כשהחזיקה את הטלפון ביד והקשיבה לקולה דרך הרמקול, א' הרגישה לראשונה בחייה שמשהו השתנה. לא במראה, לא בלבוש – אלא בקול, בצליל שמלווה אותה בכל שיחה פשוטה. שלוש שנים אחרי שהחלה את המסע המגדרי שלה, סטודנטית צעירה לרפואה, היא החליטה לעבור ניתוח שישנה לא רק את גובה הקול – אלא גם את תחושת הביטחון שלה.
א', סטודנטית לרפואה בשנות ה-20 לחייה, עברה בחודש מרץ האחרון ניתוח להתאמת קול לנשים טרנסיות. בעיניה, זה לא היה רק הליך רפואי – אלא חלק בלתי נפרד ממסע השינוי המגדרי שלה. "לפני הניתוח ניסיתי אימוני קול עם קלינאית תקשורת", היא מתארת. "זה שיפר קצת את המצב, אבל לא מספיק. רציתי להרגיש בטוחה יותר – במיוחד בשיחות טלפון, שהקול יעבור טוב יותר".
"התוצאה שווה הכול"
שלוש שנים חלפו מאז החלה את התהליך ההורמונלי, שבמהלכן עברה כבר ניתוחים שונים בגופה. הקול, לדבריה, נותר כאחד האתגרים האחרונים: "היו חששות – פחדתי לאבד חלקים שרציתי לשמר בקול שלי, והיה גם סתם לחץ כללי. התחזיות של הרופאה היו פחות אופטימיות אבל יצא מה שרציתי. אני מאוד מרוצה".
את הניתוח היא מתארת כמשנה חיים. "היום, חודש וחצי אחרי, אני מרגישה שהקול החדש עזר לי לפתח ביטחון ולעבור 'כאישה' בשיחות יומיומיות. זה הקל עליי מאוד. כמובן שיש עליות וירידות – הקול עדיין משתנה – אבל התוצאה שווה הכול".
הניתוח עצמו לא היה פשוט. א' נדרשה לשמור על שתיקה מוחלטת במשך עשרה ימים כדי לאפשר למיתרי הקול שלה להחלים." כל הפקת קול גורמת למיתרים לרטוט, וזה עלול לגרום לפצע או לפגוע בהחלמה", הסבירה. "לא לדבר במשך עשרה ימים – זה לא דבר פשוט. הייתה תחושת צריבה קלה בגרון, וכשהתחלתי להוציא קול – זה היה קשה. בימים הראשונים אפשר היה לדבר בקצרה, 30-20 דקות ביום."
ההליך כלל קיצור של מיתרי הקול והתאמתם למנעד נשי יותר. "הקול נהיה גבוה יותר, מותאם לסטנדרט הנשי", תיארה. "אבל חשוב להבין: זה לא פתרון קסם. חייבים לעבוד עם קלינאית תקשורת גם לפני וגם אחרי הניתוח כדי לשפר ולשמר את התוצאה. ועדיין – אני ממליצה עליו מכל הלב. זה לא פחות חשוב מהנראות החיצונית".
א': "אני חיה בבית עם המשפחה שלי. הקשר עם ההורים מורכב. אימא שלי יותר מקבלת, אבא מתקשה. ברחוב הם לא יפנו אליי בלשון נקבה, אני שומרת שבת וכשרות. יש קונפליקטים פנימיים, אבל אני חיה חיי יהדות לפי מה שנכון לי"
א' משתפת כי ידעה מגיל צעיר שהיא אישה, אך גדלה בבית דתי שמקשה עד היום על קבלתה המלאה. "אני חיה בבית עם המשפחה שלי. הקשר עם ההורים מורכב. אימא שלי יותר מקבלת, אבא מתקשה. ברחוב הם לא יפנו אליי בלשון נקבה". למרות האתגרים, היא מצאה דרך לשמור על זהותה הדתית: "אני שומרת שבת וכשרות. יש קונפליקטים פנימיים, אבל אני לא שופכת את התינוק עם המים. אני חיה חיי יהדות לפי מה שנכון לי".
גם באקדמיה, ההתמודדות לא פשוטה: "התחלתי את הלימודים כגבר, ובמהלך הסמסטר הראשון יצאתי מהארון. חברתית זה קשה לפעמים, אבל יש לי חברות טובות טרנסיות שמלוות אותי". מעבר לשגרת היום-יום, הניתוח השפיע גם על חייה האישיים: "זה עוזר לי בדייטים, במערכות יחסים, ואפילו על עצם המחשבה לצאת מהבית".
"להיות עם קול של מגדר אחר זה קשה"
ד"ר יעל אסטרייכר, מנהלת מרפאת קול ובליעה בבית החולים איכילוב, והרופאה הישראלית הראשונה שהצטרפה לאיגוד הבינלאומי למנתחים לנשים טרנסיות, מסבירה כי טיפול הורמונלי בפני עצמו אינו מספיק לשינוי הקול. "אצל נשים טרנסג'נדריות שמקבלות הורמונים נשיים, הקול לא משתנה בצורה משמעותית", הסבירה. "בניגוד לגברים טרנסג'נדרים, שהקול שלהם מתעבה תחת טיפול בטסטוסטרון – כאן, לפעמים, אין ברירה אלא לפנות לניתוח".
ד"ר יעל אסטרייכרצילום: ג'ני ירושלמי, דוברות איכילובלדבריה, לקול יש השפעה עצומה על איכות החיים: "אישה יכולה להיראות לחלוטין כאישה, אבל אם הקול מסגיר – זה מקשה מאוד. זה משפיע על חיפוש עבודה, על החזקת עבודה, על הביטחון העצמי. להיות במגדר אחד עם קול של מגדר אחר זה מאוד קשה".
במרפאתה מבצעים את הניתוח בגישה אנדוסקופית – דרך הפה וללא חתכים חיצוניים. "הטכניקה מבוססת על קיצור מיתרי הקול בכ-50%", הסבירה ד"ר אסטרייכר. "אנחנו מורידים את הרירית בחלק הקדמי של המיתרים ותופרים אותם זה לזה. כך רק חלק קטן מהמיתר רוטט, מה שמעלה את תדר הקול והופך אותו לנשי יותר. אחרי הניתוח נדרש זמן – חודשים – עד שהקול מתייצב, ולעיתים יש צורך בהמשך תרגול אצל קלינאית תקשורת".
הטכניקה, שפותחה לפני כשלושים שנה על ידי הרופא הגרמני ונדלר והופצה על ידי ד"ר קים מקוריאה, נחשבת כיום לשיטה מבוססת ומוערכת. "ברוב המקרים, המטופלות מאוד מאוד מרוצות", ציינה ד"ר אסטרייכר. "הניתוח משלים עבורן את התהליך – לא רק חיצונית, אלא גם בהיבט העמוק של הזהות. יש גם קורלציה בין שביעות רצון מהקול לבין רמות חרדה ודיכאון".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.04.25
