אתה יודע שיש בעיה כשאתה צריך לחכות שיפתחו את המכולת השכונתית. שמונה דקות לפני השעה שבע בבוקר, ואני כבר עמוק בתוך הקריז של הקפה. אבל בשביל זה אני צריך חלב, והבחור מהמכולת לא מגיע לפני שבע. אני מהרהר בעצב בימים שבהם בעלי מכולת כבר פרסו לך גבנ"צ ישר מהבלוק באיזה רבע לשש, אבל ביני לבין עצמי יודע שהבעיה היא אצלי. אף אחד לא ביקש ממני להתעורר כל כך מוקדם. הילדים ממילא בחופש ולא יתעוררו לפני 11, אין לי שום פגישה או מטלה לפני עשר, ובכל זאת – שמונה דקות לפני השעה שבע בבוקר, מול תריס הגלילה המוגף של המכולת ברחוב שלי, אני סופר כבר איזה שעה ורבע של ערות מלאה.
זה לא סיפור חדש אצלי, הקטע הזה של לישון גרוע. כבר שנים ארוכות שאני משלים יותר משש שעות שינה רק במקרים חריגים, וגם אז השינה שלי רצופה בערך כמו קוד מורס של אמצע מלחמה. אני מקיץ באמצע הלילה בלי סיבה, מתעורר מוקדם מדי אפילו כשאני בחופשה, ואת היכולת לשנ"צ איבדתי בערך מאז שצמחה לי שן ראשונה. חבל באמת שאין בטיפת חלב יועצת שינה גם למבוגרים. אם צריך אני אתלה מובייל מעל המיטה ואלך לביקורות כל חצי שנה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
אני כבר מכיר את כל העצות והטיפים בנושא. גם כאלה שנזרקים לעברי מאנשים שתמיד נהנו משנת לילה בסגנון בול עץ, וגם ממופרעי שינה לשעבר. אתם יודעים, אנשים שפעם ישנו גרוע, אבל מאז ראו את האור, והיום אפילו ממנו הם לא מתעוררים. כן, שמעתי, לא ללכת לישון רעבים, אבל גם לא אחרי ארוחה כבדה. לא אחרי קפאין ולא אחרי מטוגן. להתרחק ממסכים, ובמקום זה עדיף לקרוא לפני השינה. אז אני באמת מחזיק ספר ליד המיטה, אבל זה כדי להניח עליו כוסות. אני פשוט ממש לא אוהב שיש לי עיגולים רטובים על השידה הקטנה מהעץ.
לא מזמן אשתי אפילו קנתה לי כרית מיוחדת. עניין מבאס פעמיים, כי הכרית גם לא עזרה לי לישון טוב יותר, וגם היוותה תזכורת מתמדת לכך שהגעתי לגיל שבו זה הגיוני להביא לי במתנה דברים כמו כרית. קיבינימט, מה רע באיזה בקבוק סינגל מאלט? אני די בטוח שאלכוהול עדיין עושה אצלי עבודה טובה בכל מה שקשור להירדמות. כלומר, תלוי איזה. בירות סתם שולחות אותי לשירותים בלילה בתדירות מעצבנת, אבל הארד-ליקר פועל עליי כמו החיצים האלה שיורים על קרנפים בסוואנה כשרוצים להפיל אותם לקראת מעבר לאיזה גן חיות באירופה.
נראה שאין מנוס מיציאה למסע שבסופו אהפוך לאדם רדום יותר. ואם אפשר, לא על הכורסה. בטח כשאני שומע כל הזמן שיש קשר בין שנת לילה מספקת לחיים בריאים יותר. טוב, אז אם בבריאות עסקינן, נתחיל מרופאת המשפחה שלי, דרך הקופה.
ד"ר שנהב לא מאוד מתרשמת מסיפורי השינה שלי. היא מקשיבה בעניין כשאני מתאר לילה טיפוסי אצלי, מגניבה שאלות רקע כי זאת בעצם הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים, ובאופן כללי מתעניינת יותר בחלק של היום שבו העיניים שלי פקוחות. כן, היא חושבת ששנת לילה זה דבר חשוב, אבל מבחינתה כל עוד הלו"ז הלילי שלי לא גורם לי לעייפות במהלך היום או מרוקן אותי מאנרגיה היכן שאני זקוק לה, אולי זאת פשוט דרכו של הגוף שלי לאותת לי שהוא לא צריך יותר מזה. בשלב מסוים אני מציע את האפשרות שענייני השינה שלי הם פשוט משהו אופייני לגברים בגילי, אבל היא מיד מבהירה שאני עדיין צעיר מדי בשביל אבחנה כזאת. הנה מחמאה מהסוג שהייתי שמח ליטול פעמיים ביום אחרי האוכל עד שתחול הטבה משמעותית. "אבל אם בא לך לבדוק את זה יותר לעומק", היא מציעה פתאום, "אני אתן לך הפניה למכון שינה".
וואו, מכון שינה. אני עדיין זוכר איך דקה לפני ש-2025 התחילה, אחת ההחלטות שלי לשנה החדשה הייתה התמדה במכון כושר. עכשיו, לא רק שזה לא קרה, גם המכון הראשון שאליו איכנס בשנה הקלנדרית הזאת מתמחה בהפך הגמור מפעילות גופנית. אני כבר מדמיין את עצמי שוכב על מיטה במעבדה עצומה עם עשרות אלקטרודות שיוצאות מקסדה מיוחדת שאני חובש, בזמן שצוות עצום של מדעני חרופ מנטר כל שנייה שלי. החלומות המוזרים ביותר שלי מוקרנים בשידור ישיר על מסכי ענק ברחבי החדר, כשכל 20 דקות קוטע אותם סינק תוכן שיווקי של מותגי פיג'מה ומצעים למיטה.
4 צפייה בגלריה
מעבדת שינה. המטרה: לתעד את מעלליי אחרי כיבוי האורות
(צילום: Gorodenkoff, Shutterstock)
שעה קלה מאוחר יותר, כשמילאתי בצורה מקוונת את השאלון של אסותא לקראת ההגעה למכון, כבר הבנתי שאני חווה קריסת קונספציה משלי, ושאני לא הולך לישון בקרוב בשום מעבדה. כי אחרי שהצהרתי שאיני סובל מ"בעיות נשימה, נחירות, תנועות רגליים, חריקות שיניים, OSA, שקד שלישי, יובש בפה או עלייה בלחץ הדם, תנועות ידיים, MSLT, סהרוריות, שיתוק שינה, הזעות לילה”, אבל כן מ"נדודי שינה, התעוררויות רבות, קשיי הירדמות, אינסומניה או חסך שינה" – גיליתי שבדיקת איכות השינה שמתוכננת עבורי תתבצע בכלל אצלי בבית. ממש על הצד שלי במיטה הזוגית. אגב, אני יודע מה אתם חושבים עכשיו: מה זה לכל הרוחות OSA ו-MSLT, והאם שקד שלישי זאת בעיה אמיתית או עוד מקרה של ריבוי ילדים עם שמות מקוריים בגן חובה אחד?
מה שבטוח, השאלון הזה גם די הכניס אותי לפרופורציות בכל הקשור לבעיות השינה שלי. לא, כי תנועות ידיים, תנועות רגליים, חריקות שיניים והזעות לילה זה בדיוק מה שהיה צריך כדי להעמיד באור הנכון את הנטייה שלי להתעורר בלילה ולנקר בסלון מול שני פרקים ישנים של "תרגיע" לפני שאירדם שוב. הי, הנה רעיון לסטארט-אפ – המלצות טלוויזיה מאת פורום נדודי השינה הישראלי. האנשים האלה בטח מכירים המון סדרות מעולות!
מטר וחצי לפני הכניסה למכון השינה של אסותא ברחוב יגאל אלון בתל-אביב, אני זוכר להעביר את הטלפון למצב שקט. בכל זאת, אנשים ישנים פה. אלא שרגע אחרי הכניסה אני מבין שאני לא בכיוון, אבל ממש בהגזמה. האווירה במכון אמנם מנומנמת, אבל לא במובן השנ"צי של המילה. סתם כי יש שם שתי פקידות קבלה פנויות, כמה חדרים שנראים ריקים ואף אחד בתור לפניי. חוץ מזה, על הכיסאות באזור ההמתנה לא היה זכר לכרבולית.
אחרי קבלה זריזה אני מתיישב מול הנציגה של אסותא. ברבע השעה הקרובה אספר לה על שגרת השינה שלי, אתלונן על היקיצות הלא-מתוכננות, כולל ירידה לפרטים די קטנים. למשל, איפה בדיוק אני נרדם בדרך כלל (על הספה, כיאה לקלישאה הגברית שאני), מה אני עושה כשאני מתעורר באמצע הלילה ומרגיש ערני (צמד המילים "מיישר עוגה" נזרק לחלל החדר), או איך אני בעצם מתעורר בבוקר (לסאונד של מיקסר, כמי שנשוי לקונדיטורית).
בתום שיחת הרקע הזאת הנציגה תשלח יד לנרתיק הבד המרופד שכל הזמן הזה חצץ בינינו על השולחן, ותשלוף ממנו משהו שנראה כמו שעון יד חכם עם הארקה. אקטיגרף קוראים לזה, ובמשך ארבעת הלילות הקרובים חתיכת הטכנולוגיה הזאת תצטרך לאבחן את דפוס השינה שלי. הרעיון הוא לענוד את השעון הזה על פרק כף היד, ולהרכיב על אחת האצבעות טבעת גומי קטנה שמחוברת לחיישן שיודע למדוד דופק ואת רמת החמצן בדם (ראו תמונה משמאל). הטבעת עצמה מחוברת גם היא לשעון, וההוראה הגורפת שקיבלתי היא לא להוריד אותו מהיד מהרגע שנכנסתי למיטה ועד שיצאתי ממנה בבוקר.
בתוך הקייס של השעון מצאתי גם את יומן השינה של אסותא. בעצם טופס שאני אמור למלא במשך ארבעה בקרים, כדי לתעד את מעלליי אחרי כיבוי האורות. ממש מתעכבים שם על השעה המדויקת שבה התארגנתי לשינה, הזמן שלקח לי להירדם, והשעה שבה התעוררתי. זה המקום לציין שכדי לעשות זאת ביעילות, זה היה יכול לעזור אם השעון הזה היה גם ממש מראה את השעה, אבל זה פיצ'ר שאין לו. בנוסף התבקשתי לציין את כמות הפעמים שהתעוררתי בלילה, הזמן שלקח לי להירדם אחרי כל יקיצה כזאת, ולתת ציון לאיכות השינה שלי.
זה המקום להבהיר שלפחות עבורי השעון הזה הגיע עם עוד כמה פיצ'רים. למשל, כפתור סתלבט משפחתי. זה התחיל מבן ה-11 שלי, שכל בוקר תהה בקול האם אני יכול לירות רשתות לבניין ממול מתוך "הכפפה של ספיידרמן"; המשיך עם בני בכורי שתהה האם השעון יצליח לנטר גם את הנחירות שלי, ונגמר עם אשתי שצחקה קצת יותר מדי חזק לנוכח העלבונות האלה.
שעון הניטור הגיע עם עוד כמה פיצ'רים. למשל, כפתור סתלבט משפחתי. זה התחיל מבן ה–11 שלי שכל בוקר תהה בקול האם אני יכול לירות רשתות לבניין ממול מתוך "הכפפה של ספיידרמן", והמשיך עם בני בכורי שתהה האם השעון יצליח לנטר גם את הנחירות שלי
אחרי ארבעה לילות של ניטור וארבעה בקרים של תיעוד, החזרתי את האקטיגרף לאסותא. פקידת הקבלה במכון הבטיחה לי תוצאות תוך כמה ימים, אז היה לי מספיק זמן כדי לאסוף עוד מידע רפואי מהימן היכן שנהוג לאסוף דברים כאלה – באינטרנט. בשלב הזה עבר בערך שבוע מאז שהתחלתי לתחקר דיגיטלית את כל נושא השינה, אז סביר להניח שגם האלגוריתמים בכל הפלטפורמות שבהן אני פעיל התאגדו כי לתקוף אותי מכל הכיוונים, מה שמסביר את הכמות האדירה של תוכן שזרם אליי פרואקטיבית. אני מדבר על אינספור פרסומות לכדורים וגלולות שירדימו אותי יותר חזק מגולנצ'יק בחופשה, הצעות היכרות עם תכשירים טבעיים שאם לא יסדרו לי שינה מתוקה לפחות יסדרו לי ארומה ייחודית בחדר השינה, והמון סרטונים קצרים עם פרזנטורים מטעם עצמם.
עכשיו, תקראו לי אולד פאשנד (ובדרך כלל אענה לכם) אבל אני מאמין שיש מקומות הגיוניים יותר לליקוט עצות בנושא חיים בריאים מאשר טיקטוק. גם אם אני מאמין למציג שהטיפ הזה שינה את חייו, קשה לי עם העובדה שמיד אחריו עלול לקפוץ לי סרטון שמטרתו לשכנע אותי לקנות רחפן, ומיד אחריו תיעוד של נער מוויצ'יטה קנזס שמנסה את אתגר הוואסאבי או משהו. אבל סרטון אחד בכל זאת נצרב אצלי בתודעה. הוא גולל את סיפורו של בחור צעיר, שנראה כאילו הוא יוצא לפעמים מחדר הכושר רק כדי לקנות עוד שורטס צמודים. הגברבר מתעורר בבוקר, מתיישב במיטה באבחה זריזה, מותח ידיים לצדדים, ואז מוריד מהפה שלו פלסטר שחור וגדול שאיתו העביר את הלילה. כן חברים, מתברר שלפחות בטיקטוק ובאינסטגרם (רשתות חברתיות שהומצאו כדי לזרז אצלי את ההפיכה לנרגן), לישון עם פלסטר על הפה זה דבר. הרעיון פה – אם הבנתי נכון – הוא שבהיעדר אוויר שנכנס דרך הפה, כי הוא חסום, כל האוויר נכנס רק דרך הנחיריים, היכן שיש לנו כל מיני פילטרים שעושים סלקציה בכניסה לאף, וכך אנחנו מרוויחים חמצן באוקטן איכותי יותר. או משהו כזה.
מצד שני, נבירה ברשימת הסכנות האפשריות שמוצמדות לטרנד הזה, כמו גם רשימת האנשים שאסור להם אפילו להתקרב אליו כי הם בקבוצת סיכון למשהו – גרמה לי לוותר על זה מיד. ראשית, בתור מי שכבר ראה סרט אקשן אחד לפחות בחייו, אני יודע שהסצנה הזאת תמיד נגמרת עם מישהו שתולש לי את זה מהפה בפראות וצועק עליי להתחיל לשפוך מידע. שנית, אתם מדברים פה עם בן אדם שאפילו מסכות קורונה הרגישו לו כמו המסכה ההיא שהלבישו ב"שתיקת הכבשים" על חניבעל לקטר, אז המחשבה להעביר לילה עם פה חסום נשמעת לו מפחידה ומסוכנת מדי.
נבירה ברשימת הסכנות האפשריות שמוצמדות לטרנד של שינה עם פלסטר על הפה גרמה לי לוותר על זה מיד. בתור מי שכבר ראה סרט אקשן אחד לפחות בחייו, אני יודע שהסצנה הזאת תמיד נגמרת עם מישהו שתולש לי את זה מהפה בפראות וצועק עליי להתחיל לשפוך מידע
עדיין באינטרנט, בשלב מסוים הגעתי לקבוצת הפייסבוק "לישון בשקט", שמונה מעל ל-9,000 חברים ומנוהלת על ידי ד"ר עמית גרין, פסיכולוג עם ניסיון של 20 שנה ומומחיות בתחום הפרעות השינה. בהתחלה עוד חשבתי להציג לקבוצה את המקרה שלי כדי ליהנות מחוכמת ההמונים, אבל די מהר קלטתי שמספיק לעבור על הדיונים שמתנהלים שם די בשגרה. לא בפעם הראשונה מאז שהבטחתי לעצמי לטפל בבעיות השינה שלי, גיליתי שזאת לגמרי צרת רבים, ותנו לי לחזור אליכם בקשר לחלק של חצי הנחמה.
מצאתי שם תלונות על קושי ב"לסדר את השעון הביולוגי", המלצות על מזרנים וכריות מיוחדות, התייעצויות לגבי אטמי אוזניים, תוספי תזונה ואינספור תרגילים מחשבתיים. על הדרך ליקטתי מספר נעימות מוזיקליות שכמה מחברי הקבוצה שיתפו שם ואמורות לסדר לכם הירדמות מרגיעה, וגם לא מעט שאלות לגבי פיתוחים עדכניים מעולם כדורי השינה. גיליתי שהמון אנשים סובלים מהמון אספקטים של שינה גרועה, והם כנראה נחשפים לכמות עצומה של מידע לא מדויק ממקומות אחרים, ומחפשים מקומות שבהם אפשר לשתף או לאסוף מידע. עכשיו, כבר הבנתם שאני לא מעריץ גדול של ז'אנר העצות מזרים ברשת, אבל כאן לפחות הד"ר שמנהל את הקבוצה מתערב בחלק גדול מהדיונים ומקפיד להבהיר מה מוכּר לעולם הרפואה ומה לא כל כך.
בתוך כמה ימים נחתו אצלי התוצאות של בדיקת האקטיגרף. הדבר הראשון שתפס אותי היה האופן הרציני שבו הבדיקה הזאת פוענחה על ידי צוות המכון. יכול להיות שכל בדיחות הספיידרמן בבית גרמו לי קצת לזלזל בתהליך, אבל עכשיו מצאתי את עצמי מתבונן בשלושה עמודי PDF שניתחו את השינה שלי בצורה מאוד מפורטת. בין היתר מצאתי שם בליל מספרים שהופקו מהאקטיגרף, שביחד עם הפרטים שנידבתי בעצמי ליומן השינה, ושיחת הרקע המקדימה עם הנציגה במכון, הובילו לשורת סיכום די ברורה: אינסומניה (נדודי שינה): הפרעה במידה קלה.
בהמשך היו גם המלצות. למשל להקפיד על שעות שינה מסודרות, אפלה בערב, הימנעות ממסכי מחשב לפחות שעתיים לפני זמן השינה הרצוי, הימנעות משינה ביום ועוד ועוד. לכל הדברים האלה יש כותרת גג והיא "היגיינת שינה", ואני חייב להודות שלפי ההגדרה הזאת אני לא ממש היגייני. העניין הוא שאת כל זה די ידעתי כבר. מה שבכל זאת היה לי חדש הייתה האבחנה לפיה לפחות אצלי נראה שנדודי השינה נגרמים משילוב של "דריכות ועוררות-יתר, מתח רגשי והיגיינת שינה לקויה". בהמשך הופיעה המלצה נוספת "לשקול פנייה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לאינסומניה". אוקיי, זה כבר מעניין. הם בעצם אומרים שאני הולך לישון טרוד ודרוך מדי, ושהסיפור אצלי יותר מנטלי מפיזיולוגי?
ובכן, נראה שכן, אבל ד"ר גרין מיד מבהיר לי שגם בתחום הזה אני לא ממש מיוחד: "נדודי שינה הם בעצם הפרעת עוררות, או עוררות-יתר פסיכולוגית", הוא מסביר. "זאת יכולה להיות הרגשה של דריכות, מתח, כל מיני מחשבות או דאגות. במקרים הקיצוניים אלה יכולים להיות גם חרדה ודיכאון. ועוררות-היתר הרגשית, הפסיכולוגית הזאת, היא לא משהו שסתם מרחף בחלל של החדר. היא מתורגמת אצלנו בגוף לעוררות פיזיולוגית. משם כבר קשה יותר להירדם, או שמתעוררים בלילה והשינה נקטעת. יש לי מטופלים שמספרים שהם מקיצים באמצע הלילה ומרגישים ערים לחלוטין. אחרים מתארים שהם מרגישים דפיקות לב, לחץ בחזה, כל מיני תחושות פיזיולוגיות. הם לא מדמיינים את התחושות האלה. יש לזה בסיס פיזיולוגי - זה מנגנון של Fight or Flight, מנגנון של עוררות-יתר שדורך אותנו".
טוב, זה נשמע לא כיף. פתאום שש השעות ברוטו שלי בלילה נשמעות סבבה יחסית.
"האמת היא שמספר השעות פחות רלוונטי", ד"ר גרין מבהיר מיד. "זה ממילא משתנה מאדם לאדם. נכון, הטווח התקין שבדרך כלל מתייחסים אליו הוא שש-שמונה שעות, אבל יש אנשים שיכולים לחיות חיים מלאים, טובים, מאושרים ומתפקדים גם עם חמש או חמש שעות וחצי. מהצד השני, יש אנשים שצריכים שמונה וחצי-תשע שעות שינה כדי להרגיש ולתפקד טוב. זה בדיוק כמו שהגובה, המשקל, החוכמה או היופי מתפלגים באוכלוסייה. אז גם זאת תכונה, אבל זה בכלל לא האישיו. יותר חשוב מה אתה מרגיש".
אני מרגיש שאני מתעורר כמה פעמים בלילה. כאילו שאני חסר מנוחה, דווקא כשאני מבצע את ההגדרה המילולית של מנוחה.
"זה בדיוק הדבר. אבל אתה צריך לדעת שכולנו מתעוררים בלילה. המוח שלנו מעיר אותנו בלילה בערך שש-עשר פעמים. רק שאם מדובר בהתעוררויות קצרות, של חצי דקה או דקה, אז אנחנו לא מודעים אליהן והן לא חשובות. אבל אם הן הופכות לארוכות יותר, ואנחנו מתחילים להיות מתוסכלים ונלחצים מזה שאנחנו מתעוררים, כאן מתחילה להיות בעיה. אני שומע מאנשים לפעמים שברגע שהשמש מתחילה לשקוע והערב מתקרב, הם כבר מתחילים לחשוב על זה: האם הם יירדמו, האם יתעוררו באמצע הלילה. זאת הנקודה שבה זה הופך להיות כרוני, כי בנקודה הזאת כבר לא צריך גורמי לחץ או סטרס חיצוניים. השינה עצמה הופכת להיות משהו שמייצר סטרס".
אוקיי, במכון השינה המליצו לי לשקול טיפול התנהגותי-קוגנטיבי.
"כן, זה טיפול שנקרא CBTI. התהליך לוקח בדרך כלל שישה מפגשים, שמתחילים בפגישת היכרות ואבחון שמטרתה להכיר קצת את הבן אדם. לא רק את השינה שלו, ממש להכיר אותו, מה קורה בחיים שלו. אחר כך עושים תהליך קצר של ניטור, סוג של בדיקת שינה כדי לקבל את התמונה המלאה של דפוס השינה שלו. מכאן עוברים לעבודה בשני מישורים. הראשון זה המישור ההתנהגותי. בעיקר עשה ואל תעשה, כי יש דברים שאנשים עושים לפעמים ויכולים ממש להפריע להם. סתם לדוגמה, שותים קפה בשעות הערב, עובדים או עושים ספורט בסמוך לשינה, נחשפים מדי לחדשות או סתם קמים מאוחר מדי בבוקר. אבל שוב, שום דבר פה לא קדוש. עם כל מטופל צריך להבין מהם הדברים שיכולים להפריע לו ספציפית".
רגע, מתי מגיע החלק הפסיכולוגי?
"במישור השני. הוא יותר מהותי, ובו אנחנו עובדים על השינוי הקוגניטיבי, המחשבתי. פה בעצם המטרה שלי היא להבין על מה זה יושב, מהו הטריגר. להבין מאיפה מגיע הסטרס, ואז למצוא כלים שיכולים לעזור להתמודד איתו. אבל שוב, זה מותאם אישית. כמו תזונה. כולם יודעים שאסור לאכול הרבה שומנים, אסור לאכול הרבה פחמימות, צריך לאכול את זה ואת זה. אוקיי, זה נכון, אבל אם אתה סובל מעודף משקל או מתת-משקל, אז אתה צריך ללכת למומחה שיבנה לך תוכנית שמותאמת לך, לדברים שאתה אוכל, לשעות שבהן אתה אוכל".
האמת היא שד"ר גרין מספק לי די הרבה חומר למחשבה. לא עניין נדיר, אני מניח, כשמדובר בפסיכולוגים, אבל כן משהו שסוגר לי סוג של מעגל. תחושות חוסר המנוחה אפילו כשאני כבר נרדם, ביחד עם האבחון של מכון השינה וביחד עם ההסבר שלו על כך שנדודי שינה הם בעצם עוררות-יתר פסיכולוגית – מסתדרים לי עם התחושה הכללית.
"רגע, ניסית כבר מיינדפולנס או מדיטציה?" המילים האלה יצאו מהפה של האדם האחרון בערך שהייתי מצפה ממנו להשמיע אותם. ג' הוא אולי החבר הכי ציני שיש לי, שלא לדבר על תזזיתי ברמת ישראלי בארוחת בוקר של מלון. "לי זה עזר עם דברים אחרים, אבל אני יודע שהרבה אנשים משתמשים בזה לבעיות שינה", הוא מיד הבהיר. תראו מה זה. אתה חושב שאתה מכיר בן אדם, בטוח שהוא גר בגבעתיים, ופתאום מתברר שהוא אב הבית של איזה אשראם.
בדיחות בינוניות בצד, אני חייב לומר שעל פניו כל תחום המיינדפולנס בכלל או המדיטציה בפרט, נשמע כמו משהו שאמור להיטיב עם מישהו שהרגע אובחן עם דריכות-יתר. בחיים לא תירגלתי מדיטציה, ואם להיות כנים, גם סתם לשבת ולא לעשות כלום זה משהו שקורה לי רק אם התרוקנה לי לחלוטין הסוללה בנייד. בנוסף, רוב התרגולים הרלוונטיים שמצאתי ביוטיוב ובספוטיפיי מדברים בעיקר על עזרה בהירדמות. שזה נהדר, רק שאצלי כאמור רוב האתגר הוא גם להישאר רדום, כשספציפית החלק של ליפול לתוך שינה פחות מאתגר עבורי. למרות זאת, יחסית לשאר התחנות במסע שלי לשינה טובה יותר, החלק הזה מרגיש לי די קל, אז במשך כמה לילות הלכתי לישון עם עוד מישהו בחדר מלבד היפה והאופה.
התרגול הראשון שהאזנתי לו היה באורך 26 דקות, השני באורך 20 דקות, והאחרון קצת יותר מרבע שעה. כלומר, זה מה שהבטיחו לי, כי בשלושת המקרים נרדמתי הרבה לפני שהמנחים אמרו את המילה האחרונה. שגם אותה, אני מניח, לקח להם איזה שתי דקות להגיד. כן, מדברים נורא לאט בדברים האלה. בחלק מהמקרים הדיבור הכבד והאיטי הוגש על מצע של מוזיקת מסאז'ים מרגיעה, ולפעמים לא, אבל בדרך כלל היו שם את כל החשודים המיידיים: נשימות עמוקות ומלאות, התמקדות באימג'ים מרגיעים, והנחיה לבצע "סריקה של הגוף". לא במובן של MRI, במובן של להתעכב בנפרד כמעט על כל איבר בגופך, כדי להרגיע אותו. לפעמים הגיעה ההוראה להרפות את הלסת, לפעמים התחילו איתי מקצות האצבעות, ולפעמים נרדמתי עוד קודם, בערך בשלב שמבקשים ממך לדמיין טבע ירוק וים כחול.
בכל המקרים הדוברים נשמעו כל כך רגועים, רפויים ומונוטוניים שממש התפעלתי שהם לא נרדמו מכל זה בעצמם, אבל בשורה התחתונה שמתי לב שמבחינת איכות השינה עצמה – לא הרבה השתנה. מצד שני, יכול להיות שיהיה נכון לתת לסיפור הזה צ'אנס ארוך יותר מכמה לילות, שלא לדבר על כך שאני מרגיש אדם די דרוך גם במהלך היום, אז יש מצב שכל המיינדפולנס והמדיטציה האלה הם רעיונות טובים סתם כדי להוריד קצת את המחוג של הסל"ד הפנימי שלי.
לילה אחד לפני השינה ניסיתי לשחזר את כל התחנות שבהן עברתי במסע הזה, והגעתי למסקנה די ברורה: כדאי לי להיות דרוך ומוטרד פחות גם כשכבר חשוך בחוץ; אבל לא רק. יכול להיות שההסבר של "הכל בראש" נשמע לי פשטני מדי, אבל יש מצב שלפחות במקרה שלי, כאן בעצם נעוצה הבעיה. אישית אני עדיין צריך להחליט איך אני ממשיך מכאן. לכם רק אאחל מכאן שתירדמו בקלות, תשנו עמוק ולא תתעוררו מוקדם מדי. כלומר, בהנחה שאתם עדיין קוראים את זה ולא נרדמתם באמצע הכתבה.
