם הגורמים המרכזיים שמשפיעים על הגיל הביולוגי שלנו?
לפי נתונים שנאספו במסגרת עבודתה של פרופ' שטראוס, ישנם כמה מדדים שחוזרים שוב ושוב וניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מצב הגוף בפועל.
"אחד הדברים הבולטים ביותר הוא שומן ויסצרלי – השומן הבטני", היא מסבירה. "אנשים עם כמות גבוהה של שומן בטני נוטים להציג גיל ביולוגי מבוגר יותר". תחום נוסף שזוכה לתשומת לב מיוחדת הוא איכות השינה. "אנחנו עוקבים אחרי מדדי שינה ומדברים עם אנשים על היגיינת שינה. היו מטופלים שסבלו מדום נשימה בשינה, וכשהתחלנו טיפול – ראינו שיפור. במקרים אחרים אנחנו ממליצים על תוספי מגנזיום או מלטונין, או מפנים לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) תלוי בצורך".
גם מסת השריר היא מרכיב קריטי. "אנשים עם מסת שריר ירודה או אוסטיאופורוזיס – אנחנו מלמדים אותם איך לחזק את השרירים, כאשר לפעמים כל שגרת הספורט שלהם משתנה. יש כאלה שחושבים שהם עושים פעילות גופנית טובה – אבל מתברר שזה לא מה שהגוף שלהם באמת צריך", היא מגלה.
פרופ' שטראוס מוסיפה כי "אנו בודקים במרכז גם חסרים תזונתיים – כמו ויטמין D, מגנזיום וסידן, ויטמינים שונים ומדדי דלקת. מצב דלקתי בגוף מעודד תהליכי הזדקנות ומטרתינו להוריד כל מצב כזה. אנחנו מתייחסים גם להיגיינת פה, לתפקוד חושים כמו שמיעה, ריח וראייה ולזיכרון. כל אלה משפיעים על הגיל הביולוגי. המטרה היא לשפר את כל המדדים – אבל לעשות את זה בצורה מותאמת אישית".
5 צפייה בגלריה
"אנשים עם כמות גבוהה של שומן בטני נוטים להציג גיל ביולוגי מבוגר יותר"
(צילום: shutterstock)
וגם ההורמונים לא נזנחים. "גיל המעבר הוא נקודת מפנה – גם אצל נשים וגם אצל גברים", היא מדגישה. "אצל נשים אנחנו מתייחסים לאיזון הורמונלי ומתן תחליפים לפי הצורך, ואצל גברים בודקים גם כן רמות טסטוסטרון. ירידה ברמות הטסטסטרון משפיעה על מסת שריר, על אנרגיה, ועל בריאות כללית". לבסוף היא מסכמת: "כל חמשת התחומים שהוזכרו במחקר – תנועה, קוגניציה, חושים, מצב רגשי וחיוניות – הם דברים שאנחנו יודעים לשפר. וברגע שמשפרים אותם - רואים גם שינוי במדדים של הגיל הביולוגי".
והנה, מה שפעם נשמע כמו מדע בדיוני – היום כבר הופך למציאות. עכשיו רק נותר לתהות מה מחכה לנו בהמשך הדרך. פרופ' שטראוס בטוחה: אנחנו רק בהתחלה. העתיד הקרוב יפגיש בין המלצות לייף-סטייל לבין תרופות חדשניות שפועלות עמוק בתוך תאי הגוף. השלב הבא, לדבריה, הוא לא פחות ממהפכה של ממש: רגנרציה – כלומר, יכולת לייצר מחדש רקמות בגוף.
"זה כבר מתחיל לקרות, ואנחנו מעורבים במחקרים מתקדמים בתחום", היא מגלה. בין הניסיונות הקונקרטיים שכבר מתבצעים כיום, שטראוס מציינת מחקר שנעשה בימים אלה במרכז שיבא, שבוחן את ההשפעות של תרופות כגון מטפורמין - תרופה ותיקה ומוכרת לסוכרת - בשילוב עם תרופות ותוספים אחרים - על הגיל הביולוגי.
"למטפורמין, לדוגמה, מאחר שזו תרופה בטוחה שניתנה למיליוני אנשים – יש פוטנציאל גדול בשימוש חדש. למעשה, אנו מבצעים REPURPOSE (שימוש לייעוד חדש) לתרופות מוכרות בשילובים שונים ובודקים אם הן יכולות לסייע בעיכוב תהליכי ההזדקנות. העתיד בתחום הזה מרגש במיוחד", היא מסכמת, "הוא כולל גם שינוי הרגלים, גם טיפולים תרופתיים חדשים, וגם הבנה מעמיקה יותר איך הגוף באמת עובד. אני מאמינה שהשילוב הזה יוכל להעניק לנו עוד שנים רבות – ובריאות – של חיים".
