"לוחמים, אל תתביישו לשתף בקושי שאתם מתמודדים איתו", זועקת לונה סרגיינקו, אחרי שאיבדה את אחיה ולד, לוחם מילואים ששם קץ לחייו בחודש נובמבר האחרון. "הלוואי שאחי היה מקבל בזמן את הטיפול שלו היה זקוק. הלוואי שהיה משתף אותנו שיש לו מחשבות אובדניות. אבל אנחנו נתקלנו במערכת אטומה כשרצינו להציל אותו, והוא רצה לצאת 'גבר' ולשמור עלינו. בסוף איבדנו אותו".
ולד (ולדיסלב) סרגיינקו ז"ל, יליד אוקראינה, עלה ארצה בגיל 20 וכעבור שנה התגייס כחייל בודד לחטיבת הצנחנים. "הוא היה גאה בשירות בצה"ל, הרגיש שעושה משהו חשוב עם ערך. זה היה חלק מהזהות שלו", סיפרה לונה. עם זאת, שיתפה כי מלבד האתגרים שאיתם התמודד כלוחם, חווה ולד קשיים כחייל בודד. "בשונה מאחרים, לא היה לאחי גב תומך מהבית".
עם שחרורו משירותו הצבאי, מצא ולד עבודה והכיר את בת זוגו אנה, אם לשני ילדים, שאיתם חי ביפו. ביוני 2023, הגשים ולד את חלומו להקים משפחה, כשנולד בנם אביאל. ארבעה חודשים אחרי הרגע המרגש שבו הפך לאבא – פרצה המלחמה וולד קיבל צו 8. "אחי לא היסס לרגע. השאיר בבית את אנה עם שלושה ילדים והתייצב, הרגיש שהוא חייב להיות שם", שיחזרה לונה.
לונה, אחותו של ולד: "הלוואי שאחי היה מקבל בזמן את הטיפול שלו היה זקוק. הלוואי שהיה משתף אותנו שיש לו מחשבות אובדניות. אבל אנחנו נתקלנו במערכת אטומה כשרצינו להציל אותו, והוא רצה לצאת 'גבר' ולשמור עלינו. בסוף איבדנו אותו"
כעבור 209 ימים רצופים של שירות מילואים, ב-19 ביוני 2024, ולד שוחרר הביתה. "שמנו לב לשינוי אצלו. הוא התלונן על קושי להירדם ולהתרכז, התחילו לו התפרצויות זעם, היה חסר סבלנות כלפי אשתו והילדים. התנהג בצורה שמאוד לא מאפיינת אותו. הוא עצמו הרגיש שמשהו לא בסדר ושיתף פעולה בניסיון להבין מה הסיבה ולטפל. אבל כמו הרבה לוחמים אחרים – לא ידע לקשר בין מה שקרה בשירות להתנהגות שלו", סיפרה לונה.
"לטפל במצוקות הגוף והנפש"
לונה משתפת שפנתה ב-25 ביולי למשרד הביטחון במטרה לקבל מעטפת טיפולית עבור אחיה. "לקחו ממני פרטים, אבל שם זה נגמר. חיכינו לתשובה מהם, וכשהבנו שאי-אפשר לחכות עוד – פנינו לסיוע דרך קופת החולים, שם התור הקרוב ביותר היה בעוד שלושה חודשים בכרמיאל", שיתפה בתסכול. "בלית ברירה, פנינו לפסיכיאטר פרטי שגבה עבור מפגש אחד 1,300 שקל, סכום שהיה לנו קשה לעמוד בו".
בטיפול קיבל ולדי טיפול תרופתי וכדורי שינה, שלדבריה שיפרו מעט את מצבו אך לא סיפקו מענה הולם לבעיה. "זה קצת שיפר את המצב שלו, אבל בטח לא החזיר אותו להיות מי שהוא. תהליך שיקום אמיתי לא כולל רק תרופות, שמכבות שריפה נקודתית. צריך לטפל במצוקות הגוף והנפש – כמו עיבוד אצל פסיכולוג ופסיכותרפיה", הבהירה לונה.
באמצע אוקטובר האחרון קיבל ולדי שוב צו 8. למרות מצבו הנפשי המורכב, מספרת לונה כי גם הפעם הוא הרגיש מחויב להתייצב. "אבל כעבור 29 ימים קיבלנו אותו חזרה בארון", שיתפה בכאב. ב-13 בנובמבר האחרון ולד שם קץ לחייו מחוץ לבסיס שבו שירת, והוא בן 31. "בדיעבד גילינו שהוא שוחרר הביתה באותו היום, אבל לא יצר קשר עם אף אחד מהמשפחה. יום למחרת כבר התחלנו לחשוש ובמשטרה ובצבא התחילו לחפש אחריו, עד שמצאו את גופתו ביער סמוך לבסיס. מרגע ההודעה הקשה, החיים שלנו התהפכו".
את שיחתה האחרונה עם אחיה זוכרת לונה היטב. "שמעתי שמשהו לא רגיל בקול שלו. שאלתי אותו מה קרה והוא הבטיח לי שהכול בסדר, תירץ תירוצים. יום למחרת הוא כבר לא היה". על אובדן האח שכה אהבה סיפרה: "קראתי לו 'הלב שלי', היה בינינו קשר חזק. ולד היה עדין, רגיש וקשוב. טוב הלב, החיוך הענק והרצון תמיד לעזור אפיינו אותו".
לא מצליחים להתאבל
ולד הוכר כחלל צה"ל, ונקבר בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בלוויה צבאית. כעת, אחרי הניסיון של המשפחה לקבל עבור ולד טיפול הולם עוד בחייו במטרה למנוע את התוצאה הטרגית – נאלצת המשפחה להיאבק שוב, הפעם בהכרתה כמשפחה שכולה מול משרד הביטחון. זאת על אף שצה"ל מכיר בוולד כחלל, וגם מספק למשפחה ליווי על ידי קצין נפגעים.
האחות לונה: "הגשנו בקשה רשמית למשרד הביטחון כבר לפני כמעט ארבעה חודשים, ואנחנו עוד מחכים לתשובה. גם הפעם, אין לנו זמן לחכות. המעטפת שמגיעה לנו היא קריטית עבורנו כדי להצליח להתקיים. במקום להתאבל על אחי – אני נאלצת לטפל בבירוקרטיות"
"הגשנו בקשה רשמית למשרד הביטחון כבר לפני כמעט ארבעה חודשים, ואנחנו עוד מחכים לתשובה. גם הפעם, אין לנו זמן לחכות", אמרה לונה. "המעטפת שמגיעה לנו היא קריטית עבורנו כדי להצליח להתקיים. במקום להתאבל על אחי – אני נאלצת לטפל בבירוקרטיות", הוסיפה. עד שתתקבל ההכרה, לונה פועלת לגיוס כספים עבור הליווי המשפטי ותמיכה כלכלית במשפחה.
כאחות שכולה, לונה נאחזת בתקווה שהמקרה של אחיה יוביל לשינוי. "הלוואי שלוחמים ישימו לב לרגשות שלהם, ידרשו טיפול ויזכו לקבל אותו בזמן", אמרה. סיפורו של ולד הוא אחד מבין 28 מקרים של חשד לאובדנות בצה"ל, שהתרחשו מתחילת המלחמה ועד סוף שנת 2024, מתוכם שבעה חיילי חובה, חמישה חיילי קבע ו-16 חיילי מילואים.
תגובת דובר צה"ל: "מתחילת המלחמה תוגבר מערך בריאות הנפש במאות קב"נים, והופעלו כ-800 מטפלים, רובם משרתי מילואים מקצועיים ומנוסים. פעילות זו סייעה להחזיר כ-85% מהמטופלים למעגל הלחימה. בנוסף, הוקמה מרפאת 'תעצומות' לטיפול בחיילים עם תסמינים פוסט-טראומתיים. מערך בריאות הנפש מפעיל מוקד סיוע טלפוני, ויחידת תגובות הקרב של צה"ל ומשהב"ט מעניקה מענה רפואי-נפשי לאזרחים שהשתחררו משירות סדיר או מילואים הסובלים ממצוקה בעקבות השתתפותם בלחימה. צה"ל משתתף בצערן העמוק של המשפחות וימשיך ללוותן".
תגובת משרד הביטחון: "אנו משתתפים בצערה העמוק של משפחת סרגיינקו על מותו הטרגי של ולד ז"ל. פניית המשפחה להכרה כמשפחה שכולה התקבלה ונמצאת בבדיקה. באשר לטענות הנוספות, נדגיש כי במהלך חייו ולד לא טופל באגף השיקום".
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. כמו כן, ניתן לפנות למרכזי החוסן או לקופת החולים כדי לקבל סיוע נפשי. מידע מלא על מספרי הטלפון ליצירת קשר עם מרכזי החוסן, עמותות הנותנות תמיכה וקופות החולים - בקישור הבא.
בנוסף, קו הסיוע של חיל הרפואה פועל במספר 6690* שלוחה 3, קו סיוע טלפוני של מוקד פניות הציבור: 1111 שלוחה 5, מוקד התמיכה והסיוע "נפש אחת" של אגף השיקום: 8944*
• לתמיכה במשפחת סרגיינקו - בקישור הבא
פורסם לראשונה: 00:00, 30.03.25
