13 שנים לאחר אחד הניתוחים הדרמטיים בתולדות הרפואה – השתלת הפנים המלאה הראשונה בעולם – מתברר שהחיים שקיבל ריצ'רד נוריס במתנה, הביאו איתם גם אתגרים לא פשוטים.
נוריס נפצע בתאונת ירי קשה בשנת 1997, כשהיה בן 22. הפציעה השחיתה את פניו לחלוטין, והוא בילה 15 שנה בבידוד כמעט מוחלט, עוטה מסכה ונמנע ממפגש עם אנשים. "אנשים נהגו לנעוץ בו מבטים, הוא נהג להסתובב במסכה", סיפר בזמנו פרופ' אדוארדו רודריגז, מי שעתיד להוביל את הניתוח שישיב לו את פניו ואת חייו.
"אחרי הניתוח, יש להם סיבה חדשה להסתכל עליו – והפעם זו סיבה מדהימה". כך הוא נראה היום – צפו בריאיון:
השתלת הפנים המלאה הראשונה מסוגה
ד"ר טל קאופמן גולדברג, מומחית בכירורגיה פלסטית ואסתטית של הפנים במרכז הרפואי איכילוב, מציינת כי תהליך תרומת פנים מורכב מבחינה לוגיסטית ואתית כאחד: "כאשר אדם נפטר, המשפחה יכולה לבחור אילו איברים לתרום – זה לא הכול או כלום. אפשר לתרום איברים פנימיים, קרניות, עור, וגם פנים. זה מה שמאפשר את הניתוחים האלה מלכתחילה".
את הכשרתה המתקדמת עברה ד"ר קאופמן גולדברג במשך חמש שנים בבוסטון, שם השלימה תת-התמחויות בכירורגיה פלסטית של הפנים, מיקרוכירורגיה וכירורגיה פלסטית של ילדים, בשלושה מרכזים רפואיים מובילים של אוניברסיטת הרווארד: Brigham & Women’s Hospital, Massachusetts General Hospital ו-Boston Children’s Hospital. במסגרת זו השתתפה גם בתרגולים ייעודיים בהשתלות פנים.

בשנת 2012, במרכז הרפואי של אוניברסיטת מרילנד, עבר נוריס את ניתוח השתלת הפנים המלאה – הראשון מסוגו. זה היה אחד הניתוחים הרפואיים המורכבים בהיסטוריה: הוא נמשך 36 שעות, כלל 150 אנשי צוות רפואי, וכלל השתלה של שיניים, לשון, לסת עליונה ותחתונה, עור פנים מלא ורקמת קרקפת – מהגולגולת ועד בסיס הצוואר. רשתות העצבים, השרירים והעצמות הותאמו למבנה הפנים החדש, שנלקחו מתורם שמת.
ד"ר קאופמן גולדברג: "היכולת של אדם 'לאמץ' פנים של אחר נבחנת לעומק – לא רק הוא נדרש לכך אלא גם משפחתו ומעגל התמיכה הקרוב שלו. לעיתים, גם לאחר השתלה מוצלחת – ללבוש פנים של אדם אחר זו התמודדות הנפשית מורכבת מאוד, ויש סיכון לאובדנות"
לדברי ד"ר קאופמן גולדברג, השתלת הפנים הראשונה בעולם בוצעה בצרפת בשנת 2005 והייתה חלקית. "מאז בוצעו ניתוחים דומים בטורקיה, סין וארצות הברית – אך עדיין לא בישראל. מדובר בפרוצדורה רפואית יוצאת דופן שדורשת התאמה מדוקדקת בין התורם למטופל, הכנה פסיכולוגית, משפחתית וחברתית, והבנה עמוקה של ההשלכות. לא כל טראומת פנים קשה מתאימה להשתלה, ודרושים תיאום ציפיות ונכונות להתמודד עם שיעורי סיבוכים גבוהים – כ-30% – ואף שיעורי תמותה של כ-20%".
לדבריה, מאחורי כל השתלת פנים עומד צוות עצום, שכולל רופאים מהתחום המיקרוכירורגי, כירורגים פלסטיים, רופאי הרדמה, מומחי עצבים, ואף אנשי צוות בריאות הנפש – פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדות סוציאליות – המלווים את המטופל ואת המשפחה לאורך כל הדרך. "כמו בתזמורת – יש מנצח שרואה את התמונה הגדולה, ולכל צוות תפקיד מוגדר היטב. ההכנות כוללות סימולציות מורכבות ו'חזרות גנרליות'. אני עצמי השתתפתי בסימולציה כזו, שדימתה את כל התהליך – החל מהכנת התורם, סימון מדויק של עצבים, כלי דם ושרירים, ועד חיבור השלד והעור באזור העפעפיים, האף והשפתיים".
זמן קצר לאחר הניתוח, דיווח נוריס כי חזר להרגיש ריח, מגע, ואף הצליח להתגלח ולצחצח שיניים. "אני יכול להסתובב ליד אנשים ואף אחד לא נועץ בי מבטים", אמר אז. "החברים שלי התקדמו, בנו משפחות וקריירה – כעת גם אני יכול להתחיל את החיים שלי".
לאחרונה ליווה אותו צוות ערוץ WDBJ7 (תחנת טלוויזיה מקומית אמריקנית) מביתו שבעיירת פיילדייל (Fieldale), וירג'יניה, עד לביקורת השגרתית שלו במרכז הרפואי NYU Langone בניו יורק, ותיעד מקרוב את שגרת חייו החדשה – שנים לאחר אותו רגע רפואי פורץ דרך.
"אני מרגיש נהדר", אמר נוריס למראיין מ-WDBJ7, בעודו יושב על הספה בבית משפחתו, אך מדגיש כי הדרך לא הייתה קלה: "היו לנו כמה סיבוכים בדרך, אבל הצלחנו להתמודד עם כולם די טוב". בין אותם סיבוכים – סרטן עור מסוג קרצינומה של תאי בסיס (Basal Cell Carcinoma), שהתפתח דווקא על עור הפנים המושתל. הוא עבר ניתוח להסרת הגידול בשיקגו, והחלים.
אבל לא רק זה. בעקבות התרופות המדכאות את מערכת החיסון שהוא נאלץ לקחת באופן קבוע כדי למנוע את דחיית שתל הפנים – נוריס סבל גם מאי-ספיקת כליות. "מאז השתלת הפנים הייתי צריך לעבור גם השתלת כליה, וכל זה בגלל התרופות – הן משבשות את המערכת החיסונית שלי", סיפר ל-WDBJ7.
ד"ר קאופמן גולדברג מציינת כי אחת הסכנות המרכזיות לאחר השתלת פנים היא הזיהומים – מאחר שכל המושתלים נדרשים ליטול תרופות מדכאות חיסון לכל החיים. "הטיפול התרופתי מדכא את המערכת החיסונית במידה משמעותית. הוא מעלה את הסיכון לממאירויות ולמחלות נוספות, משום שמערכת החיסון אחראית גם לתקוף תאים סרטניים בשלבים מוקדמים".
הצלת חייו הגיעה מהיכן שלא ציפה: אחיינו נמצא מתאים להשתלה, והניתוח עבר בהצלחה. כיום הוא מתגורר בבית המשפחה בווירג'יניה, ועוזר לטפל באימו, מאז שאביו נפטר. את חייו הוא בונה מחדש סביב הדברים הקטנים: להכין קפה, לשחק עם הכלב שלו וליהנות משיחה עם חברים בקהילה שתומכת בו. "יש לי חברים נהדרים, מעטפת נהדרת סביבי", אמר. "אני פשוט מנסה לחיות את החיים הכי טובים שאני יכול".
ד"ר קאופמן גולדברג: "במקרים רבים, כעבור שבע שנים בממוצע, מתחיל תהליך הדרגתי של דחייה איטית של השתל – שינוי צבע, כאבים, בצקות, ואף כישלון השתל כולו. כשזה קורה – מנסים להסיר את השתל ולסגור את האזור מחדש, אבל פעמים רבות זה כרוך באובדן תפקודי ונפשי משמעותי"
השתלת הפנים שעבר נוריס הייתה ה-23 בעולם מאז שהחלו ניתוחים מסוג זה, אך הראשונה שכללה השתלה מלאה של שיניים, לשון, לסתות, עור ורקמות קרקפת – מה שהפך אותה להשתלה המקיפה ביותר שבוצעה אי פעם עד אותה נקודה. היא מומנה על ידי משרד ההגנה האמריקני, במסגרת מאמצים לפתח פתרונות רפואיים לפצועים במלחמות עיראק ואפגניסטן – ובהם מאות חיילים אמריקנים הממתינים להשתלת פנים בעקבות פציעות חמורות.
באשר לסוגיית ההתאמה בין תורם למושתל, מסבירה ד"ר קאופמן גולדברג כי ההתאמה מתבצעת על פי גיל, מין, צבע עור, מבנה פנים, ותבניות לסתות. "לא ניקח פנים של גבר ונשתיל לאישה, ולא ניקח תורם מבוגר לנער צעיר. ככל שניתן – חשוב שהפנים ייראו טבעיות ככל האפשר. זהות חזותית היא מרכיב רגשי קריטי".
לצד הדחייה האקוטית האפשרית של השתל – ד"ר קאופמן גולדברג מדגישה את הסיכון לדחייה כרונית: "במקרים רבים, כעבור שבע שנים בממוצע, מתחיל תהליך הדרגתי של דחייה איטית – שינוי צבע, כאבים, בצקות, ואף כישלון השתל כולו. כשזה קורה – מנסים להסיר את השתל ולסגור את האזור מחדש, אבל פעמים רבות זה כרוך באובדן תפקודי ונפשי משמעותי".
גם ההיבט הנפשי מקבל משקל מרכזי. לדבריה, ישנו צוות ייעודי רחב שמלווה את המועמדים: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ועובדים סוציאליים. "היכולת של אדם 'לאמץ' פנים של אחר נבחנת לעומק – לא רק הוא נדרש לכך אלא גם משפחתו ומעגל התמיכה הקרוב שלו. לעיתים, גם לאחר השתלה מוצלחת – ללבוש פנים של אדם אחר זו התמודדות הנפשית מורכבת מאוד, ויש סיכון לאובדנות".
בעתיד, מוסיפה ד"ר קאופמן גולדברג, ייתכן שהצורך בתרומות פנים יפחת. "כיום עובדים על פיתוח שתלים מהונדסים – ביו-רפואיים, המבוססים על הנדסת רקמות. זו דרך מורכבת, במיוחד כי מדובר בשילוב של כמה סוגי רקמות שצריכות לפעול בסנכרון מושלם: עצבים, שרירים, עור וכלי דם. השתתפתי בפרויקט בטכניון שבו חיברנו רקמת שריר מהונדסת לעצב, וגרמנו לה להתכווץ – וזה קריטי במיוחד כשמדובר בפנים. התחום עדיין בחיתוליו, אבל הוא מבטיח מאוד".
הסיפור של ג'ו דימאו: השתלת פנים וזוג ידיים
ביולי 2018, ג'ו דימאו, תושב ניו ג'רזי, היה רק בן 18 כשנרדם על ההגה בדרכו הביתה ממשמרת לילה. הרכב שלו התהפך ונשרף כליל בעקבות התלקחות שנגרמה מניצוצות במנוע. כתוצאה מהתאונה, הוא נכווה בכוויות דרגה שלישית בשטח של למעלה מ-80% מגופו, קצות אצבעותיו נקטעו, פניו הושחתו לחלוטין, והוא הוכנס להרדמה ממושכת בעקבות כאביו העזים.
הוא אושפז ביחידת הכוויות שבמרכז הרפואי בליווינגסטון, ניו ג'רזי, ועבר כ-20 ניתוחי שחזור. אך גם לאחריהם נותר עם תפקוד מוגבל מאוד, בעיקר בידיים ובפנים.
במרץ 2019 פנה דימאו לפרופ' אדוארדו רודריגז, ראש המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים NYU Langone בניו יורק. לאחר שלוש השתלות פנים קודמות, הוביל רודריגז ב-12 באוגוסט 2020 ניתוח חסר תקדים – השתלה כפולה של פנים וזוג ידיים, בהשתתפות של מעל 140 רופאים, אחיות ואנשי צוות. הניתוח ארך 23 שעות.
"השתלת פנים מלאה דורשת חיבור מדויק של עצבים, כלי דם, עצמות, רקמות רכות ושרירים, כולל אזורים עדינים כמו שפתיים, עפעפיים ואף", מסבירה ד"ר קאופמן גולדברג. "גם השתלה חלקית – למשל של הלסתות בלבד – מחייבת תיאום מורכב בין צוותים".
תהליך ההחלמה היה ממושך, אך בשנים האחרונות ניכרו אותות ראשונים להצלחתו: דימאו החל לחוש במגע, בטמפרטורות, ואף תיאר כי מפתיע אותו כשהוא נוגע במשהו חדש או כשמישהו אחר נוגע בו – והוא מצליח להרגיש את זה.
ד"ר קאופמן גולדברג: "השתלת פנים מלאה דורשת חיבור מדויק של עצבים, כלי דם, עצמות, רקמות רכות ושרירים, כולל אזורים עדינים כמו שפתיים, עפעפיים ואף. גם השתלה חלקית – למשל של הלסתות בלבד – מחייבת תיאום מורכב בין צוותים"
אך הפרק המטלטל ביותר, לטענתו, התרחש דווקא בשלושת החודשים הראשונים לאחר התאונה – בזמן שהיה שרוי בתרדמת עמוקה. בריאיון ל-Unilad סיפר: "אתה שומע אנשים. הכול חלומות, אבל בעיקר סיוטים. כששוטפים אותך ומסירים את התחבושות – זה לא נעים. אתה מרגיש את הכאב. הרופאים לא עושים את זה בכוונה, אבל זה עדיין כואב. אתה חולם על כאב".
כאשר נשאל אם חווה את ה"עולם הבא", השיב: "הדבר היחיד שחוויתי הוא שאני הולך עם הכלב שלי. הוא מת ב-2012 או 2013. ואני כזה, 'אה, אז זה זה. אני מניח שזה העולם הבא. אני פשוט הולך עם הכלב שלי על גבעה אינסופית'".
מאז, הצליח דימאו גם לבנות לעצמו חיים אישיים חדשים. אישה בשם ג'סיקה קובי מקליפורניה החלה לעקוב אחריו באינסטגרם לאחר ששמעה על סיפורו. כשהיה בן 22 שלח לה הודעה – היא הייתה אז בת 30. הם החלו להתכתב, התאהבו, ובדצמבר האחרון נישאו בהוואי. "לא תכננתי את זה", אמר, "אבל זה קרה".
על הבחירה לחשוף את סיפורו, אמר ל-Unilad: "הבנתי שאני רוצה להיות אמיתי, באמת אמיתי. לשים את הסיפור שלי בחוץ – אולי זה יעזור למישהו לצאת מהיום החשוך שלו. לא חשבתי שהסיפור שלי יכול להציל חיים".
הוא מוסיף: "נכון, זה נורא שעברתי את זה. איבדתי 80 אחוזים מהעור שלי, יש לי את הפנים והידיים של מישהו אחר – אבל מצאתי את בת הזוג שלי. ואם לא הייתי עובר את התאונה, כנראה שהייתי עדיין בן 26 ושחצן. ברור שהייתי מעדיף לא להישרף, אבל אני אוהב את החיים שלי עכשיו, כי ג'סיקה נמצאת בהם".