כבר 535 ימים שבני משפחות החטופים ממתינים לשובם של יקיריהם שמוחזקים בשבי חמאס, בעוד מצבם הפיזי והנפשי, הולכים ומידרדרים. עמרי מירן בן ה-47 נחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ נחל עוז, לעיני אשתו לישי ושתי בנותיו – רוני שהייתה אז בת שנתיים ועלמא תינוקת בת חצי שנה. מיכל לביא, גיסתו של עמרי, סיפרה הבוקר (ב') בוועדת הבריאות של הכנסת על מצבו הרפואי של אבנר, אביה שלה ושל לישי: "אבא שלי חווה שלושה התקפי לב תוך חצי שנה. לא תעוקות, התקפי לב". צפו בדבריה:
עדותה של מיכל לביא, גיסתו של החטוף עמרי מירן, בוועדת הבריאות של הכנסת
(צילום: דוברות הכנסת)
היא סיפרה שמצבו של האב "מצער, בלתי נתפס ובלתי ניתן להכלה, נוכח מה שאחותי והאחייניות שלי עוברות. כמעט איבדנו אותו, וזה על קצה המזלג מה שהמשפחות עוברות". בשיחה עם ynet סיפרה שהאב בן ה-70 מתמודד עם מחלת לב מאז שהיה בן 40. "במשך כמעט 30 שנה הוא שמר על עצמו, הצליח לשמור על הלב שלו. השנה הזו הוא כבר לא הצליח. הוא מטופל מגיל 42 ולא היו לו התקפי לב, אבל מאז 7 באוקטובר הייתה החמרה קשה מאוד. זה שברון לב נוכח האירועים, החטיפה של עמרי וההתמודדות היום-יומית של המשפחה עם הכאב".
2 צפייה בגלריה
עמרי מירן החטוף בעזה. בנותיו, רוני ועלמא, מתחננות לשובו
(צילום: באדיבות לישי לביא מירן)
לביא מספרת שהאב לקה בהתקף לב ראשון בפברואר 2024. כמעט שלושה חודשים לאחר מכן, בסוף אפריל אשתקד, פורסם אות החיים הראשון מעמרי בסרטון שפרסם חמאס. "זה היה יום שבת, ואבא שלי היה עם לישי במוקד 'טרם' כי היא סבלה מדלקת עיניים חריפה מאוד, ואז הגיע הסרטון של עמרי וקית' סיגל. זו הייתה חוויה מטלטלת מאוד לשניהם, במיוחד שעד אז לא יצאו הרבה סרטונים. ארבעה ימים אחרי פרסום הסרטון הוא לקה בשני התקפי לב נוספים, בזה אחר זה. הוא הוכנס לחדר ניתוח, יצא והוכנס שוב, דבר שקורה רק במקרים מאוד מאוד חריגים".
מיכל לביא: "ארבעה ימים אחרי פרסום הסרטון הוא לקה בשני התקפי לב נוספים, בזה אחר זה. הוא הוכנס לחדר ניתוח, יצא והוכנס שוב, דבר שקורה רק במקרים מאוד מאוד חריגים"
"אנחנו יודעים שזה קרה כנראה מתוך הכאב", מוסיפה לביא. "אבא שלי הוא אדם מאוד מופנם, הוא לוקח הרבה על עצמו. והוא לא מפגין את הקושי והכאב, הכול עצור בפנים. ואני מניחה שזה חלק מהעניין, שככה זה בא בעצם לידי ביטוי. כמו כל הורה, יש לו חולשה לילדים שלו ולכאב שלהם".
בדיון בוועדת הבריאות ציינה לביא שבעקבות המלחמה, הוריה בני ה-70 עזבו את ביתם בשדרות, ועברו להתגורר עם הבת לישי והנכדות רוני ועלמא. "הם כל כולם במסירות אין קץ מ-8 באוקטובר, נמצאים עם אחותי לישי והנכדות. הם למעשה מגדלים את אחותי והאחייניות שלי, אנשים בני 70. מבחינה נפשית, המצב מאוד חמור אבל אנחנו כמובן מחזיקים כי אנחנו חייבים להחזיר את אבא עמרי לרוני ועלמא. אין אופציה אחרת, לא במשפחה שלי".
"גם המשפחות חטופות"
לביא (44) מתמודדת בעצמה כבר שנים ארוכות עם מחלת הפיברומיאלגיה (דאבת השרירים), שמאופיינת בכאב כרוני מפושט וברגישות עזה במקומות רבים בגוף, בשילוב של עייפות. "מאז 7 באוקטובר אני סובלת מיותר כאבים ויותר תשישות. אם הצלחתי הרבה שנים להחזיק את המחלה בצורה שלא פוגעת בתפקוד היום יומי שלי, אז עכשיו לצערי זה פוגע".
היא מוסיפה כי התמשכות השבי של עמרי משפיעה על כל המשפחה, גם על בנה בן ה-11. "זה משפיע עליו בצורה מאוד עמוקה. אומרים לנו אולי לנסות לנתק אותו מהמאבק, ואני יודעת שזה נאמר מטוב לב אבל הוא לא יכול להתנתק, הדוד שלו חטוף".
ולמרות הכול, מבקשת לביא להדגיש כי ההתמודדות הבריאותית של בני המשפחות היא משנית לעומת המאבק והרצון שלהם להשיב את החטופים הביתה. "בתוך המאבק אני עדיין מצליחה לשים את זה בצד. זה משהו שכנראה קשור לאדרנלין, לזה שאני כרגע לא חשובה, כי הדבר החשוב והגדול ביותר זה להחזיר את עמרי ואת כולם הביתה, או יותר נכון להציל אותם״.
זו אינה הפעם הראשונה שבני משפחות חטופים חושפים בגילוי לב את מצבם הבריאותי שהחמיר בשנה וחצי האחרונות. מירב גלבוע-דלאל, שקיבלה לפני כחודש אות חיים אכזרי מבנה גיא, כשצולם צופה בשחרור חטופים בעזה, סיפרה לאחרונה שעברה ניתוח לב פתוח: "בחיים לא סבלתי מבעיות לב, מאישה תזזיתית והיפראקטיבית הפכתי לאישה בת 90. לקחו לי את החיים וזה מתבטא בגוף", אמרה בריאיון ללאישה. גם קרוביו של בר קופרשטיין שיתפו במהלך החודשים האחרונים שסבו של בר התמודד עם אירוע מוחי ולבבי, והסבתא אובחנה עם גידול סרטני.
פרופ' חגי לוין צילום: קובי גדעון/לע״מפרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, אומר כי "בני משפחות החטופים עוברים ניסוי אכזרי בבני אדם ללא אתיקה. חוסר הוודאות, האובדן העמום, התהפוכות וההפקרה משאירים אותם באזור הדמדומים ופוגעים בצורה קשה בבריאותם הפיזית והנפשית. כמי שמלווים רפואית את המשפחות נחשפנו לסיבוכים רפואיים שקשורים לפגיעה הקשה והמתמשכת של החטיפה כדוגמת אירועים לבביים ומוחיים, התלקחות מחלות אוטואימוניות ויציאה מאיזון בטיפול במחלות כרוניות, זאת בנוסף לפגיעה באורח החיים והרגלי הבריאות והקושי הנפשי הנוראי".
"גם המשפחות חטופות", מוסיף פרופ' לוין. "חלק מבני המשפחות לא שרדו, בפרט שהמשפחות הפכו לקהילה אחת והם דואגים לכלל החטופים". לדבריו, תופעה דומה אך אינטנסיבית פחות, נמצאה גם במחקר שנערך בקרב הציבור הרחב. "החזרת כל החטופים תהיה ההצלה לא רק של החטופים אלא גם של המשפחות והחברה הישראלית כולה. רק אז נוכל להתחיל באמת להשתקם".
