מחקר שבוצע באוניברסיטה העברית ופורסם לאחרונה בכתב העת המדעי PNAS חושף לראשונה מנגנון פעולה חדשני ולא מוכר של משכך הכאבים פרצטמול – הידוע בישראל גם בשמות המסחריים אקמול ודקסמול. החוקרים מצאו כי התרופה פועלת לא רק במוח, אלא גם באופן ישיר בעצבים היקפיים שמעבירים כאב – ממצא שעשוי לשנות את ההבנה המדעית של מנגנון פעולתה ואף להוביל לפיתוח דור חדש של תרופות משככות כאבים.
3 צפייה בגלריה
חוקרים ישראלים מהאוניברסיטה העברית גילו כיצד עובד פרצטמול - והופתעו
(צילון: shutterstock)
את המחקר הובילו פרופ' אלכסנדר בינשטוק מהפקולטה לרפואה ומהמרכז למדעי המוח (ELSC) באוניברסיטה העברית, ופרופ' אבי פריאל מבית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית. יחד, הם גילו דרך מפתיעה שבה פרצטמול – אחד ממשככי הכאבים הנפוצים בעולם – פועל.
מה גרם לך לחקור את הנושא?
"אני קודם כל אדם סקרן, ואבא לילדים", מספר פרופ' בינשטוק. "אני נותן אקמול לבנות שלי בערך פעם בשבוע, ובתור מדען זה מאוד הטריד אותי שלא באמת ברור איך התרופה הזו עובדת. כשחיפשתי תשובות – ראיתי שאין תשובה טובה בספרות המדעית. זה מה שהניע אותי לחקור את זה בעצמי".
פרופ' אלכס בינשטוקצילום: מקסים דינשטייןלדבריו, מעבר לסקרנות האישית, עומדת גם מטרה מחקרית ברורה: "אני חוקר כאב, ואחת המטרות בתחום הזה – חוץ מלהבין את התופעה המורכבת הזו שנקראת כאב – היא לנסות לפתח טכניקות טיפול שיהיו גם אפקטיביות וגם בלי תופעות לוואי. זו משימה קשה, כי כאב הוא לא דבר פשוט או חד-ממדי. ולמרות עשרות שנות מחקר פוריות, עדיין אין לנו טיפול מספיק טוב לכאב כרוני".
הדרך להתקדם בתחום כזה היא לשאול שאלות בסיסיות: "כשמנסים לפתור בעיה קשה, יש כמה כיוונים: אחד מהם זה לפתח טכנולוגיות מתקדמות, והשני – לבדוק מחדש את מה שחשבנו שאנחנו כבר יודעים. למשל, לקחת תרופה ישנה שכבר הוכחה כיעילה – ולחקור את המנגנון המדויק שלה. אולי נצליח לגלות מטרות ביולוגיות חדשות שיאפשרו לנו לפתח תרופות מדויקות יותר. פרצטמול הוא דוגמה מצוינת לגישה הזו".
3 צפייה בגלריה
התרופה שכולנו מכירים – אבל לא באמת יודעים איך היא פועלת. פרצטמול (אקמול) בשימוש רפואי מאז שנות ה-50
(צילום: shutterstock)
פרופ' בינשטוק מציין כי פרצטמול היא תרופה ותיקה במיוחד: היא פותחה כבר בשנת 1887, אך החלה להינתן לבני אדם רק בשנת 1950 – עשרות שנים לאחר גילויה. "העובדה שתרופה כל כך פופולרית קיימת בשימוש קליני כבר יותר מ-70 שנה, אך מנגנון הפעולה המדויק שלה עדיין לוט בערפל – היא כשלעצמה סיבה מסקרנת למחקר", הוא אומר.
פרופ' בינשטוק: "המחקר הזה משנה לחלוטין את ההבנה שלנו לגבי הדרך שבה פרצטמול נלחם בכאב. הפוטנציאל פה עצום. אם נבין איך להשתמש במנגנון הזה, נוכל לפתח תרופות שיהיו גם יעילות מאוד וגם ממוקדות"
השפעה מחוץ למוח
במשך עשרות שנים סברו חוקרים כי פרצטמול פועל אך ורק במערכת העצבים המרכזית – במוח ובחוט השדרה – באמצעות השפעה על קולטני קנבינואידים או תעלות TRPV1. אך המחקר הנוכחי מציג לראשונה תמונה שונה: לתרופה יש גם פעילות ישירה בעצבים ההיקפיים – אותם נוירונים שמזהים כאב עוד לפני שהאות מגיע למוח.
המרכז של הגילוי הוא מטבוליט פעיל בשם AM404 – תוצר פירוק שנוצר בגוף לאחר נטילת פרצטמול. "הכבד שלנו מפרק את התרופה למספר מטבוליטים, ואחד מהם – AM404 – הוא זה שגורם לירידה בכאב", מסביר פרופ' בינשטוק. "כולם האמינו שה-AM404 נוצר במוח, ולכן גם פועל שם. אבל אנחנו גילינו שהמנגנון שמייצר את החומר הזה קיים גם בתאי עצב תחושתיים ב'פריפריה' – העצבים ההיקפיים שמעבירים כאב".
פרופ' אבי פריאלצילום: פרטי חסימה ממוקדת של תעלות כאב
החוקרים גילו ש-AM404 שנוצר בתאי כאב פריפריים פועל ישירות על תעלות נתרן קריטיות – ובפרט NaV1.7 ו-NaV1.8 – שתפקידן להוליך את האותות החשמליים שמעבירים את תחושת הכאב בגוף. פעולה זו דומה לזו של חומרי הרדמה מקומיים – אך עם הבדל מהותי.
"הופתענו לגלות ש-AM404 חוסם את אותן תעלות כמו חומרי הרדמה – אבל הוא עושה זאת בצורה הרבה יותר ספציפית", אומר פרופ' בינשטוק. "בעוד שחומרי הרדמה מקומיים – כמו אלה שמשתמשים אצל רופא שיניים – חוסמים את כל התאים באזור ומובילים לנימול או חולשה, ה-AM404 מתמקד רק בתאי הכאב. הוא לא פוגע בתחושה הכללית, רק מונע את יצירת האות הכואב".
3 צפייה בגלריה
אילוסטרציה תלת-ממדית של קולטנים נוירוכימיים המווסתים את העברת האותות במוח
(צילון: shutterstock)
המסקנה, לדבריו, ברורה: "פרצטמול מייצר את ה-AM404 בתאי כאב היקפיים, ובאותם תאים הוא חוסם את מעבר אות הכאב. זו פעולה סלקטיבית וממוקדת – וזה מה שעושה את ההבדל".
בניסויים שנערכו בעכברים נמצא כי AM404 הצליח להפחית גם כאב רגיל וגם כאב דלקתי, בצורה יעילה, מבלי לגרום לתופעות הלוואי הנלוות לשימוש בחומרים אחרים. "זו הפעם הראשונה שהוכחנו שה-AM404 פועל ישירות על העצבים מחוץ למוח", מציין פרופ' בינשטוק. "זה משנה לחלוטין את ההבנה שלנו לגבי הדרך שבה פרצטמול נלחם בכאב".
יתרה מכך, החוקרים הראו שההשפעה של AM404 ייחודית ואינה נובעת ממטבוליטים אחרים של התרופה – מה שמחזק את ההנחה כי מדובר במנגנון מובהק, מדויק וחדשני. "הפוטנציאל פה עצום", מסכם פרופ' בינשטוק. "אם נבין איך להשתמש במנגנון הזה, נוכל לפתח תרופות שיהיו גם יעילות מאוד וגם ממוקדות".
