אביטל, אלמנה ואם לבן המתגורר בארצות הברית, ניהלה חיים מלאים בתוך ביתה הקטן, מוקפת במספר חברות קרובות, וממנו יצאה לסידורים הכרחיים בלבד. יום אחד, בעת ירידה מהאוטובוס עם עגלת הקניות, איבדה את שיווי המשקל ונפלה. החבלה הובילה לשבר מורכב שדרש ניתוח להחלפת מפרק הירך. לאחר האשפוז והניתוח הופיעו כאבים עזים, כתוצאה ישירה מהשבר ומההליכים שעברה. תוך זמן קצר החלו להופיע שינויים בהתנהגות. היא נראתה מבולבלת ולא הצליחה להבין או לתקשר עם סביבתה. בתחילה לא היה ברור לצוות הרפואי מה מקור התופעה, אך עד מהרה התברר כי מדובר בסיבוך מוכר בקרב זקנים מאושפזים – דליריום, אירוע חד המתבטא בבלבול, מהלך תנודתי והפרעה בקשב.
בבחינה נוספת של המקרה נמצא כי בוצעה הפסקה של תרופה קבועה שאביטל נטלה במשך שנים, ובמקביל, חודשה תרופה ישנה שהופסקה בעבר – שינויים תרופתיים אלו החמירו את מצבה הקוגניטיבי. בשל הכאב העז, אביטל הפכה להיות מרותקת למיטה, ובשל הישנוניות היא לא דרשה ולא קיבלה משככי כאבים, מה שהחמיר את חוסר התפקוד שלה ומנע ממנה להשתתף בטיפולי הפיזיותרפיה.
מצב זה בלם את תהליך ההחלמה שלה. במהלך התקופה אירעו מצבי אי-שקט משמעותיים, שהצריכו טיפולים תרופתיים ואף במקרים מסוימים צעדים מגבילים כגון קשירה למיטה. היעדר נוכחותו של בן משפחה קרוב החריף את המצב. למרות שהניתוח עבר בהצלחה, אביטל איבדה את עצמאותה בניידות. הבלבול הדרמטי התפתח לנסיגה קוגניטיבית משמעותית, והיא לא חזרה לרמת התפקוד הבסיסית שלה. כעבור שבועיים שוחררה למחלקה סיעודית.
הדרכים לצמצם את הסיכון
קיימים צעדים פשוטים שיכולים לצמצם במקרים רבים את הסיכון לפגיעה שאינה קשורה לסיבת האשפוז, ואף להגדיל את הסיכוי שהזקן ישתחרר לביתו במצב תפקודי מיטבי:
1. נוכחות בני משפחה ומלווים: אחד הגורמים החשובים ביותר בשמירה על מצבו ותפקודו של הזקן המאושפז הוא נוכחות ושותפות לתהליך של בני משפחה וחברים. המלווים יכולים לעזור בהפעלה של המטופל, לדאוג שיקפיד על אכילה ושתייה, לעזור במניעת טעויות תרופתיות ולהתריע לצוות במידה שהאדם סובל מכאבים ומתקשה לבקש עזרה בעצמו.
2. רשימת תרופות: מומלץ לוודא מראש את רשימת התרופות שהמטופל נוטל, לרבות מינונים ושעות נטילה. רצוי להביא את שקית התרופות עצמה. אל תסתמכו רק על הרשומות הרפואיות שכן טעות קטנה עלולה להוביל להפסקת תרופה חיונית או להתחלה מחודשת של תרופה שאינה עדכנית ובעלת פוטנציאל לנזק.
3. שמירה על גירוי קוגניטיבי: במהלך הביקורים חשוב להקפיד על הפעלה קוגניטיבית של המטופל – חשוב לנהל שיחה, להביא ספר שיוכל לקרוא, לפתור תשחצים או כל פעילות קוגניטיבית שיכולה לשמור על חדות המחשבה. יש לוודא שמכשירי השמיעה והמשקפיים הקבועים נמצאים.
4. עידוד תנועה: בדומה לחשיבות של פעילות קוגניטיבית, חשוב מאוד להקפיד גם על פעילות גופנית. רצוי לעודד, אם המצב הרפואי מאפשר, הליכה ותזוזה – פעולות אלו מורידות את הסיכון לסיבוכים כגון בלבול (דיליריום), התפתחות של קרישי דם, ומשפרות את איכות השינה ואת מצב הרוח. גם במקרה שהמצב לא מאפשר לבצע הליכה, חשוב מאוד לעודד ליציאה מהמיטה וישיבה בכורסה.
5. מעורבות בטיפולי פיזיותרפיה: השתתפות בטיפולי הפיזיותרפיה היא הכרחית וחיונית לתהליך ההבראה והשיקום. מומלץ לבקש מהפיזיותרפיסטים תרגילים מותאמים שניתן יהיה לבצע באופן עצמאי או עם ליווי של בני משפחה / מלווים. יש לזכור - שיקום מיטבי מתחיל עוד בזמן האשפוז – לא רק לאחר המעבר למחלקת שיקום.
3 צפייה בגלריה
ד"ר רועי בראון, ד"ר רועי נוי
(צילום: גדי סגל, דוברות איכילוב, ליאור צור, דוברות איכילוב)
במרכז הרפואי תל אביב פועלת תוכנית הזה"ב-מית"ב בתמיכת משרד הבריאות והג'וינט, שבה פועל צוות מקצועי הכולל רופאים גריאטריים, אחים ואחיות עם מומחיות קלינית בגריאטריה, גרונטולוגית ורכזת מתנדבים שאמונה על פעילות המתנדבים המסורים. צוות היחידה מאתר מטופלים בסיכון לסיבוכים ומבצע התערבויות מוקדמות, לרבות ניוד מוקדם ועידוד הליכה, כדי למנוע נסיגה קוגניטיבית וסיבוכי אשפוז נוספים. מטרת היחידה היא להבטיח אשפוז בטוח ושחרור מיטבי חזרה לקהילה.
ד"ר רועי בראון, מומחה ברפואה פנימית וגריאטריה, מנהל שירות הזה"ב – התמיכה בזקן המאושפז בבית החולים, ורכז תוכנית מית"ב – תוכנית למניעת ירידה תפקודית באשפוז
ד"ר רועי נוי – מומחה בגריאטריה, רופא בכיר בשירות הזה"ב
