"אדם זקן, מה יש לו בחייו?" שאל המשורר דוד אבידן. התשובות של ראומה זלצר בת ה-78 לשאלה הן שונות מאוד מאלו שהציע אבידן בשירו המלנכולי: "ספורט, ריקודים, הרצאות", היא מפרטת, "והכי חשוב - חברה. חייבים לצאת מהבית".
זלצר היא חלק מדור ה"בייבי-בום" - גל הילודה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה - שהולך ומזדקן. בהתאם לכך, מספר הקשישים בישראל גדל בהתמדה, והוא עומד היום על 1.2 מיליון בני אדם. בשנה החולפת, נוספו כ-39 אלף ישראלים לקבוצת בני ה-65 ויותר. מתוכם, האוכלוסייה שגדלה בקצב המהיר ביותר בשנים האחרונות היא אוכלוסיית בני ה-80 ומעלה.
1 צפייה בגלריה
"אין כבר דאגות. אין לאן לרוץ". מימין לשמאל: פרידה שבתאי, אריה טביק וראומה זלצר
(צילום: יאיר שגיא)
שיעור הקשישים בישראל אמנם נותר נמוך בהשוואה לעולם המערבי, ובכל זאת, גם בישראל קצב גידול אוכלוסיית הקשישים גדל בקצב מהיר יותר בהשוואה לקצב הגידול של האוכלוסייה הכללית. המשמעות: ישראל מזדקנת, גם אם בקצב איטי יותר משאר העולם. על פי תחזית שמפרסם מכון ברוקדייל, במסגרת שנתון על אוכלוסיית הקשישים בישראל, אחוז בני ה-65 ומעלה עולה בהתמדה, והוא עומד כיום על כ-13 אחוז לעומת 11 אחוזים לפני כעשור. בשנת 2040, צפוי חלקם של בני ה-65 ומעלה לגדול עוד, ולעמוד על לפחות 14 אחוז מכלל האוכלוסייה.
לגידול במספר הקשישים יש השלכות בריאותיות, חברתיות וכלכליות. אמנם, יש הבדל גדול בין קשישים בני 65 לאלו בני ה-85. עם זאת, אומרת פרופ' מיכל גרינשטיין-וייס, מנכ"לית מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, נתוני המאקרו על בני האוכלוסייה המבוגרת הם "כלי חיוני לקובעי מדיניות".
אין עניין לציבור
הדוח מפנה זרקור לאתגרים הבריאותיים שאליהם יש להיערך ככל שאוכלוסיית הקשישים גדלה. בני ה-65 ומעלה מאושפזים בבתי החולים בשיעור גבוה פי שלושה מחלקם באוכלוסייה, וגם שיעור ההרוגים והפצועים קשה בתאונות דרכים גבוה בקבוצת הגיל המבוגרת בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
"אנשים רבים בריאים ומתפקדים היטב בגילים מבוגרים, אבל מבחינה סטטיסטית, אנחנו רואים ירידה ביכולת התפקודית, ועלייה בצרכים של שירותי הבריאות והרווחה כל שעולה הגיל", אומר ד"ר יצחק שנור, חוקר בצוות הזקנה של המכון. על פי הנתונים, החל מגיל 75, כשליש מהקשישים מתקשים בפעולות יומיומיות כמו הליכה, טיפוס במדרגות וביצוע של מטלות הבית.
אלא ששיפור איכות חייהם של הקשישים דורש שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, שכן האחריות על הנושא מפוצלת בין משרד הרווחה, משרד הבריאות, הביטוח הלאומי וקופות החולים: "הקמנו אגף לתכנון מדיניות, כדי לחזק את שיתוף הפעולה בין הגורמים", אומר יריב מן, ראש מינהל האזרחים הוותיקים במשרד הרווחה. עם זאת, הוא מודה, "נושא הזקנה לא נמצא מספיק על סדר היום, הממשלתי והציבורי".
לדבריו, "בישראל תוחלת החיים ארוכה, אבל אנחנו מזדקנים בצורה לא בריאה". אחד הנושאים שעליהם יש לשים יותר דגש הוא היערכות חברתית לתקופת הפרישה: "לשמור על קשרים, להיות במרחב הציבורי ולתכנן ולהתכונן לתקופת החיים הזו. המדינה צריכה לעודד זאת".
משרד הרווחה עושה זאת בין היתר באמצעות תקצוב של שירותי רווחה במחלקות לשירותים החברתיים המפעילות מועדונים חברתיים ומרכזי יום לגיל השלישי. "שירות דוחק תלות", מגדיר זאת מן. אלא שברווחה מודים כי היקף השירות הזה אינו רחב מספיק, ויש להגדיל את התקצוב על מנת לאפשר פריסה רחבה יותר של מסגרות מסוג זה.
קושי נוסף העולה מתוך הדוח הוא תחושת הבדידות: על פי נתוני הסקר החברתי האחרון של הלמ"ס שמובא בו, 87 אחוז מהקשישים העידו שיש להם חברים - שישה אחוזים פחות מכלל האוכלוסייה.
זלצר לא יכולה להסכים יותר עם התזה שלפיה יש להשקיע במסגרות שמספקות מענה חברתי, אינטלקטואלי וספורטיבי. את מרכז רייך לאזרחים ותיקים, שמפעילה עיריית תל אביב-יפו עבור אוכלוסייה זו, היא פוקדת כבר 15 שנה. סדר יומה של זלצר מלא, בעיקר בזכות פעילות שהיא מוצאת במרכז שבעיר מגוריה: "כשאדם נמצא בין אנשים, הוא מבין שהוא לא צמח. שהוא בן אדם".
מזדקנים אך מרוצים
גם אריה טביק בן ה-78, שפוקד את המרכז באופן קבוע, מסכים שפעלתנות היא מרכיב מרכזי באיכות חייו מאז שפרש לגמלאות: "פנסיה זה הג׳וב שאני הכי נהנה ממנו", הוא אומר, ומתאר את שגרת יומו הכוללת פעילות גופנית וחברה שהוא מוצא בעיקר בין אנשי ונשות המרכז. אלא שהיעדר נגישות לשירות מסוג זה הוא לא תמיד רק עניין של היעדר מענים, אלא גם של חסמים רגשיים.
"לפעמים יש לאנשים קושי לקטלג את עצמם כאזרחים ותיקים", אומר שמואל פירשטיין, מנהל מרכז רייך: "זה גם קושי פשוט כי מדובר במסגרת חדשה, כמו להיכנס שוב לבית ספר חדש". אלא שעצם ההיענות לאתגר, היא המפתח לשמירה על חיוניות: "ללמוד ברידג' בגיל 70 זה ללמוד כללים חדשים, להפעיל את הזיכרון והראש. וברגע שמצליחים - יש בזה המון סיפוק והנאה".
על אף האתגרים הכרוכים בגיל, נתוני הלמ"ס המובאים בדוח מלמדים ששיעור הקשישים המעידים כי הם מרוצים מהחיים אינו שונה מזה של כלל האוכלוסייה - 90 אחוז מהישראלים, קשישים, מבוגרים וצעירים כאחד, העידו כי הם מרוצים או מרוצים מאוד מחייהם. "כואב פה ושם, נכון", מסכמת פרידה שבתאי בת ה-78, "אבל גם אין כבר דאגות. אין לאן לרוץ, בא לך ללכת למרכז הקהילתי - את הולכת. לא בא לך? את לא חייבת. זהו, עכשיו אנחנו חיים בשביל עצמנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.04.25
