שבעה חודשים חלפו מאז הטרגדיה במגרש הכדורגל במג'דל שמס, שם נרצחו 12 ילדים ונערים מפגיעה ישירה של רקטה ששיגר ארגון חיזבאללה, ואתמול הגיעה נחמה קטנה.
כשברקע מתנגן שירו של חנן בן ארי "אלוף העולם", ולצלילי מחיאות הכפיים של אנשי הצוות הרפואי במחלקת השיקום של בית החולים לילדים דנה שבמרכז הרפואי איכילוב, אסמאר שופי זייתון בן ה-12, שנפצע קשה באירוע – השתחרר הביתה לאחר מסע שיקום ארוך ומפרך, ואף עין לא נותרה יבשה. "אני מתרגש", אמר הילד, "התגעגעתי לבית הספר ולחברים. אני מקווה שלאט-לאט אוכל לחזור גם למגרש הכדורגל".
כשראתה את בנה עומד על הרגליים ומחייך, מדלין, אמו של אסמאר, התקשתה לעצור את הדמעות. "זה יום מרגש של שמחה מהולה בעצב. חיכינו לזה, אסמאר חיכה לזה", סיפרה בריאיון ל-ynet ו"ידיעות אחרונות".
כששמעה על נפילת הטיל, מדלין רצה למגרש. את המראות המזוויעים שאליהם נחשפה היא מתקשה לשכוח עד היום. "היו חלקי גופות בכל מקום ודם", היא מספרת, "אמרו לי שאסמאר פונה לאחת המרפאות, הגעתי לשם, ואין מילים לתאר מה שראיתי: ילדים עטופים בשקיות לבנות, אנשים צועקים, אמהות שהתמוטטו על הרצפה. זה היה נורא", היא מספרת בדמעות. אסמאר נפצע ברגל. "מצאתי אותו שם בהכרה", מספרת מדלין, "הוא אמר לי: 'אמא אני לא רוצה למות'".
4 צפייה בגלריה
אסמאר שופי זייתון עם משפחתו ועם אנשי צוות בית החולים דנה שטיפלו בו במסע השיקום הארוך
(צילום: יובל חן)
אסמאר פונה תחילה לבית החולים זיו בצפת, וכעבור חודש הועבר לבית החולים דנה. לצד הפציעה, הוא נאלץ להתמודד עם אובדנם של שניים מחבריו הקרובים, שנרצחו באותה הפגזה. "הוא לקח את זה מאוד קשה, וגם אני", מספרת האמא, "הכרתי את הילדים ואת הוריהם. קשה לעכל את זה. במשך חצי שנה לבשתי רק שחור ולא הייתי מסוגלת להתאפר בגלל הכאב. גם עכשיו קשה לי".
האמא מדלין: "אסמאר מאושר על כך שקיבל את החיים שלו מחדש. הוא אמר לי שתאריך יום ההולדת שלו כבר לא ב-10.8, אלא ב-27.7, היום שבו ניצל ממוות"
ד"ר אלקסיס מיטלפונקט, מנהל מחלקת שיקום ילדים בדנה, מספר כי העצם ברגלו של אסמאר התרסקה, והוא סבל מפגיעה קשה בכלי דם וברקמות הרכות. "אסמאר עבר קיבוע ובנייה מחדש של העצם, וכן טיפולים שבוצעו על ידי צוותי פלסטיקה", הוא מספר, "לקח כמה חודשים עד שהוא יכול היה להתחיל בשיקום. בהתחלה הוא התקשה לדרוך על הרגל. זה קרה כי במשך המון זמן הוא היה עם קיבוע חיצוני, וכשזה הוסר, השרירים היו חלשים. הגוף היה צריך לפתח מחדש תבנית הליכה, תחילה עם אביזרי עזר, ולאט-לאט הוא הצליח ללכת לבדו. הוא מאוד התאמץ, והיו רגעים קשים שבהם סבל מכאבים".
מלבד הקשיים הגופניים, גם השיקום הנפשי היה אתגר. "כשהיו בתל-אביב אזעקות, אסמאר היה בחרדה", מספרת האמא, "הוא מתקשה לישון בלילות בגלל המראות הקשים במגרש הכדורגל. הוא מספר שעד היום הוא מרגיש באף את הריח של אבק השריפה. 'יש לי משהו בפנים', הוא אומר לי".
דינה בורגר ליבסון, סגנית אחות אחראית במחלקת כירורגיה ושיקום ילדים, משתפת כי "בפעם הראשונה שהייתה אזעקה, אסמאר הגיב מאוד קשה. בצפון יש להם רק כמה שניות להגיב. פה יש דקה וחצי, אבל הוא לא הפנים את זה ומהלחץ הוא נפל. זה היה מאוד טראומטי. מאז, בכל אזעקה כולנו דאגנו להיות שם למענו, והוא הבין שיש לו את הזמן להגיע ברוגע למרחב המוגן".
הזמן חלף, ואסמאר השתחרר. "זכיתי להכיר ילד מקסים עם הרבה כוחות", אומר ד"ר מיטלפונקט, "הוא הגיע אלינו ילד ויוצא קצת יותר 'גבר'. הוא גם התגבר וגם התבגר בלא מעט מובנים".
מדלין סיכמה: "אסמאר מאושר על כך שקיבל את החיים שלו מחדש. הוא אמר לי שתאריך יום ההולדת שלו כבר לא ב-10.8, אלא ב-27.7, היום שבו ניצל ממוות".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.02.25
