כששמעתי על הירצחו של ד"ר עבדאללה עווד, בעת שטיפל בילדים בקופת חולים בכפר יאסיף, הרגשתי כאילו סכין חדה מפלחת את ליבי.
את ד"ר עווד אני מכיר מקרוב, כבן הכפר שלי וכקרוב משפחה. את הסטאז' סיים בהצטיינות אצלנו, במרכז הרפואי לגליל, וכך גם את רוב סבבי המחלקות. עבדאללה בחר להתמחות ברפואת משפחה, מטעם שירותי בריאות כללית, וכחלק מההתמחות, הגיע למחלקה פנימית, שבה עשה את ההכרה לסבב (רוטציה). גם שם, שלא במפתיע, זכה בתשבחות מכל עבר. בחודשים הקרובים היה אמור לעבור את מבחן שלב א', ולהגשים את חלומו להיות רופא מומחה.
2 צפייה בגלריה
"איך אפשר שלא לאהוב אדם כה נעים הליכות, עם חיוך שלא מש מפניו". ד"ר עבדאללה עווד שנרצח בכפר יאסיף
ניבאתי לו עתיד מזהיר, ולא רק בשל הצטיינותו, אלא בגלל מוסר העבודה הגבוה והחריצות, תחושת השליחות והאהבה למקצוע, האנושיות והכבוד למטופלים, הסקרנות והרצון ללמוד עוד ועוד.
הוא נהג להגיע בתדירות של פעם בשבוע לקופת החולים בכפר יאסיף. מי היה מאמין שאדם עם לב זהב, שלא רק שאינו מעורב בחיי פשע, אלא מעולם לא פגע בזבוב, יירצח במהלך עבודתו על-ידי אנשים מתועבים? מי היה מאמין, שאישה צעירה תהפוך לאלמנה, מהיום למחר, וילדיה בני הארבע והשנה יישארו יתומים לכל חייהם?
"הרצח בוצע לאור יום, לנגד עיני מטופלים ועובדים, דקות לאחר שד"ר עבדאללה סיים לטפל באחד הילדים. מה היה קורה אם הילד או מישהו מהעובדים היה נפגע, או חלילה נרצח גם הוא? הרי הם לא בוחלים בדבר"
רק לפני חודשים ספורים, עבר עבדאללה, עם משפחתו הצעירה והיפה, להתגורר בדירה חדשה בכפר, שממנה כבר לא ייהנה. רק לפני חודשים ספורים נולדה בתו השנייה, שכבר לא תזכה לקבל חיבוק מאביה.
הרצח הנורא הזה, כך אני חש, חצה כל קו אדום אפשרי, ולא רק מכיוון שהקורבן היה אדם חף מפשע, שכל "פשעו" שהיה במקום ובזמן הלא-נכונים. אלא כי בוצע לאור יום, לנגד עיני המטופלים והעובדים, דקות ספורות לאחר שד"ר עבדאללה סיים לטפל באחד הילדים. מה היה קורה אם אותו ילד או מישהו מהעובדים היה נפגע, או חלילה נרצח גם הוא? הרי הם לא בוחלים בדבר, אותם אנשים שהשנאה מתווה את דרכם.
ד"ר ג'מאל עוודצילום: רוני אלברטאיני אדם פוליטי, אך ברור לי מעבר לכל ספק, שעלינו - יהודים וערבים, תושבי העיר והכפר, צעירים ומבוגרים, ימין ושמאל - להתאחד ולהשמיע זעקה גדולה שבוקעת מעומק הלב. אף אחד אינו יכול לצאת נקי מהמחדל. אף אחד אינו יכול לומר שעשה הכול כדי למגר את הפשע והאלימות. הממשלה והמדינה, המשטרה והפרקליטות אינן פועלות מספיק כדי לתת תחושת ביטחון לתושבים, במיוחד במגזר הערבי, שבו כמות הרציחות בלתי נתפסת בממדיה. בתי המשפט נותנים עונשים מצחיקים לעבריינים, וטחנות הצדק טוחנות לאט.
אנחנו ברווזים במטווח
לפני כחמש שנים הותקפו באגרופים מנהל המיון שלנו דאז, ד"ר בני רביב, ורופא בכיר נוסף, על-ידי מטופל שלא היה שבע רצון מהטיפול שקיבל. אני עדיין זוכר את פניו הנדהמות וספוגות הדם של ד"ר רביב, אדם מאיר פנים וטוב לב, שלא פגע מימיו באיש. בית המשפט גזר על התוקף עונש מגוחך של מאסר על-תנאי, למרות שהיו לו הרשעות קודמות בגין אלימות. זו בדיוק הדרך להגיע למדרון חלקלק, שבו אין דין ואין דיין, ואיש הישר בעיניו יעשה. במצב כזה, אין פלא שצוותים רפואיים ממשיכים להרגיש כמו ברווזים במטווח, והרצח הבא עלול להיות רק עניין של זמן. הכתובת מזמן על הקיר והשעון מתקתק.
צעדת החלוקים הלבנים לאחר הירצחו של ד״ר עבדאללה עווד
לא ייתכן שמדינה כה מתקדמת, עם צבא מהמשובחים בעולם, כזו שהצליחה לשים ידה על גדולי אויבינו, סינוואר ונסראללה, ויכולה להגיע עד קצה העולם אם רק תרצה, אינה יכולה למצוא את בני העוולה שרצחו את עבדאללה. לא ייתכן שימשיכו להסתובב חופשיים, בעוד חברי ורעי האהוב נמצא מתחת לאדמה.
"אף אחד אינו יכול לצאת נקי מהמחדל. אף אחד אינו יכול לומר שעשה הכול כדי למגר את הפשע והאלימות. הממשלה והמדינה, המשטרה והפרקליטות אינן פועלות מספיק כדי לתת תחושת ביטחון לתושבים, במיוחד במגזר הערבי, שבו כמות הרציחות בלתי נתפסת. בתי המשפט נותנים עונשים מצחיקים לעבריינים, וטחנות הצדק טוחנות לאט"
השביתה בת השעתיים, שעליה החליטה ההסתדרות הרפואית בכל מערכת הבריאות, היא דבר מתבקש, וכך גם עצרת ההזדהות שערכנו, עשרות רבות של עובדים מהמרכז הרפואי, ברחבת הכניסה. האירוע היה מכובד ומרגש עד דמעות. סולידריות היא דבר חשוב, וכך גם מחאה נגד האלימות הנוראית כלפי צוותים רפואיים. אך אם לא יינקטו כל הצעדים כדי להגביר את האכיפה ותחושת הביטחון של התושבים, גל האלימות הזה יימשך, ויחד איתו תקיפת הצוותים הרפואיים. זה עלול לקרות בכל מוסד רפואי במדינה, מצפון ועד דרום. אף אדם אינו חסין.
בעת שמנהל המרכז הרפואי שלנו, פרופ' מסעד ברהום, החל את תפקידו, הוא טבע את שלוש המילים: "אדם לאדם אדם", המדברות על מתן רפואה מקצועית ואנושית, ללא הבדל דת, גזע או מין. "כל מי שנכנס בשערי המרכז הרפואי, הוא או מטפל או מטופל, ועלינו לתת לכולם את היחס והשירות הטוב ביותר", הוא נוהג לומר.
2 צפייה בגלריה
עובדי המרכז הרפואי לגליל מרכינים ראש לזכרו של ד"ר עבדאללה עווד
(צילום: דוברות המרכז הרפואי לגליל)
ואכן, בית החולים הנהדר שלנו הוא אי יציב של שפיות, שכולל פסיפס אנושי של החברה הישראלית, עם עובדים (ומטופלים) יהודים ונוצרים, מוסלמים ובדואים, דרוזים וצ'רקסים. במשך שנה ושלושה חודשים, בתקופת המלחמה, עבדנו יחד במתחמים תת-קרקעיים, כתף אל כתף ומתוך תחושת שליחות עבור המטופלים, כאשר למעלה שרקו הטילים.
את ד"ר עבדאללה עווד אהבו כולם בבית החולים שלנו, יהודים וערבים גם יחד. איך אפשר שלא לאהוב אדם כה נעים הליכות, עם חיוך שלא מש מפניו, ואשר הצטיין בכל דבר בו נגע? אדם, שכל מה שרצה הוא לגור בבית יפה עם אשתו וילדיו, להיות רופא ולטפל באנשים?
הרופאים והרופאות במערכת הבריאות שלנו, מקדישים את החיים כדי להציל חיים ולסייע ולו במעט בהפגת כאבם של המטופלים. האלימות הנוראית חייבת להיפסק, ודמנו אינו הפקר. כולנו מרכינים את ראשינו לזכר עבדאללה, ואומרים: "לא עוד".
ד"ר ג'מאל עווד הוא מנהל מחלקה פנימית ו' במרכז הרפואי לגליל וקרוב משפחתו של ד"ר עבדאללה עווד ז"ל, שנרצח במהלך עבודתו כרופא
