בשיתוף פייזר ללא מעורבות בתכנים
ד"ר תהילה פישר - טיפול במיגרנה
(חברת הפקה- אינטרוויזיה, במאי- צחי פורטנוי, צלם- רועי ווינברג, הפקה- רחלי אורן בן ברוך, עריכה- צח גולדברגר)
כשד"ר תהילה פישר הייתה בת 14, היא הייתה בטוחה שהיא הולכת להתעוור - משום מקום, לפתע היא לא הצליחה לראות. "היה טשטוש ראייה, מין בור", נזכרת ד"ר פישר, "הוא הלך והתרחב עד שאיבדתי חצי משדה הראייה שלי, ואז התחיל כאב ראש לא נורמלי". למזלה, אבא שלה ידע בדיוק מה קורה לה. הוא הבין שמדובר במקרה קיצוני, אבל בכזה שהרפואה מכירה ויש לו שם: מיגרנה. הוריה של ד"ר פישר היו רופאים, ובנוסף אביה סבל מאותה הבעיה בעצמו. "זאת חוויה כל כך מבהילה בפעם הראשונה, אני חשבתי שאני לא אעמוד בזה", היא מוסיפה. "תארי לך ילדה בת 14 שהולכת ומתעוורת תוך דקות. זה מטלטל". אביה ניסה להרגיע אותה: "הוא אמר לי 'זאת מיגרנה, זה מה שגם לי יש. את נשארת פה בחושך, בשקט, אין עוד מה לעשות. תנשמי.' אבל ברוב המקרים זה לא ככה, אין מי שירגיע ואם הילדה שלך פתאום צועקת שהיא לא רואה זה מפחיד".
ד"ר פישר סובלת ממיגרנה עם אאורה – סימן מקדים לכאב, שבא אצלה לידי ביטוי באותו טשטוש ראייה. "אליו התווסף כמובן כאב ראש, שבחיים לא חוויתי כאב כזה חזק. כמו דופק פועם, תוף או פטיש שדופק ודופק. האור הפריע לי נורא, כל רעש מבחוץ גמר אותי. מרוב כאבים נרדמתי והתעוררתי למחרת אחרי 12 שעות עם שאריות של כאב ראש, חלשה ועייפה מאוד. לא יכולתי לתפקד יותר מדי. לי היו לפחות שני התקפים בחודש ומצאתי את עצמי מושבתת למעלה משבוע בכל חודש. במצב כזה אי אפשר ללכת לעבודה, אבל למי יש כל כך הרבה ימי מחלה?".
היא המשיכה לסבול מהמצב הכרוני הזה במשך שנים ארוכות, וזה הכריע לדבריה את מהלך הקריירה שלה, את הבחירות שביצעה ואת האופן בו עיצבה את חייה. כך למשל, בחרה שלא להפוך לפנימאית בשל הקושי לעמוד בתורנויות ומשמרות ארוכות. בכך, היא מסבירה, המיגרנה הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממי שהיא. "מיגרנה מצמצמת לי את יכולת הבחירה", מבהירה ד"ר פישר.
מחיקה של כמה ימים ברצף
מעבר להשפעה על מהלך הקריירה, למצב הייתה השפעה גם על ההורות שלה. היא מספרת על מקרה בו חטפה התקף בסוף משמרת ארוכה במהלך לימודי הרפואה שלה: "לא יכולתי לנהוג הביתה, אפילו לא לעלות על רכבת - כי אני לא רואה טוב, ברמה שאני לא יכולה לדעת לאיזה רציף אני צריכה ללכת או מה מספר הקו. כל זה בזמן שיש לי ילדים שאני צריכה להוציא מהגן. זה חוסר אונים. בתחילת הדרך, כרופאה מתמחה, היו מצבים של משמרות של 26 שעות שאחריהן חזרתי עם התקף מיגרנה ללא יכולת לתפקד, ובקושי ראיתי את הילדים שלי".
למרות הסבל הגדול, לא תמיד זכתה לאמפתיה בעקבות המצב. "אנשים לא מבינים שזה לא סתם כאב ראש. זה לא כאב הראש הנפוץ - tension type headache, כאב שלוחץ ברקות", ד"ר פישר מדגישה, "מיגרנה היא כל כך הרבה יותר מזה, זה כאב שמגביל את הפעילות". בשל הרגישות החושית המוגברת שמגיעה עם ההתקפים – לאור ורעש, ד"ר פישר נאלצה לבודד את עצמה לכמה ימים. "אני צריכה להיכנס לחדר חשוך ושקט, ואז אני הופכת למטופלת, אני כבר לא רופאה", היא מסבירה. "אנשים שאין להם רקע משפחתי כזה ולא מבינים את הסבל חשבו שאני מפונקת וציפו ממני לקחת כדור ולהמשיך הלאה. אבל זה בלתי אפשרי. בבית החולים לא יכולתי להבריז מתורנות ואני זוכרת שאנשים חשבו שאני מגזימה כשאני רוצה לתת לעצמי עירוי נוזלים, כי הקאתי הרבה, ולא הבינו מה אני 'עושה סרט'", היא משתפת. "התקף מיגרנה הוא כמו פרכוס. האם הייתם מצפים ממישהו שעובר עכשיו פרכוסים להצליח לתפקד או לתקשר איתכם?" היא תוהה.
בחירה בין אופציות גרועות
הטיפולים המסורתיים יותר לא נתנו מענה ראוי לסבל עמו התמודדה: "לקחתי כל כך הרבה כדורים שכבר הגעתי למצב שנהיה לי כאב ראש כרוני – כל הזמן, גם כשאין התקף מיגרנה, ובשגרה יכולתי לתפקד אולי 60% מהיכולות האמיתיות שלי. ניסיתי המון טיפולים שונים וכל אחד מהם ייצר עוד ועד תופעות לוואי ולא באמת הועילו לי, לא בזמן התקף ולא כניסיון למנוע את ההתקף. הייתי צריכה לבחור בין אופציות די גרועות שגרמו לתופעות קשות של עייפות, פגיעה בזיכרון, חולשה, ירידת לחץ דם, ישנוניות".
נקודת המפנה קרתה עבורה בזכות טיפול חדש שמסייע לה להתגבר על התופעות הקשות: "כבר כשהייתי סטאז'רית, אני זוכרת שהיה יום עיון בבית החולים על מיגרנות", היא מתארת. "סיפרו בו שמה שחשבנו בעבר על המנגנון של המיגרנה הוא לא מדויק. מאז החלטתי להמשיך להתעדכן בנושא. כששמעתי שיש טיפול חדש שעובד באופן ממוקד על המנגנון הספציפי של המיגרנה, אמרתי 'יאללה, אני מנסה'".
הטיפול התרופתי החדש משנה את ההתמודדות של ד"ר פישר עם המיגרנה לחלוטין. מדובר בכדור שמתמוסס בפה, שעוזר במניעת התקפים, וגם מעלים אותם בזמן מהיר יחסית לאחר שהחלו. עבורה, זה מסיר את המגבלות שהכירה כל חייה. "מבחינתי זה game changer. אני פחות חיה בפחד. זה פחות מנהל אותי. כי במקרה הכי גרוע, אני יודעת שאני לוקחת את הכדור ותוך שעה-שעתיים, אני כמו חדשה", היא אומרת. "הפעולות שאני עושה בזמן מיגרנה הן אמנם אותו דבר, אבל אם פעם הייתי יוצאת מהחדר אחרי ארבע שעות, זוחלת כמו סמרטוט על הרצפה ובקושי מצליחה להוציא משפט במשך יום, היום, אחרי שעתיים, אני נינג'ה", משתפת ד"ר פישר.
ד"ר פישר מפרטת על מה שקורה בגוף וגורם לכאבים, והאופן בו הטיפול החדש נותן לכך מענה: "בניגוד לתסמונות כאב כרוניות אחרות אנו יודעים להסביר את המנגנון הביולוגי של מיגרנה. יש לנו עצב שנמצא בשני צידי הפנים, ובזמן התקפה של מיגרנה עוברים בו נוירוטרנסמיטרים שמוליכים לתוכו גורמים דלקתיים, שגורמים להרחבה של כלי דם בקרומי המוח ולכאב מאוד מאוד עז". היא מדגישה את החשיבות בטיפול מהיר במצב כזה: "מיגרנה זה כמו אש בשדה קוצים, ויותר קל לכבות אותה בהתחלה. לכן ברגע שמתחיל הכאב צריך לקחת את הכדור הנכון. אם תנסי להיות גיבורה ולהתמודד בעזרת נשימות, המצב יחמיר, תאלצי להתמודד עם כאב מאוד מאוד משמעותי ותצטרכי טיפול יותר מאסיבי. לשמחתנו יש טיפולים חדשים היום שפועלים על חלבון CGRP שהוא חלק מרכזי בתיווך הכאב, ולאנשים שסובלים ממיגרנות יש ריכוז גבוה של החלבון בדם. הטיפולים החדשים חוסמים את הייצור של החלבון".
"יש מטופלים שניסו במשך שנים טיפולים שונים והפכו למיואשים, חשוב לי לומר להם לגשת לרופא ולשמוע על הטיפולים החדשים שמאפשרים לרוב המטופלים לחזור לעבוד ולהיות הורים. זה יכול להחזיר אותם לחיים", היא מסכמת.
בשיתוף פייזר ללא מעורבות בתכנים
פורסם לראשונה: 13:32, 16.09.25
