"כשהביאו לי אופציות של תפקידים לצבא, הכי רציתי לוחמה". מספרת קרינה דרצ'וב: "לא ראיתי את עצמי במשהו אחר ולא רציתי לעשות שום דבר אחר. התגייסתי לקרקל, הייתי מצטיינת פלוגה ויצאתי לקורס מ"כים. ב-7 באוקטובר סגרתי שבת היינו בעוצר יציאות. ב-1 בנובמבר עליתי לסיור, ושמונה שעות אחרי כן התהפך ההאמר שנסעתי עליו. הרגל שלי הייתה מרוסקת לגמרי. אחרי שהתעוררתי מההרדמה, הרופא אמר לי שהייתה לי פציעה קשה והם לא הצילו את הרגל".
גם מישל רוקביצין מספרת על פציעתה: "הייתי טכנאית מערכות מודיעין שדה, תיקנתי מצלמות ומכ"מים ומאוד אהבתי את התפקיד. עשיתי את הסדיר בלבנון, נשארתי בקבע ועברתי לשרת בעזה. פיקדתי על חיילים שאהבו אותי מאוד ואני אהבתי אותם. יום לפני 7 באוקטובר היינו בתקלה עד ארבע לפנות בוקר. חזרנו לבסיס, ישנתי שעתיים והתעוררתי מהתרעות של החמ"ל".
היא מספרת על היום הנורא שבמהלכו נפצעה: "רצתי למרחב המוגן, ושם רימון ראשון נזרק - חטפתי כדור ברגל והתעלפתי. זרקו מטען חבלה, ירו לכל כיוון... רק בעשר בלילה מצאו אותי חבר'ה מאגוז, שבאו לטהר את הבסיס".
הפציעות היו קשות: "קיבלתי כדור בכף רגל, שני כדורים בגב, שני כדורים בין הישבן לרגל, כדור בלשון, רסיס שנכנס לראש וזה רק חלק מהרשימה. לא הייתי מדברת, לא הייתי אוכלת ושותקתי בארבעה גפיים. היום אני מדברת, אוכלת מה שבא לי, הולכת עם עזרה. יד שמאל עדין לא זזה. הרופאים אמרו למשפחה שלא יודעים בכלל אם אתעורר ואם כן אם אהיה עצמי - והנה אני הכי עצמי".
איך הפציעה שינתה את חייכן?
מישל: "חלמתי להישאר בקבע, רציתי להתחתן ולבנות משפחה. היום אני חיה כל יום ביומו. מישל של פעם לא תהיה יותר וככה גם החלומות השתנו. היום החלום הוא להצליח לרקוד בחתונה שלי. אני מרצה ומספרת על הסיפור שלי ואנשים מושפעים ממני, אוהבים ומתלהבים לשמוע ואומרים שאני השראה. למדנו לקום חזקות משהיינו".
קרינה: "אם דילגו עליי אנשים שבאו לבקר לוחמים פצועים במחלקה לשיקום כי אני אישה, ולא חשבו שאני חיילת ועוד לוחמת, נראה שכן צריך את יום האישה עדיין ולתת כבוד לנשים עוצמתיות. אני גאה שלחמתי ושנפצעתי בצבא בלוחמה"
קרינה: "לי היה מסלול ברור, הייתי אמורה להשתחרר באפריל. היה לי ארבעה חודשים לשחרור, רציתי לנוח ולהתחיל ללמוד. רק בשבוע שעבר השתחררתי הביתה מבית החולים, וזה היה הדבר שהכי רציתי. כשאתה יודע שהיית יכול למות, אתה מקבל פרספקטיבה אחרת על הכול. בא לך לראות דברים, לחוות יותר, אתה מעריך הכל הרבה יותר. אתה מבין שהחיים יכולים להיפסק ברגע, אז נחמד מה שתכננתי לפני, אבל עכשיו בא לי ליהנות. מגיע לי".
למה צריך לדעתכן את יום האישה?
קרינה: "אם דילגו עליי אנשים שבאו לבקר לוחמים פצועים במחלקה לשיקום כי אני אישה, ולא חשבו שאני חיילת ועוד לוחמת, נראה שכן צריך את יום האישה עדיין ולתת כבוד לנשים עוצמתיות. אני גאה שלחמתי ושנפצעתי בצבא בלוחמה".
מישל: "בטח, חשוב להראות ביום הזה כמה נשים זה עם חזק".
מי הנשים שמשמשות לכן כהשראה?
מישל: "קודם כל אני עצמי. לא ויתרתי לעצמי, ואני ההשראה הכי גדולה של עצמי. וכמובן אמא שלי שעזבה את החיים שלה בשביל לטפל בי".
קרינה: "אמא שלי הייתה חובשת לי את הרגל, כשהייתי הכי ג'יפה, ובמצבים לא טובים".
איזה מסר הייתן רוצות להעביר לקראת יום האישה?
מישל: "הייתי רוצה להגיד לנשים שמתמודדות כמוני עם קשיים - הכי חשוב זה כוח הרצון. האמנתי שאני אחזור לדבר, ללכת, האנשים שמסביבי האמינו בי - והנה, אני לאט לאט חוזרת לחיים שהיו לי".
קרינה: "אני בהתחלה לא הייתי בסדר, וזה גם בסדר לא להרגיש בסדר. לתת לעצמך את המקום לזה. המסר שלי זה שצריך להבין מתי לבקש עזרה, פיזית ונפשית - ולדעת שזה עובר. לדעת שזה זמני ופשוט צריך לעבוד קשה ולהתקדם".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.03.25
