בין אם זה ג'וינט בערב, חפיסת שוקולד ביום מתוח, או כדור הרגעה לקראת שינה – יש הרגלים קטנים בחיינו שנראים לנו בלתי מזיקים. אבל מתי בדיוק הרגל כזה הופך להתמכרות? ומדוע בתקופות לחוצות, כמו זו שחווינו לאחרונה במלחמה עם איראן, רבים מוצאים את עצמם חוזרים אל ההתמכרויות שכבר חשבו שנפטרו מהן?
ענבר דנון לאוב, קרימינולוגית קלינית אחראית מהמערך הפסיכיאטרי בבית החולים איכילוב, מדברת על הגבול המטושטש שבין הרגל מנחם להתמכרות תובענית.
מהן התמכרויות קטנות בעצם?
"התמכרויות קטנות הן התנהגויות שנכנסות לחיים שלנו דרך הדלת האחורית. הן לא נראות מסוכנות – לעיתים הן אפילו נתפסות כחלק מהשגרה הבריאה שלנו, כמו כוס יין בערב או אכילת קוביית שוקולד אחרי יום עבודה. אבל עם הזמן, אנחנו מתחילים להרגיש תלות בהתנהגות הזו והכמויות גדלות או שהתדירות גדלה. אנחנו מצפים לה, סופרים את השעות עד הרגע שנוכל לבצע אותה — ובעיקר, חשים קושי לוותר עליה".
"אם אנחנו מוצאים את עצמנו משנים את לוח הזמנים שלנו רק כדי להספיק לעשן, או מתקשים לתפקד כשאין לנו גישה לאותו חטיף שאנחנו רגילים אליו - יש כאן כבר משהו אחר. התמכרות היא לא בהכרח לחומרים קשים כמו הרואין, אלא לדברים שנמצאים סביבנו ביום-יום"
אז במה הן שונות מהרגלים רגילים?
"זו שאלה חשובה. הרגל רגיל הוא פעולה שנוח לנו איתה, אבל אם צריך – אפשר לוותר עליה. התמכרות קטנה, לעומת זאת, מתחילה לנהל אותנו. אם אנחנו מוצאים את עצמנו משנים את לוח הזמנים שלנו רק כדי להספיק לעשן, או מתקשים לתפקד כשאין לנו גישה לאותו חטיף שאנחנו רגילים אליו - יש כאן כבר משהו אחר. התמכרות היא לא בהכרח לחומרים קשים כמו הרואין, אלא לדברים שנמצאים סביבנו ביום-יום".
3 צפייה בגלריה
המוח והנפש זוכרים שזו הייתה הדרך להרגיע את עצמו וברגע של סטרס – היד נשלחת אוטומטית אל מה שמוכר
(צילום: shutterstock)
ומתי אפשר להגיד שזו באמת התמכרות ולא סתם חיבה או העדפה?
"הקו הוא תחושת השליטה. אם אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים את ההתנהגות הזאת כדי להירגע, להתרכז, להרגיש שלמים - ואם היא משפיעה על התפקוד היומיומי או יוצרת אצלינו רגשות אשמה, בושה או הסתרה - כנראה שמדובר בהתמכרות. עוד סימן בולט הוא תחושת החסך – אם נשלל מאיתנו אותו גירוי אנחנו נחווה עצבנות, מתח או אפילו תסמינים פיזיים".
איך ניתן לשנות או להיגמל מהתמכרות כזו?
"השלב הראשון והחשוב הוא ההבנה שזאת בסך הכול הדרך שבה הנפש שלנו מנסה לשרוד, השלב השני, הוא להבין מה הצורך שההתמכרות מנסה לספק, היא תמיד עונה על צורך: הרגעה, ויסות רגשי, תחושת שייכות, פיצוי עצמי. אנחנו צריכים להיות בחמלה כלפי עצמנו ולשאול: למה אני זקוק עכשיו (לפני שהדלקנו סיגריה או אכלנו שוקולד). אחרי ההבנה הזו, ייפתח מרווח בין הדחף להתנהגות ואז יתאפשר לנו להחליף את ההתנהגות שפוגעת בנו לטווח הארוך בהתנהגות אחרת, מיטיבה יותר, שנותנת לנו מענה לאותו צורך גם אם לא באופן מיידי".
ענבל דנון לאובצילום: אלבום פרטיבמהלך המלחמה עם איראן היו דיווחים על חזרה להתמכרויות. למה זה קורה דווקא בתקופות כאלה?
"מצבי לחץ קיצוניים כמו שאנחנו חווים בשנים האחרונות – מלחמות, טרור, חרדה קיומית – מייצרים קרקע פורייה לחזרה להרגלים ישנים. ההתמכרות, גם אם נגמלנו ממנה, חיה בזיכרון העצבי, ההתנהגותי והרגשי שלנו. במילים אחרות, המוח והנפש זוכרים שזו הייתה הדרך להרגיע את עצמו וברגע של סטרס – היד נשלחת אוטומטית אל מה שמוכר".
מה ההתמכרות הכי מוזרה ששמעת עליה?
"אולי הכוונה להתמכרות שפחות שמענו עליה: לדוגמה, אישה שהתמכרה לריח של חומר ניקוי מסוים. היא התחילה להריח אותו אחת לכמה ימים כשהייתה בלחץ, עד שזה הפך לפעולה יומית. היא לא הבינה למה היא סובלת מכאבי ראש, עד שזיהו שהיא שואפת חומרים כימיים באופן יום-יומי. היא ממש קשרה את הריח הזה לתחושת ביטחון ושליטה".
מה המסר למי שחושד שאולי הוא קצת מכור?
"כהתחלה לא הייתי משתמשת בטרמינולוגיה של 'בית משפט' או 'עבירה פלילית'. הייתי מזמינה לעצור ולהבין כמה ההתנהגות או הצריכה שלנו פוגעות באיכות חיינו. האם אנחנו שולטים בה או נשלטים על ידה ולא להסס לבקש עזרה מאיש מקצוע במידת הצורך".
ענבר דנון לאוב, קרימינולוגית קלינית אחראית מהמערך הפסיכיאטרי בבית החולים איכילוב
היום, רביעי, בשעה 20:00 יתקיים במרכז עינב בתל אביב אירוע בנושא "מאפס למאה איך חוזרים לשגרה"? האירוע, ביוזמת בית החולים איכילוב, מרכז אסיף לטיפול בטראומה נפשית ועיריית תל אביב-יפו יעסוק במגוון נושאים כמו חרדות, זוגיות במשבר, אכילה רגשית, התמכרויות קטנות והתמודדות של בני נוער. בסיום ההרצאות ייערך פאנל על חשיבותה של סגירה (קלוז'ר) עם שאלות ותשובות.
פורסם לראשונה: 08:09, 02.07.25
