המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות מורכב לכל הישראלים, אבל לרב שמואל סלוטקי השנה המעבר הזה יהיה קיצוני יותר מתמיד: שעות אחרי שיתייחד עם זכרם של שני בניו שנפלו ב-7 באוקטובר 2023, נועם וישי, הוא יזכה להשיא משואה בטקס הפותח באופן רשמי את חגה של מדינת ישראל.
הרב סלוטקי, סגן-אלוף במילואים, עסק באיתור נעדרים ונרצחים בדרום אחרי טבח 7 באוקטובר, בתור מפקד פלוגת סריקה של היס"ר (יחידת סריקת חללים) המטכ"לי. בניו, נועם וישי סלוטקי, יצאו יחד להילחם כאשר הגיעו הידיעות על מתקפת הטרור של חמאס בשבת שמחת תורה. הם לקחו את האקדחים האישיים שלהם ותיקי עזרה ראשונה, ונסעו ללב הקרבות. שני האחים הלוחמים הגיעו לעוטף עזה בשעת בוקר מוקדמת. הם לחמו בגבורה מול עשרות מחבלים עד שנפלו בקרב על הגנת קיבוץ עלומים. סביבם נמצאו גופות מחבלים. אביהם, הרב סלוטקי, המשיך למלא את תפקידו גם כשהבנים הוגדרו נעדרים במשך ימים, וגם אחרי שהגיעו הבשורות המרות והאבל על השכול הכפול. בהמשך הוא קיבל את אות מצטיין הרמטכ"ל.
(צילום: גיל יוחנן, שמוליק דודפור)
"נועם וישי היו שונים באורחות חייהם, באמונתם ובתפיסתם. נועם היה מה שנקרא חילוני, ישי היה נקרא דתי, והם יצאו ביחד, יצאו להילחם ביחד על עם ישראל, לא על דתיים ולא על חילונים", אמר הרב סלוטקי היום (ב') בריאיון לאולפן ynet. "הם נלחמו ביחד ונפלו בקרב ביחד, דתי לצד חילוני, עם דעות פוליטיות שונות והצבעות מפלגתיות שונות. זה משקף את האחריות של כולנו להתאחד, לאסוף כוחות כדי להיות ביחד. גם בזמנים שיש בהם מחלוקות קשות, נוקבות, עדיין צריך למצוא את המכנה המשותף הרחב".
כשנשאל על דעתו לגבי המחלוקות שהתעוררו בנוגע לטקס בתקופה הנוכחית, השיב הרב סלוטקי: "תוך כדי החזרות והשהייה במחיצת האנשים הנפלאים שאני נמצא איתם, משיאי המשואות, לא מורגשת האווירה הזו סביב הטקס. כמובן בתקשורת הדבר עלה ועשה רעש. אני נגד כל המחלוקת סביב הטקס, אני חושב שהטקס צריך להיות ממלכתי, גם אם אני חושב אחרת או מצביע אחרת, או שיש לי התנגדות כלפי מהלכים כאלה או אחרים, בכל ממשלה שהייתה בוחרת ומבקשת ממני להשיא משואה הייתי מסכים ושמח להצטרף, כיוון שהממלכתיות היא מעבר לדעות הפוליטיות ולשאלות של ההעדפות האישיות שלי כלפי פעולות כאלה ואחרות של הממשלה".
בהודעה על הבחירה בסלוטקי להדלקת משואה, מסרה השרה מירי רגב כי "בגבורתו ובהקרבתו הוא מייצג את כל היפה והנאצל שבארץ הזו. הוא שילם את המחיר הכבד ביותר, וגם לאחר בשורות האיוב המשיך להקדיש את כל כוחותיו לאיתור נעדרים ולהצלת חיי אדם".
"הימים של תחילת המלחמה הם ימים שאי-אפשר לשכוח אותם", הוא ציין, "אלה היו ימים מטלטלים. ידענו שהבנים יצאו לקרב ונותק הקשר עימם, הם היו נעדרים חמישה ימים ולא ידענו מה קורה איתם. הייתה אפשרות שהם חטופים, או שהם הרוגים ולא מזוהים, או כל מיני אפשרויות ביניים. גם אני וגם שלושת הבנים האחרים שלי, בוגרי הצבא, התגייסנו ליחידות שלנו במילואים. הבנו שאנחנו לא יכולים להועיל במשהו למציאת הבנים, אבל אנחנו כן יכולים לסייע במאמץ המלחמתי, כשהמצב היה מדאיג וכאוטי. לאחר חמישה ימים הבנים זוהו כחללים ונקברו".
הוא המשיך ותיאר: "ישבנו שבעה, ולאחר השבעה התכנסנו כולנו במשפחה, ישבנו ודנו בשאלה מה עושים הלאה. אשתי אמרה: 'אולי תישארו בבית, בכל זאת משפחה שכולה', ואחד אחרי השני הבנים אמרו: הדם שלי לא שונה מהדם של חבריי לצוות שנמצאים עכשיו בלחימה, אנחנו חוזרים. כך גם אני אמרתי להם: קבורים פה בהר הרצל שורדי שואה שנלחמו במלחמת השחרור, שחלקם היו מה שנקרא 'נצר אחרון', אנשים שכל משפחתם נספתה בשואה – ובכל זאת מתוך ראייה נצחית של עם ישראל, הם החליטו שהם מוכנים למסור את נפשם בשביל תקומתה של מדינת ישראל. אנחנו לא פטורים מזה, ולכן חזרנו כולנו. לפני פסח התכנסנו כל המשפחה לליל הסדר, ועשינו חשבון של ימי המילואים. יצא שאני, שלושת הבנים, חתני וכלתי עשינו ביחד 1,750 ימי מילואים, והמספר רק הולך ועולה, כי יש עדיין משרתי מילואים תוך כדי שיחתנו כעת".
5 צפייה בגלריה
נועם וישי סלוטקי ז"ל. "היו שונים באורחות חייהם, ויצאו ביחד להילחם"
(צילום: באדיבות המשפחה)
כשאתה רואה את השיח ואת המחלוקת סביב הטקס, כמה זה כואב לך?
"התחלתי מיד אחרי השבעה ותוך כדי השלושים לנסות לטפל בשבר החברתי הקשה שהיינו בו. כהורה שכול, במיוחד פעמיים, ובמיוחד לאור מעשה הגבורה של שני הבנים – ועוד יותר מפני ששניהם אולי מייצגים שני מגזרים שונים בחברה הישראלית, אם אפשר לקרוא לזה כך – הבנתי שבסיטואציה שהוצבתי בה בעל כורכי אני יכול לעשות משהו, והקמתי ביחד עם שותפים את מיזם 'הדיבור', שמנטר את השיח של הפוליטיקאים ושל אנשי התקשורת שיש להם עוקבים רבים ברשתות החברתיות, במגמה להראות להם כמה הם מרעילים את השיח כשהם דנים לגופו של אדם, כשהם משתמשים במילים קיצוניות, כשהם מכלילים.
"אנחנו רואים ברכה במעשה ידינו ורואים הצלחה בפרויקט 'הדיבור', אבל הוא רק הפלטפורמה, כי הוא יאפשר לחדד את המחלוקות ולדון בהן בצורה הגונה, ראויה ובונה, אבל הוא לא נותן את הפתרון. הוא רק מאפשר את הדיבור. אני עסוק עכשיו בפרויקט אחר שהוא כבר שלב נוסף של בניית ייעוד משותף והסדרת החיים המשותפים, שנדרשים כל כך בחברה יהודית ודמוקרטית שאנחנו רוצים לחיות בה, כדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד".
איזה מסר יש לך להעביר למי שאולי רוצה לנצל את הפלטפורמה של טקס הדלקת המשואות, הטקס המשמעותי הזה שמבדיל בין יום הזיכרון ליום העצמאות, לפרובוקציה או לאיזושהי התססה?
"אני מקווה מאוד שזה לא ייעשה, כי באיזשהו מובן זה יחלל את המשמעות של נפילת הבנים שלי וגיבורים רבים נוספים, שיצאו ביחד בשביל האחדות ובשביל הערבות ההדדית. הבנים שלי לא הכירו אף אחד בעוטף עזה, אין לנו קרוב משפחה שם ואין חבר שקרא להם. הם יצאו למען עם ישראל, ואם הם יצאו מתוך אחדות גדולה כזו, למרות המחלוקות, אנחנו צריכים לשמור על הטקסים הממלכתיים, על הממלכה שלנו. על גורמי הממשל שלנו שמאפשרים לנו את החיים פה כאזרחים במדינת ישראל. צריך לשמור על כבודם ולשמור על האיכות של הפעילות השלטונית. להצביע בבחירות מה שאנחנו רוצים כדי להשפיע, להפגין כשרוצים, אבל לא בטקסים הממלכתיים, כדי לא לחלל את קדושת הוד הרוממות של המעמד הנשגב הזה, של החללים הרבים שנפלו, ולא רק בניי, אלא רבים שנפלו למען אותה מטרה חשובה".
