רגע לפני פתיחת שנת לימודים שלישית בצל המלחמה, חושף הסקר השנתי של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ממצאים קשים ומדאיגים על מצבם הנפשי של ילדים, בני נוער, הורים וצוותי הוראה.
הסקר נערך בקרב 392 פסיכולוגים, שחושפים את העלייה שחלה בכמות הפניות להתערבות פסיכולוגית בשל חרדה, דיכאון, פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות. בנוסף, הם מעידים על עומס כבד בשירות הפסיכולוגי הציבורי: כמחצית מהפונים לטיפול ממתינים יותר מחצי שנה, ו-41.1% מהפונים לאבחון ממתינים פרק זמן דומה. 54.4% מהפסיכולוגים העריכו שלפחות מחצית מהפניות לא מקבלות מענה בשל העומס על המערכת.
"התמונה שעולה מהנתונים היא דגל אדום, שהממשלה ומקבלי ההחלטות חייבים להתייחס אליו", אומרת יפעת שדה, יו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית. "השנים האחרונות היו רצופות משברים, קטיעות של השגרה, מצבים של סיכון ושל איום קיומי, משפחות רבות פונו מבתיהן, חוו אובדן או קורסות תחת עומס מילואים, וזה בלי לדבר על הפצע המדמם של החטופים שחלקם עדיין לא חזרו, שמשפיע על כל החברה שלנו. השחיקה המצטברת וחוסר היציבות הוציאו הרבה ילדים ממעגל של תפקוד נורמטיבי ורציף כפי שאמור היה להיות".
לדבריה, התגובה של רבים מהם למצב של שגרת חירום מתמשכת מתבטאת באופן טבעי בהתנהגויות מוחצנות כמו התפרצויות זעם, תוקפנות, או התנהגויות המכוונות פנימה כמו הסתגרות והתבודדות. "בני הנוער נמצאים גם בסיכון מוגבר לפתח התנהגויות עברייניות ולשימוש בחומרים. מן הסתם, כאשר הילדים מוטרדים ממצבי איום, והמבוגרים בסביבתם, המורים, ההורים, טרודים מאוד גם כן ונמצאים במצוקה, אז כמובן שהפניות והיכולת ללמוד נפגעות מאוד", היא מסבירה.
יפעת שדה: "התמונה שעולה מהנתונים היא דגל אדום, שהממשלה ומקבלי ההחלטות חייבים להתייחס אליו. השנים האחרונות היו רצופות משברים, קטיעות של השגרה, מצבים של סיכון ושל איום קיומי. השחיקה המצטברת וחוסר היציבות הוציאו הרבה ילדים ממעגל של תפקוד נורמטיבי ורציף כפי שאמור היה להיות"
זוהרה סילמן, פסיכולוגית קלינית מומחית ונציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל, מסבירה גם היא כי "כמעט שנתיים של מתח מתמשך נותנות את אותותיהן, והמצוקה מתבטאת בעלייה בחרדה ובקשיים רגשיים שונים אצל ילדים ובני נוער. הם חיים במציאות של חוסר ודאות, עם חשיפה יומיומית לחדשות קשות, שיחות מדאיגות מסביבם, או חוויות ישירות של אזעקות, טילים ואובדן. גם אם הם לא מדברים על כך ישירות, הם מרגישים, קולטים וסופגים את המצב. אצל רבים מהם זה מתבטא בשינויים התנהגותיים או רגשיים. קושי לישון, התפרצויות זעם, ירידה בתפקוד בבית הספר, הסתגרות, עצב, חוסר חשק, וגם סימני חרדה או דכדוך".
יפעת שדהצילום: אלבום פרטיהיא מוסיפה כי "תחושת הביטחון הבסיסית שכל ילד זקוק לה התערערה מאוד בעקבות המצב. במציאות הזו, גם אירועים קלים יחסית, כמו ריב עם חבר או קושי בלימודים, יכולים להפוך למשבר כשאין מספיק משאבים פנימיים להתמודדות".
בפורום אומרים עוד: "הממצאים מצביעים על משבר בריאות נפשית מתמשך ומחמיר עם צורך דחוף בהרחבת התקנים והמשאבים בשירות הפסיכולוגי הציבורי, כדי להבטיח מענה הולם לילדים, להורים ולמערכת החינוך כולה. השירות הפסיכולוגי הציבורי סבל כבר לפני המלחמה מבעיות של תת-תקינה ותת-איוש, וכעת מתקשה עוד יותר לאור מצב חירום מתמשך".
זוהרה סילמןצילום: אלבום פרטימורה ששוחח עם ynet ו"ידיעות אחרונות" מספר כי "המציאות של המלחמה הבלתי נגמרת, ועוד יותר אחרי המלחמה באיראן, יוצרת מצוקות הולכות וגדלות בקרב התלמידים והילדים שאני פוגש. כמורה וכאיש חינוך אני רואה את כמות הלחץ והחרדה אצל התלמידים, וזה ניכר בהתמודדות עם הרבה עניינים של אובדנות ופגיעות עצמיות או כמויות הולכות וגדלות של מקרי אלימות בבית הספר וברחוב. אנחנו מנסים לפעול בכל הכלים שיש לנו ומנסים להפנות לטיפול, אבל לצערי בסוף ההורים יודעים שזה או לפנות לשירות הציבורי ולחכות לפחות שנה עד שיתפנה תור, או לשלם הרבה כסף לטיפול פרטי וגם אז הרבה מטפלים ופסיכולוגים נמצאים בעומס גדול ואין להם תורים פנויים".
"אני רואה את זה גם באופן אישי כהורה לשלושה ילדים בגילי יסודי", הוא משתף. "מאז המלחמה עם איראן הבן הגדול שלי כמעט לא יוצא מהממ"ד, כל רעש קטן מקפיץ אותם. לפני שנתיים פנינו לבריאות הנפש לטיפול עבור הבן הגדול שלי בגלל קשיים אישיים וחברתיים. אמרו לנו שיכניסו אותנו לרשימת המתנה, ובסוף נאלצנו לשלם הרבה כסף לטיפול פרטי. אחרי שנתיים בערך התקשרו אלינו מבריאות הנפש לשאול האם אנחנו עדיין מעוניינים בטיפול עבורו".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.25
