הודות ליהודית
לפני כמה שבועות פגשנו כאן בטור את יהודית, אישה חריפה ואמיצה, שהריונותיה היו קשים במיוחד, משום שתמיד ילדה בזוגות (את התאומות פזי וטוי ואת התאומים יהודה וחזקיה). בצר לה, הלכה יהודית לבית המדרש ושאלה את בעלה את שאלת המחץ: "האם אישה מחויבת במצוות פרו ורבו?" הוא השיב: "לא".
הקהות המוסרית של החכמים גרמה להם "לשחרר" את הנשים באופן הלכתי, ממעשה שבו הן מחויבות מבחינה משפחתית וקהילתית. הקביעה שנשים פטורות ממצוות "פרו ורבו" מבזה את המאמץ ואת סיכון החיים שבכל היריון.
יהודית קיבלה את הפסיקה של בעלה, שתתה סם מעקר ושיחררה את עצמה מחובה דתית לא לה. כדרכה של תרבות גברית, לא נותרו בידינו סיפורים על אודות התאומות פזי וטוי (והנה הזדמנות לכותבות שבינינו, לכתוב את סיפוריהן) אבל יהודה וחזקיה זכו להופעות נוספות בתלמוד.
עושים בושות
פורים כבר מאחורינו, אבל לכבוד היין שמשחרר כבלי לב ופה ולכבוד החובה לבקר מנהיגות קלוקלת, נקרא את האגדה על יהודה וחזקיה ש"עושים בושות לאבא" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף לח עמוד א. מתורגם מארמית):
יהודה וחזקיה, בני רבי חייא, ישבו בסעודה לפני רבי (יהודה הנשיא) ולא אמרו דבר. אמר רבי: הוסיפו יין לדרדקים כך שיאמרו משהו. כיוון שהתבשמו פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר (ישעיהו ח', י"ד): "וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל". אמר להם: בניי, קוצים אתם מטילים לי בעיניי. אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין – יצא סוד.
מאז ומעולם אנחנו משתמשים בילדים ובילדות כדי לחשוף סודות. בימי התלמוד מזיגת משקאות משכרים לקטינים לא נחשבה למעשה אסור ועל כן, ובריש גלי, הנשיא משכר את הילדים וגם מצהיר על המטרה: "כך שיאמרו משהו". רבי חייא לא מנסה לעצור את הקטסטרופה שבדרך.
Frenemies (חברים-יריבים)
זו ההגדרה ליחסים בין רבי יהודה הנשיא לרבי חייא. ולפני שנחזור לאגדה שלנו, הנה דוגמה להקנטה קטנה, שהקניט רבי חייא את הנשיא (בראשית רבה, נח, לג. מתורגם מארמית):
רבנו (רבי יהודה הנשיא) היה עניו ביותר והיה אומר: כל מה שיאמר לי אדם אני אעשה חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני, שירדו מגדולתם והעלו אותו (הכוונתו לכך שהלל, שרבי יהודה הנשיא מצאצאיו, ירש את מקומו מבני בתירא), אבל אם יעלה לארץ ישראל רב הונא ראש הגולה, אני אקום ממקומי ואתן לו את תפקיד הנשיא, שהוא משבט יהודה ואני משבט בנימין... אמר רבי חייא לרבי: והרי הוא בא. נתכרכמו פניו של רבי. אמר לו: ארונו בא (הוא נפטר ובא להיקבר כאן), אמר רבי לרבי חייא: צא וראה מי מחפש אותך בחוץ. יצא ולא ראה אדם, נהג עצמו כנזוף (ולא בא לבית המדרש) במשך שלושים יום.
הומור אכזרי. רבי יודע שזכה לגדולתו משום שמשפחתו ירשה את שושלת בני בתירא, והוא ישר מספיק כדי להודות שהוא לא ינהג כמנהגם. הוא לא יוותר על מעמדו למען אחרים, למעט אחד – ראש גולת בבל. אבל מה הסיכוי שהמנהיג הבבלי יעלה לארץ ישראל? הרי כל גדולתו נמצאת בבבל.
ברגע חסר רחמים, רבי חייא מבהיל את רבי: "רב הונא בא". שנייה לפני שפורחת נשמתו של רבי, רבי חייא "מרגיע" אותו: "גופתו באה". לרבי אין יריבים רבים שמעיזים פנים מולו כמו רבי חייא.
אופוזיציה של גופות פוליטיות
אין לי כוונה להשוות את ביבי לרבי. נכון, שניהם אהבו כסף וכבוד, אבל רבי ערך את המשנה וגם לא נכנע לקולות המשיחיים של זמנו. אני נאלצת להשוות את ה"יריבים". גופה, אומר רבי חייא לרבי, רק גופות יסתכנו בניסיון להחליף אותך. לצערנו, האופוזיציה הרשמית של ביבי נראית כך בערך.
ילדים כבולמי זעזועים
לאחר שראינו שרבי חייא מבייש את רבי יהודה הנשיא בפניו, קל לנחש מה הוא אומר עליו שלא בפניו. ייתכן שצמד התאומים הובאו לסעודה המשותפת, כדי להרגיע את המתח. אלא שרבי לא יאפשר לרבי חייא ומשפחתו לחמוק מלפיתת המודיעין והצנזורה.
אולי בבית, לפני היציאה לבית הנשיא, אמר אבא לילדים: "לשתוק ולא לספר לדוד על מה אנחנו מדברים בבית". הילדים צייתו, אבל הנשיא אמר לעצמו: מה שווים ילדים אם אנחנו לא יכולים לסחוט אותם – והורה למזוג לתאומים הצייתנים עוד יין.
נכנס יין יצא סוד
הפתגם התלמודי "נכנס יין יצא סוד" זוכה לאישוש בממלכת הגימטריות, שכן הערך בגימטרייה של המילה "יין" ושל המילה "סוד" זהה – 70. היין נכנס והילדים מזמרים. אפשר לדמיין שהילדים מזמרים דבר תורה שנאמר בשעה שרבי חייא הסב עם חברים שאהבו את רבי כמוהו. דברי הנביא ישעיהו, "והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל", מתייחסים למלכות יהודה ולמלכות ישראל שמסרבות לשמוע לדבר האל. הדרשה משווה בין מלך יהודה ומלך ישראל לשושלת הנשיא ושושלת ראש הגולה הבבלית. שושלות חוטאות שעליהן להיעלם מהעולם כדי להביא גאולה לעם. הדרשה ששמעו התאומים בביתם היא רדיקלית יותר מהניסיון להבהיל את רבי עם הסיפור על בואו של ראש הגולה לארץ.
קוצים בעיניים
את המשפט "בניי, קוצים אתם מטילים לי בעיניי?" היה אמור להגיד רבי חייא, שבניו חשפו את מרדנותו, אבל המשפט מיוחס לרבי וכבר נבין מדוע. תגובתו של רבי חייא מוזרה: "אל ירע בעיניך... נכנס יין – יצא סוד". הוא היה יכול לומר: "אל תשים לב לילדים, הם שיכורים ומדברים שטויות", אבל הוא מאשר את הדברים הקשים שאמרו בניו. הוא לא מחמיץ הזדמנות לסנוט ברבי.
במחשבה שנייה, יש סיכוי שבבית הוא אמר לילדים: "אם רבי ייתן לכם קצת יין, תפתחו את הפה, זה בסדר". ויש סיכוי שאמא יהודית האמיצה היא ששלחה אותם עם המסר הזה: "שתו יין ואִמרו את האמת. לי זה עבד במאבק מול אבא שלכם".
כשרבי מדבר על "קוצים בעיניים" הוא מתייחס למנהג לעקור את עיניהם של מנהיגים שהפסידו בקרב. כך עשו לשמשון הגיבור ולצדקיהו המלך. כתר הקוצים ששמו הרומאים על ראשו של ישוע יכול לשמש למטרה דומה. אם כן, כשרבי אומר לילדים: "קוצים אתם מטילים לי בעיניי", הוא מתכוון לגילוי שאביהם וחבורתו מתכננים "לעקור את עיניו" – כלומר, להדיחו.
יש מנהיגים שלא מתרגשים
חללים רבים כל כך אוכלת החרב. חיים צעירים רבים כל כך. חפים מפשע רבים כל כך נהרגים כאן ובעזה.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןלא צריך להשקות אותנו יין כדי שנאמר: "לך הביתה". בלי דרשות פסוקים וגם בלי קוצים בעיניים, פשוט לך. אנחנו אומרות, צועקות, בוכות, מתחננות ומתריסות. אבל אוזני המנהיג אטומות. והאופוזיציה? כבר אמרתי.
אני בונה על האימהות והאבות שאולצו להיאבק למען בניהן ובנותיהן. מנהיגות טבעית וקשוחה של מי שלא רצו להתפרסם אבל לא הייתה להן ברירה. הן יודעות להיאבק על החיים ועליהן אני סומכת. אני מתפללת לשובם של כל מי שנותרו בשבי ולשיקום כל מי שזקוקים לכך. אני מחכה שעינב צנגאוקר תחבק את בנה ואולי גם תמצא כוחות להנהיג אותנו.
שבת שלום!
