אחרי 21 שנות נישואים וציפייה, בשנת 2001 נולדה רוחמה-חיה כבת יחידה להוריה, דודי ואסתר רוט, אז בשנות הארבעים לחייהם. "היו רופאים שאמרו לנו שלא נוכל להביא ילדים. כבר פנינו להליכי אימוץ אבל החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס אחד אחרון, ואז אסתר נכנסה להיריון", מספר דודי, "זה היה מרגש באופן בלתי נתפס".
כשאסתר הייתה בשבוע ה-23, היא אובחנה עם רעלת היריון והופנתה במהירות לבית החולים. כשבני הזוג הגיעו להדסה הר-הצופים הם פגשו לראשונה את פרופ' שמחה יגל, מומחה במיילדות וגינקולוגיה, שלימים גם ניהל את אגף נשים ויולדות בבתי החולים של הדסה.
3 צפייה בגלריה
רוחמה-חיה, בנה התינוק חיים מנדל, הוריה דודי ואסתר רוט ופרופ' שמחה יגל
(צילום: שלו שלום)
פרופ' יגל החליט לאשפז את אסתר במחלקת נשים כדי לשמור על ההיריון ולהימנע ככל הניתן מלידה מוקדמת. אולם לאחר כשבוע באשפוז התברר כי דופק העובר הולך ונחלש, ופרופ' יגל נאלץ לקבל את ההחלטה הקשה ליילד את אסתר כשהיא בשבוע ה-24 בלבד. "משך ההיריון בשלב הזה היה לא מספק, אך מצד שני זו הייתה סכנת נפשות לאמא ולעוברית שבבטן, ולא היה מנוס מלנתח", הוא מספר.
התינוקת נולדה בניתוח קיסרי במשקל בלתי נתפס - רק 495 גרם. לאחר הלידה אף ירד משקלה ל-460 גרם. "אפילו כשאת קונה עוף בסופר, הוא שוקל יותר מזה", מספר האב דודי בחיוך, "פחדתי להיקשר אליה, שיקרה לה משהו ויהיה לי קשה לעכל את זה. אסתר נקשרה אליה מהרגע הראשון. הרופאים אמרו לנו שיש לה רק 3% לשרוד, אבל הם טיפלו בה בפגייה באופן מדהים, היא הייתה שם מלכת העולם". הוריה העניקו לה את השם רוחמה-חיה, כסמל לאמונה כי "רחם השם".
פרופ' שמחה יגל: "זכיתי להיות שם בשביל רוחמה לאורך השנים, בשלבים הכי חשובים בחיים שלה. הם הפכו למשפחה שלי. כשדודי ביקש ממני שאלווה את בתו לאורך ההיריון, לא היססתי לרגע. ותודה לאל, היה מדובר בהיריון רגיל ושגרתי"
האב מספר כי "זו הייתה תקופה לא פשוטה, שבה התפילות והאמונה החזיקו אותנו. אף אחד לא הבטיח לנו כלום לאור המשקל הזעיר שלה והסיכונים הכרוכים במצב כזה, אבל אנשי הפגייה, ובראשם ד"ר זיוונית ארגז, האמינו בה".
פרופ' יגל מוסיף: "הגעתי בכל יום לראות את התינוקת הזו, ובאמת האמנתי וקיוויתי שתתחזק ותגדל באופן תקין ובריא. התייחסתי אליה כאילו מדובר באחת מבנות משפחתי". כעבור חצי שנה, נגד כל הסיכויים, השתחררה רוחמה-חיה מבית החולים במשקל שני קילוגרמים ו-400 גרם. "מאז ועד היום היא לא הייתה זקוקה לרופא", אומר דודי.
לאורך השנים שמרו בני המשפחה על קשר קרוב עם פרופ' יגל. "הערכנו מאוד את כל מה שעשה עבור רוחמה. הוא היה לצידה בכל האירועים החשובים, אפילו בחתונה שלה", מספר האב.
לפני כמה חודשים התבשרה המשפחה שרוחמה-חיה בת ה-24 בהיריון. "היא חששה שזה לא יקרה בעקבות הקושי שאמא שלה חוותה עם להיכנס להיריון, אבל אני ואסתר האמנו כל הזמן שהיא תהיה אמא בעצמה", מספר אביה. רוחמה-חיה מוסיפה: "חלמתי שההורים שלי יהיו סבא וסבתא ואני אמשיך את שרשרת הדורות, ובעזרת השם יהיו להם גם נינים". עם קבלת הבשורה פנתה המשפחה לפרופ' יגל. "שאלתי אותו אם הוא רוצה להיות הרופא שלה, והוא היה בעננים, זו הייתה סגירת מעגל בשבילו", מספר דודי.
"זכיתי להיות שם בשביל רוחמה לאורך השנים, בשלבים הכי חשובים בחיים שלה", מוסיף פרופ' יגל, "הם הפכו למשפחה שלי. כשדודי ביקש ממני שאלווה את בתו לאורך ההיריון, לא היססתי לרגע. ותודה לאל, היה מדובר בהיריון רגיל ושגרתי".
לפני מספר שבועות נקרא פרופ' יגל לחדר הלידה. "כעבור כמה שעות כבר הבטתי בתינוק של רוחמה, שנולד במשקל גבוה פי שישה מזה שבו היא נולדה", הוא מתאר בהתרגשות. רוחמה-חיה מודה על כך שההיריון עבר כמו שצריך: "אני שמחה שהבן שלי נולד בריא ובמשקל טוב, לא כמוני. קל הרבה יותר לטפל בו".
התינוק קיבל את השם חיים מנדל, על שם סבו. "בכינו כמה ימים משמחה", מסכם דודי, הסבא הטרי, "כולם שמחו בשבילנו ואיתנו. קיבלנו טלפונים מכל המשפחה. זה היה תיקון אמיתי ללידה מלפני 24 שנים".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.25
