יש שיחות טלפון שמשנות חיים שלמים ברגע. עבור רובנו הן נדירות מאוד, אבל בני הזוג משה וורוניקה (שמות בדויים), הידועים יותר כ"הוריה המגדלים של התינוקת סופיה", מקבלים שיחות גורליות, הופכות בטן, אחת לכמה חודשים. האחרונה שבהן התקבלה לפני שבועיים, שיחה שבה התבשרו שבית המשפט העליון הכריע סופית על השארתה של סופיה, היום כבר פעוטה בת שנתיים וחצי, בחזקתם. ההפי-אנד שחלמו עליו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
עכשיו, בסלון דירתם השכורה, הם חוזרים לאותם רגעים מורטי עצבים בצהרי יום ראשון, 11 במאי. משה היה אז בעבודה, ורוניקה בבית עם סופיה. "רעדתי כל הזמן", היא משחזרת, "התהלכתי בבית כמו זומבי, ואז משה התקשר לעדכן שההחלטה תינתן בשלוש. לא יכולתי לנשום. היו לי סחרחורות, הקאתי פעמיים. השעה שלוש הגיעה ואין תשובה. מה אתה כבר יכול לחשוב? שאולי זה משהו לא טוב ולא רוצים לספר לך? ופתאום, שתי דקות לארבע, משה מתקשר והוא על הקו עם גלית (עורכת הדין גלית קרנר – א"א), בטון שמח: 'זהו ורוניקה, זה נגמר'. ואני לא יכולתי לדבר. אמרתי להם: 'אני לא יכולה לדבר, תדברו עם עצמכם', מנתקת וחושבת לעצמי: 'מה, אפשר כבר לנשום?' לקחתי את הקטנה, חיבקתי אותה חזק, ואמרתי לה: 'סופיה, מה, נגמר?'"
משה, איך אתה הגבת?
"הוא פצח בשירה בחנות", משלימה ורוניקה את הסיפור במקומו. "הוא שר להם, נו, תספר".
"גלית מתקשרת", משה מנסה להשחיל מילה, "וכבר לפי הצחוק שלה בטלפון הבנתי שאנחנו בסדר. ואז היא אומרת: 'תעלה את ורוניקה לשיחה', ואני שומע את כל משרד עורכי הדין צועק בהתרגשות. שרתי לעורך הדין השני שבתיק, יהונתן קניר, את מה ששרים כשמקבלים ספר תורה. בינתיים יש איתי אנשים בחנות, אף אחד לא יודע מה אני שר ולמה, רק אומרים לי: 'בשורות טובות?' וכשחזרתי הביתה, איזה נשיקות, איזה חיבוקים לסופיה. האמת, כמו תמיד".
לראיון איתם התבקשתי לבוא מוקדם בבוקר, כדי לא לשבש את התוכניות לטיול בטבע, לא סיטואציה חריגה במשפחה. הסלון עמוס לעייפה במשחקים, צעצועי התפתחות, בובות וקוביות צבעוניות. "מה את אומרת על גן הילדים שפתחנו?" שואל אותי משה בהומור אופייני. בצד מסודרים גם משחקי קופסה. "הם של הבכור שלנו", הם מסבירים, "יום אחד הם יתאימו גם לסופיה".
הם מתגוררים בשכירות בדירת ארבעה חדרים. "אם לא הסיפור הזה", אומר משה, "כבר הייתה לנו דירה משלנו, אפילו שתיים". בחדר אחד גר בנה של ורוניקה, בן 25, מנישואים קודמים, בחדר אחר הילד המשותף שלהם, בן שבע. אבל ליבת הבית היא חדר השינה של ההורים, שם ישנה סופיה לצידם, במיטה מפנקת שנקנתה במיוחד עבורה בחו"ל. כשזה נוגע לסופיה, שום דבר לא יקר מדי.
"סופיה היא המפקדת של הבית", הם צוחקים. "לפעמים היא רואה משהו בטלוויזיה בסלון", ורוניקה מספרת, "ואז הולכת לחדר של אחיה, משנה לו את התוכנית בטלוויזיה שלו, שתתאים עבורה, וחוזרת לסלון. הכל צריך להיות כמו שהיא אוהבת. או שהיא אומרת לי: 'תביאי לי גלידה, עכשיו', ומוציאה כוסות והכל. או שהיא מעמידה כיסא, פותחת את המקרר ולוקחת לעצמה את השוקולד שהיא אוהבת".
אתם מרשים לעצמכם להתנהג אליה רגיל, לנזוף בה אם צריך?
משה: “כן, אבל יותר בעדינות. בגלל המצב הרפואי שלה היא קיבלה יחס אחר, זה טבעי שאת יותר עדינה עם ילד כזה. היא שברה לי עכשיו טלוויזיה של עשרת אלפים שקל, גם הילד שבר בעבר. ראה דינוזאור, לקח פטיש והרביץ לו. עכשיו גם היא עשתה אותו דבר. אנחנו אומרים 'נו-נו-נו' או 'בואי לפה' או 'מה פתאום'".
"אבל היא לא אוהבת שמעירים לה", מתערבת ורוניקה, "ישר אומרת לנו: 'די!'"
ברכבת ההרים המטורפת שהיא חייהם בשנים האחרונות, מאז גילו כי סופיה איננה בתם הגנטית, נראה כי סיפורם האישי הלך לאיבוד. הכל הסתכם בנתונים קרים ובמסמכים של בתי משפט, המשתמעים לטובתם או לחובתם.
משה וורוניקה, שניהם בני 46 ("לקחתי צעירה", הוא צוחק, "צעירה ממני בכמה ימים"), הכירו לפני שמונה שנים. הוא בעל חנות בתל-אביב, והיא עבדה בחברה שסיפקה חלקים למוצריו. שניהם היו כבר הורים, בתו של משה מנישואיו הקודמים כיום בת 18 וחצי. "כשורוניקה ואני הכרנו", הוא משחזר, "היא לא הכירה טוב את ישראל. הכירה דברים בסיסיים, ולא היה סוף שבוע שלא נסענו לאנשהו. צפון, דרום, ירושלים. היינו מעבירים חוויות, נהנים. ככה עד היום, גם עם הילדים. אני באתי עם רעב לילדים. רעב להיות אבא שוב".
"כשהכרנו היה לי כיף לעבוד", משחזרת ורוניקה, "אבל מאז אוגוסט לפני כמעט שלוש שנים אני לא עובדת. אנחנו בהתפתחות הילד כל שבוע, זה כמו עבודה". לסיבה לכך נגיע בהמשך.
שלושה חודשים אחרי שהתחילו לצאת, גילתה ורוניקה שהיא בהיריון עם בנם הבכור. "אחרי שהוא נולד", היא אומרת, "מיד רצינו עוד ילד, רצינו בת, ולא הצלחנו להיכנס להיריון. התחלנו טיפולים. פעם אחת נכנסנו להיריון והעובר לא שרד". בינואר 2022 נקלטה שוב. הרופא המליץ שמפאת גילה המתקדם, אז 43, היא תעשה את כל הבדיקות האפשריות. אחת מהן גילתה בעיה לבבית בעוברית.
משה (שם בדוי): "סופיה עברה המון ניתוחים והיא חשבה שכל אחד שבא לגעת בה הולך להכאיב לה. את יודעת איזה צרחות? יודעת כמה פעמים הזמינו לנו משטרה? חשבו שאנחנו מתעללים בה. עד שהבינו שיש פה ילדה עם בעיה. אנחנו הדבר היחיד שהיה מרגיע אותה"
"אני משחזר את הימים הראשונים", מספר משה, "כשרק אמרו לנו שיש בעיה לעוברית, עוד לא דובר על החלפת עוברים. ורוניקה הייתה כבר בחודש השביעי. היינו במין הלם כזה, ואנחנו מתחילים להסתכל אחד על השני, שואלים: 'מה עכשיו, מה נעשה'. רוצים לדעת מה זה. והרופא מסביר שיכול להיות שהבעיה הלבבית תהיה מלווה בעוד דברים, והוא צריך לבדוק. ואז עברנו סדרת בדיקות, והרופאים אמרו: 'אנחנו לא מוצאים בינתיים עוד דברים, וצריך לעשות עוד בדיקות, יותר רציניות. בדיקות גנטיות של תסמונות, לוודא שהמוח לא פגוע, כי בדרך כלל זה קשור, הלב והמוח'".
בשלב הזה הרופאים ממליצים על צנתור לעוברית, אבל מוסיפים מידע מאיים ומפחיד. "הרופא אומר שבארץ רק לבית החולים הדסה יש ניסיון בצנתור עוברים, והרוב בכלל מתו בתהליך", נזכר משה, "הוא אומר שעדיף שנתקשר לרופא אוסטרי מומחה שיגיע לשיבא, וככה גם בית החולים ילמד. וככה יצא שסופיה היא אבן דרך בתל השומר. אני זוכר שחיכינו שהאוסטרי יבוא. כתבתי לו כל הזמן אימיילים: 'בוא כבר'. באותו שלב חשבתי שזו הבעיה הכי חמורה שאנחנו יכולים להתמודד איתה".
בסופו של דבר הצנתור המסוכן שכל כך חששו ממנו עבר בהצלחה. "זה היה נס", אומר משה, "להיכנס עם מחט ללב של תינוק בלי ששום דבר יזוז? היא הייתה עלולה למות מהתזוזה הכי קטנה. כשזה עבר בהצלחה, נשמנו לרווחה. היו יומיים של 'וואו, זה עובד' ו'הלב פועם ומתאזן אחרי הצנתור'. ריגש אותנו כמה שהיא רצתה לחיות. הילדה הזו היא נס.
"אין יום שאני לא מנשק אותה בבוקר ומודה לאלוהים שהיא איתנו, חיה, נושמת ומשחקת כמו שדמיינו בראשית הדרך, כשאמרנו: 'אנחנו לא מפילים, אנחנו מנסים להציל'".
משה: "אנחנו הצענו שיתוף פעולה עם ההורים הגנטיים מההתחלה, אבל הם לא היו מוכנים להכיר בנו בתור ההורים של סופיה. ברגע שגילו שהם ההורים הגנטיים, הם אמרו לנו: 'תודה רבה, עשיתם את העבודה, סופיה תודה לכם בעתיד, עכשיו אתם יכולים ללכת'. נעלבתי, מאוד"
באותם ימים הם לא ידעו שאתגרים מטלטלים לא פחות עוד לפניהם.
מתי אתם מגלים על הטעות הנוראית של החלפת העוברים?
"בדיוק הייתי על כביש 4 כשורוניקה שהייתה מאושפזת לבדיקות, התקשרה אליי", משחזר משה, "'היא אומרת לי, 'אומרים שמשהו לא בסדר, שהעוברית לא שלנו'. שאלו אם עשינו תרומת ביצית כי הגנטיקה בין ורוניקה לסופיה לא תואמת. גם הם לא הבינו. אז אמרו, נעשה עוד בדיקה. אולי הראשונה 'הוכתמה'. גם אני הלכתי לתת עוד פעם דם, כי גם אני לא התאמתי לגנטיקה של סופיה. ויצאתי שוב לא מתאים".
הבנתם מה זה אומר?
"בשלב הזה עדיין לא. אמרתי לורוניקה, 'אולי הם מבולבלים'. מאוחר יותר, כשהתמונה התבררה, הסתכלנו אחד לשני בעיניים, ושאלתי: 'מה את חושבת?' והיא ענתה: 'מה זה מה אני חושבת? ממשיכים, לא קרה כלום. אנחנו פה באמצע מלחמה. מלחמה על החיים שלה'".
באוקטובר 2022 נולדה סופיה. זה קרה אחרי שמחדל החלפת העוברים כבר נחשף בתקשורת, והציבור הגיב בסערת רגשות כיאה למדינה שנחשבת למעצמה בתחום טיפולי הפוריות. בחקירה שערך מבקר המדינה בעקבות חשיפת המחדל, הוא מצא ליקויים רבים בבית החולים אסותא: כשלים בתהליך זיהוי המטופלים, שימוש בתשתיות מיושנות, מחסור ניכר באמבריולוגים (מומחי עוברים) ובצוות רפואי תומך. בנובמבר 2022, הכריזו מנכ”ל משרד הבריאות, פרופ’ נחמן אש וראש חטיבת רפואה ד”ר הגר מזרחי על צמצום היקף פעילות המחלקה להפריה חוץ גופית בבית החולים. ביולי 2023 אסר משרד הבריאות על אסותא רמת החייל לקלוט עוד מטופלות חדשות במחלקה (ורוניקה ומשה טופלו בבית באסותא ראשון-לציון), ואף המליץ להגביל את מספר מחזורי הטיפול בכל יחידה להפריה חוץ גופית ל-8,000 לכל היותר, על מנת לצמצם את העומס על המחלקות השונות. ורוניקה ומשה מצידם שכרו את עורכת הדין גלית קרנר-גמון, מומחית בליטיגציה, באסטרטגיה, פתרון סוגיות משפטיות מורכבות ורשלנות רפואית - ויחד יצאו למאבק בבית החולים.
ואז, תוך כדי הסערה המשפטית, בני הזוג נשאבים לדרמה רפואית מורטת עצבים. "עברנו איתה שישה ניתוחים", אומרת ורוניקה, "נכנסנו איתה לחלקם, ראינו פיזית את הלב שלה. בסוף השבוע הזה בדיוק תמלא שנה לניתוח האחרון שלה, שבו החליפו לה מסתם מכני, ומאז טפו-טפו היא בסדר. זה לא אומר שלא צריך לעשות לה בדיקות, או שהיא לא תהיה בהשגחה. הנה, עוד מעט אני צריכה לעשות לה בדיקת דם בבית, לשלוח לרופא ולחכות לתשובה.
"כשהיא הייתה בת שלושה וחצי חודשים, סופיה הפסיקה לנשום מול העיניים שלי. כולם ישנו, היא הייתה בעגלה, פתאום אני שומעת בכי ואז שקט. לקחתי אותה בידיים, והייתי בטוחה שהיא מתה. צעקתי למשה ואז היא התחילה לנשום לבד. ואז עוד ניתוח".
משה: "את יודעת איזו מלחמה הייתה לשבת ולהאכיל אותה? יודעת איזה קשה היה לגרום לה לעלות במשקל?"
ורוניקה: "הוא סיפר לך איך היא הייתה צורחת על כל אדם זר?"
"הייתה לה חרדה", מסביר משה, "סופיה עברה המון ניתוחים והיא חשבה שכל אחד שבא לגעת בה הולך להכאיב לה. את יודעת איזה צרחות? יודעת כמה פעמים הזמינו לנו משטרה? חשבו שאנחנו מתעללים בה. עד שהבינו שיש פה ילדה עם בעיה. אנחנו הדבר היחיד שהיה מרגיע אותה".
כשסופיה הייתה בת 11 חודשים, הצליחו באסותא לאתר את ההורים הגנטיים שלה. “במבט לאחור, אני אומרת לא לספר כלום”, אומרת ורוניקה בכאב, “אני בעד שהדבר הזה לא היה מגיע לאף אחד. רק בינינו לבית חולים”. כשאני שואלת אם היא לא חושבת שזכות ההורים הגנטיים לדעת, משה מביע עמדה הפוכה: "בטח, איזו שאלה. אי-אפשר לא לדווח. קרתה טעות וצריך לדעת ולראות מה עושים".
בשלב הזה עלה המאבק המשפטי שלב נוסף, כאשר הוריה הגנטיים של סופיה יוצאים למאבק על הזכות לגדל אותה. המאבק האמוציונלי התגלגל בין ערכאות בית המשפט. אחרי שבית הדין לענייני משפחה החליט שסופיה תעבור לחזקת ההורים הגנטיים, בית המשפט המחוזי ואחר כך העליון הפכו את ההחלטה וקבעו כי סופיה תישאר בחזקתם של ורוניקה ומשה, ההורים היחידים שסופיה מכירה. באמצע הייתה גם הצעת פשרה שנדחתה.
מה הייתה הצעת הפשרה?
"השופטים הציעו שהאבא הגנטי יירשם כאבא שלה בתעודת הזהות, אבל אנחנו נהיה האפוטרופסים ונחליט עליה הכל. הם סירבו, ובהחלטה של העליון אין להם גם את זה. כרגע היא רשומה בתעודות הזהות שלנו".
נמתחה עליכם ביקורת שלא רציתם להפגיש ביו סופיה להורים הגנטיים, שקבעתם עובדות בשטח, ואז נוצר מצב שסופיה כבר בת שנתיים וחצי ולא מכירה אותם בכלל.
משה: "זה בפירוש לא נכון. אנחנו הצענו שיתוף פעולה מההתחלה, אבל הם לא היו מוכנים להכיר בנו בתור ההורים של סופיה. ברגע שגילו שהם ההורים הגנטיים, הם אמרו לנו: 'תודה רבה, עשיתם את העבודה, סופיה תודה לכם בעתיד, עכשיו אתם יכולים ללכת'. נעלבתי, מאוד.
“לבית המשפט הם הביאו פסיכולוג שלא היה בקיא בחומר. הוא אמר שצריך לדעתו 'להחזיר' את סופיה אליהם, ונימק שעד גיל שנה עוד אפשר להחזיר. אבל היא הייתה כבר הרבה אחרי גיל שנה. בית החולים הרי איתר אותם כשהיא הייתה בת 11 חודשים.
"ובכל הזמן הזה אנחנו היינו עסוקים בה, בללוות אותה לניתוחים. נראה לך שאני אנטוש את הילדה, כדי לחפש את ההורה הגנטי?”
ורוניקה: "אני ילדתי אותה. אני אמא שלה. אין משהו אחר. זה לא בשבילי, כל הסיפורים האלו. אני אדם שקט, שאוהב את השקט שלי, ולא אוהבת את כל הרעש שנוצר".
אם המצב היה הפוך, היית מוותרת?
"כן, כי זה לא שלי. זה לא גדל בבטן שלי. הייתי מתעניינת, אבל לא הייתי הולכת לדרוש. אין לנו התנגדות להתקרב, כמו משפחה אחת גדולה, אבל הרגשתי שהם רוצים להתנתק".
משה: "אם היו באים אלינו ומנסים לגבש הבנה בדרכי נועם, לא היינו דוחים אותם. היינו משתפים פעולה עם כל דבר. אנחנו לא מתנגדים שיהיה קשר, אנחנו רק רוצים את הכל מסודר. רק אנשי מקצוע יגידו לנו מתי יהיה הכי נכון לספר לה. נעשה את זה כמו שצריך, כי זה הסיפור שלה, וזה סיפור יפה ואין בו פסול. להפך. כולם רוצים אותה ואוהבים אותה".
עו"ד שמואל מורן, עורך דינם של ההורים הגנטיים, אמר שאם לא יחזירו את סופיה, המדינה מנציחה פה מחדל. מה דעתכם?
משה: "אי-אפשר לתקן טעות כזו. התיקון הוא לחיות עם המצב, ולמטב אותו כמה שאפשר. שבעה שופטים שדנו בתיק שלנו, שלושה במחוזי וארבעה בעליון, אנשים מבריקים, שמבינים במשפט, חשבו שסופיה צריכה להישאר איתנו. גם עכשיו אנחנו מפחדים להגזים עם השמחה שלנו, אנחנו לא רוצים להרגיז את ההורים הגנטיים”.
ישראל מדינה קטנה, אתם מפחדים לפגוש אותם ברחוב?
ורוניקה: "לא הייתה שבת שלא יצאנו איתה. כבר היינו בכל הפארקים בכל הארץ. ולפעמים כשאנחנו בפארק הירקון, אני חושבת מה יקרה אם נראה אותם באים מולנו. אבל זה לא יצא".
יוצא לכם לחשוב מה יקרה אם יום אחד סופיה תבוא ותגיד לכם: "עשיתם לי עוול"?
משה: "מה פתאום, זו לא המציאות. המציאות היא שהקדשנו לה את החיים שלנו, עשינו הכל כדי שהיא תינצל. אז איך היא יכולה להגיד דבר כזה? רק אם מישהו יספר לה את הסיפור לא נכון. ההורים הגנטיים כל הזמן אומרים 'יש לה אחות, היא צריכה להיות איתה' (להוריה הגנטיים של סופיה נולדה ילדה נוספת). אני אומר שהן עוד יכירו, ישחקו, יהיו להן הרבה חוויות יחד".
בראיון שהעניקו הוריה הגנטיים של סופיה למוסף זה, בחודש פברואר השנה, הם התייחסו לקשר שבין סופיה לורוניקה ומשה, ולחווויה הלא פשוטה שלהם. “אנחנו לא אדישים לאירוע או לצד השני”, אמרה אז האם, נעמה (שם בדוי), “את העובדות וההיסטוריה לא נשנה, וככל שנדע לשתף פעולה ולעבוד ביחד זה יהיה נכון ובריא לסופיה. אנחנו מלאים אמפתיה והבנה שהאירוע קשה לכולנו. כולנו קורבנות”.
עו"ד קרנר-גמון, שליוותה את ורוניקה ומשה מתחילת הדרך, מבקשת גם היא לדבר על שיתוף פעולה אפשרי בין הזוגות: "פנינו לעתיד ולשלום, כי יש חיים שלמים קדימה. מה שהיה – היה, וידנו מושטת לשלום אמיתי, לא קר ולא בכאילו. זה האופי של הלקוחות שלי, הנשמה והדנ"א שלהם. הם יעשו הכל בשביל סופיה ולטובתה. עוד לפני פסק הדין של העליון וגם לאחריו הזוגות מקיימים פגישות וטיפול באמצעות גורמי הרווחה. אני יודעת שמבחינת הלקוחות שלי, אם הזוג הגנטי יכבד את הורותם, הכל פתוח, כולל להיפגש לקפה או אפילו לעשות מדי פעם חג יחד. ימים יגידו, ואני תפילה שאכן כך יקרה".
היא מוסיפה ומספרת על הדרך שניהלה את התיק יוצא הדופן: “עשיתי כאן ‘הפוך על הפוך’. בעולמות של דיני משפחה הבאתי טיעונים של דיני חוזים, של חוקי יסוד כבוד האדם וחירות האישה על גופה ועל פרי בטנה. למעשה, בחנתי כל זווית אפשרית בנוסף לזווית של טובת הילד”.
לצד המאבק הארוך מול ההורים הגנטיים, ישנו גם הכעס המופנה לבית החולים אסותא, שהמחדל הטרגי קרה בין כתליו. "בא לי להגיד: תבדקו את כל ילדי המבחנות", אומרת ורוניקה, "אולי יש עוד הרבה כמו סופיה. ואז, מי ירצה להחזיר את הילדים להורים הגנטיים שלהם? מי שנלחם שנים להביא ילד לא אכפת לו. גנטית שלי, לא שלי, יש לי ילד וזהו".
אם הייתה החלפה בעוברים, אז איפה באמת העובר שלכם?
משה: "אנחנו לא יודעים. אולי מישהו אחר מגדל את הילד שלנו".
ורוניקה: "מי יודע. אנחנו לא מתעניינים. אני כבר לא יודעת מה יש לי שם, באסותא".
בזמן הראיון, בסלון הבית מתרוצץ בנם המשותף, אחיה הגדול של סופיה. כשסופיה נולדה לקחו אותו לשיחה בעדינות ואמרו לו שאמנם יש לו אחות, אבל היא חולה, והוא צריך להיות עדין איתה. "הבן שלנו לא יודע כלום. רק שיש לאחותו בעיה בלב. הוא היה בן חמש כשהכל התחיל. הם אחים נורמליים. כשהיא חזרה בפעמים הראשונות מבית החולים, אמרנו לו שהיא המתוקה שלנו וצריך לשמור עליה".
אנשים בסביבתכם יודעים עליכם, שאתם ההורים מהסיפור הידוע?
ורוניקה: "אנחנו לא מספרים. מהצד שלי, אחות אחת שלי שגרה בארץ יודעת, ואחות אחרת לא. אמא שלי יודעת שיש לילדה בעיות רפואיות".
"קשה לשמור על אנונימיות", מודה משה, “אנחנו לא סיפרנו לחברים, אבל הם זיהו אותנו מהטלוויזיה ואחד מהם אמר לי: 'תפסיק, אתה חושב שאנחנו לא יודעים?' כשזכינו אמרו לי מזל טוב על ההחלטה או 'גאים בך'".
איך מתחזקים זוגיות במצב כזה, שנמשך שנים?
משה: "החודש הזה היינו שלוש פעמים בצפון, איזה שקט ושלווה. הילדה בבריכה, אנחנו גם. חייבים לחטוף את ההזדמנות הזו כשהיא מגיעה. אנחנו מדברים הרבה בינינו. על הפחדים, חיים אותם. זה בסדר לפחד, לאהוב, לשמוח, להיות עצוב. זה חלק ממה שעברנו. אחרי כל פגישה עם הרווחה, עו"סית, מכון שינוי - כל ביקור כזה עולה לי לפחות 500 שקלים - אני רוצה לשנות אווירה, אז הולכים לארוחה, מסעדה. סוג של יאללה, קדימה, משנים מצב רוח ומתקדמים".
בספטמבר הקרוב, אחרי שלוש שנים בבית, סופיה תתחיל ללכת לגן עירייה, במתכונת מיוחדת - גן תקשוב, מסגרת לילדים שצריכים השגחה.
היא מבינה משהו מכל הסיפור?
ורוניקה: "היא חושבת שכל האנשים שמדברים איתה קשורים למצב הרפואי".
משה: "סופיה בשלב שככל שעובר הזמן בלי ניתוחים ובתי חולים, אז האמון שלה באנשים, בחברים ובסביבה נבנה מחדש. עכשיו היא מתחילה להיפתח אל העולם, ולא לפחד שעומד להיות עוד הליך רפואי. הטיולים שלנו מחזקים לה את הביטחון שהחיים יכולים להיות גם חוויה".
אתם רוצים עוד ילדים?
"לא", צוחקת ורוניקה. "מה איתך, אני כבר 'סבתא'".
משה: "אני כן רוצה, חייבים להביא לסופיה אחות. אני חייב בת זקונים. אמא שלי נפטרה במפתיע לפני שלושה וחצי חודשים. היא הייתה משוגעת על הילדה, ותמיד אמרה לי 'יהיה בסדר'".
ורוניקה: "ביום של ההחלטה האחרונה, כשהלכתי בבית כאילו אני זומבי, ועוד לא הייתה תשובה, התקשרתי למשה ואמרתי לו: 'מה זה, אמא שלך לא שומרת עלינו?' ובדיוק התקשרו ואמרו שהכל בסדר".
את אדם שבוכה?
"לעולם לא. אולי אני נרדמת קצת יותר מאוחר מהמחשבות. אסור להראות את הלחץ לילדים. הם קטנים וטוב שהם קטנים. כשהם יגדלו, המצב לא יהיה כמו שעכשיו, הם יידעו. אבל אלו דברים שצריך לדבר עליהם בעזרת אנשי מקצוע".
לדעתכם, יום אחד יהיה סוף לסיפור?
ורוניקה: "אני מקווה. מקווה שמתישהו נקנה דירה ונטייל. היום אסור לסופיה לצאת מהארץ".
משה: "אנחנו משלמים את המחיר עד הסוף, אבל אפילו לשנייה אני לא רוצה להתחלף עם מישהו אחר. סופיה היא העיניים שלי, הלב שלי. החיים שלי. יש לי שמחה בלב ממנה. תמיד כשאני חוזר מהעבודה זה 'אבא ואבא'. יש לנו אהבה של עשרה אבות והבנות שלהם".
ורוניקה: "זה לא רק שבחרו בי בבית המשפט. אני מקווה שגם היא בחרה בנו".
מבית החולים "אסותא" נמסר בתגובה לטענות בכתבה: "האירוע החמור של החלפת העוברים נבדק על ידי ועדת בדיקה של משרד הבריאות, אשר פירסמה את מסקנותיה בשקיפות מלאה לציבור. המקרה נדון גם בערכאות שיפוטיות, והגיע לאחרונה לכדי הכרעה שיפוטית בבית המשפט העליון. בנוגע לטענה שהועלתה על ידי זוג ההורים, לפיה ייתכן ועובר שלהם הוחזר לאישה אחרת – על פי ממצאי כלל הבדיקות המקיפות אשר פורסמו, אין כל חשד לקיומו של האירוע הנטען".
מטעמם של ההורים הביולוגיים נמסר בתגובה: "בניגוד לנאמר, לא ניתנה לנו ולו פעם אחת הזדמנות להכיר ולפגוש את בתנו, חרף תחינות חוזרות ונשנות. לצערנו, יש לנו את כל הסיבות לחשוש שכך יהיה גם בעתיד, ובתנו תגדל בניתוק ובניכור מאיתנו למרות שתמיד רצינו בה. רק לאחרונה לצערנו זוג המגדלים הפסיקו חד צדדית להגיע לפגישות הגישור עימנו.
"נעשה לנו ולבתנו סופיה עוול נורא. אנחנו לא ישנים בלילה מאז הפסיקה, שהפכה אותנו לתורמי עוברים מבלי ששאלו אותנו. אלפי מטופלות פוריות הפכו כעת לתורמות בפוטנציה לאור הפסיקה בניגוד לרצונן, ונוצר כר לכאוס בתחום הפוריות בארץ. לראשונה בישראל מנתקים אמא ואבא ביולוגים בריאים, כשירים, מחייה של בתם - בשר מבשרם. אנחנו מסרבים להאמין ששתי אחיות, הדומות אחת לשנייה בצורה מופלאה מופרדות לשארית חייהן בגלל מחדל נוראי שאיש לא לוקח עליו אחריות. היום זה אנחנו, מחר זה אחרים. לכן אנו נאבקים על האמת"
