חומרים פסיכדליים (משני תודעה) הפחיתו חרדה ופוסט טראומה בקרב שורדי פסטיבל הנובה. כך עולה ממחקר חדש שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת רייכמן וממוסדות נוספים. המחקר עבר ביקורת עמיתים, והתפרסם בכתב העת הרפואי Journal of Psychopharmacology.
המחקר, בהובלתם של עינת קרפ ברניר, פרופ' מריו מקולינסר וד"ר זהר רובינשטיין, נערך שלושה שבועות לאחר מתקפת הטרור הקטלנית. במחקר השתתפו 343 שורדים בגילי 64-18, מתוכם 189 נשים ו-154 גברים. כל המשתתפים צרכו את החומרים בין שעה לחמש שעות לפני ההתקפה – 133 משתתפים צרכו קנאביס, 147 צרכו אלכוהול, 124 צרכו MDMA, ו-57 צרכו מה שמכונה חומרים פסיכדליים "קלאסיים", כלומר טבעיים, כגון פטריות הזיה, LSD, ומסקלין.
1 צפייה בגלריה
זירת המסיבה ברעים לאחר הטבח. כיצד השפיעו הסמים שצרכו המשתתפים?
(צילום: JACK GUEZ / AFP)
המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות – כאלה שצרכו לפחות חומר פסיכדלי קלאסי אחד, משתתפים שצרכו MDMA בלבד, ומשתתפים שלא צרכו כלל חומרים פסיכדליים. משתתפי המחקר נתבקשו לענות על שאלונים פסיכולוגיים פנים אל פנים, בהם שאלון GAD-7, שאלון מדידה מוכר ומקובל בעולם, במטרה לבדוק אילו חומרים פסיכואקטיביים צרכו לפני ובמהלך הפסטיבל, מה מצבם הנפשי ומה האופן שבו אותם חומרים משפיעים על תגובת הגוף והנפש.
מהממצאים עולה כי שורדים שצרכו חומרים פסיכדליים קלאסיים דיווחו על רמות נמוכות משמעותית של חרדה ושל תסמינים פוסט-טראומטיים, בהשוואה לאלו שלא צרכו חומרים פסיכדליים או שצרכו חומרים אחרים, כמו MDMA, קנאביס או אלכוהול. התוצאה נותרה מובהקת גם לאחר שליטה בגורמים כמו גיל, מגדר, היסטוריה פסיכיאטרית קודמת או שימוש מוקדם בפסיכדליים.
כך למשל, הציון הממוצע של תסמיני חרדה בכלל המדגם עמד על 1.90, ואילו בקרב צרכני פסיכדליים קלאסיים בלבד הוא ירד ל-1.38. מגמה זו נראתה גם באשר לתסמיני פוסט טראומה, כאשר הציון הממוצע בכלל המדגם עמד על 3.27, ובקרב מי שצרכו חומרים פסיכדליים קלאסיים בלבד ירד ל-2.83.
עוד עלה מהמחקר כי ההשפעה של החומרים הפסיכדליים הייתה משמעותית בעיקר בקרב מי שלא צרכו סמים נוספים כמו קנאביס או אלכוהול. בניגוד למחקרים קודמים, ממצאי המחקר העידו כי ל-MDMA לא הייתה השפעה על הפחתה בתסמינים באופן משמעותי, בהשוואה לאי-שימוש.
"מדובר בנתון דרמטי", אומר ד"ר זהר רובינשטיין מבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, ממובילי המחקר. לטענתו, המחקר מספק תובנות חדשות לחוקרים ולאנשי טיפול ומציג עדות מהשטח לכך ששימוש בחומרים פסיכדליים קלאסיים עשוי להפחית תסמיני טראומה. עם זאת, ד"ר רובינשטיין מוסיף שיש לקחת ממצאים אלו בזהירות הנדרשת. מדובר במחקר שדה, שנעשה בסביבה הטבעית של הנחקרים, המבוסס על דיווח עצמי, מבלי שיהיה ניתן היה לוודא את טוהר החומרים או את מינונם.
הרעיון למחקר עלה לאחר שהתגבשה בקרב החוקרים ההבנה כי מסיבת הנובה היוותה אירוע יוצא דופן, ששילב בין טראומה לפסיכדליה בשטח ולא במעבדה. "בעוד הופעת תסמיני פוסט-טראומה וחרדה בעקבות חשיפה לאירועי מלחמה וטרור הופכת לתופעה חמורה יותר ויותר בתחום בריאות הנפש בעולם, הידע המדעי על המנגנונים הנוירוביולוגיים שמובילים להתפתחות עדיין חלקי ומוגבל", הסביר.
ד"ר זהר רובינשטיין: "הממצאים לא נועדו לעודד שימוש חופשי ולא מפוקח בחומרים פסיכדליים, ואינם מצביעים על כך ששימוש כזה הוא בגדר טיפול. מדובר בהצבעה על מנגנונים פוטנציאליים, שדורשים מחקר נוסף, ועשויים להסביר כיצד שימוש מפוקח במסגרת טיפול פסיכולוגי אינטגרטיבי יכול להוביל לתועלת טיפולית"
לדבריו, עד היום, ההבנה בתחום התבססה בעיקר על מודלים מחקריים שנבדקו בבעלי חיים ולא על עדויות ישירות מבני אדם שנחשפו לאירועי טראומה קיצוניים ובטח שלא תחת השפעה של חומרים משני תודעה. "עלה בנו הצורך להבין עד כמה שניתן כיצד כל חומר משפיע ובאיזו מידה", תיאר ד"ר רובינשטיין. "מתוך זה, היה ניתן בהמשך להסיק מסקנות על אופן הטיפול בטראומה, וגם לפעמים לערער 'פרות קדושות', כלומר הנחות ותפיסות, חלקן שליליות, שקיימות כיום על חומרים אלה".
ד"ר זהר רובינשטייןצילום: עוז שכטרד"ר רובינשטיין מתייחס לכך שהמחקר נעשה רק כשלושה שבועות לאחר המתקפה, ואומר כי בהחלט נדרש מחקר המשך. "ידוע לנו שתסמיני פוסט-טראומה יכולים להופיע יותר מאוחר, לאחר כמה חודשים", ציין. "עם זאת, אנחנו גם יודעים כיום כי כאשר יש רמות נמוכות של תסמינים פוסט-טראומתיים על ההתחלה, בחלק מהמקרים, זה יכול להעיד כי הגרעין הדרמטי של הטראומה מוחלש יותר, וייתכן שאף לא ידרדר, וזו גם טענה חשובה שיש לקחת בחשבון".
על אף ממצאי המחקר המרשימים, מדגישים החוקרים את הצורך בזהירות. "הממצאים לא נועדו לעודד שימוש חופשי ולא מפוקח בחומרים פסיכדליים, ואינם מצביעים על כך ששימוש כזה הוא בגדר טיפול", מבהיר ד"ר רובינשטיין. "מדובר בהצבעה על מנגנונים פוטנציאליים, שדורשים מחקר נוסף, ועשויים להסביר כיצד שימוש מפוקח במסגרת טיפול פסיכולוגי אינטגרטיבי יכול להוביל לתועלת טיפולית".
במחקר לקחו חלק גם פרופ' רני אבנד, מבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה ברייכמן, פרופ' שאול לבן רן מהפקולטה לרפואה ומדעי הבריאות ע"ש גריי באוניברסיטת תל אביב ו-ICA (המרכז להתמכרויות), וכן ד"ר ליה נאור מאוניברסיטת חיפה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.05.25
