לפני כחודש, בשבוע ה-19 להריונה, ובעודה מתאבלת על אביה שנפטר בפתאומיות, קיבלה ליאור בירן (40) שיחת טלפון מהמכון הגנטי. בבדיקת מי השפיר התגלתה תסמונת נדירה שפגעה בכליות של העוברית. "לא רצינו להביא לעולם ילדה לדיאליזות, ועם כאב מטורף החלטנו להפסיק את ההיריון", היא מספרת, "זו ההחלטה הכי קשה כאמא. כל כך חלמתי עליה, בת ראשונה אחרי שני בנים".
כשהגיעה לבית החולים לעבור את ההליך, בירן התבקשה לחתום על טופסי קבורה. "לא ממש בדקנו מה כתוב שם", היא מספרת, "הראש שלנו היה במקום אחר". ליאור הועברה למחלקת נשים, הלידה הסתבכה והיא נזקקה בסוף לניתוח. "כשהתעוררתי התבשרתי שהתינוקת שלי לא יצאה שלמה. הייתה לנו שמיכה שקנינו ורצינו לעטוף אותה לחיבוק אחרון, אבל לא נתנו לנו", היא מספרת.
2 צפייה בגלריה
"קושי רגשי עצום". ליאור בירן עברה לידה שקטה ונאלצה להתמודד גם עם הקושי בקבורה מכבדת
(צילום: אפי שריר)
לאחר הטראומה בחדר הלידה, בני הזוג חשו צורך בקבר שיוכלו לפקוד. אולם נציג בית החולים וחברת הקבורה מסרו להורים כי התינוקת "תיקבר עם שאריות בית החולים".
"הם בעצם אמרו לנו שהיהלום הקטן שלנו אמור להיקבר עם כל הזבל של בית החולים, השאריות והרקמות, בבורות לא מסומנים", נזכרת בירן בדמעות.
לפי הנוהל הקיים, עובר שהופל עד השבוע ה-20 להיריון והוצא לא שלם מהרחם מובא לקבורה מרוכזת לפי תקנות בריאות העם - טיפול בפסולת במוסדות רפואיים. אלא שעבור ההורים מדובר בבשורה טראומתית. משרד הבריאות מבטיח כבר שנים לנסח נוהל חדש לקבורת עוברים ותינוקות רכים, שכן ההנחיות הקיימות אינן ברורות מספיק, ובבתי חולים רבים לא מיישמים אותן כראוי. זה לא קרה, ומאות משפחות נאלצות להתמודד מדי שנה לא רק עם לידה שקטה ואובדן כבד, אלא גם עם מערכת שמוסיפה בירוקרטיה וכאב.
ליאור בירן: "הם בעצם אמרו לנו שהיהלום הקטן שלנו אמור להיקבר עם כל הזבל של בית החולים, השאריות והרקמות, בבורות לא מסומנים"
ליאור ובעלה החליטו לבסוף לקבור את העוברית בעצמם, בחלקת הקבר של אביה של ליאור. "המחשבה שאנחנו אלה שצריכים לכסות אותה, וגם זה שצריך להסיע ברכב הפרטי את הילד המת, במקום שבו היה אמור לשבת תינוק חי בכיסא חדש, זה קושי רגשי עצום", היא מספרת.
אלא שלפני שהספיקו לבצע את הקבורה בפועל, ליאור שיתפה את הסיפור בקבוצת פייסבוק, ואז פנה אליה עזריאל ברקלי-דאל, רכז פניות בכיר ב"עתים" - ארגון שמסייע למשפחות שנתקלות בקשיים בכל הנוגע ללידות שקטות. בזכות פניית הארגון לבית החולים עודכנה ליאור כי תוכשר חלקה חדשה לטובת "נפלים", והתינוקת שלה תהיה הראשונה להיקבר בה.
"כבר שנים שמשרד הבריאות עובד על נוהל חדש, אבל בפועל שום דבר לא זז", מסביר עו"ד אוהד וייגלר, מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בארגון "עתים", "נפגשנו עם גורם שאחראי לכתיבת נוהל חדש בינואר 2023. היום הוא כבר לא בתפקיד. אני שולח אחת לכמה חודשים מיילים, אבל מתעלמים ממני".
הוא מסביר כי במקרה של פטירת עובר לאחר השבוע ה-20 להיריון, או ממשקל 500 גרם, עומדות בפני ההורים כמה אפשרויות. אחת מהן היא תיאום הליך הקבורה על ידי בית החולים, ונוכחות ההורים בטקס הקבורה. "הורים רבים היו מעוניינים באפשרות הזו, הם זכאים לה, אך היא כתובה בחוזר משרד הבריאות באופן מעורפל, היא כלל לא מופיעה בטפסים שעליהם הם חותמים בבית החולים, ולכן הם לא יודעים עליה ובפועל היא לא קיימת", מסביר עו"ד וייגלר. לדבריו, במקרים רבים הצוותים הרפואיים בבתי החולים לא יודעים מהן הזכויות של המשפחות, וחלקם מוסרים אינפורמציה מטעה להורים.
עו"ד אוהד וייגלר: "כבר שנים שמשרד הבריאות עובד על נוהל חדש, אבל בפועל שום דבר לא זז. נפגשנו עם גורם שאחראי לכתיבת נוהל חדש ב-2023. היום הוא כבר לא בתפקיד. אני שולח אחת לכמה חודשים מיילים, אבל מתעלמים ממני"
לפני שלושה שבועות הגיע הנושא לדיון בוועדת הבריאות בכנסת. בדיון התברר כי בחלק מבתי החולים אין "מתאמת לידות שקטות", כפי שנדרש. הילה כהן-אייס, שאיבדה את בנה יונתן בלידה שקטה בשבוע ה-38, סיפרה בדיון כי נציג בית החולים הודיע לה שבנה ייקבר עם אדם מבוגר שמת באותו יום, בניגוד לנהלים. לדבריה, רב בית החולים טען בפניה כי בעצם חתימתה על הטפסים, היא אף ויתרה על הזכות לדעת מה עלה בגורל בנה.
"הצנצנת שלך אצלנו"
סוגיה בעייתית נוספת נוגעת לבדיקה הפתולוגית. על פי חוזר משרד הבריאות, עובר או נפל שמועברים לנתיחה חייבים להיקבר תוך עשרה ימים לכל היותר, אך בפועל המציאות שונה לגמרי. שמרית (פרטיה המלאים שמורים במערכת) עברה לידה שקטה. חודש לאחר מכן, כשהתקשרה לבית העלמין, גילתה כי העוברית טרם נקברה. "במכון הפתולוגי אמרו לי: 'הצנצנת שלך אצלנו'. זו הילדה שלי. הרגשתי אותה בועטת. אסור לכם לקרוא לה ככה", היא אומרת בכאב.
עדן הרפי: "כל פעם אמרו לי להתקשר בשבוע הבא. רק כעבור ארבעה חודשים הודיעו לנו שדוח הנתיחה מוכן, ואז נדהמנו לגלות שהיא הועברה לקבורה ללא ידיעתנו, למרות שהדגשנו בפני נציגי בית החולים שאנחנו מעוניינים לקחת חלק בטקס הקבורה. שאלתי את הנציגה אם היא יודעת לפחות להגיד לי איפה קברו אותה, והיא אמרה שלא"
במקרים רבים המשפחות כלל לא יודעות היכן נקברו העוברים, ובתי החולים לא מספקים פרטים ומסירים מעצמם את האחריות. זה קרה לעדן הרפי (27), שעברה הפלה בהריונה הראשון והעוברית נשלחה לבדיקה פתולוגית. במשך שבועות ניסו בני הזוג לברר מתי תסתיים הנתיחה ותתאפשר קבורה. "כל פעם אמרו לי להתקשר בשבוע הבא", מספרת עדן, "רק כעבור ארבעה חודשים הודיעו לנו שדוח הנתיחה מוכן, ואז נדהמנו לגלות שהיא הועברה לקבורה ללא ידיעתנו, למרות שהדגשנו בפני נציגי בית החולים יותר מפעם אחת שאנחנו מעוניינים לקחת חלק בטקס הקבורה. שאלתי את הנציגה אם היא יודעת לפחות להגיד לי איפה קברו אותה, והיא אמרה שלא".
עדן גם מעידה על יחס מזלזל מצד בית החולים. "מבחינתם זה 'היה, נגמר, תעברי הלאה'. אף עובדת סוציאלית לא הגיעה לשוחח איתנו. אמרו לנו שהיא עסוקה בפצועים מהמלחמה. נאלצנו לשלם באופן פרטי כי הנפש שלנו הייתה צריכה את זה", היא מספרת.
תגובת משרד הבריאות: "המשרד משתתף בצערן של המשפחות שחוות רגעים אלו, שהם קשים מנשוא. מטבע הדברים, מצופה מכלל הצוותים הרפואיים לנהוג במטופלים ברגישות הנדרשת בכלל ובאירועים המכילים קושי רגשי בפרט. המשרד מודע לפערים בתחום ופועל לתקנם במסגרת העבודה על נוהל מעודכן שיכיל מידע ברור ונגיש לצוותים הרפואיים ולהורים כאחד".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.09.25
