עיניה המותשות של אושרית חדד, עובדת כוח העזר המסורה של המרכז הרפואי לגליל בנהריה אמרו הכל. "זה היה מעייף כל כך", היא תיארה כשנשאלה על 15 החודשים האחרונים מאז ירדו מחלקות האשפוז בבית החולים אל מתחת לפני האדמה. אושרית פרצה בבכי של התרגשות והקלה, ומיהרה לעבודות הנמרצות שבהן היא לוקחת חלק, להשבת המטופלים ומחלקות בית החולים למקומן הטבעי מול נופי הגליל.
ביום שבת החלו להעלות, לראשונה מזה 14 חודשים, חלק ממחלקות בית החולים לקומות הרגילות שלהן. בשבועות הקרובים יימשך תהליך זה עד לחזרה מלאה לשגרה שכה הייתה חסרה כאן. צפו בצוות בית החולים מתאר את העבודה בתנאים בלתי אפשריים בשנה האחרונה:
העלאת המתחם התת קרקעי מעל לאדמה בבית החולים זיו
(צילום: אביהו שפירא)
את ההחלטה על הורדת בית החולים אל מתחם החירום התת-קרקעי קיבל מנהל בית החולים פרופ' מסעד ברהום בשעות הבוקר של יום שבת וחג שמחת תורה ב-7 באוקטובר 2023.
הוא הסביר כי להוריד בית חולים שלם אל מתחמים תת-קרקעיים זה אירוע מורכב ולא יכול להיעשות בבהלה: "רק את הפגייה לקח להוריד שש שעות. אי-אפשר לרוץ עם החולים למטה. זה לא מקלט, זה בית חולים, והוא מוכן בכל רגע מאז שנת 2006 ועד אוקטובר 23 לקראת מלחמת לבנון השלישית. הקפדנו על ניקיון וסדר ועשינו תרגולים אינסופיים לכל תרחיש אפשרי - ואני שמח שרובם לא התממשו".
מסירות הנפש של אנשי הצוות הרפואי והסיעודי ואנשי המשק ראוייה לכל הערכה. במשך 24 שעות ביממה, למעלה משנה, הם עבדו בתנאים מורכבים, בדוחק רב. ועם זאת, הם ניסו לתת כל שיכלו כדי להעניק טיפול רפואי חומל ומכבד: "מכל 17 השנים שאני עובד כאן, זו הייתה השנה הכי קשה" מספר ראזי אעסי, אח במחלקה הנוירולוגית. "לא מתכוננים בשום אוניברסיטה למלחמה כזאת, אבל אני חושב שצלחנו את זה יפה מאוד".
אנה אטיאס, עובדת בצוות הניקיון: "היה מאוד קשה, אבל תמיד היינו נאמנים לתת את המקסימום למטופלים. אני מאוד מקווה שלא נצטרך לחזור למקלטים, אנחנו רוצים שקט"
דניאל עבד, בן 20 מהכפר הדרוזי ג'וליס שעלה מהמחלקה במקלט למחלקת אורתופדיה א', אחרי שנפצע לפני כשבועיים בתאונת אופנוע קשה, מספר כשעלה למחלקה: "אין מה לעשות למטה, זה היה כמו בית קברות מתחת לאדמה. אתה לא יודע מתי יום ומתי לילה", הוא משתף בהקלה ומביט בהערכה אל הצוות הרפואי ואנשי המשק שליוו אותו: "יש לי עכשיו הכול. מקלחת צמודה והאור נותן בריאות ואנרגיה", הוא מתאר. בסרטון הבא: כך פעל בית החולים בנהריה מתחת לפני הקרקע בימי המלחמה.
כך פעל בית החולים בנהריה מתחת לפני הקרקע
הוא היה אמור להתגייס השבוע לחטיבת גבעתי אך כל גופו מלא בפלטינות בשל הפציעות הקשות שעבר. "מאוד כואב לי ואני מבין כבר שלא אוכל להיות לוחם קרבי", דניאל מספר בעצב. אימו נדאב מחבקת אותו בחוזקה ואומרת: "מאז שהוא אושפז כאן במחלקה מתחת לאדמה אני לא בכיתי עליו כמו שבכיתי על החטופים שלנו".
אנה אטיאס עובדת זה 31 שנים בצוות הניקיון במחלקות האשפוז ומתארת תקופה מורכבת. היא גרה בנהריה ובמשך חודשים כל נסיעה שלה לבית החולים וממנו, הייתה כמו רולטה: "זה פחד נוראי כי תופסות אותך האזעקות בדרך וצריך לצאת מההסעה ולשכב עם ידיים על הראש".
עם זאת היא מחייכת ומוסיפה בהקלה: "היה קשה אבל תמיד היינו נאמנים לתת את המקסימום למטופלים. הצפיפות הייתה נורא קשה. אני מאוד מקווה שלא נצטרך לחזור למקלטים, אנחנו רוצים שקט".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.12.24
