ועדת הבריאות דנה הבוקר (ד') במצוקתם של חולי הריאות, לנוכח מיעוט מכוני השיקום, חוסר הזמינות של השירות בקהילה ובבתי החולים, והקושי בקבלת התחייבויות מקופות החולים. על אף הדיון החשוב, רק נציג אחד מקופת חולים כללית נכח בו.
פרופ' צבי פרידלנדר, יו"ר האיגוד הישראלי לרפואת ריאות, אמר בדיון כי לפי הערכה שמרנית של האיגוד, מספר הזכאים בישראל לשיקום ריאות, במסגרת סל הבריאות, הוא 35-30 אלף חולי ריאה מדי שנה, אם כי בפועל מצליחים לממש את זכאותם רק כ-6,000-5,000 חולים בלבד, כלומר פחות מ- 20%. "אנחנו תמהים איך אנחנו מצליחים להגיע לתימן ולהפציץ, איך אפשר ליירט בלייזר כטב"מים, אבל לא מצליחים לעזור לחולים ללכת עוד קצת ולא להזדקק לחמצן", אמר בדיון.
לדבריו, שיקום ריאות קיים בסל הבריאות כבר 15 שנה, וקופות החולים אף קיבלו לפני מספר שנים סכום חד פעמי של 30 מיליון שקל כדי להקים מכונים לשיקום ריאות, אך לא עשו זאת. הוא קרא לנקיטת מספר צעדים בנושא. בין השאר קרא לקביעת מדיניות פיקוח לאכיפת מתן השירות לחולי הריאה, כקבוע בסל, במיוחד באזורי פריפריה ובאזורים מרוחקים מבתי החולים. עוד ביקש לפעול לטובת עדכון המחיר כלפי מעלה, כדי לעודד את הקופות ואת בתי החולים לפתח את השירות החיוני לחולי הריאה. "התמחור כיום הוא כזה שגם לבתי החולים וגם לקופות החולים אין אינטרס לקדם את השירות יותר מדי", אמר.
פרופ' פרידלנדר הוסיף כי יש צורך גם בעידוד ושיפור התגמול לפיזיותרפיסטים נשימתיים, שיוביל גם לזמינות טובה יותר בקהילה של תפקיד זה. הוא קרא גם להסדרה בהקדם של שיקום מרחוק - בסטנדרטים הרפואיים המקובלים בעולם, כתוספת, ולא כתחליף לשיקום ריאות פיזי.
"ככה זה כל החיים שלי, המתנה לאוויר"
ד"ר אסנת ליבנה שטרייכמן, חברת הנהלת האיגוד, סיפרה על חולת ריאות בת 64, שהונשמה במשך כשנה בשיקום עם פיום קנה, עד שעברה השתלת ריאות, לאחריה קיבלה שיקום ראשוני במהלך האשפוז. ואולם, כשחזרה הביתה גילתה שאין לה אפשרות להגיע לשיקום ריאות, שיסייע לה לחזור לשגרה. ד"ר ליבנה שטרייכמן הסבירה כי שיקום ריאה הוא אימון, שמתבצע בקבוצה, ומותאם אישית למטופל, ומחזק את שרירי הריאה. האימון משיג בין השאר את הפחתת הרגישות לתחושת קוצר הנשימה, לצד אימון אירובי של השרירים וגם מסייע בפינוי הפרשות ומניעת התלקחויות זיהומיות.
סדנאות שיקום ריאתי מותאמות אישית לכל מטופל. הן מתמקדות באימון גופני מותאם, אך כוללות גם תמיכה פסיכוסוציאלית, תמיכת אחות נשימתית, תמיכה תזונתית ותרגילי נשימה. באיגוד הישראלי לרפואת ריאות אומרים כי לפי נתוני מחקר, שפורסם על ידי המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב (NIH), שיקום ריאות הוביל להפחתה של 48.2% במספר האשפוזים, קיצור של 46.6% בזמן השהייה בבתי החולים, וירידה של 42.5% במספר הפניות למיון בקרב חולי ריאות כרוניים.
טובה חקק, המתמודדת כבר שמונה שנים עם מחלת COPD, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סיפרה בדיון: "התחושה היא כמו שאתם צוללים ורגע לפני שאתם רוצים לצאת החוצה שאין לכם אוויר, ככה זה כל החיים שלי, המתנה לאוויר". לדבריה, תפקודי הריאות שלה כיום נעים בין 30% ל-35%, "כל המטרה היום היא לשמר את המצב הקיים, כדי לא להגיע להשתלה". חקק סיפרה כי היא מקבלת מהקופה 24 טיפולים בשנה, שמתפרסים על פעמיים בשבוע, כלומר במשך שלושה חודשים בלבד בשנה. "אני לא מתפקדת כבן אדם רגיל, אני לא אמא, אני לא סבתא, אני לא בת זוג, והדבר המינימלי שמגיע לי זה את האופציה שאוכל לקבל שיקום, אני לא רוצה להגיע למצב של השתלה. זו מחלה שקופה, מחלה מעייפת, מתישה", הוסיפה.
"גרנו בטבריה ושם לא היה כלום, היינו נוסעים למרכז עם מחוללי חמצן"
וידי בר נתן מנהלת עמותת חו"ף - למען חולי פיברוזיס ריאתי בישראל, סיפרה בדיון כי אמה נפטרה מפיברוזיס ריאתי – מחלת ריאות כרונית. "גרנו בטבריה ושם לא היה כלום. כשרצינו לטפל באמא היינו מגיעים איתה למרכז, עם מחוללי חמצן ברכב. היינו יוצאים ב-5-4 בבוקר כדי להגיע בסביבות 8 למרכז", סיפרה. "החולים נאבקים על כל נשימה, זו לא קלישאה. אין מכוני שיקום זמינים מפוריה וצפונה ומסורוקה ודרומה". היא סיפרה על חולה ריאות שוויתר על שיקום ריאתי כיוון שהוא מתגורר בקריית ביאליק, ונסיעה לצורך השיקום בחיפה אורכת כשעה וחצי בתחבורה ציבורית, פעולה קשה מאוד למי שצריך להיסחב עם קביים ומחולל חמצן.
ד"ר אמיר בר שי, מנהל מכון הריאות באיכילוב, ראש תחום ריאות בלאומית, ומייסד עמותת "דרכי נשימה" הדגיש את הזמינות הנמוכה לשירות גם במרכז וגם בפריפריה. "גם בבתי החולים שבהם יש מערכת, זמינות התורים נמוכה. באיכילוב יש לנו רק 128 טיפולים בחודש שאנחנו יכולים לתת. הקופות ובתי החולים לא ממש רואים את זה כמשהו שיעזור הרבה או משתלם מספיק".
ארי שרמן, מנכ״ל עמותת לנשום, ציין כי זמני המתנה לשיקום ריאות מגיעים לעיתים לשנה וחצי. "העיכוב של טיפול חיוני מסכן את בריאותם של החולים. אנחנו דורשים שהחולים יקבלו את המגיע להם לפי שאושר בסל הבריאות כבר מ-2011.
שמוליק בן יעקב, יו"ר האגודה לזכויות החולה, ציין כי הקופות קיבלו 30 מיליון שקלים לפתוח מכונים אבל לא פתחו אף אחד. "יש לי תחושה שכנראה הקופות אומרות 'אם לא ניתן שירות, אולי החולים האלה יעזבו אותנו ולא יהיו לנו הפסדים'. אסור ששיקולים כאלה ינחו את הקופות".
"יש צורך בעשרות מיליוני שקלים כדי לסגור את הפער"
יגאל לב רן, פיזיותרפיסט ראשי של הכללית, הדגיש בדיון כי יש "לצבוע" תקציב ייעודי לשיקום ריאות. "אי אפשר לשלב את הדברים כי בסוף הכל הולך לאיבוד"., אמר. לב רן הסביר כי הקבוצה המרכזית שזכאית לשיקום ריאות היא חולי COPD, כ-15,000 רק בכללית. "הבעיה כרגע היא היצע נמוך מאוד של מרכזי שיקום, כרגע אנחנו מסוגלים לתת אולי ל-10% מהחולים הזכאים את השירות". לב רן אמר כי יש צורך בעשרות מיליוני שקלים כדי לסגור את הפער.
ד"ר ירון סחר, מנהל אגף השיקום משרד הבריאות, הודה כי מבחני התמיכה לקופות בנושא, לא הוכיחו את עצמם, וכי רק קופה אחת ניצלה ובסכום של 4 מיליוני שקלים בלבד. הוא הבטיח לבדוק את גובה התמחור, אך הביע ספק אם הוא המכשול, והביע תקווה כי הסכמי השכר החדשים עם הפיזיותרפיסטים ישפרו את הנהירה לתחום.
יו"ר הוועדה, ח"כ יונתן מישרקי (ש"ס) קרא למשרד הבריאות לאסוף נתונים לגבי מספר הזכאים לשיקום נשימתי, מספר מקבלי השירות בכל אחת מחמש השנים האחרונות ולמפות את פריסת המכונים לשיקום ריאות בישראל, לפי קופות. המשרד גם התבקש להעביר לוועדה את סך התקציב שהוכנס לסל עבור שיקום ריאתי ומהו מספר החולים שעל בסיסו הוכנס השירות, ולבחון מחדש את תמחור שיקום הריאות. מישרקי גם ביקש מהמשרד לפרסם מבחן תמיכה ייעודי לקופות החולים לפיתוח שירותי שיקום ריאות, לדרוש מהן להנגיש בצורה ברורה את זכאותם של החולים לשיקום ריאות ולהקל בנטל הבירוקרטי לטובת מימוש הזכאות, ולאתר מקור תקציבי לטובת מימון הסעות של חולים למכוני השיקום.
