פרופ' גיל רבינוביץ', נוירולוג ישראלי-אמריקני ומומחה בעל שם עולמי בתחום הדמנציה, הוא הזוכה לשנת 2025 בפרס פוטמקין (Potamkin) – המכונה גם "פרס נובל של חקר האלצהיימר", על תרומתו בפיתוח אמצעי הדמיה שמאפשרים לאבחן את המחלה עוד לפני הופעת התסמינים. אך את רגע קבלת הפרס ניצל פרופ' רבינוביץ' לא רק להבעת תודה, אלא גם להתייחסות נוקבת לעלייה באנטישמיות בקמפוסים בארה"ב. דבריו התקבלו במחיאות כפיים.
הפרס שהוענק באחרונה לפרופ' רבינוביץ' וכן לשותפו פרופ' וויליאם סילי, נחשב ליוקרתי ביותר בתחום מחקר מחלות ניווניות של המוח, וניתן מדי שנה מאז 1988 על ידי האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה (AAN) לחוקרים שתרמו תרומה משמעותית להבנת מחלות כמו אלצהיימר, פרונטו־טמפורל דמנציה ומחלת פיק. פרופ' רבינוביץ' הוא הישראלי הראשון שמוענק לו פרס זה.
7 צפייה בגלריה
פרופ' גיל רבינוביץ', הישראלי הראשון שזכה בפרס Potamkin – "פרס נובל של חקר האלצהיימר"
(צילום: University of California San Francisco)
פרופ' רבינוביץ' (53), נשוי פלוס שניים, יליד ירושלים במקור, יצא לאחר שירותו הצבאי ללימודים בארה"ב, שם סיים תואר ראשון באניברסיטת סטנפורד. לאחר מכן המשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, ומשם הגיע להתמחות בנוירולוגיה והשתלמות בבעיות זיכרון ומחלות דגנרטיביות באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, הנחשבת לאחת מבתי הספר לרפואה הטובים בארה"ב. כיום הוא מכהן כמנהל המרכז למחקר אלצהיימר באוניברסיטה.
רגע קבלת הפרס היה ציון דרך בקריירה של פרופ' רבינוביץ'. "זה היה כבוד גדול, מאוד התרגשתי", הוא מספר, "בעיקר הרגשתי אסירות תודה גדולה למנטורים שלי, להזדמנויות שקיבלתי למחקר, לסטודנטים המוכשרים שעבדתי איתם במשך השנים שקידמו את העבודה. הרגשתי גם גאווה גדולה לייצג את המדינה בתור ישראלי, במיוחד בתקופה הזו. התרומה של ישראל למדע היא כל כך גדולה וחסרת פרופורציה יחסית לגודל האוכלוסייה וחשוב מאוד שיכירו במצוינות שלנו".
פרופ' גיל רבינוביץ': "אנחנו עדים לעלייה של אנטישמיות עזה, כזו שהכרתי עד כה רק מסיפורים של סבי וסבתי, ששרדו את השואה. יש אנשים – גם במוסד שלי – שקוראים להרחיק ישראלים ממדע ורפואה אך ורק בשל המוצא הלאומי שלנו"
כאמור, בנאום קבלת הפרס התייחס לאנטישמיות הגואה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהתבטא בנושא. כבר בשנה שעברה, בריאיון ל-ynet, סיפר על תחושת הניכור שחווה בקמפוס בעקבות גל של גילויי שנאה כלפי יהודים וישראלים. "בשנה האחרונה אני רואה אנטישמיות שלא הכרתי קודם – גם בתוך המוסד שבו אני עובד", אמר בנאומו.
"כאדם יהודי וישראלי גאה, ההכרה הזו מגיעה ברגע קשה. אנחנו עדים לעלייה של אנטישמיות עזה, כזו שהכרתי עד כה רק מסיפורים של סבי וסבתי, ששרדו את השואה. יש אנשים – גם במוסד שלי – שקוראים להרחיק ישראלים ממדע ורפואה אך ורק בשל המוצא הלאומי שלנו. הם לא יודעים דבר על הערכים או האמונות שלי. בתור מדענים ורופאים, עלינו להוביל מתוך אמפתיה, לראות את האנושיות בכל אדם שנפגע מהסכסוך הטרגי הזה. אבל לשנאה הזו אין מקום – לא בבתי החולים ולא במוסדות המחקר שלנו". דבריו התקבלו במחיאות כפיים סוערות.
7 צפייה בגלריה
המחאות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים הפכו למפגן של אנטישמיות קלאסית. בתמונה: הפגנה בסן פרנסיסקו
(צילום: Editorial Credit Phil Pasquini shutterstock)
"היה לי חשוב – בתור ישראלי שחווה ורואה אנטישמיות גואה בקמפוסים – כולל בקמפוס הרפואי שלי – להגיד כמה מילים על זה גם במעמד כל כך נכבד", הוא מסכם. "לנצל את ההזדמנות לא לשתוק, ולהבהיר שמה שקורה בקמפוסים עכשיו זו לא ביקורת על הממשלה או על המלחמה בעזה, אלא ממש אנטישמיות קלאסית – שלא ראינו כבר עשרות שנים. חשוב לדבר על זה. ולא להתעלם".
בשנים האחרונות הפכה מחלת האלצהיימר למגפה עולמית עם עלייה חדה במספר המאובחנים ברחבי העולם עם השלכות כבדות על מערכות הבריאות, המטופלים ובני משפחותיהם. מדובר במחלה שעדיין אין לה מרפא, וככל שתוחלת החיים מתארכת – כך גובר הדחף למצוא פתרונות לאבחון מוקדם וטיפול יעיל.
"זו המחלה השכיחה ביותר שגורמת לדמנציה, או שיטיון – בעברית", מסביר פרופ' רבינוביץ'. "היא נגרמת על ידי משקעים של חלבונים ששוקעים במוח וגורמים לחוסר תפקוד של תאי המוח או הנוירונים, בהמשך לניוון של המוח ולפיתוח בעיות זיכרון ובעיות קוגניטיביות אחרות, ולבסוף, כאמור, לדמנציה – ולאיבוד עצמאות בתפקוד יומיומי".
כשהמוח מספר סיפור שלא רואים מבחוץ
מחקרו של פרופ' רבינוביץ' התמקד במשקעים המוחיים שמאפיינים את מחלת האלצהיימר – שני חלבונים בשם עמילואיד וטאו, אשר הצטברותם במוח נחשבת לסימן ההיכר הביולוגי של המחלה.
"אלצהיימר עצמו הגדיר את המשקעים האלה ב-1906, כאשר טיפל בחולה הראשונה שהוא פגש, ולאחר מכן ביצע בה נתיחה פתולוגית של המוח וגילה אותם", מספר פרופ' רבינוביץ'. "כמובן שב-1906 לא ידעו להגדיר את החלבונים האלה, אבל בהמשך, לקראת סוף המאה העשרים, אותם חלבונים זוהו, וגם התוודעו לכמה מהגורמים הגנטיים שיכולים לגרום למחלה. ככה התחלנו להבין בעצם את התפתחותה – את המנגנונים שגורמים למשקעים האלה להתפתח במוח ולגרום למחלה".
לדבריו של פרופ' רבינוביץ', בעשורים הקודמים, האפשרות לאבחן אלצהיימר בחייו של אדם הייתה מוגבלת מאוד. ניתן היה רק לחשוד בקיומה של המחלה – בעיקר אצל אנשים מבוגרים שפיתחו בעיות זיכרון, ולא נמצאו גורמים רפואיים אחרים שיסבירו את ההידרדרות הקוגניטיבית. את המשקעים המוחיים – סימן ההיכר של המחלה – ניתן היה לזהות רק לאחר המוות, בנתיחה פתולוגית של המוח. פריצת הדרך האבחנתית הגיעה באמצע שנות האלפיים, אז פותחו אמצעי הדמיה של המוח שאפשרו – לראשונה – לראות את המשקעים מתפתחים אצל אנשים חיים, באמצעות סריקות PET.
"בהתחלה סריקות ה-PET אפשרו לנו לעשות הדמיה למשקעי עמילואיד, ובערך עשור אחר כך גם אפשרו לנו להגדיר את משקעי הטאו, כך שביחד, אפשר היה לראות את מה שהפתולוגים יכלו לתאר אחרי המוות – אבל באנשים חיים – ולראות איך המחלה מתפתחת", הוא מסביר. "היה לי מזל, מכיוון שכשהתחלתי את ההתמחות בבעיות זיכרון, אמצעי ההדמיה האלה בדיוק נכנסו לשימוש, כך שהייתי מעורב מההתחלה במחקרים הראשונים".
ומה למדתם?
פרופ' רבינוביץ': "למדנו שמשקעי העמילואיד מתחילים עשרים שנה לפני שאנשים מפתחים בעיות זיכרון קלות. כלומר, המחלה מתחילה הרבה לפני שיש תסמינים – שזה אומר שאפשר גם לאתר אנשים שהם בסיכון, בגלל שהם מתחילים לפתח את המחלה מבחינה ביולוגית במוח, אבל עדיין אין להם סימנים של ניוון מוחי. הבנו שזה חלון שאולי יאפשר לנו להתחיל לטפל במחלה. לא רק לטפל במישהו שיש לו תסמינים, אלא אפילו לנסות למנוע את התפתחות הניוון המוחי ובעיות הזיכרון".
הוא מוסיף: "בהמשך גילינו שמשקעי טאו יש כמעט לכולם אחרי גיל חמישים פלוס, באזורים של זיכרון במוח – בהיפוקמפוס ובמוקדים אחרים. אבל אם יש רק משקעי טאו – ההשלכות על התפקוד הקוגניטיבי הן משניות. עם זאת, אם יש משקעי עמילואיד וטאו ביחד – זה גורם לכזאת סערה, שגורמת למשקעי הטאו להתפשט במוח, ואותה התפשטות היא מה שגורם לשינויים בתפקוד של רשתות שונות במוח, לאיבוד סינפסות – או קשרים בין תאים במוח – ובסופו של דבר להידרדרות קוגניטיבית ודמנציה".
החלטה ששינתה את הכללים
מחקרו של פרופ' רבינוביץ' עוסק בשני תחומים עיקריים: הראשון – הבנת המנגנונים הביולוגיים של המחלה באמצעות מחקרים מתמשכים בקרב מטופלים, על ידי בחינת הקשר בין התפשטות משקעי החלבונים לבין שינויים נוספים במוח והתפתחות של בעיות קוגניטיביות; והשני – שילוב הכלים הטכנולוגיים שפותחו במחקר במסגרת העבודה הקלינית, במטרה לשפר את היכולת לאבחן את המחלה בשלב מוקדם, ולהתאים לכל חולה את הטיפול המדויק ביותר.
"בין 2018-2016 הובלתי מחקר בשיתוף עם Medicare – ביטוח הבריאות העיקרי בקרב האוכלוסייה הבוגרת בארה״ב – במטרה לבדוק האם שילוב של סריקות עמילואיד בתהליך האבחון של חולי אלצהיימר עשוי לשפר את הדיוק האבחנתי ואת ההחלטות הטיפוליות", מספר פרופ' רבינוביץ'.
פרופ' רבינוביץ': "מה שמצאנו זה שהשימוש בסריקה שינה את הטיפול של החולים ביותר מ-60% מהמקרים, ושינה את האבחנה בקרב כ-35% מהם. למשל, אם הרופא המטפל חשד שמדובר באלצהיימר אבל הסריקה לא גילתה משקעי עמילואיד – האבחנה השתנתה למחלה אחרת, שלעיתים אפשר גם לטפל בה, כמו דיכאון, בעיות שינה או מחסור בוויטמין B12"
במסגרת המחקר, שנקרא IDEAS – Imaging Dementia: Evidence for Amyloid Scanning – גייסו פרופ' רבינוביץ' וצוות החוקרים מעל 18 אלף מטופלים מ־600 מרפאות ברחבי ארה״ב. כל המשתתפים סבלו מירידה קוגניטיבית קלה או מדמנציה, כאשר האבחנה הקלינית לא הייתה חד משמעית. לאחר שעברו סריקת עמילואיד, בדקו צוות החוקרים כיצד המידע החדש משפיע על קביעת האבחנה והטיפול.
"מה שמצאנו זה שהשימוש בסריקה שינה את הטיפול של החולים ביותר מ-60% מהמקרים, ושינה את האבחנה בקרב כ-35% מהם", מציין פרופ' רבינוביץ', "למשל, אם הרופא המטפל חשד שמדובר באלצהיימר אבל הסריקה לא גילתה משקעי עמילואיד – האבחנה השתנתה למחלה אחרת, שלעיתים אפשר גם לטפל בה, כמו דיכאון, בעיות שינה או מחסור בוויטמין B12".
במקרים אלה השימוש בסריקת PET הוביל לא רק לאבחון מדויק יותר, אלא גם לטיפול מותאם ויעיל יותר. "בעקבות המחקר ושינויים נוספים בתחום, החליטו Medicare ב-2023 לשנות מדיניות של עשור, והחלו לממן את הבדיקה היקרה – שעלותה אלפי דולרים – ובכך נפתחה אליה הגישה עבור רבים מהחולים בארה"ב", הוא מוסיף.
השפעתן של סריקות ה-PET לא הסתכמה רק בשיפור האבחון – הן חוללו מהפכה גם בעולם המחקר והפיתוח של תרופות חדשות למחלת האלצהיימר. כלומר, גם בפן הטיפולי. "במשך שנים, כשעשו מחקרים קליניים כדי לבדוק אם תרופות חדשות יעילות, האבחנה הייתה קלינית בלבד – כלומר, הסתמכנו על סימנים ותסמינים בלי שתהיה לנו עדות ביולוגית למחלה", מסביר פרופ' רבינוביץ'. "קשה מאוד לפתח תרופה אם אתה בכלל לא בודק אותה על האנשים הנכונים. יש לזה משמעות עצומה".
לדבריו, מה שהשתנה עכשיו, היא העובדה כי בניסויים קליניים לפיתוח תרופות – האבחון נעשה לא רק על בסיס קליני, אלא גם באמצעות סריקת עמילואיד או בדיקה ביולוגית אחרת. הדבר מאפשר לוודא שהמחלה באמת קיימת, וגם לבדוק אם התרופות מפנות את העמילואיד מהמוח.
7 צפייה בגלריה
סריקות ה-PET חוללו מהפכה גם בעולם המחקר והפיתוח של תרופות חדשות למחלת האלצהיימר
(צילום: Shutterstock)
"יש עכשיו דור חדש של תרופות – נוגדנים – שמסייעות בפינוי העמילואיד מהמוח שפותחו בעזרת הסריקות. הן אפשרו לנו לגייס את החולים הנכונים – כאלה שיש להם עמילואיד במוח – וגם לבדוק שהתרופות באמת עובדות, כלומר לראות שהעמילואיד נעלם אחרי הטיפול. התרופות האלה לא מרפאות את המחלה או מחזירות את הזיכרון, אבל הן מאטות את ההידרדרות הקלינית בערך ב־30 אחוז – וזה משמעותי מאוד, במיוחד כשמתחילים את הטיפול בשלבים מוקדמים, כשאנשים עדיין חיים חיים עצמאיים ובאיכות חיים גבוהה".
"בעזרת סריקות העמילואיד הצלחנו לפתח בדיקות דם, שיש להן בערך תשעים אחוז דיוק באבחון של משקעי עמילואיד וטאו במוח – אפילו בשלבים הכי ראשוניים. אפשר לחשוב שבעתיד נגיע ליום שמישהו עם היסטוריה משפחתית של המחלה יוכל לעבור בגיל 65-60 בדיקה כדי לראות אם יש לו משקעי עמילואיד – כמו שבודקים כולסטרול או גורמי סיכון אחרים. אנחנו בתחילת העידן החדש הזה – וזה מאוד כיף ומרגש להיות חלק מהסיפור הזה"
בעתיד: איתור מוקדם על ידי בדיקת דם פשוטה
הישג נוסף הוא פיתוח בדיקות דם חדשניות לאבחון מוקדם של המחלה – שמהוות צעד משמעותי לקראת רפואה נגישה ומניעתית בתחום הדמנציה.
"בעזרת סריקות העמילואיד הצלחנו לפתח בדיקות דם, שיש להן בערך תשעים אחוז דיוק באבחון של משקעי עמילואיד וטאו במוח – אפילו בשלבים הכי ראשוניים", הוא אומר, "אפשר לחשוב שבעתיד נגיע ליום שמישהו עם היסטוריה משפחתית של המחלה יוכל לעבור בגיל 65-60 בדיקה כדי לראות אם יש לו משקעי עמילואיד – כמו שבודקים כולסטרול או גורמי סיכון אחרים. והיה והתגלה שקיימים משקעי עמילואיד והחולה בסיכון לפתח בעיות זיכרון – אפשר יהיה להתערב בשלב מאוד מוקדם ולנסות למנוע את ההתפתחות הירידה הקוגניטיבית. אנחנו בתחילת העידן החדש הזה – וזה מאוד כיף ומרגש להיות חלק מהסיפור הזה".
האם יימצא מרפא למחלת האלצהיימר? נותר רק לקוות. עם זאת, אם התרופות הקיימות מצליחות להאט את התקדמות המחלה – העתיד, כך נראה, טומן בחובו פוטנציאל משמעותי אף יותר.
"אני חושב שהדור החדש של התרופות הוא התחלה טובה", אומר פרופ' רבינוביץ'. "אמנם הן אינן יכולות לרפא את המחלה, אך יש להן השפעה קלינית". לדבריו, עיקר התקווה כיום מופנית לעבר טיפולים ביולוגיים מתקדמים, שיפעלו לא רק נגד חלבון העמילואיד – אלא גם נגד מטרות נוספות המעורבות בתהליך המחלה.
7 צפייה בגלריה
"אנחנו עכשיו ממש בהתחלה של פריצת דרך עם טיפולים ביולוגיים". פרופ' גיל רבינוביץ'
(צילום: University of California San Francisco)
"אנחנו עכשיו ממש בהתחלה של פריצת דרך עם טיפולים ביולוגיים, שיכולים גם לטפל במטרות אחרות – לא רק בעמילואיד שבו התרכזו הרבה שנים – אלא גם במשקעי הטאו. הם הרבה יותר קשורים לירידה בתפקוד המוחי ולסימפטומים. הסברה היא כי בעתיד נטפל בחולים בקוקטייל של תרופות שיטפל לא רק משקעי העמילואיד, אלא גם במשקעי הטאו, הדלקת והשינויים הפיזיולוגיים שקורים במוח. הסברה היא כי השימוש יוכל להאט את המחלה בצורה יותר משמעותית מהטיפולים הראשונים שהתחלנו בהם עכשיו".
הוא מוסיף: "כבר עכשיו מתבצעים ניסויים קליניים – לבדוק אם טיפול במשקעי העמילואיד בשלב הפרה־קליני בחלון הזה – לפני שאנשים מפתחים תסמינים – יכול להאט או אפילו למנוע את ההתפתחות של ירידה קוגניטיבית. התוצאות של המחקרים האלה יגיעו בשנים הקרובות".
מה אתה מרגיש כשאתה שומע על רופאים וחוקרים שעוזבים את הארץ?
"אני בהחלט שם לב למגמה הזאת, אך קשה לי יותר מדי לשפוט אחרים מכיוון שאני עצמי עזבתי את הארץ לפני יותר מ-30 שנה כדי למצוא הזדמנויות אקדמיות", הוא אומר, "עם זאת, למרות שאני גר בחו"ל הרבה שנים חשוב לי לתמוך בארץ ולהמשיך להכשיר אנשים בתחום שרוצים לבוא להשתלמות בארה"ב. יש לא מעט ישראלים שביקרו אצלי במעבדה והיום הם רופאים נוירולוגים או רדיולוגים וממשיכים לקדם את המחקר הזה בארץ".
האם יש סיכוי שתחזור?
"אי אפשר לדעת מה העתיד טומן. אני חושב שבתקופה האחרונה אני חושב על זה הרבה יותר משחשבתי על זה מזה הרבה שנים".
