"לניקו שלי, שנפגע בראשו במהלך הלחימה, אין קול. ולכן אנחנו – הוריו ואחיו – הקול שלו ושל כל פגועי הראש שצריכים להישמע, כדי שאנשים יבינו על איזו פציעה קשה מדובר", אומר בכאב יובל נבון – אביו של סגן ניקו, פצוע ראש קשה – ששם לעצמו למטרה להיאבק בסטיגמה ובשקיפות, ולהנכיח גם את הנכות הזאת.
כשהוא לצד בנו במרכז השיקום לוינשטיין ברעננה, אומר האב: "לאורך כל ימי הלחימה, כבר שנה וחצי, משקפים לציבור את הלוחמים הגיבורים, נפגעי הגפיים, קטועי רגליים. הם מתקשרים ומחייכים ומעוררים כבוד וההערכה רבה, בשעה שניקו ושאר פצועי הראש – שקופים. הם לא מצטלמים יפה, המראה שלהם לא אסתטי, והם לא פוטוגניים. מה גם שהם לא מדברים. אבל הם חיים, והחברה צריכה לקבל ולהעריך אותם, לא לבהות בהם, ובטח שלא להירתע מהם".
11 צפייה בגלריה
"אין לי מקום אחר בעולם אלא רק לידו". סגן ניקו נבון שנפצע קשה ברצועת עזה וזוגתו יס
(צילום: ריאן פרויס)
11 צפייה בגלריה
נפצע בראשו במהלך פעילות מבצעית בשג'אעייה. ניקו נבון בימים שלפני הפציעה
(צילום: מתוך האלבום המשפחתי)
בכיסאות פלסטיק, סביב שולחן קטן שעל המדשאה רחבת הידיים של מרכז לוינשטיין – שם נעשים כל מאמצי השיקום שיובילו אותו קדימה – פגשנו את סגן ניקו, מרותק לכיסא גלגלים ובהכרה. סביבו, מעשה שגרה, יושבים הוריו, אחיו, אחותו ובת הזוג שלו מימים אחרים. הדבוקה האנושית החמה והמסורה הזו לא מורידה לשנייה את ידיה המלטפות מהבן הפצוע. כל אחד בזמנו ניגש אליו, רוכן לעומתו, מנשק אותו.
יובל נבון, אביו של ניקו: "כבר שנה וחצי, משקפים לציבור את הלוחמים הגיבורים, נפגעי הגפיים, קטועי רגליים. הם מתקשרים ומחייכים ומעוררים כבוד וההערכה רבה, בשעה שניקו ושאר פצועי הראש – שקופים. הם לא מצטלמים יפה, המראה שלהם לא אסתטי, והם לא פוטוגניים. הם חיים, והחברה צריכה לקבל ולהעריך אותם, לא לבהות בהם, ובטח שלא להירתע מהם"
ניקו (23), יליד קיבוץ גבעת חיים איחוד, בנם של קרינה – מורה לחינוך גופני ומנהלת מגמה זו בבית הספר רופין בעמק חפר – ושל יובל, מנהל פינת החי של הקיבוץ, ואח לעדן (בן 28), לסול (בת 26) ולתומי (בן 17), נלחם בעזה מאז הכניסה הקרקעית הראשונה, למשך תשעה חודשים, רובם ברצף.
הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר עם סגן ניקו נבון בביקור במרכז השיקום לוינשטיין
(צילום: דובר צה"ל)
"הוא היה מ"מ צעיר, עדיין סג"ם בגדוד 82 בחטיבה 7 של חיל השריון", מתאר האב. "הוא נפצע ב-7 ביולי, במהלך פשיטה מבצעית בשג'אעייה. מה שקרה הוא שבמהלך המבצע, D9 (דחפור משוריין של צה"ל) קרס לתוך פיר, וניקו, במטרה להכווין את הדחפור החוצה, הוציא את הראש מהצריח – ונפגע מהדף טיל נ"ט", מתאר האב.
11 צפייה בגלריה
"ניקו הוא טוב לב ואהוב. ככל שהדרך שלו הייתה קשה – הוא סימן לעצמו מטרות והגיע לטופ". בצילום: ניקו נבון
(צילום: מתוך האלבום המשפחתי)
הוא איבד את ההכרה, וצוות הטנק משך אותו מיד פנימה. לאחר טיפול ראשוני בשטח, הוא הוטס במסוק לסורוקה כשמצבו מוגדר אנוש. "בשעות הערב אני ויובל בבית, שני הגדולים חיים בתל אביב, כשממספר לא מזוהה מישהו חיפש אותי בנייד", מספרת קרינה. "מהצד השני הזדהה קצין צה"ל או קצין העיר – כבר לא זוכרת – ושאל אם יש לי בן לוחם בעזה. מהשנייה הזו כבר לא שמעתי כלום, והעברתי ליובל את הנייד. הייתי בטוחה שזו הייתה רק השאלה המקדימה לבשורה המרה שמיד תגיע אחריה".
הטלפון שמפרק חיים לשניים
לאב נאמר שניקו נפצע קשה ושהוא הוטס לסורוקה. "כיוונתי את המונית בשבילי הקיבוץ, והקצינים שירדו ממנה אמרו לנו לארוז תיק ליומיים-שלושה", מתאר יובל. סערת הרגשות של קרינה התעצמה כשהכלבה, לדבריה, נכנסת לאטרף. היא עצמה עמדה קפואה והמתינה לבשורת איוב. "תומי שיחק כדורגל במגרש, ואני זוכרת שמתוך אוטומט ארזתי גם לו בגדים, ונסענו לאסוף אותו איתנו בדרך לסורוקה".
דממה מורטת עצבים במונית, כשהקצינה במושב מימין לנהג, מנועה מלמסור כל מידע, ההורים והאח מאחור. יובל ניסה לשוות לקולו איזון ושליטה, ועדכן את ילדיו.
קרינה, אימו של ניקו: "אני משיבה לטלפון, ומהצד השני מזדהה קצין צה"ל או קצין העיר – כבר לא זוכרת – ושואל אם יש לי בן לוחם בעזה. מהשנייה הזו כבר לא שמעתי כלום, והעברתי ליובל את הנייד. הייתי בטוחה שזו הייתה רק השאלה המקדימה לבשורה המרה שמיד תגיע אחריה"
"מילצרתי במשמרת ערב, כשהנייד לא עליי. במקרה חלפתי לידו, הצצתי וראיתי שיחה מאבא שלי שלא נענתה", משחזרת סול, האחות, את הרגע ששינה את חייו של כל אחד ממשפחת נבון. "חזרתי אליו, והוא עדכן שניקו נפצע ושהם בדרך לבית החולים. רכבתי על האופניים שלי לבית של עדן, אחי הגדול, ושל תום, בת הזוג שלו, ויחד, במכונית של עדן, נסענו לסורוקה". במהלך הנסיעה ניסתה תום לברר פרטים דרך קשרים שיש לה באכ"א נפגעים. "וממה שנאמר לה – הבנו שאחי נפגע בראשו", מספר עדן.
11 צפייה בגלריה
"אנחנו – הוריו ואחיו – הקול שלו ושל כל פגועי הראש שצריכים להישמע, כדי שאנשים יבינו על איזו פציעה קשה מדובר". ניקו עם הוריו, יובל וקרינה
(צילום: ריאן פרויס)
באותה השעה, כשהיא בבסיס בבה"ד 8, צלצל הנייד של יסמין וויבר – יס (על משקל מַס), כפי שכולם קוראים לה – בת הזוג של ניקו, שסיפור אהבתם הגדולה יתואר בהמשך: "קיבלתי את השיחה מסול, שעדכנה שניקו שלי נפצע בראש ושהם בדרך לסורוקה. מה סורוקה? רק הבוקר הוא שלח לי לבבות, ובשישי הוא אמור היה לצאת הביתה. מיד עדכנתי את הקצינה שלי, עליתי על אל"ף, וביקשתי מהוריי שיבואו לאסוף אותי לבאר שבע".
ראשונים הגיעו האחים, והתקבלו על-ידי נציגי ר"מ 2, שליוו אותם למבואת המתנה ועדכנו שניקו עדיין בחדר הניתוח. שעה שההורים עדיין במונית, והאם בחרדה מורטת עצבים. "כל הדרך צעקתי לעצמי, בלב ובקול רם: הוא בחיים. הוא בחיים – והנסיעה לא נגמרת", מספרת קרינה. רופא שיצא מחדר הניתוח כינס את סול, עדן וזוגתו תום בחדר סמוך, ובישר להם – דרך הספיקר, כדי שגם ההורים ישמעו – שהצליחו לעצור את הדימום המוחי ולייצב את ניקו. "נתנו לנו לראות אותו, חבוש כולו, ושאלתי את עצמי – מה זה הסיוט הזה?" סיפרה סול.
כל המשפחה, יחד עם בת הזוג יס, התאחדו בסורוקה לצומת חיים שיטלטל כל אחד מהם בין תקווה לחרדה. "הנוירוכירורגים בסורוקה היו אופטימיים וציירו לנו תמונה ורודה. הראו לנו את הדמיית ה-CT, ונטעו בנו אמונה שזה רק עניין של זמן עד שניקו ישתקם. משהו כמו שנה", אמר יובל. ולמרות הבשורה הטובה, הם שלחו את התיק הרפואי של בנם למומחה מבית חולים אחר. "ואז חטפנו את הגרזן, כשהרופא הנחית עלינו שמדובר בפגיעת ראש קשה מאוד, ומרוח הדברים הבנו שהמצב בעיניו – קטסטרופלי. 'כשיחזור להכרה וירים שתי אצבעות – תעדכנו אותי', אמר בנימת קול פסימית".
"ואז אנחנו חוטפים את הגרזן, כשהרופא מנחית עלינו שמדובר בפגיעת ראש קשה מאוד, ומרוח הדברים הבנו שהמצב בעיניו – קטסטרופלי. 'כשיחזור להכרה וירים שתי אצבעות – תעדכנו אותי', אמר בנימת קול פסימית"
"חיזקנו אחת את השנייה"
חודשיים וחצי שהה ניקו חסר הכרה ומונשם ביחידה לטיפול נמרץ, ומשם הועבר למחלקה לטיפול נמרץ ושיקום הכרה בלוינשטיין. "עשרה ימים אחרי שהגענו, משהו רע קרה לניקו, שהיה עדיין ללא הכרה", תיארה קרינה. "הוא קדח, החום לא ירד מ-40, הוא הזיע בטירוף, לחץ הדם בשמיים, והגוף התעוות בתנועות מפחידות. אמבולנס העביר אותו לאיכילוב, וגם שם הוא המשיך לפרכס – עד שעלו על הסיבה: גמילה ממורפיום. ישר כשאמרו לנו, כמעט צעקתי שמיד יחזירו לו את הסם – זה לא הזמן לגמול אותו. וככה העבירו אותו לטיפול נמרץ".
רופא בכיר עדכן ש"ממצב כזה לא שורדים", וזה מה שהיה חסר לקרינה, שמתוך שכנוע אימהי עמוק – יודעת שניקו שלה יחזור אליה. "חטפתי את האטרף", היא מתארת. "יצאתי עם סול החוצה וחיזקנו אחת את השנייה – שאם ניקו שרד עד עכשיו, הוא ישרוד גם הלאה. ומתוך הידיעה הברורה שזה מה שיקרה, חזרתי לחדר שלו בטיפול נמרץ ואמרתי לרופא שאם אין להם פרוטוקול טיפולי למקרה כמו של הבן שלי – שיחקרו, שיתאמצו לחפש כזה. ביקשתי שיפעילו אותו, שיזמנו אליו פיזיותרפיסטים שיזיזו אותו, אבל בטיפול נמרץ עסוקים בהצלת חיים, שעה שהראש שלי ושל סול כבר היה בשיפור איכות החיים שלו – עם הפנים קדימה".
11 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר עם סגן ניקו נבון בביקור במרכז השיקום לוינשטיין
(צילום: דובר צה"ל)
11 צפייה בגלריה
משפחת נבון בסיום קורס קצינים של ניקו. מימין לשמאל: עדן, תומי, סול, ניקו, אמא קרינה ואבא יובל
(צילום: אלבום משפחתי)
אחרי חודש החזירו את ניקו ללוינשטיין במצב הכרתי ירוד שהלך והשתפר, ובינואר 2025 הוא הועבר למחלקה לשיקום חבלות מוח, שם התקבל על-ידי ד"ר אלה בירג – רופאה בכירה במחלקה לשיקום מוח במרכז הרפואי לשיקום בית לוינשטיין מקבוצת כללית. "כשראיתי לראשונה את ניקו, הוא היה במצב וגטטיבי – צמח, ועכשיו הוא כבר חזר להכרה", מספרת ד"ר בירג, "אחרי פגיעות ראש קשות, המטופל לעולם לא יחזור למי שהוא היה לפני שהוא נפגע, והמטרה שלנו בשיקום היא לשפר פעילויות בסיסיות, וככל שמסתמן שיפור – להתקדם.
"במקרה של ניקו, צעדי השיקום קטנים ואיטיים, והפגיעה שלו משליכה על כל התפקודים: המוטוריים והקוגניטיביים. ידוע שככל שמתרחקים ממועד הפגיעה, פוטנציאל השיקום יורד ודועך. אבל אנחנו ממשיכים לתת לו את כל המעטפת השיקומית, שכוללת טיפולי רפואה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תקשורת, טיפול רגשי – כשאת המשפחה שלו מלווה עו"סית".
"זורמת בי תקווה"
המשפחה מלוכדת סביב האמונה שזו רק שאלה של זמן, אבל היא לא אטומה לכל אופציה אחרת. "מאז שהגענו לכאן אני ישנה עם ניקו, וכשם שביום זורמת בי תקווה ואני מזרימה אותה לילדים שלי – בלילות אני מרשה לעצמי קצת להתפרק, ואני בוכה מחשש שהוא לא יתעורר, ולא יהיה ניקו שהיה", מספרת קרינה. "אני בוכה גם על זה שהשארתי את תומי לבד בבית, ושאני לא מספיק מחזקת את הילדים שלי".
כמו אמה, גם סול אופטימית אך לא עיוורת למצב. "ברור שיש רגעי שבירה. אני חווה אובדן – איבדתי את האח שניקו היה לי, ושלא יהיה לי אותו באותה מהדורה. הוא חסר לי מאוד, אבל כמו כל המשפחה – לקחתי החלטה מושכלת לבחור בחיים".
11 צפייה בגלריה
"כבר בדייט השני הכרתי אותו למשפחה שלי, כי ניקו הוא אחד שמביאים להורים". ניקו עם יס, אהובתו
(צילום: ריאן פרויס)
לצד עננת הדאגה שמצלילה את חייהם – הם משפחה שמחה וצוחקת. "הוא היה ספורטאי, והתקדם להיות נציג ישראל לנוער בכדורעף חופים בטייוואן, למרות שהיה ילד צ'אבי והיינו כל הזמן יורדים עליו", מתאר עדן. "ניקו נודניק ענק, בכיין ומתחרה סדרתי ב'למי כואב יותר'. הוא ממוקד כמו סוס – על 1.82 גובה – ורואה רק קדימה, אי-אפשר להזיז אותו. אני זוכר שהלכנו מכות רצח בריב על בארסה, לפני הקלאסיקו בברצלונה".
קרינה: "מאז שהגענו לכאן אני ישנה עם ניקו, וכשם שביום זורמת בי תקווה ואני מזרימה אותה לילדים שלי – בלילות אני מרשה לעצמי קצת להתפרק, ואני בוכה מהחשש שהוא לא יתעורר, ולא יהיה ניקו שהיה"
האם מוסיפה: "ניקו הוא טוב לב, מרצה ואהוב. בשנת שירות שעשה במוסד לנוער עבריין, כל החוסים התאהבו בו והגיעו לכאן לבקר אותו", היא מתארת, "כלום לא בא לו בקלות. הוא נאלץ להתאמץ גם בלימודים, אבל ככל שהדרך שלו הייתה קשה – הוא סימן לעצמו מטרות והגיע לטופ".
זו הייתה אהבה ממבט ראשון
סיפור ההיכרות בינו לבין יס נשמע לקוח מאגדה. "יש לנו חברה משותפת מהקיבוץ של ניקו. היא הייתה מספרת לי עליו, כמו על קומונרים אחרים. כך ידעתי שהוא בשנת שירות. כשהוא התגייס, היינו באותה קליקה", מתארת האהובה – אז בת 20, קיבוצניקית מגן שמואל – אבל רק חצי שנה לפני שנפצע הם קבעו דייט ראשון. "כבר בדייט השני הכרתי אותו למשפחה שלי, כי ניקו הוא אחד שמביאים להורים", מספרת יס, "כולם, כולל סבתא שלי, התאהבו בו במיידי. וכשם שאני הפכתי לחלק אורגני מהמשפחה החמה שלו – כך קרה גם להפך".
לסיפור האהבה התמים והבוסרי הזה יש צלע נוספת. "במהלך התמרון הקרקעי, כשבקושי הגיע הביתה, איחלתי לו משהו רך – שיכיר מישהי לאהוב – כשעדיין לא ידעתי שהמשאלה שלי כבר בהתהוות", מספרת קרינה.
יס, אהובתו של ניקו: "מאז שנפצע – אין לי מקום אחר בעולם אלא רק לידו. זכיתי בו, ולכן כששואלים אותי למה אני לא עוזבת אותו במצבו – אני ממש מתעצבנת. מה זה למה? כי הוא ניקו שלי, והלב שלי מתפוצץ מרוב שאני אוהבת אותו"
במסגרת תפקידה, הגיעה קרינה לבה"ד 8 ופגשה את החיילת יס. "היא נראתה לי מקסימה, ומה שבחיים לא עשיתי – להתערב בבחירות הזוגיות של הילדים שלי – עשיתי כאן, ושאלתי את החברה המשותפת שלהם אם יס פנויה". מה שהאם לא ידעה הוא שיומיים קודם היה הדייט הראשון שלהם. "בהרצאות אני תמיד מנתקת את הנייד, אבל מאז אוקטובר אני מקדימה להסביר שאני עונה לנייד רק אם זו שיחה מניקו".
קרינה המשיכה בהרצאה, כשהווטסאפ של יס התריע על הודעה מבן הזוג הטרי שלה: "תראי איך אני מקפיץ את אמא שלי". ואז התקשר לקרינה. "ממש צעקתי, זה ניקו, זה ניקו! – כשאין לי כל מושג שיס כבר בעניינים", מתארת האם. ביציאה הקרובה, ניקו הביא אותה למשפחתו – וקרינה התענגה מהידיעה שעבדו עליה. "יס היא המתנה הכי יפה שקיבלנו מניקו", היא אומרת בהתרגשות.
"בסך הכול היינו זוג רק שבעה חודשים לפני הפציעה שלו", מספרת יס, "זו הייתה זוגיות טרייה, כששנינו התאהבנו כבר בדייט הראשון, ומאז שנפצע – אין לי מקום אחר בעולם אלא רק לידו. זכיתי בו, ולכן כששואלים אותי למה אני לא עוזבת אותו במצבו – אני ממש מתעצבנת. מה זה למה? כי הוא ניקו שלי, והלב שלי מתפוצץ מרוב שאני אוהבת אותו. אני לא חושבת על העתיד, אלא מתרכזת בכאן ובעכשיו".
