"תמיד רציתי לתרום, זה כל הזמן ישב אצלי וחיכה לרגע המתאים", מספרת דורית רידר, אחות בקיבוץ סעד, שתרמה השבוע כליה בבית החולים בילינסון, מקבוצת כללית. בנה של דורית, דור רידר ז"ל, נרצח ב-7 באוקטובר בבארי. "מיד אחרי יום השנה הרגשתי שאני חייבת לתת חיים, שהכול רע סביבנו, ואני חייבת לעשות משהו טוב", סיפרה בריאיון ל-ynet ול"ידיעות אחרונות".
דור רידר ז"ל, בנה השני מבין ארבעה, עבר להתגורר בבארי לאחר שירותו הצבאי, חודשיים בלבד לפני שבעה באוקטובר. הוא החל לעבוד שם בליווי ילד עם צרכים מיוחדים במסגרת החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ. דור התאהב במקום, מצא אהבה, בת זוג – תכלת פישביין ז"ל – ובאותה שבת נוראית נרצחו שניהם בדירתם.
4 צפייה בגלריה


"חייבת לעשות משהו טוב". דורית רידר, צביקה ובתם גל עם תמונתו של דור ז"ל שנרצח בבארי
(צילום: שאול גולן)
דורית, אחות קיבוץ סעד כבר 26 שנים, ובעלה צביקה, מתנדב במד"א, שהו בביתם בקיבוץ בבוקר המתקפה. "צביקה יצא עם אמבולנס מהקיבוץ כבר בשבע בבוקר. בשמונה הגיעו לקיבוץ פצועים ממסיבת הנובה, והתחלנו לטפל בהם", היא נזכרת. "תוך כדי שאנחנו מצילים חיים, לקחו חיים במקומות אחרים, את הבן שלנו. אני וצביקה היינו בתוך העשייה, לא כל כך הבנו מה קורה בבארי".
באותן שעות, השניים לא ידעו מה שמתרחש אצל בנם בקיבוץ. "אני וצביקה היינו אז בתוך העשייה, לא כל כך הבנו מה קורה שם. בשעות הבוקר הוא לא יצר איתנו קשר, אנחנו חושבים שבדיעבד הוא לא רצה שנדאג, אז הוא דיבר עם חברים, להם סיפר שיש מחבלים בקיבוץ ויש ירי", מספרת דורית. "רק ב-10:00 בבוקר הוא יצר איתנו קשר ואמר שהכול בסדר, ב-11:00, כשעשינו עדכון מצב משפחתי בקבוצת הווטסאפ, הבן הצעיר אלון אמר לו ששומעים על מחבלים בבארי, אז דור התחיל לספר. הוא תיאר שיש ירי מסביבו, שירו על הדלת. ואז הבנו שהוא גם תחת מתקפה".
4 צפייה בגלריה


מימין לשמאל: שחר בן פורת שקיבל כליה, ד"ר אביתר נשר, דורית רידר שתרמה כליה ודניאל ש'קופ שקיבלה כליה
(צילום: שאול גולן)
אחד המחבלים ענה לטלפון
באזור השעה 11:30 בבוקר, שוחחו איתו בפעם האחרונה. "כעבור חצי שעה רון, אחיו הצעיר, התקשר אליו לשאול לשלומו, כי הוא הפסיק לענות להודעות, ואז ענה לו לטלפון אחד המחבלים", מספרת דורית. תשעה ימים מורטי עצבים של חרדה ואי-ודאות חלפו עד שהמשפחה קיבלה את הבשורה הנוראה מכולן. "אנחנו עד היום עדיין לא כל כך קולטים את מה שקרה, לא מצליחים לעכל את האובדן עם כל המלחמה והחטופים, אין לנו עדיין שקט לעכל את זה. מצד שני אנחנו ממשיכים בחיים, ממשיכים לחיות ולשמוח ולעשות טוב לאחרים", אומרת דורית.
דורית משחזרת: "כשעשינו עדכון מצב משפחתי בקבוצת הווטסאפ, הבן הצעיר אלון אמר לו ששומעים על מחבלים בבארי, אז דור התחיל לספר. הוא תיאר שיש ירי מסביבו, שירו על הדלת. ואז הבנו שהוא גם תחת מתקפה"
דור היה בן 21 ו-11 חודשים במותו. "יום לפני העלייה לקבר של השלושים, חגגנו לו יום הולדת עם בירות ויין ובלונים", מספר האב צביקה. מיד אחרי יום השנה, החלה דורית את התהליך לתרומת כליה. "ראיתי מודעה בפייסבוק של מישהי שחיפשה כליה. זה הפנה אותי לארגון 'מתנת חיים', ודרכם הופניתי לבית החולים בילינסון. אותה בחורה בסוף קיבלה תרומה ממישהו אחר, אבל קצת לפני פסח פנו אליי שוב לגבי ההשתלה הזו".
"באתי לניתוח בלי פחד, בידיעה שהכול בסדר", מוסיפה דורית. "יש לי נחת רוח, המשפחה אומרת תמיד שישמחו לקבל ממנה קצת. מבחינתי לתת חיים זה מה שנותן את הכוח".
"אפילו המנתח אמר לנו שלא ראה מישהי כזו רגועה לפני ניתוח", אומרת בתה הבכורה גל. בני המשפחה, גם אם חששו מעט, תמכו בה לכל אורך הדרך. "בתור החצי השני שלה, כשהיא אמרה לי שהיא מתכוונת לתרום כליה שאלתי אותה אם היא בטוחה שזה מה שהיא רוצה והיא אמרה כן, אז אמרתי לה שאני איתה ב-100%", סיפר צביקה.
ההשתלה בוצעה ביום ראשון האחרון בבית החולים בילינסון, מקבוצת כללית, במסגרת השתלת כליה בהצלבה - הליך המיועד עבור מי שמעוניין לתרום כליה לקרוב משפחתו או לאדם אחר שבחר בכך, אך אין ביניהם התאמה רפואית, אם בשל סוגי דם שונים, ואם בשל הימצאות נוגדנים לכליית התורם, בדמו של המועמד להשתלה. "בהינתן יותר מזוג אחד כזה, אנחנו מבצעים הצלבה", הסביר ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבית החולים. "כליה מגופו של קרוב משפחה של מועמד להשתלה, מושתלת בגוף של נתרם אחר, ומקביל מתבצעת השתלת כליה מגופו של קרוב משפחתו של הנתרם בגופו של המועמד להשתלה. מדובר באופרציה עצומה בבילינסון, עם מספר רב של מנתחים כירורגים בכירים, מרדימים, אחיות וצוותים".
לפני כשש שנים התגלתה אצל שחר בן פורת (63) ממעלה גמלא מחלת כליות. בן פורת, אב לשלושה וסב לשלושה, היה זקוק לתרומת כליה ופרסם על כך מודעות ביישוב ובמקומות אחרים דרך ארגון "מתנת חיים", ולבסוף נמצא לו תורם שבאופן מפתיע התברר כי זהו השכן שלו מהיישוב. התורם, שביקש לשמור על פרטיו אנונימיים, נבדק ונמצא מתאים, כאשר בן פורת עצמו לא ידע כי מדובר בשכנו.
דורית: "באתי לניתוח בלי פחד, בידיעה שהכול בסדר. יש לי נחת רוח, המשפחה אומרת תמיד שישמחו לקבל ממנה קצת. מבחינתי לתת חיים זה מה שנותן את הכוח. אפילו המנתח אמר לנו שלא ראה מישהי כזו רגועה לפני ניתוח"
התורם ממעלה גמלא, נמצא מתאים גם לדניאל בת ה-47, שסובלת גם היא ממחלת כליות קשה ובארבע השנים האחרונות נעזרת בטיפולי דיאליזה מורכבים. בשל הנתונים הרפואיים המורכבים, התקשו למצוא לדניאל תורם עד כה, ולכן, לאחר שהתברר כי התורם מתאים גם לה, הוחלט בבילינסון לבצע ניתוח הצלבה: התורם ממעלה גמלא תרם לה כליה, ומי שתרמה לשחר בן פורת, זו דורית.
מקום טוב לחיות בו
"הצלחנו למצוא לדניאל תורם, אחרי שבמשך שנים הייתה מוגבלת בהרבה מאוד היבטים", מסבירה ענת בריגר, אחראית תחום כליה במרפאת טרום השתלה בבילינסון. "מאחורי כל השתלה בהצלבה יש לפחות חצי שנה של עבודה מורכבת ושבסופה אנחנו מצליחים לייצר קסמים ולהביא אור למטופלים ויש לי את הזכות להיות חלק מזה".
ד"ר נשר מוסיף כי "ההשתלה הזו היא הוכחה שמאז תחילת המלחמה הערבות ההדדית והסולידריות החברתית בין אזרחי המדינה, רק מתגברות ומתחזקות. יש יותר תורמים אלטרואיסטים מה-7 באוקטובר וזה מאפשר לנו בבילינסון להציל חיים של יותר ויותר מטופלים. התרומה המרגשת של דורית, שבנה דור נרצח בקיבוץ בארי, היא דוגמה לכך. היא נתנה חיים חדשים לשחר ואותי, שעברתי באמת הרבה מאוד השתלות יוצאות דופן, הנתינה הזו והמבט שלה בעיניים כשהיא מספרת את הסיפור שלה, מרגשים באופן שקשה להסביר במילים".

ביום ראשון, רגע לפני הניתוח, התקיים מפגש מרגש בין ארבעת המשתתפים בתהליך - התורמים והמושתלים. "זה היה מפגש עם הרבה בכי, הרבה דמעות, אבל דמעות של אושר, של שמחה מתוך אמונה שהחיים של אנשים הולכים להשתנות לטובה אחרי הניתוח הזה", סיפר צביקה רידר. "היו שם אנשים פשוטים, אנשי העם, שלא שאלו מאיפה כל אחד, מי הוא או מה הוא".
בני הזוג רידר מבקשים להעביר מסר: "דור הבן שלנו הלך לבארי לעשות את מה שהוא ראה בו שליחות מאוד חשובה, וזה מבחינתנו החיים עצמם. אם כל אחד יקח על עצמו לעשות מעשה אחד טוב ביום, לא משנה מה, אם זה לבדוק לשלום השכן, או לצאת לתמוך בחטופים, מעשה אחד ויהיה לנו מקום יותר טוב לחיות בו". הם הוסיפו שהם "מתפללים ומייחלים להחזרת החטופים, ולרפואה שלמה לכל הפצועים".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.05.25