נ' פונה לסורוקה במצב קשה ועבר ניתוחים לקיבוע היד והרגל. אלא שרק שבוע לאחר מכן, בעודו שוהה במחלקה האורתופדית, פגע טיל איראני ישירות בבית החולים. בשל הפציעה ברגלו הוא התקשה להגיע למרחב המוגן עם הישמע האזעקה, ובלית ברירה נאלץ להישאר במיטתו. "הנפילה הייתה ממש לידנו", הוא נזכר. "כל הבניין רעד, דברים נפלו מהתקרה, החלונות התנפצו. זה היה מלחיץ, הכול היה עשן ולא ידענו מה קורה, אבל הצלחנו לצאת מזה", הוא מספר.
שבוע קודם לכן, באותו יום שישי שבו פרצה המלחמה עם איראן, השתתף נ' בפעילות מבצעית באזור ג'באליה בצפון הרצועה. "מחבלים ארבו לנו, אני וחבר נפצענו מירי מטווח אפס", הוא מספר ל"ידיעות אחרונות", "במזל יצאנו בחיים". נ' נפגע מירי בבטן, ברגל ימין וביד שמאל. "זה היה ממש נס שזה לא פגע באיברים פנימיים. כל אחת מהפציעות שלי היא נס - ביד הכדור פיספס במילימטרים ספורים את העצב, וגם ברגל הכדור עבר ליד הברך ולא חדר אותה".
נ' פונה לסורוקה במצב קשה ועבר ניתוחים לקיבוע היד והרגל. אלא שרק שבוע לאחר מכן, בעודו שוהה במחלקה האורתופדית, פגע טיל איראני ישירות בבית החולים. בשל הפציעה ברגלו הוא התקשה להגיע למרחב המוגן עם הישמע האזעקה, ובלית ברירה נאלץ להישאר במיטתו. "הנפילה הייתה ממש לידנו", הוא נזכר. "כל הבניין רעד, דברים נפלו מהתקרה, החלונות התנפצו. זה היה מלחיץ, הכול היה עשן ולא ידענו מה קורה, אבל הצלחנו לצאת מזה", הוא מספר.
בעקבות פגיעת הטיל, שריפה פרצה בקומה השישית בבניין הסמוך, ונ' ושאר המטופלים התבקשו להתפנות. "חילצו אותנו עם אלונקות בגלל שלא יכולתי לרדת במדרגות", הוא מספר. בהמשך, בשל הנזק הכבד, החלו בסורוקה לצמצם את מספר המאושפזים בבית החולים. חלקם נשלחו לביתם, ואחרים הועברו לבתי חולים אחרים, בהם גם נ' שפונה לאיכילוב.
ד"ר קורן דותן, מומחה ברפואה פיסיקלית ושיקום בביה"ח השיקומי באיכילוב, מספר כי "עם הגעתו של נ' הוא אושפז במחלקת אורתופדיה, כשבית החולים עוד התנהל במתחם התת-קרקעי הממוגן". משם, הוא הועבר למחלקת שיקום צעירים. "לפני מספר ימים הוא עבר ניתוח נוסף בידו ובסוף החודש נ' צריך לעבור ניתוחים נוספים שיאפשרו להסיר את הקיבועים", מוסיף ד"ר דותן. "בשיקום שלו אנחנו מתמקדים בהחזרת התפקוד של היד השמאלית, לאט-לאט אנחנו גם מתחילים בשיקום הליכה בעזרת טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק".
נ', חייל בודד, עלה לישראל מארה"ב לפני כשלוש שנים, והצטרף לשני אחיו הגדולים שעלו גם כן מספר שנים קודם לכן. תחילה למד בישיבה, ובגיל 18 החליט להתנדב לצבא, במסגרת מסלול מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ), שמיועד לזכאי עלייה שמרכז חייהם אינו בארץ, במסלול שירות של 18 חודשים. "מגיל צעיר רציתי לעלות לישראל, לגור פה", מספר נ'. "כשהגעתי לגיל 18 לא הייתה שאלה מבחינתי אם ללכת לצבא. אמרתי לעצמי שאם אני רוצה לגור ולהיות חלק מעם ישראל, צריך להתגייס לצבא".
מאז גיוסו, סמוך לתחילת מלחמת חרבות ברזל, נלחם נ' במשך חודשים ארוכים בעזה. "בהתחלה התלבטתי בנוגע לתפקיד - הציעו לי קודם תפקיד מודיעיני, אבל בסוף החלטתי שאני רוצה להיות לוחם, ואני גאה במה שעשיתי", הוא מוסיף. "לא פחדתי, מתכוננים לזה ולומדים את הכול בהכשרה". לפני מספר ימים הוא השתחרר רשמית מצה"ל, "המלחמה הובילה לזה שאת החודש האחרון ביליתי בבית החולים".
את תקופת השיקום הארוכה שעוד לפניו, הוא עובר כעת לצד אמו, שהגיעה מארצות-הברית זמן קצר לאחר שנפצע. "ממש כיף שאמא שלי פה", הוא מחייך. "בית החולים והצוות נהדרים אלינו ואני מודה להם מאוד", מוסיפה האם.
כיום הוא נעזר בכיסא גלגלים, שעל מושבו נתלה לאחרונה שלט "נהג חדש". "זה אח שלי הכין לי, דרך להעלות את מצב הרוח", מספר נ' בחיוך. למרות הפציעה, הוא לא מתחרט שעלה לישראל ומתכנן ללמוד באוניברסיטה ולהשתקע בארץ, אך מדגיש "יש לי זמן עד אז, עכשיו אני צריך להתרכז בשיקום".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.07.25
