מתי תהיה אפיפיורית?
ביום שני נפטר האפיפיור פרנציסקוס, ובשבת הוא יובא למנוחות. מהיכרותי המעטה עם דעותיו, אני מתרשמת מאדם צנוע ובעל עמדות הומניסטיות באופן יחסי. עם זאת, איש לא מגיע למעמד רם ללא הסכמה לשלם מחירים אידאולוגיים.
2 צפייה בגלריה
האפיפיור פרנציסקוס מנופף לקהל בוותיקן, לקראת חג המולד ב-2022
(צילום ארכיון: Andreas Solaro / AFP)
שאלה העולה תדיר, ובמיוחד ברגעים כאלה, היא מתי נזכה לראות כומרה, שלא לומר אפיפיורית, בכנסייה הקתולית. לפני כמה שנים שוחחתי על כך עם נזירה צעירה במנזר שבו שהיתי לתקופת התבודדות (מתוך "היהודיה האחרונה של קפריסין", עמ' 147–148):
"...העזתי ושאלתי את מה שהיה כל כך מתבקש: 'אם ככה אז מתי תהיה לנו אפיפיורית?' גרציה צחקה. היא כנראה הכירה היטב את השאלה ומיהרה לשלוף למעני תשובה אפויה וארוזה היטב. 'לא. זה לא מתאים. ישוע וכל אבות הכנסייה דברו רק על כומר גבר. אי אפשר אחרת. אישה לא יכולה להיות כומר ולכן היא בוודאי לא יכולה להיות אפיפיור. וחוץ מזה', הוסיפה בדיבור סדור מדי, בקצב וטון שלא עוררו את אמוני, 'מעולם לא הייתה לי או לאחת החברות התגלות שבה נאמר לי שאני אהיה כומרה. הרבה כמרים סיפרו שהם הגיעו לתפקיד שלהם בעקבות התגלות. אם אלוהים היה רוצה שנהיה כמרות, היינו זוכות להתגלות כזאת, אבל העובדה שרק גברים זוכים בה אומרת שהתפקיד מיועד רק להם'.
"אוי גרציה, גרציה, אחותי הצעירה, תגידי, מה יהיה? בעוד אני שוקלת אם לומר לה משהו על הקשר בין הזכות לדמיין חוויות לבין התגלות דתית, היא המשיכה בהרצאתה והסבירה לי שכרגע אין אף אישה קתולית שרוצות להיות כומרה. 'אולי באמריקה יש כמה נשים כאלה, אבל אצלנו לא. וחוץ מזה, לנשים יש תפקידים חשובים אחרים. נשים וגברים משלימים אחד את השני, לכל אחד יש את האופי ואת המשימות שלו', הסבירה לי את העולם וגם הבטיחה שאוכל למצוא מאמרים רבים בנושא, 'לא רק בצרפתית, אפילו באנגלית'. לא התאפקתי והשבתי לה בחיוך: 'יקירתי, בתחום זה הרבנים שלנו לא פראיירים. יש לנו ספריות שלמות ובהן קלישאות על גבריות ונשיות ועל מה ראוי ומה לא ראוי לנשים. בתחום הזה אני מסודרת גם בשפה העברית ובתרבות היהודית שלי, אין צורך לא בצרפתית ולא באנגלית'. זה כנראה עבר בשלום מכיוון ששתינו צחקנו".
אני גאה להיות יהודייה
החשיבה החתרנית שמאפיינת את התלמוד ובעקבותיו את התרבות היהודית לא פוסחת על הפמיניזם, ויהודיות הובילו ומובילות את המהפכה השוויונית גם בתחומי הפולחן והמנהיגות הדתית.
השבוע ציינו את יום השואה וזו זכות להעלות על נס את זכרה של רגינה יונס, הרבּה היהודייה הראשונה. אישה בעלת תפיסת עולם הלכתית, שכיתתה רגליה בין רבנים עד שהרב ד"ר מקס דינמן, ראש אגודת הרבנים הליברלית בגרמניה, זכה במצוות הסמכתה לרבנות. יונס פעלה כרבה ותומכת רוחנית בגטו טרזיינשטט ובשנת 1944 נרצחה באושוויץ. הרבה יונס הותירה אחריה מורשת כתובה שעדיין לא זכתה לפרסום הראוי לה. רחוב על שמה עדיין לא נקרא במדינת ישראל. זכרה ברוך. זכרה מהפכה.
בימינו, בתנועות הליברליות עולה מספר הסטודנטיות לרבנות על מספר הסטודנטים, ובעולם האורתודוקסי נשים נאבקות על הפיכת בתי הכנסת ובתי המדרש לרבנות לשוויוניים.
כשהאישה היא החטא
ומעשה בחסיד אחד חכם, שהיה משיב על דברי חכמים, אמר מה ראו לומר: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", מי שהוא צדיק, חסיד וענו וירא אלוהים ישוב ויחטא וירשע?! התחיל לשנות לתלמידיו "האמן בעצמך". חרה לו לקדוש ברוך הוא על כך ובשביל שהיה צדיק לא רצה לטורדו מן העולם אלא ניסהו להודיעו, שלא יאמר כך.
פעם אחת יצא מבית הכנסת ויום כיפור היה. ונכנס לגינתו להסך את רגליו, ושלח הקדוש ברוך הוא רוח אחת ודמתה לנערה מקושטת שאין בכל העולם כמותה. באה ועמדה לפניו. אמר לה: הִשמעי לי. אמרה לו: רבי, יום הכיפורים הוא. אמר לה אני מקבל עלַי כל העוון. אמרה לו: רבי... אשת איש אני. אמר לה: אני מקבל עלַי. לא זז משם עד שנזקק לה.
הלך ונפל בחולי מכאב לִבו מכובד העוון... עד שראה הקדוש ברוך הוא בצרתו... ואמר לרוח לך והודע הדבר לצדיק ולא יצטער יותר מזה. הלכה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי אני האישה שנזקקת לה ורוח אני ולא אישה... לכן באתי להודיע שלא תשנה עוד כן אלא תהיה שונה שונה כדבריהם "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". שמח וחזר לשנות כדברי חבריו.
(בראשית רבתי, פרשת "וישלח")
בראשית רבתי הוא ספר מדרשים שעריכתו מאוחרת (המאה ה-11, אשכנז), אבל אגדות כדוגמת זו מצויות בספרות חז"ל לרוב. גיבור האגדה הוא רב שחולק ביהירותו על דברי הִלל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", ומלמד את תלמידיו "האמן בעצמך". מי צודק, הרב או הלל? אני חושבת שפעם כך ופעם כך. מחבר האגדה חושב שלעולם אסור לאדם להאמין בעצמו.
הנחת צדיק
הרב היהיר צדיק, ולכן קשה להתווכח עם הביטחון העצמי שלו. לפנינו גלגול של סיפור איוב: אל המעמיד במבחן אכזרי את טובי מאמיניו. אלוהים הפעם עדין, הוא לא הורג את הצדיק ואפילו לא בוחן אותו עם אישה אמיתית. השטן של איוב מתחלף ברוח מחופשת לאישה. חטאו של הצדיק חמור: ניאוף אשת איש ביום כיפור.
כדרכן של אגדות אלה הצדיק חייב ליפול בחטא, והוא נופל, אבל ברגע האחרון העניינים מסתדרים: הרוח מגלה לצדיק שהכול היה "בכאילו". הרב מיישר קו עם הלל, והוא ואלוהים חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
איטום מעונו של האפיפיור המנוח בוותיקן, בהתאם למסורת
(צילום: רויטרס)
מי אני שאשפוט?
כשהאפיפיור פרנציסקוס המנוח נשאל על "הומואים מאמינים", הוא השיב: "מי אני שאשפוט?" – קביעה מרשימה ביחס לעמדה הקתולית המקובלת. יש קִרבה בין הקביעות הרוחניות "אל תאמין בעצמך" ל"מי אני שאשפוט?" וביחס לשתיהן אומר: יש רגעים שבהם את חייבת להאמין בעצמך, ויש רגעים שבהם אתה חייב לשפוט (למשל, כשאתה אפיפיור).
גם אי שיפוט הוא שיפוט, ובסופו של דבר האפיפיור שפט: הוא לא העניק שוויון להומואים או לנשים. היה לו כוח והוא לא השתמש בו כראוי. ואולי, היה לו כוח מכיוון שידעו שהוא לא ילך עד הסוף. מי ששופטת באופן עצמאי, מי שפועלת רק בהתאם למצפונה, לא זוכה לשררה. ככל שיש לך כוח רב יותר, גדלה מחויבותך לקונפורמיזם. אולי המדרש מבקש לחנך את הרב לצייתנות.
2 צפייה בגלריה
השרה מירי רגב וחברת הכנסת טלי גוטליב. ייצוג לנשים זה לא מספיק
(צילום: אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ)
האישה היא החטא
באגדות המספרות על צדיקים שחטאו עם נשים (רבי מאיר, רב חייא בר אשי, רבי עקיבא ועוד) נוצרת זהות בין האישה לחטא. עוצמת החטא כמידת האטרקטיביות של האישה: "נערה מקושטת שאין בכל העולם כמותה". האישה היא אובייקט לבחינת הצדיק, ואין לרצונותיה ורגשותיה משמעות.
בעולם שוויוני מבחן הצדיק שונה בתכלית: האם היא רוצה להיות איתך, האם אתה רוצה להיות איתה? האחריות המוסרית היא לא להחפיץ את הזולת וגם לא את עצמך. לא להחפיץ שום יצור.
וכשתהיה אפיפיורית
שוויון בין המינים הוא דרישה הכרחית להתפתחות מוסרית, אבל זו רק ההתחלה. הפוליטיקה הישראלית תעיד: מירי רגב או טלי גוטליב לא מציעות פוליטיקה יפה מזו של הגברים. גם הפמיניסטית המוצהרת, מרב מיכאלי (שבעבר הצבעתי לה), מאכזבת ורחוקה מלהציע בשורה.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןרבה או רב, אפיפיור או אפיפיורית – המגדר של בעלי השררה לא יחולל שינוי. יש לערער את השיטה מהיסוד. שכן החטא הקדמון הוא האמונה בעליונות של חלק מהאוכלוסייה על חלק אחר, וכל עוד הכוח של בעלי השררה לא מבוקר, השחיתות תשגשג.
שבת שלום!
