רביד בראונשטיין (29), משפיים, זוכר היטב את הרגע שאובחן עם סוכרת סוג 1 כשהיה בן 12. "זה היה בפסח, היו כמה ימים שהרגשתי לא טוב, הלכתי הרבה לשירותים באמצע הלילה, ואחר כך שתיתי חצי ליטר מים", הוא מספר ל-ynet. מחר (שישי) יצוין יום המודעות הבינלאומי לסוכרת. לפי נתוני משרד הבריאות שפורסמו לאחרונה, בשנת 2023 נכללו ברישום הלאומי בישראל 696,121 חולי סוכרת מגיל שנתיים ומעלה, רובם חולי סוכרת סוג 2.
בביקור אצל המשפחה, כששיתף את בן דודו שאובחן עם המחלה כמה שנים מוקדם יותר בתסמינים שחש, זה הציע לו לעשות בדיקת סוכר באצבע. "זה היה נשמע לי מגניב, ואז המכשיר הראה HI. בדיעבד אני יודע להגיד שזה מעיד על סוכר גבוה", מספר רביד.
2 צפייה בגלריה
"לקחתי על עצמי את האחריות לטיפול". רביד בראונשטיין, חולה סוכרת בן 29
(צילום: אלבום פרטי)
בעקבות תוצאות הבדיקה הביתית, עבר רביד בדיקות מקיפות בבית החולים שאישרו את האבחנה. "היה לי מאוד קשה לקבל את זה", הוא אומר. לדבריו, גם הוריו הגיבו בקושי רב. "לא רציתי להעציב את ההורים אז ביקשתי שילמדו אותי הכול. ולקחתי על עצמי את האחריות לטיפול. הייתי בבית חולים בסך הכול חודש, ושם לימדו אותי לספור פחמימות ולהזריק אינסולין".
רביד מספר שהתקופה הראשונה לאחר האבחון הייתה הקשה ביותר. "זה כמו צידה לדרך, משהו שאתה סוחב על הגב, שמתלווה אליך בכל דבר ובכל מקום". הוא מוסיף כי גם הצורך להזריק לעצמך אינסולין כמה פעמים ביום היווה אתגר לא פשוט. "כיום כבר יש טכנולוגיה מתקדמת יותר, אבל לפני עשור, הייתי צריך לדקור את עצמי בכל פעם שהייתי צריך לאכול, וזה לא אירוע נחמד לילד או בכלל".
רביד בראונשטיין: "זה כמו צידה לדרך, משהו שאתה סוחב על הגב, שמתלווה אליך בכל דבר ובכל מקום. כיום כבר יש טכנולוגיה מתקדמת יותר, אבל לפני עשור, הייתי צריך לדקור את עצמי בכל פעם שהייתי צריך לאכול, וזה לא אירוע נחמד לילד או בכלל"
"להיות חולה בסוכרת זה אירוע לא פשוט, ואתה צריך ללמוד לחיות לצד זה", אומר רביד. מאז הגילוי, הוא לא נתן למחלה לעצור אותו - הוא עשה שירות צבאי מלא, ואף טס לטיול בדרום אמריקה. "חצי מהמזוודה שלי הייתה תרופות, ועדיין היה לי חשוב לצאת ולטייל". לפני מספר שנים סיים גם את שביל ישראל. "זה אירוע לא טריוויאלי. אני חושב שלא הייתי מסיים את השביל אם לא היה לי את הרצון להוכיח לאנשים שאפשר לעשות את זה".
לפני כחצי שנה התגלה שגם אחותו הקטנה, בת 24, חולה בסוכרת סוג 1. "זה היה חתיכת אירוע", אומר רביד, ומוסיף כי ההתמודדות שלה החזירה אותו לקשיים שחווה בתחילת הדרך. "אמרתי לה שזה קצת כמו ללמוד ללכת מחדש, לאט לאט מתרגלים". לדבריו, הקהילה בישראל מעניקה תמיכה גדולה לחולי סוכרת. "יש קבוצות פייסבוק, קהילות ומחנות נוער של האגודה לסוכרת סוג 1. בסוף כשיש אנשים סביבך שחווים את אותו הדבר, זה תמיד עוזר ומקל".
"נטל טיפולי כבד"
לפי נתונים של האגודה לסוכרת סוג 1, בישראל יש כ-40 אלף חולים, כאשר בכל שנה מתקבלות בין 800 ל-1,000 אבחנות חדשות. פרופ' רם וייס, מנהל מחלקת ילדים בבית החולים רמב"ם, מומחה באנדוקרינולוגיה וסוכרת ילדים, ויועץ רפואי של האגודה לסוכרת סוג 1 בישראל, מסביר כי מדובר במחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את תאי הבטא, תאים בלבלב המייצרים ומפרישים את ההורמון אינסולין החיוני לוויסות רמת הסוכר בדם. "במצב זה, המטופלים לא מייצרים אינסולין בגופם בעצמם, ולכן הם צריכים לקבל אותו מבחוץ", הוא אומר. בעבר נקראה המחלה גם סוכרת נעורים, ואולם עם השנים הפסיקו לכנות אותה כך, בשל העובדה שהמחלה יכולה להתפרץ גם בגיל מבוגר.
פרופ' וייס מסביר כי סוכרת סוג 1 נחשבת קשה יותר לטיפול מאשר סוג 2, שכן היא דורשת מתן אינסולין קבוע, ניטור צמוד של רמות הסוכר, אורח חיים בריא ותזונה נכונה. "המחלה דורשת מהחולים מאמץ רב, ומהווה נטל טיפולי כבד". עם זה, לדבריו יש גם נקודות אור בקצה המנהרה. "אם תופסים את המטופלים בטרם התפרצה המחלה, דבר שניתן לעשות באמצעות סקרי נוגדנים שמבוצעים כיום במספר בתי חולים, אפשר לתת תרופה שאמנם לא תמנע את המחלה, אבל תדחה אותה בשנתיים שלוש. כמו כן, העולם מתקדם היום ליצירת תאי לבלב מתאי גזע, ומחפשים דרכים להשתיל אותם".
פרופ' רם וייסהחולים במחלה זקוקים לזריקות אינסולין במשך כל חייהם. "אם הם לא מקבלים אינסולין, הם עלולים להגיע למצב מסכן חיים שנקרא 'חמצת סוכרתית'", מסביר פרופ' וייס. כמו כן, לדבריו בעצם הטיפול באינסולין, המטופלים נתונים גם לסכנה של ירידות סוכר חדות, שיכולות להתבטא בחולשה ואף להגיע עד כדי איבוד הכרה.
לדבריו, כיום רוב הילדים החולים בסוכרת סוג 1 מטופלים במרפאות מומחים, אך לא לכל החולים מעל גיל 18 יש נגישות למרפאות רב-צוותיות, הכוללות גם אחות מומחית, פסיכולוגית ודיאטנית, ולכן יש לקדם יותר מרפאות כאלה בארץ, ובפריפריה בפרט, שם המצב חמור יותר.
"לא סוף העולם"
"אני תמיד אומרת למי שמאובחנים עם סוכרת שזה לא סוף העולם, אפשר לחיות עם המחלה. אני בת 79 וחיה חיים רגילים, אפילו הדרכתי טיולים בחו"ל, ואני לא עוצרת", מספרת צביה ציוני מקריית עקרון, שמתמודדת עם סוכרת סוג 2 כבר יותר מ-50 שנה.
ציוני אובחנה עם סוכרת סוג 2 כשהייתה בת 28. "באותה תקופה ירדתי הרבה במשקל, וסבלתי מכאבים בגפיים, בשרירים", היא נזכרת. לדבריה, עשתה בדיקות מקיפות אך כולן יצאו תקינות. "אז היו עושים בדיקות דם בבוקר, אחרי צום, ותמיד הסוכר יצא נמוך, כך שלא הצליחו לעלות על הבעיה, לא היו את אותן בדיקות שיש כיום".
2 צפייה בגלריה
"אפשר לחיות עם המחלה כל עוד שומרים על המגבלות". צביה ציוני, חולה 50 שנה בסוכרת סוג 2
(צילום: קובי קואנקס)
כעבור כמה חודשים, בזמן שעבדה כאחות בבית החולים קפלן, ביקשה מאחד הרופאים לבדוק לה את רמות הסוכר בשעות הערב, אז התגלו ערכים גבוהים שהובילו לאבחנה. "היה לי מאוד קשה לקבל את זה בהתחלה, נבהלתי, הייתי אמא לשלושה ילדים קטנים ועבדתי במשרה מלאה, ופתאום להתמודד עם זה, זה היה מורכב".
מאז האבחנה מקפידה ציוני לשמור על רמות סוכר מאוזנות. "אם הסוכר מאוזן, אתה מרגיש טוב בסך הכול", היא אומרת. "כשאני הולכת לאירועים אני לא מתנפלת על העוגות". בשנים האחרונות היא מנהלת בהתנדבות את סניף רחובות של האגודה הישראלית לסוכרת, ולוקחת חלק גם כחברת הנהלה של האגודה. "לחולים שזה עתה קיבלו את האבחנה אני תמיד אומרת לגשת לטיפול רפואי ולקבל הדרכה מתאימה. אפשר לחיות עם המחלה כל עוד שומרים על המגבלות - אוכל בזמן, זריקות ושמירה על דיאטה. זה קשה, לא נעים, אבל אפשרי".
סיבוכים קשים אם אין איזון
סוכרת סוג 2 היא מחלה כרונית שכיחה. מדובר במחלה מטבולית המתאפיינת ברמות גבוהות של גלוקוז (סוכר) בדם, במחסור יחסי באינסולין, וכן בתנגודת לאינסולין, מצב שבו הגוף לא משתמש באינסולין בצורה יעילה. ד"ר הדר דסקין-ביתן, מומחית לאנדוקרינולוגיה ומנהלת תחום הסוכרת והאנדוקרינולוגיה בכללית, מסבירה כי בשנים האחרונות חלה עלייה במספר החולים במחלה בארץ ובעולם, הקשורה לגורמים מטבוליים ולמגפת ההשמנה. "הצפי הוא שנראה מגמת עלייה גם בשנים הבאות", היא אומרת. עם זה, לדבריה, חלק מהגורמים ניתנים למניעה. "ניתן וחשוב לקיים תהליכי התערבות גם בקהילה וגם במישור הלאומי, כדי למנוע את המגמה הזו ואף להפוך אותה, זה בידיים שלנו".
ד"ר הדר דסקין- ביתן: "מחלת סוכרת שאינה מאוזנת עלולה לגרום גם להפרעות ראייה, עד לאובדן ראייה, פגיעה בכליות עד כדי דיאליזה, ואף אובדן וקטיעה של גפיים"
ד"ר דסקין-ביתן מסבירה כי לשם כך יש להקפיד על אורח חיים בריא, על מעקבים ובדיקות שגרה ועל נטילה סדירה של הטיפול התרופתי לסוכרת. עם זה, היא מדגישה כי לא הכול ניתן למניעה. "יש אנשים שלא משנה כמה יקפידו, יש להם למשל נטייה גנטית או משפחתית למחלה, וחשוב שידעו כי ניתן לטפל היטב בסוכרת ולהקפיד על איזון".
ד"ר הדר דסקין-ביתןלדבריה, סיבוכי סוכרת שאינה מאוזנת ואינה תחת טיפול ומעקב נכונים - משמעותיים וכוללים פגיעה בכלי דם, בלב, במוח ובתפקוד המיני. "מחלת סוכרת שאינה מאוזנת עלולה לגרום גם להפרעות ראייה, עד לאובדן ראייה, פגיעה בכליות עד כדי דיאליזה, ואף אובדן וקטיעה של גפיים".
"אנשים בדרך כלל לא מרגישים שיש להם רמות סוכר גבוהות, והפגיעה היא מתמשכת עם נזקים מצטברים", מוסיפה ד"ר דסקין-ביתן. "כשערכי הגלוקוז מורגשים זה בדרך כלל בערכי קיצון שחשוב להימנע מהגעה אליהם. במקרים כאלו למשל מדווחים על ירידה לא מכוונת במשקל, השתנה מרובה וחולשה. אם מזהים ומאבחנים את המחלה מוקדם ונותנים טיפול מיטבי, אפשר למנוע את הסיבוכים". לדבריה, מטרת היום הבינלאומי היא לעורר מודעות ולעודד את המטופלים "להשתמש בכלים שיש להם כדי לשמור על הבריאות שלהם".
פרופ' נעים שחאדהצילום: ספרת הסוכרת בגלילפרופ' נעים שחאדה, נשיא האגודה הישראלית לסוכרת ומנהל פרויקט ספרת הסוכרת בגליל ע"ש ראסל ברי - אוניברסיטת בר-אילן, אומר כי בישראל יש כמיליון אנשים במצב טרום-סוכרתי וכאלה שעדיין לא אובחנו.
לדבריו, יש פערים מובהקים במספר חולי הסוכרת בפריפריה אל מול המרכז, כאשר שיעורי סוכרת ואחוזי חולים לא מאוזנים נרשמו יותר באזורי הנגב, הגליל, אזור המשולש, וכן ביישובים בהם נרשמה הכנסה נמוכה, קהילות חרדיות, ערביות ובדואיות. "סיבוכי הסוכרת מהווים נטל כבד על מערכת הבריאות והדבר מחייב את הרחבת ההסברה למניעה וגילוי מוקדם וכן הנגשתה וחיזוקה של הרפואה הקהילתית בפריפריה".
לדברי אפרת טיש, מנכ"לית האגודה לסוכרת סוג 1 בישראל, חודש נובמבר מאפשר זרקור להכיר את ההיבטים השונים של הטיפול. "כיום יש מחקרים פורצי דרך והשאלה היא לא אם יהיה ריפוי אלא מתי".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.11.25
